ניקיון וסדר...Anonymousy

שלום,

 

רציתי לשאול מה אתם חושבים..

 

אני ואשתי נשואים כבר 4 שנים, הכל טוב, יש בנינו כימיה טובה וחברות מצוינת.

אך ישנו נושא אחד שבאופן קבוע אנחנו רבים עליו - ניקיון הבית.

 

הבית שלנו יישאר מבולגן ומלוכלך באופן תמידי אלא אם כן אני אלך ואסדר ואנקה.

כשאני מבקש מאשתי גם להשתתף איתי בניקיון ובסידור,ברוב המקרים אין לה כוח או שהיא אומרת שהיא תסדר לפי הלו"ז שלה ומתי שיסתדר לה (זה קורה לרוב ברגע האחרון בסוף השבוע ובאופן בסיסי יחסית ולא יסודי).

 

הסברתי לה כמה חשוב לי הסדר והניקיון ואני כמובן לא מבקש שיהיה נקי כמו בית מרקחת אלא בית שיהיה מסודר ונעים לשהות בו. אשתי מבשלת ומטפלת בילדים, אבל עדיין בתחום הניקיון היא לא מוכנה שאני אעיר לה על זה וטוענת תמיד שהיא תסדר מתי שהיא יכולה.

 

אני עובד בחוץ וגם קצת מהבית וגם לומד לתואר ועדיין עוזר עם 2 הילדים וכמובן עם הבית. כל עוד היא עבדה משרה מלאה עוד קיבלתי את הקושי בהבנה, אך בחודשים האחרונים היא בבית מחפשת עבודה והילדים בגן ועדיין היא לא מוצאת זמן לסדר את הבית - זה דבר שממש מעצבן אותי ואנחנו רבים על זה הרבה, כי זה לדעתי לא הוגן שאני בנוסף גם יסדר וינקה את הבית אחרי שהיא כל היום היתה בו לבד.

 

היא מצידה מתעצבנת אפילו כשאני רק רומז לה על העניין לפני שאני הולך לעבודה.

 

חשוב לי לומר שהיא באמת אישה טובה אבל מאוד מפריע לי העניין הזה בה.

 

לא יודע איך לגרום לה לסדר ולנקות את הבית מיוזמתה על בסיס יומיומי מבלי שאני אצטרך לומר לה או להתווכח איתה.

 

מה אתם אומרים?

 

 

כמה עצות:מפצחת האגוזים

א. קצת שינוי תפיסה

מאוד קשה לשנות הרגלים של סדר וניקיון, גם עבור בן/בת זוג. אנשים נוטים לחשוב שלסדר או לבלגן זה נטו פעולות פשוטות של להניח משהו לא במקום מתוך עצלות או לשים לב שיש אבק על השידה ולהעביר ניגוב , אבל זה הרבה יותר מורכב. זה מייצג צורת חשיבה ותפיסה, וכמו שאחד רואה את האבק ומאוד רוצה לנגב אותו, השני לאו דווקא מתעצל, אלא פשוט לא רואה את האבק, המוח שלו לא "מחפש" אבק....והעיניים שלו "מדלגות" על זה אוטומטית.

אפשר לחשוב על זה כמו מבחן רורשאך שכל אחד רואה משהו אחר בהתאם לתכונות, תפיסות ואמונות, וכולם בעצם מביטים באותה תמונה...

 

אבל בגלל שזה נושא טעון ועוכר שלוות נפש חשוב לבוא אחד לקראת השני בנושא.

לדוגמא: מחליטים שיש אזור מסוים שעליו מקפידים שיהיה תמיד מסודר, כמו הכניסה לבית/ הסלון, כך שכשבן/בת הזוג המסודר יותר חוזר הביתה, הוא לא נתקל ישר בבלאגן מול העיניים. או בחדר העבודה הפרטי שלו וכדו', עניין של העדפה אישית, אתם תחליטו יחד. ובשאר הבית אפשר להקפיד פחות ובן הזוג המסודר מעלים עין מראש. לגבי ארונות בגדים וכדו' שמבולגנים (לא יודעת אם זה המקרה) אתה יכול לשמור על הארונות או המדפים שלך מסודרים, אבל לא באמת אפשרי לכפות על אחרים לשמור על כל הבגדים שלהם מקופלים מסודר (זה פשוט לא עובד לריב ולדרוש שוב ושוב..).

 

ב. לפרגן 

לפרגן על המטלות האחרות שהיא ממלאת בבית ולחשוב שאולי יש לה סדר עדיפויות אחר שהוא לאו דווקא שגוי. ילדים גדלים להיות מאושרים ושמחים ומפותחים היטב גם בבית מבולגן. והיא מגדלת את הילדים שלכם. אני מקווה שלא צריך לתת הרבה הסברים על כמה אהבה וסובלנות בלתי נגמרים צריך כדי לגדל ילדים. 

תאמין לי שאם תפרגן לה בסגנון "את כזו סובלנית לילדים" או כל דבר אחר שאתה יכול למצוא, זה יגרום לה להיענות הרבה יותר מעצמה לדברים שהיא יודעת שחשובים לך...

 

ג. להתחלק !!

אולי פשוט תתחלקו מראש אבל לא בקטע של חלוקה עסקית וכל אחד חופר לשני אם הוא סיים את החלק שלו. תתחלקו בשלבים שונים של המטלות כך שהיא תארגן את הבית לשטיפה ואתה תעשה את השטיפה עצמה. 

איך תדע אילו מטלות לעשות, תשאל אותה מה הכי קשה לה וקח חלק מהמשימות האלה עליך.

המצב שאתה מתאר שאתה מגיע בסוף "להציל את המצב" ויוצא לא מרוצה, הוא בעייתי כי גם היא לא מרוצה מזה, כי היא לא צריכה שתציל אותה וזה רק פוגע בדימוי של האשה שרוצה לנהל את הבית על  הצד הטוב ביותר אלא שיש לה סדר עדיפויות שונה. ובא הבעל עם כל הרצון הטוב ומבלגן את סדר העדיפויות הזה, מה שמהווה סוג של ביקורת סמויה על חוסר התפקוד היעיל שלה בנושא. תודה רבה וזר פרחים בטוח לא תקבל אחרי ניקיון התנדבותי שכזה.  

 

 

ד. להגיד תודה על כל מה שעושים גם על פעולות קטנות. זה נראה מטופש ומעושה בהחלה להגיד "תודה ששטפת את הכלים" אבל אחרי תרגול זה עובד ומשנה את האווירה לגמרי. 

 

כל העצות לעיל נוסו ונבדקו ועובדות ברוך ה' היטב.

בהצלחה 

יופי של תגובה!חרותיק
מעידה שהכל נכון גם מהנסיון שלנו..
תודה לך על התגובהAnonymousy

היי,

 

תודה על התגובה ועל העצות.

רציתי רק להעיר שאני עשיתי זה מכבר חשבון נפש עם עצמי והתחלתי לפרגן על דברים שהיא עושה אפילו על דברים קטנים ובנאליים, אני לא יכול להגיד לך שזה לא תרם להתגייסות שלה, אבל זה עדיין לא מספיק.

 

ואני לא מדבר על סדר בארון וכאלה, אני מדבר על סדר בבית כמו מטבח הפוך שאי אפשר לבשל בו, שולחן מבולגן שאי אפשר למצוא פינה לאכול עליו וכד'.

 

קשה לי עם המחשבה שאני צריך גם להתחלק איתה בעניין של הניקיון בזמן שאני טרוד בכל כך הרבה דברים וגם בבית אני עוזר מאוד עם הילדים.

 

היא מצידה רואה בכל מילה שאני אומר לה כמו חיצים של ביקורת וזה קשה להעיר לה (יכול להיות שהיא באמת מתוסכלת) אך מצד שני קשה לי גם שלא להעיר לה, אני לא מרגיש בנוח בבית מבולגן שאין לך בו מנוח..

איזו תשובה מקסימה. לומדת ממנה הרבה..אורין


לרדת מלגרום לה ולרמוז לה ודחוף.רק אמונה


מנסיון ....משפחת הדובים
אני לא הורגלתי בבית שלי לעזור בבית כך שבעצם לא ידעתי מה לעשות ואיך...
הבלאגן הפריע לי אבל לא ידעתי איך לגשת ולנקות ולסדר ובסוף הצטבר בסוף שבוע בלאגן ענקי ומרב בלאגן לא היה לי כח לנקות יסודי אלא רק לראות רצפה...
הרב של בעלי הנחה אותו לא לעזור לי ושאני במשך השנים אלמד לבד איך עושים זאת. עם כל התסכול שהרגשתי שזה נופל עלי אני חושבת שזה ממש נכון
אישה צריכה להיות עיקר (עקרת) הבית לדעת איך לנהל בית שדורש המון משימות יום יומיות ששואבות מלא כוחות. ולכן צריך לגשת בתבונה למלאכה וללמוד (לבד!!) מתוך הקושי ולמצוא פתרונות שיקלו על חיי היום יום. מיד אחרי בישול לשטוף את ה5 כלים שיש בכיור וכך לא מצטבר. הילד משחק מיד אחר כך לאסוף. כל יום להפעיל לפחות מכונה אחת ומיד אחר כך לקפל ולהכניס 10 חולצות לארון.
כשזה משימות קטנות יותר קל לעשות אותן ואז זה נותן תחושה יותר טובה בבית אני מסוגלת להשתלט על הבלאגן...
עכשיו לשאלתך אל תגיד לה כלום על הבלאגן מה שממש מפריע לך תעשה בלי יותר מידי דיבורים אבל אחרי 5 ימים שיש כלים מסריחים בכיור היא תרצה לבשל לשבת תבין לבד שכדאי כל יום קצת לנקות כך לא יהיה עומס ביום שישי.
אמנם זה לוקח זמן והרבה.. (לי לקח 9 שנים להבין זאת..) אבל יש באינטרנט טיפים בשפע ויש הרבה נשים שמיעצות בתשלום בארגון וסידור הבית אם היא מעוניינת לקבל כלים ולהשתפר אני מוכנה להמליץ בפרטי על מישהי מדהימה.
תקבל שזה לא פשוט לאישה שלא מיומנת בכך לעשות את כל המשימות כי היא לא יודעת איך לגשת לנושא וזה ממש קשה לה כמו לטפס את האוורסט...
בהצלחה!!
ואוו, כ"כ לא מסכימה!סדר נשים

מי קבע שזה דווקא תפקיד של האישה?? 

מניסיוני המלחמה עם הסר והניקיון זה דבר מתסכל ברמות למי שלא מסתדר עם זה

זה צעד אחד קדימה ושניים אחורה וזה מללחמה לכל החיים ולא משהו שנגמר..

לא נראה לי הוגן לדרוש ממנה להילחם כל חייה רק בגלל שהיא אישה

ומה שאת כותבת לא מתאים לכל אחד, יש כאלה שזה פשוט לא יעבוד אצלם

 

ויש כאלה (כמוני) שמשתגעים משיטות כמו שכתבת וממשימות קטנות, הרבה פעמים הקושי הוא

בראש ולא במשימה עצמה (קשב וריכוז נעים להכיר) ולכן עיצות כאלה לא רק שלא יעזרו אלא

רק יקשו- כי זה דורש יותר חשיבה על המשימה, זה מתאים למי שמטבעו הוא יותר מסודר

 

ולפותח- אם יש לה קושי עם זה זה לא עניין של זמן ושל עבודה במשרה מלאה או לא,

אנחנו היינו במצב על הפנים וב"ה היום רואים ישועות בזכות-

א.שיטות מסויימות שמתאימות לי שלימדתי את עצמי 

ב. החלטה לקבל את המצב ולא להילחם- בעיני הרבה יותר קל.. 

ג. התחלנו לקחת עזרה לשעה בשבוע- זה מספיק בשביל לסדר את מה שהצטבר (רק את הבלאגן, לא כלים וכביסות) והעול שירד ממני הוא ענק- שווה כל שקל

 

סדר ונקיוןברק.

זו תכונה שאם לא נולדים איתה, מתים בלעדיה. אין מצב לשינוי!

חבל לבזבז אנרגיות בנסיונות לשינוי הרגלים.

גם אני שונא לעשות כל מיני דברים בבית ומחוץ לביתAnonymousy

אבל אני עושה כי אין ברירה וחייבים להתחלק.

 

אם הייתי עושה רק מה שאני אוהב, הייתי חי בצורה אחרת לגמרי...

אני גם בדעה ששני בני הזוג צריכים להתחלקAnonymousy

אבל הכל באופן יחסי לאחוז המשרה שהם עובדים ולשאר המטלות בבית ומחוץ לבית שהם עושים.

 

אני תורם רבות בבית (יש לי חיבה גדולה לבישול) ועם הילדים וגם בעניין של ניקיון, אבל הכי מפריע לי שכשהיא לא עובדת ונמצאת בבית בלי ילדים, היא מעדיפה לעשות הכל חוץ מלנקות.

זה ממש לא שוויוני, וקשה לי מאוד לקבל את זה...

אני מסכימה עם הנחת היסוד הזאתסדר נשים

אבל תבין שאם היא לא עושה את זה כנראה שזה מאוד מאוד קשה לה, שהיא 

מעדיפה אפילו להתמודד עם התיסכול מחוסר ההצלחה שלה בתחום מאשר לעשות את זה..

הקושי לא קשור לעבודה או ילדים,

החלוקה כן קשורה לעבודה ולילדים אבל בכ"ז אני לא חושבת שאפשר לצפות ממנה לעשות

דבר שכ"כ כ"כ קשה לה, גם לא בשם השיוויון, חלק משיוויון זה גם לחלק משימות לפי יכולת

יישום והאהבה למשימה, אתה לא יכול למשל להשוות את זה שאתה מבשל לזה שהיא תנקה,

כי אתה אוהב לבשל והיא לא אוהבת לנקות, ולכן המשימה שלה גדולה בכמה רמות מהמשימה שלך-

גם אם בעיני המתבונן מבחוץ אלה 2 משימות שוות

חשבתם להביא עזרה בתשלום? אולי היא תעדיף אפילו לעבוד יותר בחוץ בשביל לממן?

בעיני זאת עבודה על המידותעין טובה!
גם אם מאוד מאוד קשה, צריך לעשות. אסור לכעוס או לרכל גם אם זה קשה מאוד. סדר בבית אם חשוב לאחד מבני הזוג, אז בשביל השני זה חלק מה''חבילה''. דבר שצריך להתמודד איתו. לאט לאט, אבל צריך
אבל למה דווקא היא צריכהלעשות את זה?סדר נשים

ולמה לא לקחת עזרה מבחוץ?

ומעבר לזה- היא זקוקה להכרה בקושי שלה

מי אמר שצריך שויוניות? היית רוצה שיכריחו אותך לאכול משהורק אמונה

אותו דבר אל תכריח אותה לעשות מה שהיא לא אוהבת

וואו כל כך מסכימה עם משפחת הדובים!!!גלית ושבעת בניה
שכחנו את הייעוד האמיתי של האישה, הכי קל להיתפס לסיסמאות ללא אחיזה במציאות האלוקית. כן מתפקידה של אישה לנקות לבשל וכו'.....
מתפקידו של הגבר לעזור במטלות הבית היכן שלאישה קשה, לאישתך קשה והראיה לכך שגם שהיא בבית היא לא עושה, לכן מתפקידך לעזור לה לשנות הרגלים.
משפחת הדובים הציעה לך מספר עצות חכמות ומתוך נסיון אישי...הרבה סבלנות ובהצלחה!
זה היה נכון כשהאשה לא עבדה מחוץ לביתאורי8
כשהאשה עובדת , הנקיון , הבישול ושאר מטלות הבית מתחלקות איך שמתאים ונח לשני בני הזוג. לא חושבת שאלו תפקידים בלעדים של האשה. אצלנו ב"ה מטלות הבית מתחלקות בין בני הביתי כולל ילדים מכיתה א ומעלה. גם בבישול לשבת כולם שותפים וגם הבנים מבשלים. האשה היא לא עבד של אף אחד, כולם חיים בבית וצריכים לדאג להחזקתו.
בקשר לנושא השרשור- אולי נושא הנקיון קשה לה מאוד מסיבה כלשהיא ואולי כדאי ליזום שיחה על החלוקה של המטלות באופן כלי, באווירה טובה ולא מתוך ביקורת , תדבר רק על ההרגשה שלך, עם הרבה אמפתיה לקושי שלה, ותחשבו ביחד על פתרון( עזרה בתשלום, אתה תנקה והיא בתמורה תקח ממך מולה אחרת וכו..) העיקר שהדיהור יהיה ללא שמץ ביקורת , רק הצגת התחושה שלך ומה עושה לך הבלאגן בנפש, ושאתה מציע לחשב יחד על פתרון.
בכוונה התחלתי בייעוד והמשכתי הנושאגלית ושבעת בניה
בעול עם חברו, הקב'ה טבע באישה כוחות לבצע דברים שמתאימים לנפש שלה וכן גם לגבר ולא ניתן להתעלם מכך!
רובן של הנשים עדיין מבצעות את רוב מטלות הבית למרות שעובדות מחוץ לבית...
במקרה שלנו מדובר במצב לא בריא בלשון המעטה שבו הגבר עושה לא מעט בבית ובנוסף עובד בחוץ ולומד, רק הוא יכול לדעת מה הסיבה לקושי שלה ובחוסר תפקוד *בסיסי* למרות שהיא כרגע לא עובדת.
גם אצלי *למדו* לעזור וכולם משתדלים להירתם ולפעמים גם בעל כורחם.. וזה עדיין לא סותר שיש תפקידים שהנפש של האישה והגבר שונים בעצם מהותם.
אם זה כ"כ קשה לה אז זה לא מתאים לנפש שלהסדר נשים

וזה לא חוסר תיפקוד בסיסי, היא מטפלת בילדים ועושה דברים אחרים בבית

אישה שלא מסוגלת לנקות שולחן, שישגלית ושבעת בניה
כיור אומר הרבה על התפקוד גם בדברים שהיא כן מבצעת...
האם לזה את קוראת תפקוד בסיסי???
סדר ונקיון של הבית מעיד על תפקוד כללי!!!
סביר להניח שגם מה שהיא כן מבצעת טעון שיפור, ולכן התייחסתי בתגובות הקודמות שלי לקושי שלה שלא ניתן להתעלם ...
חוסר תפקוד של אישה מכל סיבה שתהא, לא מבטלת תורת חיים... כל זה בהנחה שלאישה אין שום בעיה נפשית מנטאלית וכו'...
לא מרגישה שהנפש שלי בנויה מעצם מהותה לנקיונותאורי8
נקיון זה הכרח , לא משהו מהותי שהנפש שלי בנויה אליו
זה לא הנפש זה החשק מה שקורה לכלגלית ושבעת בניה
אישה שטורחת מבוקר עד ערב.
אם היו נותנים לגבר את המשימה של תיחזוק הבית + גידול ילדים מהבוקר עד הערב הוא לא היה נשאר שפוי...
זה עדיין לא פותר את הגבר לשאת בעול עם אישתו אבל לא לטעות ולהחליף תפקידים. ושמתי לב שיש פה לא מעט שמנסות בכוח לשנות סדרי בראשית ממליצה ללמוד את הנושא, ולא להפריח ריח של פמיניזם...מתכון למלחמות ולגירושים.
מכירה מקרוב אישה שבגלל בעיות נפש אפילו צלחת לא מסוגלת להרים, ולא על מקרים כאלו אני מדברת.
מה שאת לא מבינה זה שגם אם זה נכון ברוב המקריםסדר נשים

יש מקרים שלא.. יש מקרים שהאישה היא בדיוק כמו גבר בתחום הזה

זה לא מוחלט שתמיד נשים יותר מסתדרות עם זה מגברים.

במקרה הז נשמע שלאישה זה קשה ומשאיר אותה לא שפויה בדיוק כמו גבר,

ולכן אם את לא מצפה מגבר לעשות את זה גם ממנה א"א לצפות

את אומרת בדיוק את מה שאמרתי...גלית ושבעת בניה
לא התעלמתי מהקושי של האישה ובאותה מידה לא ניתן להתעלם מהקושי של הבעל.
הוא צריך לעזור לה לפתור את הקושי כבעל זאת חובתו המוסרית וההילכתית!!!
אני בטוחה שהוא מבין שהקושי שלה נובע לא בגלל שהיא לא רוצה אלא כי היא באמת לא מסוגלת.
עם הדרכה, נכונות לשינוי משני הצדדים וסבלנות רבה הם יצליחו לפתור את הבעייה.
בעלי מסתדר עם הילדים יותר טוב ממניאורי8
גם אני אמא טובה ברוך ה', אבל חייבת לומר שההכללה שלך לגבי גברים ונשים מפריעה לי, זה לא פמיניזם אלא מציאות. יש גברים שמסתדרים טוב עם ילדים( וגם מלמדים אותם בבית הספר) אולי הם לא הרוב, אבל לא כאלה נדירים.
ונראה לך הגיוני שאשה תעבד משרה מלאה כמו בעלה ובבית תתפקד יותר ממנו?
לא מצליחה להבין למה?
ממש לא בא מפמיניזם, ז
ה תלוי במציאות בכל משפחה. אם האשה עובדת פחות , הגיוני שתתחזק יותר את הבית, אבל אם הם עובדים אותו דבר , למה זה התפקיד שלה?
זאת בכל אופן המציאות שלי.
הוא היה נשאר שפוי בהחלט! אין צורך להגזים. כמו שאשהאורין

נשארת שפויה עם עבודה מחוץ לבית- כשבאופן מסורתי זה תפקיד הבעל!

וואלה אני לא מסכימה שיש לנו מבנה נפשי לנקיונותתופי

כשאת רואה בית מבולגן, מה את רואה? (היסטריה, לחץ, רק סיימתי עם X כבר אני צריכה לנקות שוב? סרט- מתי אני יגמור עם זה?? וכו')

כשאיש רואה בלאגן בבית מה הוא רואה? (בקטנה, חמש דקות והכל מסודר! [למרות שבסוף זה לא חמש דקות אבל זה בא להם בקלילות והם לרוב לא נהיים עצבניים מלראות מישהו מלכלך את הבית וכו')

 

מכאן אני לומדת שאת יכולה לראות כל מצב איך שאת רוצה! אם לי יש מבנה פיזי יותר חלש סימן אולי שאני לא צריכה לעשות עבודות פיזיות?... לא יודעת! אבל אל תגידי שזה שינוי סדרי בראשית.. לא כתוב בתורה שתפקיד האישה לנקות כי זה המבנה הנפשי שלה

גם לא כתוב את זה בתורה על הגבררפואה שלמה
אשה שמבלה בוקר בבית יכולה לסדר קצת והיא לא תמות מזה,
ואולי זה אפילו יהיה לה נעים להרגיש ששמחה את בעלה שעובד לפרנס את המשפחה.
מבינה שזו לא דעה מקובלת כאן
תקראי את הנ"ל, את סתם מגיבה בלי להבין את ההקשרתופי


מבינה שקשה לך לקבלרפואה שלמה
סליחה. אבל זה פשוט שטויות! (גלית ושבעת בניה)כמו צמח בר
אם היו נותנים לגבר את תיחזוק הבית+גידול ילדים הוא היה יוצא מדעתו?

על סמך מה? עשית מחקר על כל גברי העולם?
אולי הגברים שאת מכירה הם כאלו (וגם זה, אגב, המון פעמים פשוט עניין של הרגל ולא של חוסר יכולת)

מנסיון, הגברים בסביבתי שותפים מלאים בכל צורכי הבית הילדים ואף אחד עוד לא התמוטט. מסתבר שכשרוצים-אפשר.

היום רוב הנשים עובדות, בדיוק כמו הגברים ולעיתים אפילו יותר.
אין *שום סיבה* שהכל יפול על האישה. בטח לא אם מדובר בדבר טכני כמו נקיון או בישול (שזה קשור למיומנות ולא למשהו בנפש)

אם היית מדברת איתי על גידול ילדים- עוד היה אפשר לדון. כי אכן כל הורה תופס עמדה אחרת מול הילדים (אבל גם אז- שניהם שותפים לגידול, פשוט כל אחד מהעמדה שלו)


לא מגדירה את עצמי פמיניסיטית, אבל מה שכתבת עכשיו- הוא פשוט שטויות. עובדתית.


וסליחה על הניסוח החריף, אני מהודעה להודעה שלך יותר משתגעת.
מסכימה מאוד.עין טובה!
אני עברתי את אותו תהליך בדיוק!
אל תגיד כלום לגבי הנקיון, תעשה מה שאתה צריך כדי לדאוג שיהיה לך נח. למשל לסדר את השולחן כשאתה אוכל עליו וזהו. אל תעיר וגם אל תשמור בבטן. תבין שהיא לא עושה את זה בכוונה. זה באמת קשה לה. זה לא משנה אם תפקיד האישה לנקות או לא. כרגע העובדה היא שהיא בבית רוב הזמן ואתה לא. אז הגיוני שזה יהיה החלק שלה. אבל תראה בעין טובה את העניין, זה בשבילה עבודה על המידות. ואין דבר יותר גרוע מלהתערב בזה. זה ברצון שלה, תאמין לי. אף אחד לא אוהב בית מבולגן מאוד. נסה להשתפר אתה במה שאתה צריך להשתפר. בהצלחה! הסבלנות משתלמת. תעשה הכל מאהבה
זה לא נשמע פתרון מה שכתבת לו...גפן פוריה

הוא אומר שאין לו ישוב הדעת בבית,

 

אז מה יעזור שיפסיק לרמוז לה- ועוד דחוף?

זה פתרון שורשי יותר, לא ברמה המקומית.בנחת...

גם בתגובה שלי קצת למטה כתבתי על זה.

סליחה, התכוונתי להגיב לרק אמונה- למעלהגפן פוריה

לא יודע למה זה יצא פה

אכן הגבת אליה. רק עוד הגיבו באמצע. תעמוד על העיגול האדום.נאחזת באמונה


מבינה אותך אבל אפשר גם להבין אותהעדיין טרייה
ציינת שהיא בבית עכשיו זה לא קל להרים את עצמך לעשות דברים כשנמצאים בבית הייתה לי תקופה שהייתי בבית וההספק היה נמוך בהרבה מזה שיש לי כשאני עובדת. צריך תמריץ לקום לצורך מסויים. בנוגע לנקיון הבית אנחנו נוהגים לא להעיר ולדרוש מהשני לבצע עבודות בית כל אחד משתדל לעשות את המקסימום מצידו שיהיה נעים לחיות בבית ואם בן הזוג עשה משהו מסויים מתייחסים אל זה כלא מובן מאליו. זה באמת דורש עבודה עצמית של ללמוד להעלים עין וזה אומר שהבית לא תמיד יהיה מסודר כמו שאנחנו רוצים אבל זה עדיף לנו על פני שלום בית. כרגע תנקה כמה שתוכל שאשתך תתרום לבית במשהו אחר שיותר קל לה (בישולים כביסות להיות עם הילדים) אם אשתך באמת רוצה להשתנות ולהפוך ליותר מסודרת אני ממליצה על הספר "סוד הקסם היפני" הוא עשה לי מהפך בחיים בנוגע לתפיסה של סדר והפך אותי ממבולגנת למסודרת.
מסכימה עם משפחת הדוביםרפואה שלמה
הציפיה של אשתך שגם וגם וגם תבצע
והיא לא מסוגלת להתאמץ
צריך שהיא תבין שזה מוגזם

תנקה ותסדר רק את חדר שינה שלך וסלון אם זה חיוני לך
ותתעלם מהשאר
קשה להשתנות אבל מי שאומר שאי אפשר, מתנגד בעצם לעבודה על המידות
גם נשים יכולות....
נראה לי שיש כאן שני דברים שמפריעים לך..בנחת...

1. הבית המבולגן

2. אשתך המבולגנת

הבית המבולגן הוא קושי טכני שאין מקום לתפקד ולא נעים להיות בו.

אבל כלפי אשתך יש לך הרבה טענות ומחשבות פנימיות:

למה היא כזאת?

זה לא פייר,

מתי כבר תשתנה?

וכו'

לדעתי מה שיותר גורם לקושי הוא דווקא 2. אם הוא יהיה יותר מסודר אצלך בפנים יהיה יותר קל להתמודד עם הקושי הראשון.

אחת הדרכים הכי טובות שאני מכירה לזה היא פשוט שיחה פתוחה וכנה ביניכם שבה מנסים לדבר ממקום רגוע פתוח ומאד מכיל מכבד ומקבל על הנושא. מטרת השיחה היא לא לשנות שום דבר בהתנהלות אלא רק להבין יותר טוב את הצד השני.

שיחה כזו יכולה לעזור לכם באמת להבין אחד את השני, וזה עצמו אולי הדבר הכי גדול. זו הבנה לא סתם על פני השטח אלא של העומק הנפשי שלכם. לא רק למה את לא מסדרת, אלא למה זה קשה לך, מה אצלך בפנים עושה את העניין של לסדר קשה? למה באישיות שלך זה לא זורם באופן טבעי? 

(אולי למשל היא אשה מאד יצירתית והנפש שלה פחות בנויה למשימות "משעממות". או אלף הסברים אפשריים אחרים)

כך בעצם הנושא של הסדר שהפריד ביניכם הופך למשהו שמקרב ביניכם ואתם מעמיקים את הקשר שלכם.

אבל זה מתאפשר רק מתוך הכלה ופתיחות אמיתית. אם היא תרגיש אפילו קצת האשמה מצידך זה יסגור אותה והיא לא תדבר פתוח אלא רק תתגונן ותתרץ את עצמה.

אם תצליחו בדרך הזו הכל יהיה קל יותר ועם הזמן יש גם סיכוי לשינוי אמיתי.

אצלי למשל ההכלה של בעלי שינתה אותי לאורך השנים (לא מיד.. היה צריך סבלנות..) וזה לא רק התנהגות טובה מצד מידות אלא גם משתלם לו

לפי מה שאתה כותב מה שהכי יעזור לה להשתנות עם הזמן זה הכלה וקבלה שלך ושלה את עצמה. וסבלנות...

ומה שיעזור לך להכיל אותה זה אם תבין אותה לעומק, שהיא לא מרצון רע או מעצלות וכו לא מסדרת או מנקה, אלא כי זה הכי טוב שהיא מצליחה לעשות בנתונים הנפשיים שיש לה כרגע.

למה שהיא לא תבין אותו? עצלות לא מידה טובהרפואה שלמה
בלגן לא בהכרח בא ממקום של עצלותהעוגב
את זה בדיוק היא ממליצה לו לברר, בין השאר.
מכל מקום שהוא בא, הבחירה החופשית שלהרפואה שלמה
אפשר להיות צודקים ואפשר להיות חכמים...בנחת...

החכמה שלו זה לא להאשים אותה גם אם זו היתה "האמת האובייקטיבית" , אלא לעשות את העבודה הפנימית שלו כדי לקדם את בניין הבית שלהם.

כמובן!בנחת...

אני כותבת אליו אז אומרת שהוא יבין אותה. וכשהיא תשאל - אגיד לה להבין אותו. זה הדדי.

ומה שחשוב בעיני זה לא סתם לשים תוית של מידה לא טובה אלא להבין את השורש ואז קל יותר לראות את הטוב.

ואם הוא יפסיק לפרנס כי קשה?רפואה שלמה
לא חושבת שהוא צריך להמשיך לקחת על עצמו עוד ועוד.
מותר גם לאשה להיות חכמה....

בנחת, בשלווה, מתוך אמונה בקב"ה שעוזר לנו
היא כן חכמה, היא מטפלת מסורה בילדים, מבשלתתופי

היא מטפלת מסורה בילדים, מבשלת, מביאה ולוקחת אותם מהגן, מניקה בלילות אולי מכבסת, מקפלת..

אני לא חושבת שעניין הסדר והניקיון מוחק את כל מה שהיא עושה..

לי יש גם בעיה קטנה כזאת, אני מאוד אוהבת סדר וניקיון אבל מתייאשת בכל פעם שאני רואה תוך כמה שניות כל מה שעבדתי עליו פשוט נהרס (יכול להיות שכל הבוקר עמלתי כדי לעשות ספונג'ה בבית, לשטוף כלים, לזרוק כל מיני דברים, לסדר , לכבס וכו'... ואז בא אישי שיחיה ועושה בלאגן כאילו כמה נפשות אנחנו בבית [אני משתדלת לא לכעוס עליו] ) הדבר הזה גורם לי להתייאש מזה ולהיות מבולגנת, לא נראה לי שאני עצלנית בגלל זה או לא חכמה. צריך להבין מה השורש של חוסר הרצון\ המוטיבציה של אותה אישה לנקות.

וכן, יש גם בעלים שפתאום מחליטים שקשה להם לעבוד והתפקיד של האישה הוא לגשת בעדינות לברר למה ולא ישר לפסוק שהוא עצלן

היא מתעצבנת אפילו מרמז...רפואה שלמה
הוא מפרנס,
מטפל בילדים
מבשל
מנקה
וגם צריך להתחנן לפניה שבבוקר שלם בבית היא תזיז אצבע?
וגם מתעצבנת?
היא ע-צ-ל-נ-ית אם אי אפשר לבשל כי המטבח מלא כלים מלוכלכים
ואין מקום לאכול על השולחן
ופלא פלאים, רק כשהוא עוזר, היא מצליחה גם כן להזיז את עצמה...
את ממשיכה לנקות ולסדר למרות שמבלגנים ולמכלכים, נכון?
מניקה בלילות ילדים בגיל גן?רפואה שלמה
ואולי ???? מכבסת
הוא:
עובד גם מחוץ לבית וגם מהבית
לומד לתואר
מטפל בילדים
וגם צריך לנקות ולסדר?
למה?????
כי הוא פשוט יותר אחראי וחרוץ, לא יכול להישאר בבית ולזרוק עליה את עול הפרנסה, לא רוצה להפסיד את התואר, וגם רוצה להיות אבא ולא עוזרת הבית שלה.
מתחילה להבין את הכתבות של גיל רונן... לא הבנתי איך צומחת כזו גישה
יתכן מאדפאז
שאשתך רואה אחרת ממך את עניין הסדר בבית.
מבחינתך צריך נניח לסדר כל יום ויסודי
מבחינתה סדר מדי פעם באופן שטחי גם טוב.

האם היא חייבת לסדר דווקא כמו שאתה רוצה?
האם היא לא בסדר אם לא?
בעיני לא.

אני מציעה שתשבו לשוחח על הסדר באופן כללי
איך היא רואה את הסדר בבית? כל כמה זמן ובאיזו רמה?
איך אתה רואה אותו?
מה מתאים לה לעשות בתוך זה ומה לך?
בעיקר לצאת מנקודת ההנחה שמה שנראה *לך* זה מה שצריך להיות
וצריך להביא אותה לכך.
(וכן להיפך אם מישהי היתה כותבת פה משהו כזה...)

וזה נכון לכל עניין בזוגיות.

מה כן אפשר לעשות?
לספר לה כמה חשוב לך ומשמח אותך סדר וניקיון.
לבקש ממנה משהו סביר וקטן אם מוכנה להתאמץ למענך (ולזכור שזו *בקשה*).

ובעיקר לשנות ראש ולהבין שיש פה כנראה 2 תפיסות שונות.

וכן, להיות עם הילדים לא בהכרח קל יותר מלעבוד/ללמוד/שניהם.
להביא עזרה מבחוץ בתשלום.shira1

אם זה כ"כ חשוב את תכניס לתחשיב החודשי עזרה..

לא כולם מסוגלים לעמוד בסדר ואירגון ובשביל ללמוד את זה צריך זמן ורצון..

ביקורת זה הדבר האחרון שבונה רצון.

אני מציעה שהיא תממן העוזרת ממשכורתהרפואה שלמה
אם היא עובדת זה בהחלט נדרש.
עובדת ומשתכרת.
ולא מחפשת עבודה...

אלא אם היא פשוט בדיכאון וזקוקה לטיפול, אז תוכל לעזור רופאת המשפחה.
'משכורתה'?כמו צמח בר
ואני לתומי חשבתי שכשמתחתנים נהיים שותפים...

אולי הבעל יממן מ*משכורתו*? הרי לו זה מפריע..


מה זה משכורתה-משכורתו?
הם בעל ואישה ונמצאים ביחד בזה. שיממנו מ*משכורתם* מתוך החלטה משותפת..
אם שותפים גם הוד מעלתה שותפה בניקיוןרפואה שלמה
בהחלט.כמו צמח בראחרונה
התרעמתי רק על המילה 'משכורתה'
אולי תעשו תורנות...בין החוץ לפנים
כל אחד יום אחר או כל אחד שבוע אחר או לפי שעות לפי רצונכם...

בהצלחה!!!
כשהיא תתחיל לעבוד יעשו תורנותרפואה שלמה
בינתיים הוא עובד במשרה מלאה, שני הילדים בגיל הגן והיא בבוקר שלם בבית, מותר לה לנקות גם באמצע השבוע. מדהים איזו תמיכה גורפת באשה.
כולן נשים כאן, חוץ ממשפחת הדובים וסדר נשים, אף אחת לא רואה שהוא קרוב לקריסה? ניסיתן פעם ללמוד, לעבוד, לנקות וגם להיות עם הילדים?
כנראה שלא
טעות, גם אני אישהסדר נשים

ומה שאני רואה זה שהוא (אולי) קרוב לקריסה אבל היא כבר אחרי הקריסה

התלבטתי אם להמשיך ולהגיב לך..בנחת...

כי אני מרגישה שדיון הזה פוגש אותך במקום לא רגוע אצלך. 

זכותך לחשוב איך שאת רוצה כמובן, אבל אני רואה את הדברים שהועלו כאן אחרת.

החלטתי כן להגיב כדי לחזק את השואל להתמקד במה שלדעתו יקדם את חיי הנישואין ועבודת המידות שלו.

אני מבינה שעבודת מידות זה לא לנשיםרפואה שלמה
וגם לא עבודות בית מסויימות....
חבל שאת לוקחת את זה למקום כזה. תקראי שוב מה שכתבתיבנחת...

בכל התגובות

עזבי אל תתיחסי.רק אמונה


נשמה תנשוםתופי

רוב הנשים בעולם עובדות יותר מגברים. זה שפה קורה הפוך זה תופעת טבע אז תנשום ואל תדאג, החיים ממש יפים

מחיאות כפייםרפואה שלמה
וואו אנחנו כל כך ככה..נשואים פלוס
אנחנו נשואים יותר שנים ממכם. והתקלים והמתיחויות שהיו לנו סביב הנושא הזה היו בדיוק מה שאתה מתאר.
אני אענה לך מנקודת מבט של אישה מבולגנת...

כשהבית הפוך..אני רואה הר אוורסט שצריך לטפס עליו ולא רואה אפילו את הקצה של האפשרות של להתחיל להשתלט עליו.. אני מתחילה משימה עוברת למשימה הבאה ואז אני עושה כל כך הרבה וכלום לא נראה בשטח וזה מייאש.. זה משהו מבולגן בנפש.. בבסיס.. שצריך הרבה מאוד כוח רצון ובשלות לשנות אותו.

לי לדוגמא עזר שבעלי מארגן לי את השיש.. זה נותן לי מוטיבציה להמשיך לכל הבית. אז נכון! הוא עובד.. קשה!! ואני בבית.. ונכון! זה לא פייר שהוא בנוסף גם צריך לארגן את הכלים ולנקות את השיש.. אבל תכלס, לו זה עשר דקות גג.. וזה נותן לי גם מוטיבציה וגם אפשרות טכנית להתחיל לחשוב להשתלט על ההר הזה...

תחשוב שמה שלך לוקח עשר דקות, לוקח לאישה מבולגנת שעתיים(!!) באמת.. לא כי היא עצלנית.. אלא כי זה לדבר בשפה שאתה לא מכיר..

אז כן.. בעלי אחראי ביום שישי לארגן לי את הבית לשטיפה.. וכן הוא עובד בנקיון הבית.. וזה לא פייר! (מסכימה איתך).. אבל אני כל כך מעריכה אותו על זה וכל כך רואה את השינוי האיטי שנהיה אצלי בנפש.. שלפי דעתי זה שווה לו.

ומתישהו.. אם אישתך תרצה ותהיה כלי להכיל.. תציע לה לקחת ריטלין. זה לפעמים עוזר כל כך להתחיל לארגן את המוח.
תתנחם שאשתך מחפשת עבודהרפואה שלמה

מזדהה...סדר נשים


ממקום של אישה מסודרתמתנת חינם

אני יכולה לומר שגם לי היה קשה לקבל ולהבין שסדר וניקיון יכולים להיות דבר כ"כ מסובך בשביל מישהו אחר.

בעלי אוהב סדר, אך לא יודע לסדר.

אוהב ניקיון, אך לא יודע לנקות.

אז זה תיק שנופל עליי לגמרי.

 

אני דווקא כן מסכימה שבד"כ זו משימה שנשים מסתדרות איתה יותר ומתאימה יותר לנפש שלהן,

אבל בימינו דברים השתבשו לא מבחירה ולא מעצלות.

 

תשמח שאתה כן מסודר ויודע לסדר,

תאר לך ששניכם הייתם כאלו?

הכרתי זוג ששניהם לא הצליחו להשתלט על המשימות היומיומיות בבית... ה' ירחם.

 

אז הצעתי היא:

אמור לאשתך היקרה - אני מעריך מאוד את כל מה שאת עושה בבית - ותפרט הכל!

אני מבין שלסדר ולנקות דורש ממך הרבה מידי ואולי יבוא על חשבון מה שאת עושה ועל חשבון ההרגשה שלך,

אז שווה לנו לקחת קצת עזרה מבחוץ כדי שיהיה לך יותר קל ולכולנו יותר נוח להיות בבית.

 

אני חושבת שכשהבית יהיה מסודר, לא כי אתה סידרת,

זה יעודד אותה מידי פעם לעשות בעצמה בקצב שלה.

 

ומניסיון של 13 שנות נישואין - 

הזמן עושה את שלו, צריך סבלנות ודברים שנראים תקועים משתחררים אם אנחנו משחררים אותם.

בני אדם משתנים לטובה בנישואין - אם מאמינים שהם טובים באמת.

 

תשמרו על קשר טוב - זה הכי חשוב,

השאר חולף...

שמור על עצמך שלא תקרוסרפואה שלמה
אשתך תמצא עבודה וקחו עוזרת
כמו שאתה רואה, הרוב כאן טוענות שלא יודעות לסדר
....
מציעה שבינתיים תזרוק מהבית כל פריט לא נחוץ שאתה מוצא כשאתה זה שמסדר בבלעדיות,
זה מקל לשמור על הסדר
ולגבי ניקיון, הפיתרון יהיה עוזרת או 3 דובים
אני ממש יכולה להבין אותך,שוקולד פרה.

אתה מתמרמר ומתמרד, ובצדק, נגד חוסר הסימטריה ביניכם בקשר למטלות הבית. אולי גם אתה מצפה שאשתך תהיה "ככל הנשים" (הקלאסיות) ותאהב בית נעים ומסודר שכיף להיכנס אליו. אתה בטח שואל את עצמך איך לעזאזל היא יכולה לחיות ככה, ולמה היא לא עושה כלום (בהנחה שזה כן מפריע לה). 

עוד דבר- יכול להיות שאתה גם משווה אותה לנשים במשפחתך (אמא שלך, אחותך) או לנשים אחרות שאתה מכיר, ורואה שהיא נופלת מהן בדר ובניקיון. ההשוואה עוד יותר מגבירה את התסכול והתרעומת כלפיה וככה אתה חורק שיניים וכועס עליה בסתר.

אתה כועס עליה, וזה מובן. וזה מוצדק. לא הוגן שהכל ייפול עליך והשאיפה שיהיה בית נעים לעין זו שאיפה של שני בני הזוג. אף אחד לא אוהב לחיות בסירחון ובתוך בלגן אטומי (אולי חוץ מאנשים שבאמת אוהבים פרא).

והכעס הזה חייב להשתחרר.

היא חייבת לדעת שזה מוביל אותך לכעס ולהרגשה שאתה מתפוצץ מבפנים, כי אם היא תחיה לה בשלווה סטואית בלי להיות מודעת למה שעובר עליך-- תוך כמה שבועות זה יתפוצץ בכזה בום (בוודאי בגלל משהו אחר שיהווה את הטריגר) שהיא בכלל לא תבין מאיפה באת לה.

 

שים לב לרגשות שזה עושה לך ותן להם ביטוי. אין הכוונה שתתפוצץ עליה, אלא הכוונה היא שתגיד לה באופן כנה "תקשיבי הסדר הבסיסי הוא בנפשי ממש. כשהבית לא מסודר אני ממש מתוסכל. יתרה מזאת- כשאני חושב שכן יכולת לסדר ולא סידרת- זה עוד יותר מתסכל אותי ומוביל אותי לכעס. אני לא רוצה לכעוס עלייך ולא רוצה לשאת את הנטל של הכעס בפנים. אני צריך את עזרתך. אני צריך שתראי נכונות (ואולי אפילו יותר מנכונות בסיסית) ושתבואי לקראתי. האם את מוכנה? איך וכיצד את רואה את זה?"

 

מתוך המקום הזה אולי זה יעורר בה את המוטיבציה לעזור גם. מה שחשוב הוא שהיא תתעורר לראות את המצוקה שלך כי אחרת זה יביא לקרע.

בהצלחה!

כתבת יפהרק אמונה


ממליצה מאוד על הסדנא של ברכה בן יצחקBeeY

היה לי באלגן תמידי בבית. גרם לריבים ושאב ממני המון כוחות. לפני שנה וחצי הלכתי לסדנא של ברכה בן יצחק. במהלך הסדנא הכל היה נראה טריוויאלי אבל... סידר לי המון דברים בראש איך מנהלים בית נכון. אבל, בשביל שינוי אמיתי צריך רצון אמיתי. בלי זה שום סדנא לא תעזור.

אולי לקנותנסיכה יפה
דברים חדשחם שמעודדים- כמו חומרי נקיון מיוחדים. דברים לארגון כמו כביסל ודומיו. זה יכול להקל. אולי לצבוע את הבית. זה נותן תחושה יותר כייפית. סדר תמידי זה קשה!
כלום לא יועילהלוי מא
תכיר בכך שאשתך מטונפת ותכיל או שתתחפף משם
לא מסכימה! יש דבר שנקרא כח רצוןנסיכה יפה
בדוק ומנוסע עם האקסית שליהלוי מא
עשר שנים של טינופת בלתי נסבלת. מה לא ניסיתי
השפה שלך לא יפה בכללפרח שלג האבודה

וחבל..

אתה מסוגל..

יותר.

אולי אבל חייב לאמר את האמתהלוי מא
לכל אחד יש אמת אחרת.פרח שלג האבודה

וזכותך לחשוב כרצונך,

אבל הזכות היא גם לדעת איך לומר זאת.

רוב הפעמים זה מגיע מבעית ריכוזהיועץ

לדרוש ממנה להיות מסודרת ומאורגנת זה כמו לבקש לראות לרחוק ללא משקפים מאדם שזקוק למשקפים....  לדבר איתה על זה כל הזמן רק יכניס אותה לעצבים ועצבות (דכאונות) שהיא לא טובה ושבעלה כל הזמן מאיר לה וכ'ו

אתה יכול לבקש ממנה לבדוק את הדבר אצל נירולוג. (הכדורים לא מומלצים ועם תופעות לווי) או לקחת על עצמך את נושא הבית ולהוריד מהציפיות שלך על רמת הבית המסודר שאתה רוצה שיהיה לך.

אתה כן יכול לבקש ממנה שתדאג בחדר מסוים שחשוב לך או פינה מסוימת שלך ששם היא תשמור על הסדר למענך. אבל לא על כל הבית.

 

תמונת מצב עצובהכותבת המחקר
ואמיתית...סדר נשים


מסכמת: שישאר בלי ישוב דעת, זה מה יש?כותבת המחקר
סיכום רדוד ביותרהיועץ

כשאתה מאמין בנישואין שלך ההשקעה למען אותם נישואין לא מורידים את הישוב הדעת אלא להפך הם בונים ומרוממים.....

צריך לחפש דרכים להוריד את אותם קשיים, לעולם לא נצליח להוריד אותם לאפס אבל מאידך לא ניתן להם להוריד את חיי הנישואין שלנו לאפס כואב.... 

^^השורות האחרונות בעיקררק אמונה


אולי רוב פעמים אבל לא מחייב.. מהיכרות אישיתבנחת...


תפוס את הפינה שלךזה מה שאני

אחי

אני במצב שלך כבר הרבה שנים (יש לי כבר ילדים נשואים...)

לאחר המון תסכולים שיניתי גישה

 

אני פשוט מסדר את הדברים שלי

מנקה שולחן לפני שאני אוכל

מארגן את המיטה כל בוקר

שומר על רכב נקי

לא מתקרב למחשב המשפחתי הדביק

ואף אחד לא נוגע בנייד שלי

 

בקיצור הילדים למדו שאבא מסודר ונקי

ותתפלא עם השנים חלקם מנסים אפילו לחקות אותי

 

נכון הבית עדיין לא ראוי למגורי אדם

ואני מתבייש להזמין אנשים

וכשפותחים את המקרר והארונות ונופלים דברים אני פשוט זורק

והם לא מרשים לי לסדר את הבית כי אני אוסף הכל לשקית אשפה וזורק לפח

 

אבל ייצרתי לעצמי סביבה סבירה למגורים.

 

כשאשתי רוצה להזמין משפחה וחברים אני מסכים רק אם הבית מסודר.

אם הבית נראה כמו גן חיות(בלי סיבה אמיתית) אני נכנס אומר שלום ותופס את הפינה שלי או יוצא לריצה

 

לאט לאט זה משפיע!

ושיהיה ברור כל עוד שזה לא מאובחן כדיכאון המצב הוא פשוט עצלנות! ולא שום קשקוש אחר.

 

תעשה מהפך בחשיבה, לא שווה להפסיד הכל,ולא תצליח לשנות את אשתך, את הילדים אולי.

 

אהבתי, כל הכבוד לך.כותבת המחקר
וואוו איזה נחרצות... בתור מה אתה נותן דיאגנוזה כזאת?סוג של חסוי


דברתי רק עליזה מה שאני

אני לא פסיכולוג ולא בטיח

 

לשבת שעות מול המחשב

ללכת לישון עם ווטצאפ ביד

לטייל שעות בקניות ולזרוק הכל ברצפה של המטבח

לדבר שעות בטלפון

ולא למצוא חצי שעה לסדר את הבאלגן

 

 

ע צ ל נ ו ת.

לאנונימי ולאחיו, יש פיתרון שיהיה נעים לכולםכותבת המחקר
הספר "חוכמת נשים", פנינה של ספר,
נותן הדרכה מקיפה בכל מה שקשור לאחזקת בית כולל סידור ניקיון בישולים ומה לא...
הטריק הוא, שכמו במתמטיקה, אפשר ללמוד לפתור את התרגיל ולהנות ממנו
ואפשר לצבור הר תסכולים מולו (האוורסט)
קניתי. קראתי. אהבתי. אמצתי חלק. עדיין מאמצת.
עצלנות יכולה להופיע מיאוש.
אל יאוש!
אתה "שורד" בנישואיןהיועץ

אנשים כאן מחפשים איך לאהוב ולחיות בשלום בית עם נשותיהם על אף חוסר הסדר שלהם......

אתה לא פסיכולוג אז תשלח את אשתך לאחד כזה ואולי תגלה שהיא לא "עצלנית" ואולי תבין אותה ואפילו תעריך ותאהב.... לך תדע....

אכן כן...זה מה שאני

אני שורד 

וחבל, כי החיים יכולים להיות מושלמים אם כל אחד עושה את תפקידיו.

 

בשמחה אשלח לכל מי שיכול לעזור אבל אין כאן משהו קריטי,

סתם סגנון חיים רדוד של העברת הזמן וחוסר עשייה.

 

כל שנה חוזרת מבניין שלם מלאת אושר שמחה ועייפה עם תובנות חדשות שצריכה לתת לעצמה זמן למנוחה

בוקר צהריים וערב

 

אי אפשר תמיד להאשים את הגברים

בחלק מהמשפחות גם האמא צריכה לקחת אחריות ולהתאמץ מעט

 

חפשתי איך לאהוב וכו כו

היום אני שורד

בניין שלם זה חארטא של כסף ושיווקהלוי מא
"הקריטי" זה חיי הנישואין שלךהיועץ

טיפול בכזאת קריטיות לא מספיק פעם בשנה לשמוע שיעורים בבנין שלם.... 

אתה הרי לא אחד עם "סגנון חיים רדוד של חוסר עשיה והעברת זמן" אז קח את זה לידים שלך ותעשה.. אם זה ללכת לטיפול. לבדוק בעית חוסר ריכוז וכ'ו 

אל תשכח שאשתך היא אחרי 20 שנות נישואין של ביקורת והרגשה של "כלומניקית שמבזבזת את הזמן ואת החיים שלה"  ולכן היא נראת כך.

פעם חשבת איפה החלק שלך באיך שהיא נראית?

מה כל כך קשה לך לקבל שיש נשים עצלניותזה מה שאני
ואיך זה שתמיד בסוף הבעל אשם...

מצטער אבל ברחתי למקום הקל
מצאתי את הפינה שלי

לא אידאלי
חלשלוש

אבל אין כח למלחמות
התווית שהדבקת לה היא חלקהיועץ

מהבריחה למקום הקל......

 

מדהים אותי שאתה חושב שלא סדר וארגוןנשואים פלוס
משמע שהיא לא עושה כלום..
תתפלא.. יש עוד הרבה עבודה בבית גם בלי סדר וארגון. ותתפלא.. לפעמים יש מצב שהיא השקיעה בארגון רק שלך זה לא מספיק. ותאמת, אם זה מה שבעלי היה חושב עלי.. כנראה שגם אחרי 40 שנות נישואין לא היה לי חשק להתאמץ עבורו..
מי אמר שלא עושה כלוםזה מה שאני
עושה
אבל רק כשכלו כל הקיצין וגם אז
לאט מדי
מעט מדי
וחלקי ביותר

עצוב שהילדים לוקחים את המושכות ולוקחים פיקוד
זה נשמע שגם היא צריכה לשרוד עם שיפוטיות כה נחרצתאורין

כלפיה. כואב שאפילו את תחושת האושר שאחרי בניין שלם (והיא מוכרת ואמיתית) אתה לא מפרגן לה. זה לחזור עם תקוות ולנחות לקרקע של מציאות עויינת כלפיה. חבל..

אני מבין שאת מכירה את אישתוהזדמנות
בכלל, לא רק את הרבה מגיעים למסקנות שבכלל לא מכירים את המצב בשלמותו
אני מאושר כשהיא בבנין שלםזה מה שאני
מנקה את הבית
ומשאיר אותו שלושה ימים מסודר!

איך שהיא מגיעה הכל מתבלגן...
כל הכבוד לךכותבת המחקר
על הכנות

על המאמץ שאתה משקיע

כמה צביעות יש כאן
ועוינות
הרוב מחללים צליל אחד מזויף
מצטערת לכתוב את זה, ככה אני מרגישה

מסכימה עם כל מילה שכתבת
מקווה שיבוא היום שאשתך תהיה שותפה לך גם בזה

כל טוב לך
תודה. בעז"ה יבוא יוםזה מה שאני
אבל בנתיים החיים בורחים בהרגשת החמצה...
תקשיבי..לחיות כל החיים בתחושת החמצה, התקרבנות והאשמהסוג של חסוי

היא צביעות לדעתי..

ואם אחרי כל כך הרבה שנים מה שנותר לו מהזוגיות זה ציפיה שאישתו תשתנה..אז המצב שלו עגום ממש

מה שייך צביעות?זה מה שאני
אני מדבר בכנות ובצורה עניינית

למה מותר להגיד שיש בעלים עצלנים שיושבים מול המחשב/טלויזיה וכו ולא תורמים לסדר בבית

ואי אפשר לקבל שיש נשים כאלה?
כי אף אחת פה לא טענה את זה על בעלה.סוג של חסוי

וכי אם להתייחס לאישה בצורה כזאת נקרא אצלה כנות, אז בעיני זה צביעות ותפיסה עקומה של המושג זוגיות

אז אסור להגיד כלום על האשה?זה מה שאני
לסגור עיניים
הכל טוב...
מה הקשר ליחס לאשה?
ועדיין שואל מה הקשר לצביעות?
לא צריך לזרוק סתם מילים אם אין מה להגיד.

פותח השירשור כתב בכאב שאשתו לא עושה מספיק בבית.
הרבה נתנו עצות שונות ומגוונות אבל פוחדים להגיד את האמת כולל היועץ היקר

יש נשים ע צ ל נ י ו ת !

לא אכפת להן לשבת בבית מלוכלך
לא מפריע להן בגדים על הרצפה
שערות בכיור
ועוד הרבה דוגמאות

ניקיתי
השתדלתי
סידרתי
שתקתי


אבל צריך שניים לטנגו.
אין אישה שלא עושה בבית מתוך עצלנות!סוג של חסוי

גם אם תגיד את זה עוד 200פעם זה לא ישנה את התמונה..

 

וצביעות בעיני, זה לחיות עם אישה ולשמוח שהיא הולכת מהבית העיקר שיהיה נקי

האחרון שצבוע זה אני.זה מה שאני
ואני לא חי בשמחה
והדגשתי שמרגיש חסרון רציני.

ואני כן שמח כשהבית שלי לכמה ימים והוא מסודר ונקי אפילו שכל הילדים בבית.

אמנם סדר וניקיון זה לא העיקר בחיים אבל זה חלק מאוד מהותי כי בגללו אני מתבייש מהמשפחה והחברים (וכאן המקום להגיב שהבעיה היא אני...)

ולצערי גם הגדולים לא מביאים חברים

ולא זכור לי שמושג העצלנות נכתב בלשון זכר בלבד...
אתה באמת מתמודד עם משהו לא פשוט.פאז
האם ניסיתם טיפול זוגי?
לא כל כך מסובךזה מה שאני

שני עולמות נפגשים

 

מנסים לשנות

מתווכחים

נלחמים

מתפשרים

משלימים עם המצב

מתכנסים בעצמם

 

וממשיכים...

 

החיובי מרובה על השלילה

אבל לכתחילה לא הייתי פותח ככה את החיים

 

היו סימנים מקדימים שבדיעבד ראית?כותבת המחקר
לפני החתונה
היו, ראיתי, ידעתיזה מה שאני

הבית של ההורים שלה הרבה יותר מבולגן!

והחדר שלה היה כמו שדה קרב...

 

עשיתי לי בראש רשימת יתרונות וחסרונות

לא נתתי משקל גדול גדול לסדר וניקיון

בדברים החשובים בחיים היא בסדר גמור  ואת זה אני לא אחליף בחיים(רגועה, חמה לילדים, מחנכים באותו ראש וכו וכו)

 

אבל מסתבר שחוסר סדר וניקיון זה לא רק חיצוני אלא מעיד על בלאגן בנפש

 

אם רק זה הבעיה בחיים, אשראי!

 

אפשר להתעלם או לחלופין להיגרר למקום נמוך של חוסר עשייה,

אבל אני לא רוצה כי זה שומר אותי לפחות במחשבות במקום מסודר ושאיפה לטוב יותר

 

 

אני כל כך מבינה אותךגלית ושבעת בניה
זה כמו לראות בית אחרי *סופת טורנדו*..וזה משפיע על ההתנהלות הכללית.. זמנים, חוקים, גבולות, אינטראקציה בין הילדים, עיניי ראו! הם חווים את הגיהנום כבר כאן.
מה שאתה מתארפאז
לא נשמע לי כזה טוב...
מבינה שהרמת ידים ומצאת את הדרך שלך לחיות עם זה
אבל חושבת שמגיע לכם יותר מהחיים
מאיפה הבאת את השטות הזאת?כותבת המחקר
אני אגיד את זה פעם אחת וזה יספיק :

יש נשים עצלניות

ויש נשים חרוצות
ממש כמו שיש גברים משני הסוגים


התגובה היא אל "החסוי"כותבת המחקר
רחמי עליךהלוי מא
שמע נא,ד.

עניות דעתי, מתוך מה שאתה מתאר כמה שניכם טובים, וכמה היחס ביניכם טוב - 

 

שיש לה עם זה בעיה נקודתית.

 

כלומר, יש בעולם אנשים מסודרים יותר, יש פחות, יש אלה שזה ממש לא מצליח להם. לפחות בינתיים.

 

הרי איכפת לה ממך, והיא עושה דברים אחרים בבית ועם הילדים, לא סתם "בטלנית", אז יש לה "בעיה" בנקודה הזאת.

 

כשאתה מעיר לה, הרי זה כלשון הכוזרי, "מצאת מקום חרפתי".. היא "נדלקת", כנראה כי מרגישה חסרת אונים מול זה. לא רוצה לומר לך ש"אני ככה", לא נעים לה שזה ככה, לא מוצאת עדיין כח להילחם בכך, או לעשות לעצמה תכנית עבודה קטנה שהיתה מקלה על זה.

 

כעת, הברירה היא - מה יותר שווה. להמשך את העיקר, של היחס הנעים והחברי ביניכם, או לפתח חיכוכים על הנקודה הבלתי-פתירה זמנית, הזאת (כמו ילד "היפר" ומוכשר בבית ספר, שיש מורים שעיקר המו"מ שלהם איתו הוא "תשב.. למה קמת.. תשב..  במקום "לדבר איתו בלימוד" - יושב, עומד, מתחת לשולחן..).

 

לדעתי, הנח לזה לגמרי. ממש לגמרי. תגיד לעצמך בלב: מסכנה, קשה לה עם זה, לא נעים לה. נעזוב... סדר לעצמך פינה בבית שאתה יכול לשבת בה לפי כללי הסדר והנקיון שלך, ותניח לכל השאר. לילדים לא יקרה כלום מקצת בלאגן, כנראה גם לה לא.

 

ההערכה שלי, שתוך זמן לא רב, היא "תשתפר" בהדרגה. אולי אפילו תשאל בחשש, למה אתה כבר לא מעיר, לא איכפת לך?..

 

ואתה תענה: החלטתי שעדיף שלא תרגישי מתוסכלת, ושיהיה יחס נעים בינינו, מאשר הנקיון. סומך עלייך שאם תרגישי שאת כבר יכולה לשדרג את המצב גם מבחינה זו, כבר תעשי את זה.

 

 

יגרום ליחס טוב. היא תכיר לך טובה. וסביר שגם הבית יהיה יותר נקי ומסודר, גם אם אתה לא תעשה כלום בענין.

תגובה מאד יפהכותבת המחקר
אשמח אם תשתף, מה דעתך, במקרה של "זה מה שאני" שפעל לפי עצתך ונתקע במצב שהוא מתאר.
יעזור לי לסיים את המחקר ולשחרר את הפורום הנכבד
תודה מראש
א. תודה.ד.

ב. אני  לא יודע איזה "מחקר" את עושה... מעיף מבט מידי פעם, ואם אני רואה משהו שנראה לי שאוכל לעזור בו למישהו - משתדל לעשות את זה... זה גם מה שהיה כעת. 

 

ג. לא קראתי את כל השרשור. ממש כעת ראיתי את הודעת הפתיחה - ואמרתי לעצמי, מזל שראיתי.. אולי אוכל לסייע במשהו. ולכן גם אינני יודע מי הוא "זה מה שאני", איך פעל ולמה נתקע..  אני מסתכל רגע, ורואה שמדובר במישהו שכתב כמה תגובות. לא בטוח, ממבט ראשוני, שזה משהו שכתיבה שלי תוכל ממש לעזור בו. מכל מקום, בשעה זו אני לא "בכושר" לעבור על ההודעות. 

ואם כי גם לעזור לך לסיים "מחקר", זה מן הסתם מעשה טוב... אבל האמת שאצלי, כשמדובר להביע דעה על מה שמישהו כתב בדם ליבו מן הסתם, אז המוטיווציה של המחקר לא כ"כ תופסת. מה אעשה... מתנצל.

 

ד. התגובה שהגבתי לפותח השרשור, היא כי כך חשתי והבנתי מתוך הודעתו את המצב. מניח שאצל מי שציינת, זה לא כך. קשה בדברים כאלו לדמות ממקרה למקרה. תלוי ביחס שמעבר לכך ועד כמה זו הבעיה היחידה. 

בדרך כלל, אם היחס הכללי באמת טוב ומשתדלים להיטיב זה לזה, אז אחרי ביטחון באי תלות היחס בדבר כזה, תבוא גם הנכונות לשוחח על הדברים, במתינות.

ולפעמים, בלאגניסטית... אם כל השאר טוב, אז מילא. ימצאו פתרונות חליפיים. הקשר הקרוב חשוב יותר.

תתעלם מהמחקר. לא יפורסםכותבת המחקר
כי מתביישת במה שמצאתי פה
ולא רוצה השוואות לציבורים אחרים

התשובה ל"זה מה שאני " אינה תשובה, ולא ציפיתי לפיתרון.
שאלתי את עצמי האם יש מישהו אחד בפורום הזה שמסוגל להודות כי ישנן נשים שאינן הגונות עם בן זוגן.
ולא לטפול מיידית את האשמה על הבעל.
אני אשה, ונדהמתי משנאת הגברים בפורום הזה.
תמהני...ד.

ברור שיש נשים שאינן הגונות עם הבעל שלהן. לצערנו.

 

בדיוק כמו שיש גם ההיפך.

 

אני כבר קורא/כותב כאן די הרבה זמן, ולא התרשמתי אף פעם שיש כאן "טפילת אשמה מיידית על הבעל"..

 

ואם היה - כבר הייתי מעיר על כך.

 

אדרבה, כבר עלו כאן בעבר לא פעם, כשלימדו סנגוריה בצורה מופרזת על תופעות שנשים העלו, והשיבו: מה היית אומרת אם איש היה כותב כך...

 

 

אני איש. ולא ראיתי כאן בפורום לא נשאת גברים ולא שנאת נשים. חס ושלום. המקום הזה, למיטב היכרותי, הרבה מעבר לכך.

 

אולי התקיים בך הפתגם על "אורח לרגע"... אבל זה לא מצייג מציאות. אם היה כך - אני כבר מזמן לא הייתי כותב כאן.. ולא רק אני.

ציפיה לשיוויוןמתנת חינם

נראה לי שמקור רוב התסכולים בזוגיות, ובכלל במערכות יחסים (אחים, עבודה וכו')

היא הציפיה לשיוויון ביחסים.

 

אני עובד/ת ומפרנס/ת - גם את/ה צריכ/ה,

אני מנקה ומסדר/ת - גם את/ה צריכ/ה,

אני קמ/ה לילדים בלילה - גם את/ה צריכ/ה,

אני חרוצ/ה, נקי/ה, מסודר/ת - גם אתה צריכ/ה..

וכן הלאה...

 

(בין אחים - אתה קיבלת- גם אני צריך, אני עזרתי להורים - גם אתה צריך, למה אני כן והוא לא, והיפך)

 

ה' ברא אותנו שונים,

לכל אחד תפקיד מסויים.

עלינו להשלים זה את זו ולא להיות זהים.

 

חלוקת תפקידים בבית יכולה להיעשות מתוך הבנת הכישרונות והיכולות של כל אחד,

כל בית יעשה כפי שמתאים לו כי כל זוג שונה.

 

לכולנו יש מה ללמוד זה מזו כי אף אחד לא מושלם.

 

נראה לי שגם הקושי שהועלה לגבי סדר וניקיון  בשני המקרים,

יכול להיפתר ע"י השקעה בקשר הזוגי.

כשבן/בת זוג מרגישים שהחצי השני אוהב אותם, מבין אותם, מקשיב להם, מאמין בהם,

הוא'היא מוכנ/ה להתעלות על עצמו /ה ולהתאמץ גם אם המחיר גבוה.

 

עוד נקודת בונוס ששמתי לב אליה -

אחד היתרונות לכך שיש אנשים שלא אכפת להם מבלגן,

הוא שהם בדרך כלל (לא מכלילה)

גם פחות ביקורתיים,

וממילא יותר סלחניים כלפי התנהגויות מסויימות של הסובבים אותם.

מה אתם חושבים?

 

 

צודק לגמרי!ברק.


אני חושבת שאם הילדים מתביישיםכותבת המחקר
להביא חברים הביתה
זה קו אדום...
מבחינת האמא
ברור שלא לימדו אותה לסדר בבית, ומשם הבעיה...
כל הכבוד לאבא שלא מתייאש לתת חינוך לסדר
ומאד יפה שהילדים מחקים אותו
זה מראה שהוא מחנך למרות הקושי, ברוח טובה.
בכללי, כתבת נכון.ד.

אבל, שתי הערות:

 

האחת, יש אנשים שבשבילם כשיש אי סדר קיצוני, זה משהו קשה מאד. הגמרא מתייחסת (לגבי כביסת בגדים) לנושאים מסויימים של אי נקיון כ"דיני נפשות".. ואפשר להבין כשמישהו מאד מתוסכל מכך. כמו שאפשר להבין גם את התיסכול של מי שפשוט "לא יודע" מה עושים עם בלאגן... 

 

ואכן, אם אנשים מצליחים להתעלם ולראות רק את הטוב בזולת - אשריהם ואשרי חלקם.

וברור, שיחס מעריך ומכבד ואוהב, גורם ליתר ביטחון שהשני לא "יקטול" אותי בגלל בעיה כלשהי, וממילא גם ליותר  נכונות להתייחס לבעיה ולנסות לפתור כמידת היכולת.

 

 

ההערה השניה: לגבי מי שכתב (עיינתי קצת בינתיים..) על "זה מה שאני" בביקורתיות, עד כדי שמישהו כתב על דבריו שזו "צביעות" ח"ו. התפלאתי מאד מאד. הרי רואים אדם ששנים מתמודד עם משהו שקשה עליו ביותר. מחזיק מעמד. לא מעונין במלחמות. אלא מה? נשארה לו המרירות על כך שאשתו, שהולכת לישון עם הוואטסאפ (?..), אינה מוצאת חצי שעה ביום לסדר ונקיון. על הצורה של הבית. אי אפשר להבין? אפשר. מי יכול לשפוט דבר כזה.

 

אלא מה, שמרחוק איננו יכולים באמת לדעת, עד כמה היה פה מעגל שסחב את עצמו.

כלומר: עד כמה תחושת הביקורת אצלה על מה שחלש בתכונתה, גרמה לה להתרחק יותר, וממילא גם הביקורת מתעצמת כשחש שהיא "בורחת" לקניות וכו'... וכן על זה הדרך.

ומסגנון הדברים, נראה גם שיש עוד "עניינים" מסביב, מחוץ לסדר והנקיון.

 

 

דעתי היא, שגם כיום, שהם אחרי שנים לא מעטות ויש ילדים נשואים, הדרך היא - עם ההבנה לתחושות הלא נעימות - "מחדש".

כלומר: לנסות לייצר מפגשים מחדש. אח"כ יותר להעיר על ה"וואטסאפ" מאשר על הנקיון (כלומר, כשכבר שלב שיש שיח נעים בבית, אז להעיר בחביבות שצריך למתן את התקשורת התמידית עם כל מה שבחוץ). לשוחח על התובנות מ"בנין שלם", אדרבה, להפוך את זה לגורם מפרה. להביע דעה על מה שמלמדים שם, להקשיב הדדית, להגיע לתובנות.

וכאשר תהיה יותר קביעות ביחס נפשי שאין בו יאוש אחד מהשני - אז להעלות פעם את נושא הסדר והנקיון. לא בהאשמה, אלא בשאלה. ממה חושבת שזה בא, האם ניתן לעשות משהו. אפשר לקבוע סדר מאד מודרג לשיפור. ולתת פידבקים. גם בשלב הזה, לא אבדה התקווה..

אולי...אילת44

נאמרו הרבה דברים ומתוכם אפשר לאסוף הרבה רעיונות טובים.  

אוסיף מכיוון קצת אחר.

ראשית מספר שאלות:

# אתה יודע מה היא עושה בבקרים?

# כמה זמו היא משקיעה בחיפוש עבודה?

# כמה היא מנסה לסדר או לא? 

# כמה היא שוכבת ובוהה באוויר? 

# האם היא מבזבזת זמן באנטרנט ?

# כמה היא מתוסכלת מעצם הימצאותה בבית?

# האם שוחחתם על הקושי שלה בבית?

# האם היא אוהבת את המקום שבו אתם גרים?

# האם היא מטפחת את עצמה או שגם את עצמה מזניחה.

 

אולי היא במין דיכאון קטן בשל חוסר העבודה. ולכן היא לא מצליחה לנקות (בד"כ כשהמצב רוח לא טוב 'בורחים' מהמשימות שפחות אוהבים לעשות) אולי עודף הזמן לא עושה לה טוב.

לי באופן אישי חשוב סדר וניקיון ובכל זאת כשעברנו לבית קטן וצפוף שאני לא אוהבת (הוא זמני בע"ה) אין לי מוטיבציה לנקות ואני משאירה הכל לשעת לילה מאוחרת. וראיתי שכשהיו לי הרבה בקרים פנויים מרחתי את הזמן ואז הייתי מתוסכלת. העדפתי לעבוד בשכר מינימום. הבית לא נהיה יותר נקי אבל לפחות הזמן לא נמרח ואני פחות מתוסכלת, ועדיין מנקה בלילות... 

 

אהבתי. תזכי לדירה מרחיבת דעת בקרובלכף זכות
מה יקרה אם לא תנקה? יש לה גבול כלשהו?משה


מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסחאחרונה
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'לאחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוגאחרונה

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך