א. קצת שינוי תפיסה

מאוד קשה לשנות הרגלים של סדר וניקיון, גם עבור בן/בת זוג. אנשים נוטים לחשוב שלסדר או לבלגן זה נטו פעולות פשוטות של להניח משהו לא במקום מתוך עצלות או לשים לב שיש אבק על השידה ולהעביר ניגוב , אבל זה הרבה יותר מורכב. זה מייצג צורת חשיבה ותפיסה, וכמו שאחד רואה את האבק ומאוד רוצה לנגב אותו, השני לאו דווקא מתעצל, אלא פשוט לא רואה את האבק, המוח שלו לא "מחפש" אבק....והעיניים שלו "מדלגות" על זה אוטומטית.

אפשר לחשוב על זה כמו מבחן רורשאך שכל אחד רואה משהו אחר בהתאם לתכונות, תפיסות ואמונות, וכולם בעצם מביטים באותה תמונה...

אבל בגלל שזה נושא טעון ועוכר שלוות נפש חשוב לבוא אחד לקראת השני בנושא.

לדוגמא: מחליטים שיש אזור מסוים שעליו מקפידים שיהיה תמיד מסודר, כמו הכניסה לבית/ הסלון, כך שכשבן/בת הזוג המסודר יותר חוזר הביתה, הוא לא נתקל ישר בבלאגן מול העיניים. או בחדר העבודה הפרטי שלו וכדו', עניין של העדפה אישית, אתם תחליטו יחד. ובשאר הבית אפשר להקפיד פחות ובן הזוג המסודר מעלים עין מראש. לגבי ארונות בגדים וכדו' שמבולגנים (לא יודעת אם זה המקרה) אתה יכול לשמור על הארונות או המדפים שלך מסודרים, אבל לא באמת אפשרי לכפות על אחרים לשמור על כל הבגדים שלהם מקופלים מסודר (זה פשוט לא עובד לריב ולדרוש שוב ושוב..).

ב. לפרגן 

לפרגן על המטלות האחרות שהיא ממלאת בבית ולחשוב שאולי יש לה סדר עדיפויות אחר שהוא לאו דווקא שגוי. ילדים גדלים להיות מאושרים ושמחים ומפותחים היטב גם בבית מבולגן. והיא מגדלת את הילדים שלכם. אני מקווה שלא צריך לתת הרבה הסברים על כמה אהבה וסובלנות בלתי נגמרים צריך כדי לגדל ילדים. 

תאמין לי שאם תפרגן לה בסגנון "את כזו סובלנית לילדים" או כל דבר אחר שאתה יכול למצוא, זה יגרום לה להיענות הרבה יותר מעצמה לדברים שהיא יודעת שחשובים לך...

ג. להתחלק !!

אולי פשוט תתחלקו מראש אבל לא בקטע של חלוקה עסקית וכל אחד חופר לשני אם הוא סיים את החלק שלו. תתחלקו בשלבים שונים של המטלות כך שהיא תארגן את הבית לשטיפה ואתה תעשה את השטיפה עצמה. 

איך תדע אילו מטלות לעשות, תשאל אותה מה הכי קשה לה וקח חלק מהמשימות האלה עליך.

המצב שאתה מתאר שאתה מגיע בסוף "להציל את המצב" ויוצא לא מרוצה, הוא בעייתי כי גם היא לא מרוצה מזה, כי היא לא צריכה שתציל אותה וזה רק פוגע בדימוי של האשה שרוצה לנהל את הבית על  הצד הטוב ביותר אלא שיש לה סדר עדיפויות שונה. ובא הבעל עם כל הרצון הטוב ומבלגן את סדר העדיפויות הזה, מה שמהווה סוג של ביקורת סמויה על חוסר התפקוד היעיל שלה בנושא. תודה רבה וזר פרחים בטוח לא תקבל אחרי ניקיון התנדבותי שכזה.  

ד. להגיד תודה על כל מה שעושים גם על פעולות קטנות. זה נראה מטופש ומעושה בהחלה להגיד "תודה ששטפת את הכלים" אבל אחרי תרגול זה עובד ומשנה את האווירה לגמרי. 

כל העצות לעיל נוסו ונבדקו ועובדות ברוך ה' היטב.

בהצלחה 

היי,

תודה על התגובה ועל העצות.

רציתי רק להעיר שאני עשיתי זה מכבר חשבון נפש עם עצמי והתחלתי לפרגן על דברים שהיא עושה אפילו על דברים קטנים ובנאליים, אני לא יכול להגיד לך שזה לא תרם להתגייסות שלה, אבל זה עדיין לא מספיק.

ואני לא מדבר על סדר בארון וכאלה, אני מדבר על סדר בבית כמו מטבח הפוך שאי אפשר לבשל בו, שולחן מבולגן שאי אפשר למצוא פינה לאכול עליו וכד'.

קשה לי עם המחשבה שאני צריך גם להתחלק איתה בעניין של הניקיון בזמן שאני טרוד בכל כך הרבה דברים וגם בבית אני עוזר מאוד עם הילדים.

היא מצידה רואה בכל מילה שאני אומר לה כמו חיצים של ביקורת וזה קשה להעיר לה (יכול להיות שהיא באמת מתוסכלת) אך מצד שני קשה לי גם שלא להעיר לה, אני לא מרגיש בנוח בבית מבולגן שאין לך בו מנוח..

מי קבע שזה דווקא תפקיד של האישה?? 

מניסיוני המלחמה עם הסר והניקיון זה דבר מתסכל ברמות למי שלא מסתדר עם זה

זה צעד אחד קדימה ושניים אחורה וזה מללחמה לכל החיים ולא משהו שנגמר..

לא נראה לי הוגן לדרוש ממנה להילחם כל חייה רק בגלל שהיא אישה

ומה שאת כותבת לא מתאים לכל אחד, יש כאלה שזה פשוט לא יעבוד אצלם

ויש כאלה (כמוני) שמשתגעים משיטות כמו שכתבת וממשימות קטנות, הרבה פעמים הקושי הוא

בראש ולא במשימה עצמה (קשב וריכוז נעים להכיר) ולכן עיצות כאלה לא רק שלא יעזרו אלא

רק יקשו- כי זה דורש יותר חשיבה על המשימה, זה מתאים למי שמטבעו הוא יותר מסודר

ולפותח- אם יש לה קושי עם זה זה לא עניין של זמן ושל עבודה במשרה מלאה או לא,

אנחנו היינו במצב על הפנים וב"ה היום רואים ישועות בזכות-

א.שיטות מסויימות שמתאימות לי שלימדתי את עצמי 

ב. החלטה לקבל את המצב ולא להילחם- בעיני הרבה יותר קל.. 

ג. התחלנו לקחת עזרה לשעה בשבוע- זה מספיק בשביל לסדר את מה שהצטבר (רק את הבלאגן, לא כלים וכביסות) והעול שירד ממני הוא ענק- שווה כל שקל

זו תכונה שאם לא נולדים איתה, מתים בלעדיה. אין מצב לשינוי!

חבל לבזבז אנרגיות בנסיונות לשינוי הרגלים.

אבל אני עושה כי אין ברירה וחייבים להתחלק.

אם הייתי עושה רק מה שאני אוהב, הייתי חי בצורה אחרת לגמרי...

אבל הכל באופן יחסי לאחוז המשרה שהם עובדים ולשאר המטלות בבית ומחוץ לבית שהם עושים.

אני תורם רבות בבית (יש לי חיבה גדולה לבישול) ועם הילדים וגם בעניין של ניקיון, אבל הכי מפריע לי שכשהיא לא עובדת ונמצאת בבית בלי ילדים, היא מעדיפה לעשות הכל חוץ מלנקות.

זה ממש לא שוויוני, וקשה לי מאוד לקבל את זה...

אבל תבין שאם היא לא עושה את זה כנראה שזה מאוד מאוד קשה לה, שהיא 

מעדיפה אפילו להתמודד עם התיסכול מחוסר ההצלחה שלה בתחום מאשר לעשות את זה..

הקושי לא קשור לעבודה או ילדים,

החלוקה כן קשורה לעבודה ולילדים אבל בכ"ז אני לא חושבת שאפשר לצפות ממנה לעשות

דבר שכ"כ כ"כ קשה לה, גם לא בשם השיוויון, חלק משיוויון זה גם לחלק משימות לפי יכולת

יישום והאהבה למשימה, אתה לא יכול למשל להשוות את זה שאתה מבשל לזה שהיא תנקה,

כי אתה אוהב לבשל והיא לא אוהבת לנקות, ולכן המשימה שלה גדולה בכמה רמות מהמשימה שלך-

גם אם בעיני המתבונן מבחוץ אלה 2 משימות שוות

חשבתם להביא עזרה בתשלום? אולי היא תעדיף אפילו לעבוד יותר בחוץ בשביל לממן?

ולמה לא לקחת עזרה מבחוץ?

ומעבר לזה- היא זקוקה להכרה בקושי שלה

אותו דבר אל תכריח אותה לעשות מה שהיא לא אוהבת

וזה לא חוסר תיפקוד בסיסי, היא מטפלת בילדים ועושה דברים אחרים בבית

יש מקרים שלא.. יש מקרים שהאישה היא בדיוק כמו גבר בתחום הזה

זה לא מוחלט שתמיד נשים יותר מסתדרות עם זה מגברים.

במקרה הז נשמע שלאישה זה קשה ומשאיר אותה לא שפויה בדיוק כמו גבר,

ולכן אם את לא מצפה מגבר לעשות את זה גם ממנה א"א לצפות

נשארת שפויה עם עבודה מחוץ לבית- כשבאופן מסורתי זה תפקיד הבעל!

כשאת רואה בית מבולגן, מה את רואה? (היסטריה, לחץ, רק סיימתי עם X כבר אני צריכה לנקות שוב? סרט- מתי אני יגמור עם זה?? וכו')

כשאיש רואה בלאגן בבית מה הוא רואה? (בקטנה, חמש דקות והכל מסודר! [למרות שבסוף זה לא חמש דקות אבל זה בא להם בקלילות והם לרוב לא נהיים עצבניים מלראות מישהו מלכלך את הבית וכו')

מכאן אני לומדת שאת יכולה לראות כל מצב איך שאת רוצה! אם לי יש מבנה פיזי יותר חלש סימן אולי שאני לא צריכה לעשות עבודות פיזיות?... לא יודעת! אבל אל תגידי שזה שינוי סדרי בראשית.. לא כתוב בתורה שתפקיד האישה לנקות כי זה המבנה הנפשי שלה

הוא אומר שאין לו ישוב הדעת בבית,

אז מה יעזור שיפסיק לרמוז לה- ועוד דחוף?

גם בתגובה שלי קצת למטה כתבתי על זה.

לא יודע למה זה יצא פה

1. הבית המבולגן

2. אשתך המבולגנת

הבית המבולגן הוא קושי טכני שאין מקום לתפקד ולא נעים להיות בו.

אבל כלפי אשתך יש לך הרבה טענות ומחשבות פנימיות:

למה היא כזאת?

זה לא פייר,

מתי כבר תשתנה?

וכו'

לדעתי מה שיותר גורם לקושי הוא דווקא 2. אם הוא יהיה יותר מסודר אצלך בפנים יהיה יותר קל להתמודד עם הקושי הראשון.

אחת הדרכים הכי טובות שאני מכירה לזה היא פשוט שיחה פתוחה וכנה ביניכם שבה מנסים לדבר ממקום רגוע פתוח ומאד מכיל מכבד ומקבל על הנושא. מטרת השיחה היא לא לשנות שום דבר בהתנהלות אלא רק להבין יותר טוב את הצד השני.

שיחה כזו יכולה לעזור לכם באמת להבין אחד את השני, וזה עצמו אולי הדבר הכי גדול. זו הבנה לא סתם על פני השטח אלא של העומק הנפשי שלכם. לא רק למה את לא מסדרת, אלא למה זה קשה לך, מה אצלך בפנים עושה את העניין של לסדר קשה? למה באישיות שלך זה לא זורם באופן טבעי? 

(אולי למשל היא אשה מאד יצירתית והנפש שלה פחות בנויה למשימות "משעממות". או אלף הסברים אפשריים אחרים)

כך בעצם הנושא של הסדר שהפריד ביניכם הופך למשהו שמקרב ביניכם ואתם מעמיקים את הקשר שלכם.

אבל זה מתאפשר רק מתוך הכלה ופתיחות אמיתית. אם היא תרגיש אפילו קצת האשמה מצידך זה יסגור אותה והיא לא תדבר פתוח אלא רק תתגונן ותתרץ את עצמה.

אם תצליחו בדרך הזו הכל יהיה קל יותר ועם הזמן יש גם סיכוי לשינוי אמיתי.

אצלי למשל ההכלה של בעלי שינתה אותי לאורך השנים (לא מיד.. היה צריך סבלנות..) וזה לא רק התנהגות טובה מצד מידות אלא גם משתלם לו

לפי מה שאתה כותב מה שהכי יעזור לה להשתנות עם הזמן זה הכלה וקבלה שלך ושלה את עצמה. וסבלנות...

ומה שיעזור לך להכיל אותה זה אם תבין אותה לעומק, שהיא לא מרצון רע או מעצלות וכו לא מסדרת או מנקה, אלא כי זה הכי טוב שהיא מצליחה לעשות בנתונים הנפשיים שיש לה כרגע.

החכמה שלו זה לא להאשים אותה גם אם זו היתה "האמת האובייקטיבית" , אלא לעשות את העבודה הפנימית שלו כדי לקדם את בניין הבית שלהם.

אני כותבת אליו אז אומרת שהוא יבין אותה. וכשהיא תשאל - אגיד לה להבין אותו. זה הדדי.

ומה שחשוב בעיני זה לא סתם לשים תוית של מידה לא טובה אלא להבין את השורש ואז קל יותר לראות את הטוב.

היא מטפלת מסורה בילדים, מבשלת, מביאה ולוקחת אותם מהגן, מניקה בלילות אולי מכבסת, מקפלת..

אני לא חושבת שעניין הסדר והניקיון מוחק את כל מה שהיא עושה..

לי יש גם בעיה קטנה כזאת, אני מאוד אוהבת סדר וניקיון אבל מתייאשת בכל פעם שאני רואה תוך כמה שניות כל מה שעבדתי עליו פשוט נהרס (יכול להיות שכל הבוקר עמלתי כדי לעשות ספונג'ה בבית, לשטוף כלים, לזרוק כל מיני דברים, לסדר , לכבס וכו'... ואז בא אישי שיחיה ועושה בלאגן כאילו כמה נפשות אנחנו בבית [אני משתדלת לא לכעוס עליו] ) הדבר הזה גורם לי להתייאש מזה ולהיות מבולגנת, לא נראה לי שאני עצלנית בגלל זה או לא חכמה. צריך להבין מה השורש של חוסר הרצון\ המוטיבציה של אותה אישה לנקות.

וכן, יש גם בעלים שפתאום מחליטים שקשה להם לעבוד והתפקיד של האישה הוא לגשת בעדינות לברר למה ולא ישר לפסוק שהוא עצלן

אם זה כ"כ חשוב את תכניס לתחשיב החודשי עזרה..

לא כולם מסוגלים לעמוד בסדר ואירגון ובשביל ללמוד את זה צריך זמן ורצון..

ביקורת זה הדבר האחרון שבונה רצון.

ומה שאני רואה זה שהוא (אולי) קרוב לקריסה אבל היא כבר אחרי הקריסה

כי אני מרגישה שדיון הזה פוגש אותך במקום לא רגוע אצלך. 

זכותך לחשוב איך שאת רוצה כמובן, אבל אני רואה את הדברים שהועלו כאן אחרת.

החלטתי כן להגיב כדי לחזק את השואל להתמקד במה שלדעתו יקדם את חיי הנישואין ועבודת המידות שלו.

בכל התגובות

רוב הנשים בעולם עובדות יותר מגברים. זה שפה קורה הפוך זה תופעת טבע אז תנשום ואל תדאג, החיים ממש יפים

אני יכולה לומר שגם לי היה קשה לקבל ולהבין שסדר וניקיון יכולים להיות דבר כ"כ מסובך בשביל מישהו אחר.

בעלי אוהב סדר, אך לא יודע לסדר.

אוהב ניקיון, אך לא יודע לנקות.

אז זה תיק שנופל עליי לגמרי.

אני דווקא כן מסכימה שבד"כ זו משימה שנשים מסתדרות איתה יותר ומתאימה יותר לנפש שלהן,

אבל בימינו דברים השתבשו לא מבחירה ולא מעצלות.

תשמח שאתה כן מסודר ויודע לסדר,

תאר לך ששניכם הייתם כאלו?

הכרתי זוג ששניהם לא הצליחו להשתלט על המשימות היומיומיות בבית... ה' ירחם.

אז הצעתי היא:

אמור לאשתך היקרה - אני מעריך מאוד את כל מה שאת עושה בבית - ותפרט הכל!

אני מבין שלסדר ולנקות דורש ממך הרבה מידי ואולי יבוא על חשבון מה שאת עושה ועל חשבון ההרגשה שלך,

אז שווה לנו לקחת קצת עזרה מבחוץ כדי שיהיה לך יותר קל ולכולנו יותר נוח להיות בבית.

אני חושבת שכשהבית יהיה מסודר, לא כי אתה סידרת,

זה יעודד אותה מידי פעם לעשות בעצמה בקצב שלה.

ומניסיון של 13 שנות נישואין - 

הזמן עושה את שלו, צריך סבלנות ודברים שנראים תקועים משתחררים אם אנחנו משחררים אותם.

בני אדם משתנים לטובה בנישואין - אם מאמינים שהם טובים באמת.

תשמרו על קשר טוב - זה הכי חשוב,

השאר חולף...

אתה מתמרמר ומתמרד, ובצדק, נגד חוסר הסימטריה ביניכם בקשר למטלות הבית. אולי גם אתה מצפה שאשתך תהיה "ככל הנשים" (הקלאסיות) ותאהב בית נעים ומסודר שכיף להיכנס אליו. אתה בטח שואל את עצמך איך לעזאזל היא יכולה לחיות ככה, ולמה היא לא עושה כלום (בהנחה שזה כן מפריע לה). 

עוד דבר- יכול להיות שאתה גם משווה אותה לנשים במשפחתך (אמא שלך, אחותך) או לנשים אחרות שאתה מכיר, ורואה שהיא נופלת מהן בדר ובניקיון. ההשוואה עוד יותר מגבירה את התסכול והתרעומת כלפיה וככה אתה חורק שיניים וכועס עליה בסתר.

אתה כועס עליה, וזה מובן. וזה מוצדק. לא הוגן שהכל ייפול עליך והשאיפה שיהיה בית נעים לעין זו שאיפה של שני בני הזוג. אף אחד לא אוהב לחיות בסירחון ובתוך בלגן אטומי (אולי חוץ מאנשים שבאמת אוהבים פרא).

והכעס הזה חייב להשתחרר.

היא חייבת לדעת שזה מוביל אותך לכעס ולהרגשה שאתה מתפוצץ מבפנים, כי אם היא תחיה לה בשלווה סטואית בלי להיות מודעת למה שעובר עליך-- תוך כמה שבועות זה יתפוצץ בכזה בום (בוודאי בגלל משהו אחר שיהווה את הטריגר) שהיא בכלל לא תבין מאיפה באת לה.

שים לב לרגשות שזה עושה לך ותן להם ביטוי. אין הכוונה שתתפוצץ עליה, אלא הכוונה היא שתגיד לה באופן כנה "תקשיבי הסדר הבסיסי הוא בנפשי ממש. כשהבית לא מסודר אני ממש מתוסכל. יתרה מזאת- כשאני חושב שכן יכולת לסדר ולא סידרת- זה עוד יותר מתסכל אותי ומוביל אותי לכעס. אני לא רוצה לכעוס עלייך ולא רוצה לשאת את הנטל של הכעס בפנים. אני צריך את עזרתך. אני צריך שתראי נכונות (ואולי אפילו יותר מנכונות בסיסית) ושתבואי לקראתי. האם את מוכנה? איך וכיצד את רואה את זה?"

מתוך המקום הזה אולי זה יעורר בה את המוטיבציה לעזור גם. מה שחשוב הוא שהיא תתעורר לראות את המצוקה שלך כי אחרת זה יביא לקרע.

בהצלחה!

היה לי באלגן תמידי בבית. גרם לריבים ושאב ממני המון כוחות. לפני שנה וחצי הלכתי לסדנא של ברכה בן יצחק. במהלך הסדנא הכל היה נראה טריוויאלי אבל... סידר לי המון דברים בראש איך מנהלים בית נכון. אבל, בשביל שינוי אמיתי צריך רצון אמיתי. בלי זה שום סדנא לא תעזור.

וחבל..

אתה מסוגל..

יותר.

וזכותך לחשוב כרצונך,

אבל הזכות היא גם לדעת איך לומר זאת.

לדרוש ממנה להיות מסודרת ומאורגנת זה כמו לבקש לראות לרחוק ללא משקפים מאדם שזקוק למשקפים....  לדבר איתה על זה כל הזמן רק יכניס אותה לעצבים ועצבות (דכאונות) שהיא לא טובה ושבעלה כל הזמן מאיר לה וכ'ו

אתה יכול לבקש ממנה לבדוק את הדבר אצל נירולוג. (הכדורים לא מומלצים ועם תופעות לווי) או לקחת על עצמך את נושא הבית ולהוריד מהציפיות שלך על רמת הבית המסודר שאתה רוצה שיהיה לך.

אתה כן יכול לבקש ממנה שתדאג בחדר מסוים שחשוב לך או פינה מסוימת שלך ששם היא תשמור על הסדר למענך. אבל לא על כל הבית.

כשאתה מאמין בנישואין שלך ההשקעה למען אותם נישואין לא מורידים את הישוב הדעת אלא להפך הם בונים ומרוממים.....

צריך לחפש דרכים להוריד את אותם קשיים, לעולם לא נצליח להוריד אותם לאפס אבל מאידך לא ניתן להם להוריד את חיי הנישואין שלנו לאפס כואב.... 

אחי

אני במצב שלך כבר הרבה שנים (יש לי כבר ילדים נשואים...)

לאחר המון תסכולים שיניתי גישה

אני פשוט מסדר את הדברים שלי

מנקה שולחן לפני שאני אוכל

מארגן את המיטה כל בוקר

שומר על רכב נקי

לא מתקרב למחשב המשפחתי הדביק

ואף אחד לא נוגע בנייד שלי

בקיצור הילדים למדו שאבא מסודר ונקי

ותתפלא עם השנים חלקם מנסים אפילו לחקות אותי

נכון הבית עדיין לא ראוי למגורי אדם

ואני מתבייש להזמין אנשים

וכשפותחים את המקרר והארונות ונופלים דברים אני פשוט זורק

והם לא מרשים לי לסדר את הבית כי אני אוסף הכל לשקית אשפה וזורק לפח

אבל ייצרתי לעצמי סביבה סבירה למגורים.

כשאשתי רוצה להזמין משפחה וחברים אני מסכים רק אם הבית מסודר.

אם הבית נראה כמו גן חיות(בלי סיבה אמיתית) אני נכנס אומר שלום ותופס את הפינה שלי או יוצא לריצה

לאט לאט זה משפיע!

ושיהיה ברור כל עוד שזה לא מאובחן כדיכאון המצב הוא פשוט עצלנות! ולא שום קשקוש אחר.

תעשה מהפך בחשיבה, לא שווה להפסיד הכל,ולא תצליח לשנות את אשתך, את הילדים אולי.

אני לא פסיכולוג ולא בטיח

לשבת שעות מול המחשב

ללכת לישון עם ווטצאפ ביד

לטייל שעות בקניות ולזרוק הכל ברצפה של המטבח

לדבר שעות בטלפון

ולא למצוא חצי שעה לסדר את הבאלגן

ע צ ל נ ו ת.

אנשים כאן מחפשים איך לאהוב ולחיות בשלום בית עם נשותיהם על אף חוסר הסדר שלהם......

אתה לא פסיכולוג אז תשלח את אשתך לאחד כזה ואולי תגלה שהיא לא "עצלנית" ואולי תבין אותה ואפילו תעריך ותאהב.... לך תדע....

אני שורד 

וחבל, כי החיים יכולים להיות מושלמים אם כל אחד עושה את תפקידיו.

בשמחה אשלח לכל מי שיכול לעזור אבל אין כאן משהו קריטי,

סתם סגנון חיים רדוד של העברת הזמן וחוסר עשייה.

כל שנה חוזרת מבניין שלם מלאת אושר שמחה ועייפה עם תובנות חדשות שצריכה לתת לעצמה זמן למנוחה

בוקר צהריים וערב

אי אפשר תמיד להאשים את הגברים

בחלק מהמשפחות גם האמא צריכה לקחת אחריות ולהתאמץ מעט

חפשתי איך לאהוב וכו כו

היום אני שורד

טיפול בכזאת קריטיות לא מספיק פעם בשנה לשמוע שיעורים בבנין שלם.... 

אתה הרי לא אחד עם "סגנון חיים רדוד של חוסר עשיה והעברת זמן" אז קח את זה לידים שלך ותעשה.. אם זה ללכת לטיפול. לבדוק בעית חוסר ריכוז וכ'ו 

אל תשכח שאשתך היא אחרי 20 שנות נישואין של ביקורת והרגשה של "כלומניקית שמבזבזת את הזמן ואת החיים שלה"  ולכן היא נראת כך.

פעם חשבת איפה החלק שלך באיך שהיא נראית?

מהבריחה למקום הקל......

כלפיה. כואב שאפילו את תחושת האושר שאחרי בניין שלם (והיא מוכרת ואמיתית) אתה לא מפרגן לה. זה לחזור עם תקוות ולנחות לקרקע של מציאות עויינת כלפיה. חבל..

היא צביעות לדעתי..

ואם אחרי כל כך הרבה שנים מה שנותר לו מהזוגיות זה ציפיה שאישתו תשתנה..אז המצב שלו עגום ממש

וכי אם להתייחס לאישה בצורה כזאת נקרא אצלה כנות, אז בעיני זה צביעות ותפיסה עקומה של המושג זוגיות

גם אם תגיד את זה עוד 200פעם זה לא ישנה את התמונה..

וצביעות בעיני, זה לחיות עם אישה ולשמוח שהיא הולכת מהבית העיקר שיהיה נקי

שני עולמות נפגשים

מנסים לשנות

מתווכחים

נלחמים

מתפשרים

משלימים עם המצב

מתכנסים בעצמם

וממשיכים...

החיובי מרובה על השלילה

אבל לכתחילה לא הייתי פותח ככה את החיים

הבית של ההורים שלה הרבה יותר מבולגן!

והחדר שלה היה כמו שדה קרב...

עשיתי לי בראש רשימת יתרונות וחסרונות

לא נתתי משקל גדול גדול לסדר וניקיון

בדברים החשובים בחיים היא בסדר גמור  ואת זה אני לא אחליף בחיים(רגועה, חמה לילדים, מחנכים באותו ראש וכו וכו)

אבל מסתבר שחוסר סדר וניקיון זה לא רק חיצוני אלא מעיד על בלאגן בנפש

אם רק זה הבעיה בחיים, אשראי!

אפשר להתעלם או לחלופין להיגרר למקום נמוך של חוסר עשייה,

אבל אני לא רוצה כי זה שומר אותי לפחות במחשבות במקום מסודר ושאיפה לטוב יותר

עניות דעתי, מתוך מה שאתה מתאר כמה שניכם טובים, וכמה היחס ביניכם טוב - 

שיש לה עם זה בעיה נקודתית.

כלומר, יש בעולם אנשים מסודרים יותר, יש פחות, יש אלה שזה ממש לא מצליח להם. לפחות בינתיים.

הרי איכפת לה ממך, והיא עושה דברים אחרים בבית ועם הילדים, לא סתם "בטלנית", אז יש לה "בעיה" בנקודה הזאת.

כשאתה מעיר לה, הרי זה כלשון הכוזרי, "מצאת מקום חרפתי".. היא "נדלקת", כנראה כי מרגישה חסרת אונים מול זה. לא רוצה לומר לך ש"אני ככה", לא נעים לה שזה ככה, לא מוצאת עדיין כח להילחם בכך, או לעשות לעצמה תכנית עבודה קטנה שהיתה מקלה על זה.

כעת, הברירה היא - מה יותר שווה. להמשך את העיקר, של היחס הנעים והחברי ביניכם, או לפתח חיכוכים על הנקודה הבלתי-פתירה זמנית, הזאת (כמו ילד "היפר" ומוכשר בבית ספר, שיש מורים שעיקר המו"מ שלהם איתו הוא "תשב.. למה קמת.. תשב..  במקום "לדבר איתו בלימוד" - יושב, עומד, מתחת לשולחן..).

לדעתי, הנח לזה לגמרי. ממש לגמרי. תגיד לעצמך בלב: מסכנה, קשה לה עם זה, לא נעים לה. נעזוב... סדר לעצמך פינה בבית שאתה יכול לשבת בה לפי כללי הסדר והנקיון שלך, ותניח לכל השאר. לילדים לא יקרה כלום מקצת בלאגן, כנראה גם לה לא.

ההערכה שלי, שתוך זמן לא רב, היא "תשתפר" בהדרגה. אולי אפילו תשאל בחשש, למה אתה כבר לא מעיר, לא איכפת לך?..

ואתה תענה: החלטתי שעדיף שלא תרגישי מתוסכלת, ושיהיה יחס נעים בינינו, מאשר הנקיון. סומך עלייך שאם תרגישי שאת כבר יכולה לשדרג את המצב גם מבחינה זו, כבר תעשי את זה.

יגרום ליחס טוב. היא תכיר לך טובה. וסביר שגם הבית יהיה יותר נקי ומסודר, גם אם אתה לא תעשה כלום בענין.

ב. אני  לא יודע איזה "מחקר" את עושה... מעיף מבט מידי פעם, ואם אני רואה משהו שנראה לי שאוכל לעזור בו למישהו - משתדל לעשות את זה... זה גם מה שהיה כעת. 

ג. לא קראתי את כל השרשור. ממש כעת ראיתי את הודעת הפתיחה - ואמרתי לעצמי, מזל שראיתי.. אולי אוכל לסייע במשהו. ולכן גם אינני יודע מי הוא "זה מה שאני", איך פעל ולמה נתקע..  אני מסתכל רגע, ורואה שמדובר במישהו שכתב כמה תגובות. לא בטוח, ממבט ראשוני, שזה משהו שכתיבה שלי תוכל ממש לעזור בו. מכל מקום, בשעה זו אני לא "בכושר" לעבור על ההודעות. 

ואם כי גם לעזור לך לסיים "מחקר", זה מן הסתם מעשה טוב... אבל האמת שאצלי, כשמדובר להביע דעה על מה שמישהו כתב בדם ליבו מן הסתם, אז המוטיווציה של המחקר לא כ"כ תופסת. מה אעשה... מתנצל.

ד. התגובה שהגבתי לפותח השרשור, היא כי כך חשתי והבנתי מתוך הודעתו את המצב. מניח שאצל מי שציינת, זה לא כך. קשה בדברים כאלו לדמות ממקרה למקרה. תלוי ביחס שמעבר לכך ועד כמה זו הבעיה היחידה. 

בדרך כלל, אם היחס הכללי באמת טוב ומשתדלים להיטיב זה לזה, אז אחרי ביטחון באי תלות היחס בדבר כזה, תבוא גם הנכונות לשוחח על הדברים, במתינות.

ולפעמים, בלאגניסטית... אם כל השאר טוב, אז מילא. ימצאו פתרונות חליפיים. הקשר הקרוב חשוב יותר.

ברור שיש נשים שאינן הגונות עם הבעל שלהן. לצערנו.

בדיוק כמו שיש גם ההיפך.

אני כבר קורא/כותב כאן די הרבה זמן, ולא התרשמתי אף פעם שיש כאן "טפילת אשמה מיידית על הבעל"..

ואם היה - כבר הייתי מעיר על כך.

אדרבה, כבר עלו כאן בעבר לא פעם, כשלימדו סנגוריה בצורה מופרזת על תופעות שנשים העלו, והשיבו: מה היית אומרת אם איש היה כותב כך...

אני איש. ולא ראיתי כאן בפורום לא נשאת גברים ולא שנאת נשים. חס ושלום. המקום הזה, למיטב היכרותי, הרבה מעבר לכך.

אולי התקיים בך הפתגם על "אורח לרגע"... אבל זה לא מצייג מציאות. אם היה כך - אני כבר מזמן לא הייתי כותב כאן.. ולא רק אני.

נראה לי שמקור רוב התסכולים בזוגיות, ובכלל במערכות יחסים (אחים, עבודה וכו')

היא הציפיה לשיוויון ביחסים.

אני עובד/ת ומפרנס/ת - גם את/ה צריכ/ה,

אני מנקה ומסדר/ת - גם את/ה צריכ/ה,

אני קמ/ה לילדים בלילה - גם את/ה צריכ/ה,

אני חרוצ/ה, נקי/ה, מסודר/ת - גם אתה צריכ/ה..

וכן הלאה...

(בין אחים - אתה קיבלת- גם אני צריך, אני עזרתי להורים - גם אתה צריך, למה אני כן והוא לא, והיפך)

ה' ברא אותנו שונים,

לכל אחד תפקיד מסויים.

עלינו להשלים זה את זו ולא להיות זהים.

חלוקת תפקידים בבית יכולה להיעשות מתוך הבנת הכישרונות והיכולות של כל אחד,

כל בית יעשה כפי שמתאים לו כי כל זוג שונה.

לכולנו יש מה ללמוד זה מזו כי אף אחד לא מושלם.

נראה לי שגם הקושי שהועלה לגבי סדר וניקיון  בשני המקרים,

יכול להיפתר ע"י השקעה בקשר הזוגי.

כשבן/בת זוג מרגישים שהחצי השני אוהב אותם, מבין אותם, מקשיב להם, מאמין בהם,

הוא'היא מוכנ/ה להתעלות על עצמו /ה ולהתאמץ גם אם המחיר גבוה.

עוד נקודת בונוס ששמתי לב אליה -

אחד היתרונות לכך שיש אנשים שלא אכפת להם מבלגן,

הוא שהם בדרך כלל (לא מכלילה)

גם פחות ביקורתיים,

וממילא יותר סלחניים כלפי התנהגויות מסויימות של הסובבים אותם.

מה אתם חושבים?

אבל, שתי הערות:

האחת, יש אנשים שבשבילם כשיש אי סדר קיצוני, זה משהו קשה מאד. הגמרא מתייחסת (לגבי כביסת בגדים) לנושאים מסויימים של אי נקיון כ"דיני נפשות".. ואפשר להבין כשמישהו מאד מתוסכל מכך. כמו שאפשר להבין גם את התיסכול של מי שפשוט "לא יודע" מה עושים עם בלאגן... 

ואכן, אם אנשים מצליחים להתעלם ולראות רק את הטוב בזולת - אשריהם ואשרי חלקם.

וברור, שיחס מעריך ומכבד ואוהב, גורם ליתר ביטחון שהשני לא "יקטול" אותי בגלל בעיה כלשהי, וממילא גם ליותר  נכונות להתייחס לבעיה ולנסות לפתור כמידת היכולת.

ההערה השניה: לגבי מי שכתב (עיינתי קצת בינתיים..) על "זה מה שאני" בביקורתיות, עד כדי שמישהו כתב על דבריו שזו "צביעות" ח"ו. התפלאתי מאד מאד. הרי רואים אדם ששנים מתמודד עם משהו שקשה עליו ביותר. מחזיק מעמד. לא מעונין במלחמות. אלא מה? נשארה לו המרירות על כך שאשתו, שהולכת לישון עם הוואטסאפ (?..), אינה מוצאת חצי שעה ביום לסדר ונקיון. על הצורה של הבית. אי אפשר להבין? אפשר. מי יכול לשפוט דבר כזה.

אלא מה, שמרחוק איננו יכולים באמת לדעת, עד כמה היה פה מעגל שסחב את עצמו.

כלומר: עד כמה תחושת הביקורת אצלה על מה שחלש בתכונתה, גרמה לה להתרחק יותר, וממילא גם הביקורת מתעצמת כשחש שהיא "בורחת" לקניות וכו'... וכן על זה הדרך.

ומסגנון הדברים, נראה גם שיש עוד "עניינים" מסביב, מחוץ לסדר והנקיון.

דעתי היא, שגם כיום, שהם אחרי שנים לא מעטות ויש ילדים נשואים, הדרך היא - עם ההבנה לתחושות הלא נעימות - "מחדש".

כלומר: לנסות לייצר מפגשים מחדש. אח"כ יותר להעיר על ה"וואטסאפ" מאשר על הנקיון (כלומר, כשכבר שלב שיש שיח נעים בבית, אז להעיר בחביבות שצריך למתן את התקשורת התמידית עם כל מה שבחוץ). לשוחח על התובנות מ"בנין שלם", אדרבה, להפוך את זה לגורם מפרה. להביע דעה על מה שמלמדים שם, להקשיב הדדית, להגיע לתובנות.

וכאשר תהיה יותר קביעות ביחס נפשי שאין בו יאוש אחד מהשני - אז להעלות פעם את נושא הסדר והנקיון. לא בהאשמה, אלא בשאלה. ממה חושבת שזה בא, האם ניתן לעשות משהו. אפשר לקבוע סדר מאד מודרג לשיפור. ולתת פידבקים. גם בשלב הזה, לא אבדה התקווה..

נאמרו הרבה דברים ומתוכם אפשר לאסוף הרבה רעיונות טובים.  

אוסיף מכיוון קצת אחר.

ראשית מספר שאלות:

# אתה יודע מה היא עושה בבקרים?

# כמה זמו היא משקיעה בחיפוש עבודה?

# כמה היא מנסה לסדר או לא? 

# כמה היא שוכבת ובוהה באוויר? 

# האם היא מבזבזת זמן באנטרנט ?

# כמה היא מתוסכלת מעצם הימצאותה בבית?

# האם שוחחתם על הקושי שלה בבית?

# האם היא אוהבת את המקום שבו אתם גרים?

# האם היא מטפחת את עצמה או שגם את עצמה מזניחה.

אולי היא במין דיכאון קטן בשל חוסר העבודה. ולכן היא לא מצליחה לנקות (בד"כ כשהמצב רוח לא טוב 'בורחים' מהמשימות שפחות אוהבים לעשות) אולי עודף הזמן לא עושה לה טוב.

לי באופן אישי חשוב סדר וניקיון ובכל זאת כשעברנו לבית קטן וצפוף שאני לא אוהבת (הוא זמני בע"ה) אין לי מוטיבציה לנקות ואני משאירה הכל לשעת לילה מאוחרת. וראיתי שכשהיו לי הרבה בקרים פנויים מרחתי את הזמן ואז הייתי מתוסכלת. העדפתי לעבוד בשכר מינימום. הבית לא נהיה יותר נקי אבל לפחות הזמן לא נמרח ואני פחות מתוסכלת, ועדיין מנקה בלילות... 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.