נתחיל מהפן ההלכתי.

ליקוטים מפניני הלכה:

מצווה מן התורה להתגייס לצבא, ושתי מצוות עומדות בבסיס החיוב, וכל אחת מהן מצווה כללית ששקולה במידה מסוימת כנגד כל המצוות. א' להציל את ישראל מיד אויביהם, ב' לשמור על ארץ ישראל שתהיה בידי עם ישראל.

הצלת ישראל: נצטווינו שאם נראה אחד מבני עמנו בסכנה שנחלץ לעזרתו, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", ולשם כך צריך אדם להיות מוכן להיכנס לסיכון מסוים. קל וחומר כאשר כלל ישראל נמצא בסכנה, שחובה להיחלץ להצלת ישראל. וכבר אמרו חכמים במשנה (סנהדרין ד, ה): "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", ואם כן השותף בקיומו של העם כולו על אחת כמה וכמה שהוא ממש מקיים עולם מלא.

וזוהי מלחמת מצווה מובהקת, וכפי שכתב הרמב"ם (הל' מלכים ה, א): "ואי זוהי מלחמת מצווה? זו מלחמת שבעה עממים (בכיבוש הארץ), ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם".

ייעודו של צה"ל – להציל את ישראל מיד שונאיהם ולקיים את מצוות ישוב הארץ, בשמירת הריבונות הישראלית בארץ ישראל. לפיכך מצווה על כל אחד ואחד מישראל הנדרש לכך להתגייס לצבא.

אף שלרבים יש תלונות צודקות, על מפקדים שונים ועל המדיניות הביטחונית, אין זה משנה את המצווה להתגייס לצבא. מפני שאחרי כל הביקורות, בלא צה"ל היו אויבינו קמים עלינו לכלותינו. יתר על כן, אפשר לומר שמעולם לא היה לעם ישראל צבא מושלם, בלא שום תקלות מבצעיות ופגמים מוסריים.

מצוות תלמוד תורה אינה דוחה את מצוות הגיוס לצבא כדי להציל את ישראל מיד צריהם. אמרו חז"ל (סוטה מד, ב), שכל אלו שנזכרו שחוזרים מהמלחמה, כגון מי שבנה בית ולא חנכו, או נטע כרם ולא חיללו, או ארס אשה ולא לקחה, הכוונה רק במלחמת רשות. אבל במלחמת מצווה, והכוונה למלחמה של הצלת ישראל מיד צר – "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". וכן פסק הרמב"ם (הל' מלכים ז, ד).

מתוך שיחות הרב צבי יהודה:

"משה קיבל תורה בסיני" ובאותה תורה מופיע הציווי האלקי בהתחלת ספר דברים "בואו ורשו את הארץ"... אי אפשר להתחמק מזה... גם עכשיו, בדורנו זה, אנו נמצאים במצב של מלחמת מצוה על כבוש הארץ. מלחמותינו נמשכות מוך תורה, דרך מלחמות משה רבינו ויהושע שהן יסוד למלחמותינו עד ימינו אלה... מי שהולך לצבא, על פי צו של הרמטכ"ל, בודאי אינו מנותק מדבר ה', על היותו מעוכב מלעסוק בתורה. אנו שייכים לכלל ישראל ולמדינה בלב ובנפש. קיים מהלך של "צדיקים שאינם מאמינים" במעשה ה' ונפלאותיו על עמו ונחלתו. לעומתם אנו קשורים לעם ומסורים למדינה ולצבא, ויחד עם זה מסורים לתורה.. הוא סובר (הרמטכ"ל) שאינו נחוץ כיום שבחורי ישיבה אשר תורתם אומנתם ילכו לצבא, על כן יש אפשרות של דחיה. באסיפה משותפת שהתקיימה עם שלטונות הצבא ביחס לפטור תלמידי ישיבה, אמרתי: אין פטור! אנו לא מנותקים מכלל ישראל. אין כאן שום פטור, ואיננו משתמטים אלא דוחים. וכן רשום באישורים עליהם אני חותם, שזו דחיה ולא פטור. יש אמנם ישיבות המתנגדות לצבא באופן עקרוני. אצלנו אין זה כך, חס ושלום.  

בפן האישי, הישראלי, הציוני וכו

אני רואה במדינה את הבית שלי, לפיכך אני רוצה להיות שותף בהקמת המדינה, להיות שותף בחיזוק המדינה. איך זה בה לידי ביטוי? קודם כל חיבור רגשי. אני אוהב את המדינה. שמח על ההצלחות, כואב את הכשלונות. סמלי המדינה, חגיה, טכסיה וכו- חשובים לי מאוד. לא ארצה, לדוגמא, מישהי שבשבילה יום העצמאות זה עוד סתם יום. חיבור מעשי- לקחת חלק מהמדינה. כל אחד לפי כוחו: גיוס לצבא, לעבוד בשביל מוסדות המדינה, לשלם מיסים, להיות ח"כ, לבחור מועמדים ראויים, לעזור בהסברה, השתתפות בבחירות, להפגין, ללמוד להצלחת המדינה ועוד ועוד ועוד.

בגיוס לצבא יש חשיבות עצומה בכמה רבדים.

הצבא מגן על עמ"י, איך אפשר לוותר על זה? באמת שזה הדרך הכי פשוטה שלי, כאזרח, לקחת חלק משמעותי. כל אחד יכול להיות חייל, יש כ"כ הרבה תפקידים, כך שכל אחד יכול למצוא את המשבצת שלו בצבא.

הצבא מגן עליי, לא אחזיר בחזרה? זה הכרת הטוב בסיסית!

מור ולבונה כתבה " ברור שזה לא יבוא לידי ביטוי רק בימי המילואים השאלה היא מה החזון? מה הדרך שאחנך את הילדים שלי? להיות עובד מדינה מתוך אמונה ורצון לקדם את המצב"

כתבה כ"כמדויק!

שאנחנו מחפשים בעל/אישה אנו מחפשים, בין היתר, מישהו/י שרוצה לחנך את הילדים שלנו לאותן רצונות כמו שלנו.

לכן, בגלל שזה כ"כ חשוב ומהותי בעיניי: אהבת הארץ, אהבת המדינה ו"אני רוצה לראות שיש לדברים אחיזה במציאות" (מור ולבונה), אני לא מוכן לוותר על זה בחינוך ילדיי, וכן אפסול על כך.

יש שטוענים שגיוס לצבא יכול להיות בזבוז, מפני שהם יכולים לתרום הרבה יותר מחוץ לצבא, הן בישיבה והן במשהו אחר.

יכול להיות שהם צודקים במידה מסוימת. אבל בכול מקרה אני לא מתחבר לטענתם.

1. אי אפשר שכול אחד יעשה את השיקולים האלה, כי זה מדרון חלקלק להשתמטות של רבים.
2. אנחנו לא קובעים מה יותר חשוב ממה. כל תפקיד שהצבא רוצה שנעשה, נעשה אותו בדרך הטובה ביותר.
3. יש בגיוס לצבא משהו מאוד סימבולי. בגלל שהצבא הוא צבא העם, שאני לוקח חלק ישיר ממנו, זה מחבר אותי רגשית ומעשית לעם. ככה לפחות אני הרגשתי, הרגשה שאני לא הייתי מוכן לוותר עליה. החיבור הזה חשוב כ"כ, כי הוא מחזק את ההרגשה הכללית לעמ"י, ואת הרצון לתרום למדינה ולעם שנים רבות אחרי הצבא..

כתבתי את זה בלחץ של זמן, אז אני מקווה שהצלחתי להעביר את החשיבות בעיניי של הגיוס.

מי שפוסל על שטויות, בלי לנסות להכיר את הבן אדם באמת. 

אני לא חסיד של הצבא - הרבה אנשים מבזבזים בו את הזמן ואת המשאבים - 

ואם מישהו הלך לשירות אזרחי כדי לתת מעצמו בצורה יותר יעילה אז אולי זה 

אפילו עדיף מהצבא. 

אם היה לו פוטנציאל להיות לוחם וכו' והוא ויתר על הזכות זה כבר דבר אחר..

אלא כל פרט טכני על מסלול חייו של אדם. אם הגעת למסקנה שהסיבה בגינה הוא לא שרת בצבא, לא מתאימה לך, מוצדק לחלוטין. לא צריך לצאת עם כולם. אבל צריך להבין לפני שפוסלים בהניף יד.

יש לאנשים סיבות, לפעמים מתאימות, לפעמים לא מתאימות- בלי לתת לו הזדמנות סבירה להסביר מה גרם לו לבחור בכך - סתם פוסלים. זה לא בניגוד להלכה, ואולי יש לו סיבה רפואית, הכל יכול להיות.

יותר ברור? 

מהדרך בה הוא מחזיק עיפרון ועד איפה הוא רואה עצמו ביחס לתורה ולקב"ה - 

כל דבר שמישהי תחתוך בגללו אבל לא ברור לה למה הוא בחר בכך (או לא היתה לו בחירה),

זאת טעות לדעתי וחבל כי כולם מפסידים..

אם הוא עשה צבא או לא - השאלה למה? אם יש לה תשובה שתחליט מה מתאים לה - 

אבל אם אין לה תשובה - על סמך מה היא מקבלת החלטה? 

יותר ברור?

בניגוד לשירות לאומי שיכול להיות תורם.

וכן בעקבות בעיות דתיות בצבא.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?