עבר עריכה על ידי הרוזן! בתאריך ד' בתמוז תשע"ז 20:08
ביחס למה שטענת שמאפשר ומביא את ההתאהבות, או כפי שקראת לזה אתה - את האהבה.
אינני מסכים. הרבה קולמוסים נשברו על השאלה הזאת, מה "עושה לנו את זה". יש גישות שונות, הללו אומרים בכה והללו אומרים בכה. סוף דבר - אין תשובה מוחלטת.
הייזל חלקה על ההתאמה, ואמרה שדווקא חוסר התאמה יותר מתאים לה (חוסר ההתאמה מתאימה

). ואני אומר, יש כאלה שגם לא מטרידה אותם כ"כ שאלת הנשיות או הגבריות של בן/ת-זוגם.
דברים שונים "עושים לנו את זה". יש בנות שדווקא תכונות נשיות "יעשו להן את זה", יש גברים שדווקא תכונות גבריות "יעשו להם את זה", וכו'. יש כאלה שהתאמה ודימיון "יעשו להם את זה", ויש כאלה שדווקא שוני ואתגר זוגי "יעשו להם את זה".
רובנו, ואולי אפילו כולנו - בחלק מהדברים כך ובחלק מהדברים כך. מי יצליח לעמוד על כל זה?
יותר מזה. יש אחד, חושב שתתאים לו רק מישהי שקטה שבקושי מדברת. זה מה שהוא אוהב, וזה מה שהוא מחפש, וזה מה ש"עושה לו את זה": שקטה, רגועה, מופנמת, מכילה כל מה שאגיד. כל כבודה בת מלך פנימה. יוצא עם עשרות בנות, ותמיד מדגיש למציעים: רק מישהי שקטה! אחרת, אין על מה לדבר. ולא הולך לו.
בסוף איכשהו מגיעה הצעה של אחת רעשנית ופעלתנית, שכל היום נמצאת בחוץ ופועלת, ובנוסף לא מפסיקה לדבר, ואיכשהו הוא מפספס את זה בבירורים.
בפגישה הראשונה הוא מתעצבן, אבל בכל זאת לא חותכים אחרי פעם אחת. בפגישה השנייה הוא דווקא נהנה טיפה מכל הרעש הזה, ואומר לעצמו, טוב, היא דווקא בעניין שלי... וזה מעצבן כל הברבורים האלה, ולמה היא פעילה כ"כ - היא בכלל צריכה שלא להוציא את האף מהבית, אבל נו, ננסה עוד טיפה. רק כדי באמת להוכיח לעצמי שזה באמת לא מתאים לי. וכו' וכו', עד שבסוף הם מתחתנים... וזה הדבר שהוא הכי אוהב בה.
[ממש כעין זה, יכול להגיד על עצמי, שממש שמח שלא שאלתי לגבי משהו מסויים כשביררתי על אשתי... לא היה לי כוח להגדיר אותו, אז אמרתי - אבדוק בעצמי, אם יהיה לה את המשהו הזה אפסול בעצמי. הייתי בטוח שזה "עושה לי את זה" לכיוון השלילי - יענו, מרחיק אותי ושאני לא מסוגל להכיל את זה.
וב"ה, זה אחד החסדים הגדולים ביותר מצד ה' שנתן לי אישה שיש לה את המשהו המסויים הזה, שאם הייתי שואל לגביו הייתי פוסל לפני פגישה... זה סבבה עבורי שהיא עם זה, ויש לזה גם יתרונות - ובכל אופן, אני מקבל מזה המון וזה בונה אותי ברמה אחרת, באופן שלא הייתי נבנה בלי זה. אז נניח לדוגמה שאשתי תבוא יום אחד ותגיד לי - לא רצית את המשהו המסויים הזה מראש, אז אני מתחילה עבודת המידות להשתנות לקראתך בזה - אתחנן בפניה שלא, כי זה הכי טוב עבורי כך וממש יחסר לי אם זה יפסיק].
וחוץ מזה, זה משתנה. יכול להיות מישהו, שאצל ההורים שלו הוא היה מכין תמיד ארוחת צהריים, והיה יודע להכין רק אוכל תפל בלי הרבה תיבול ובלי גיוון בכלל. וזה לא מצא חן בעיניו. לכן, אם יכינו לו ארוחה מפנקת עם המון תיבול ורטבים ומנות מסוגים שונים, הוא פשוט יידלק לגמרי. ואחרי שנה, זה דווקא יציק לו - הוא ירגיש שאשתו טורחת ועובדת והוא לא עושה כלום ומה זה אומר עליו, ובכלל, יותר מדי תיבול ורטבים זה כבר יותר מדי דברים בפה, ולמי יש כוח להתמודד עם כ"כ הרבה סוגים, תכיני משהו אחד וזהו. ואם היא תפנה לו את המטבח והוא יכין את הקוסקוס הלבן עם המלח ובלי הרוטב שהוא היה מכין בבית של אמא, זה ידליק אותו לגמרי.
לסיכום -
א. קשה לעמוד על איך להבין את עצמנו ולפענח מאיפה זה מתחיל, מה ש"עושה לנו את זה".
ב. אפשר לטעות בזה.
ג. אפשר להשתנות בזה.
אז למה לכוון לשם את כל המאמצים שלנו?