ואני גם חושבת שהוא כן עייף ולא נרדם מסיבות אחרות.

לא יודעת מה הן..

שווה לאמץ גישה אסרטיבית יותר ולבחור ב"מקל או בגזר" - להעניש בצורה כזו או אחרת או לחילופין להבטיח גמול באם יירדם במהרה.

אז אני הייתי בוחרת שלא להיכנס איתו ל"דווקא" בחזרה...

ניסינו הרבה את "המקל והגזר" וזה עובד לכמה דקות וזהו... לתת לו משהו אם ילך לישון מהר- איך? בבוקר לתת לו? הוא לא יקשר ביניהם. הוא עוד קטן בשביל זה. 

לא חושבת שבכוונה הוא לא הולך לישון. אלא שאולי הוא מעדיף להיות עם אמא... 

אני אשמח לשמוע אם יש מישהו שזה קרה אצל הילד שלו וזה פשוט עבר אולי כשגדל קצת... 

תודה!

לא תהיה לי שום בעיה אם יישאר במיטה ואפילו יתעסק שם במשהו. לפחות ירדם באיזשהו שלב.

הבעיה היא שהוא כל הזמן יורד מסתובב בבית וכו.

אני משאירה אותו במיטה ומנסה שיירדם כי אני יודעת שהוא צריך את שעות השינה האלה. 

עד לא מזמן הוא היה ישן 12 שעות בלילה רצוף. 

ועכשיו כשהוא לא נרדם מאוד קשה לו לקום בבוקר והוא מאוד רוצה להישאר במיטה... בשבת כשלא לחוץ לקום למעון הוא קם מאוד מאוחר. 

זה ברור לי שהוא צריך את השעות האלה בגיל שלו ולכן אני מתעקשת.

השאלה זה מה מפריע לו להירדם... וזאת שאלה קשה..

יעזור פשוט לשבת לידו עד שהוא נרדם? 

כל יום אותו סדר של ארוחת ערב, מקלחת, פיג'מה ולמיטה. אני יושבת לידו קצת, מספרת סיפור או שרה שיר. 

הוא מהרגע שאני מודיעה לו שמתקלחים מתחיל להגיד שהוא לא רוצה לישון... בטוח גם האור בחוץ בשעות מאוחרות מפריע להרגשת לילה, למרות שגם ב10 הוא עוד לא מבין שיש חושך בחוץ וזה אומר שהולכים לישון...

לא ברמה משמעותית, אבל דווקא כשהתחיל לקבל ברזל הקושי להירדם רק התגבר...

יתכן שיש מרכיב חזק מדי שגורם לו לאי שקט.

לא סתם קלישאה, אלא מאיש מקצוע.

יש ילדים שצריכים מס' שעות מסוים של שינה

ויש ילדים שצריכים מס' שעות מסוים של פעילות.

אני לא יודעת מה בדיוק מתאים אצלכם,

אך צריך לקחת בחשבון שאופי של ילד מתגבש עם הזמן,

ולא כל מה שהתאים לו כשהיה קטן מתאים לו עכשיו.

אולי אפשר לבחון פעילויות יותר משחררות מרץ במשך הצהריים

ואז הגוף ימצה את הפעילות והעירות עד שעת ההשכבה המיוחלת.

עוד הצעה שתעזור לאיפוס השעון הביולוגי - 

אם ההשכמה בבוקר מאוחרת,

אולי כדאי יום יומיים בכל זאת להקים מוקדם גם אם היום יהיה יותר מעוך,

כדי להרגיל את הגוף לשעת שינה מוקדמת.

סליחה אם פספסתי והעצות לא ממש קשורות למצב הזה.

ועוד משהו אחרון - 

כמו דברים רבים שאנו כהורים חשים כלפיו מתח כלשהו, הילדים קולטים ונכנסים למתח גם.

נסו לשחרר, לומר: היום לא אכפת לי שיהיה ער עד 12 בלילה.

במיוחד בגיל שנתיים שהילדים נהיים עצמאיים, הם גם נהיים עצמאיים בחשיבה,

וקשה להם לקבל שאומרים להם שהם עייפים וצריכים לישון.

תנו לו להרגיש את העייפות בלי לכוון אותו לשינה. שיבקש לבד.

גם ככה הוא ער,

אז תמשיכו בעיסוקיכם והורידו ממנו את הזרקורים,

נראה לי שיהיה שינוי בימים הקרובים.

המון הצלחה!!!

היום באמת הייתי רגועה יותר ולא בלחץ להתחיל מקלחת.. לא הזכרתי את זה שהוא הולך לישון עוד מעט והוא פתאום ביקש כשארגנתי אותו אחרי המקלחת.

לא שזה הלך חלק אחר כך, אבל הוא נרדם יותר  בקלות ופחות מריבות.. 

הוא תמיד קם מוקדם בוקר למעון. (בשבילי זה נקרא מוקדם.. 7, 7 וחצי). אין לי זמן לתת לו לישון עד שירצה לקום... 

תודה על העצות!

כי הייתי צריכה להוציא אותו בדיוק כשהלכו לישון. שמחתי מאוד לבדוק אם זה יעזור...

נראה לי שהיתה השפעה ושיפור קטן, אבל בכל זאת הלך לישון רק בתשע וחצי. היה ער רצוף מהבוקר..

שווה בדיקה נוספת,

אולי כבר השלים את החסר

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....