לספרדים אין איסור ובעיה לאשכנזים-יש בעיה אבל מותר להשתמש אם פתח ספרדי.

ובגלל שחלק גדול מהציבור הספרדי נוהג ע"פ פסקיו, אצל הספרדים יותר מקובל להקל בזה.

אבל זה לא תלוי במחלוקת שו"ע ורמ"א, או במנהג קדום, ולכן לפי הפוסקים המתירים מותר לכולם, ולפי האוסרים אסור לכולם.

ובאמת יש גם פוסקים אשכנזים שמתירים [חלקם רק פלסטיק וחלקם גם מתכת], ומן הסתם יש גם פוסקים ספרדים שאוסרים.

אך יש לדעת שלכ"ע אסור לפתוח את הפקק של הבקבוקי תירוש, יין פטישים וכו.

הסיבה שכולם אסרו זה משום מכין כלי.

הרב עובדיה דחה את הטענה והסביר שכבר מההתחלה זה מיועד לכך, אבל לפי מה שהבנתי בסוג פקק הזה - זה לא נכון.

ככה שאלתי את הרב שבוע שעבר....

ולהפרדה שלי...

לא חידשתי כלי הוא כבר היה מוכן לפני כן

אומר שהוא לא ראוי לשימוש לפני כן.

מה אכפת לי שבהידוק יוצא שישנה סגירה לבקבוק?

זה שעעכשיו הוא פקק הוא היה כבר לפני כן.

ציטוט מאתר כיפה שאלה זהה:

"הרה"ג שמואל אליהו שליט"א עשה בדיקה במפעלים לייצור בקבוקים ופקקים, ומצא שהפקק ראוי לשימוש עוד בטרם הוא נפקק על הבקבוק ולכן פסק שמותר. וכתב 'וכן אנו נוהגים'. 

בספר "השבת והלכותיה" לר' אהרן זכאי הי"ו כתב : "מותר לפתוח בשבת בקבוק מיץ וכדומה שסגור ע"י מכסה פח שמהודק בצואר הבקבוק ובעת פתיחתו נפרדת טבעת מחלקו התחתון של המכסה". (פרק ל"ג סימן ל"א). "

1- דיבוק המכונה לא מעניין אותי מכיוון שהוא כלי כבר לפני הדיבוק, הנעילה שנעשית על ידי המכונה גם לא עניינית.

2- נעשה "כלי" לא "פקק". אותו כלי לא מעניין אותנו כי הוא נעשה כבר לפני כן במפעל.

מכאן נובע:

מותר לפתוח בשבת, בטח שיש דעות שאוסרות כמו תמיד. אז לא אומרים לכולי עלמא סתם כך!

אותו "פקק" יכול להיות כוס קטנה הפוכה או עוד 101 דברים...

אתה צודק שהוא נקרא פקק כשהוא ממלא את האופציה שלו אבל גם אתה מודה שהוא היה כלי לפני שהוגדר כפקק אז בשבת כשפתחתי את הבקבוק לא ייצרתי "כלי" חדש...

עניתי בכולי עלמא ל- עברי אנכי...

פסיק רישא במכה בפטיש(הבנה מסויימת במגיד משנה), ועוד שהפקק כבר גמור, ורק צריך הפרדה קלה.

אבל בכל מקרה זה ספק דאורייתא, ולכאורה צריך להחמיר.

פסיק רישיה מותר רק כשזה "פסיק רישיה דלא ניחא ניחא לה מדרבנן"

ועוד הלכה, מי שפותח פחית קולה בשבת לא כדאי לשתות מהפחית,
למה? כתוב במשנה )שבת קמ"ו ע"א(: "שובר אדם את החבית לאכול הימנה
גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי", כלומר אם אתה שובר את ראש
הבקבוק או הפחית ושותה ממנו זה מותר28 ,אבל אם אתה עושה לו פה נאה,
כלומר פתח נאה, זה אסור. ככה מסביר רש"י שם )בד"ה ובלבד(: ובלבד שלא
יתכוין לעשותה כלי - שלא יעשה לה פתח נאה. ולכן כאן שאתה מוריד את
הלשונית של הפחית אתה עושה את זה כלי נאה, לכן לא כדאי לשתות משם,

אלא לשפוך לתוך כוס ולשתות ממנו.
 

לעומת זה בקבוקים שיש להם פקק, וכאשר אתה מסובב את הפקק הוא
נפרד מן הטבעת, יש אומרים שבזה אתה עושה את הפקק כלי ואסור. אבל
במחילה מכבודם זה לא כלי, למה? משום שהפקק הזה מה ששימש לפני כן
הוא משמש גם עכשיו, שהרי מה הוא היה לפני כן? שומר על הבקבוק, גם
עכשיו הוא שומר על הבקבוק. ואדרבה עכשיו הוא גרוע יותר, כי לפני כן היה
שומר כשהוא סגור הרמטי ואילו עכשיו הוא שומר לא כמו שהיה, וא"כ אני לא
עשיתי אותו כלי, אז אין בזה שום בעיה. ואם תאמר שעשיתי אותו כלי כי אני
יכול לקחת אותו לבקבוק אחר, אולי זה היה שייך פעם בזמנם, אבל היום מי
עושה דבר כזה?! ב"ה יש הכל בשפע ויש לך פקקים בלי סוף, אז למה תעביר
פקק מכאן לכאן?! אם גמרת להשתמש בפקק תזרוק אותו לפח29 .לכן אתה
יכול לפתוח בשבת את הבקבוק ואפילו שתפריד ממנו את הטבעת. ולעומת
זה כשאתה שותה מפחית קולה אתה עושה אותה כלי, ולכן תמזוג מהפחית

לתוך כוס ותשתה.

בס"ד

מוזר לי

אתה מכיר את השיטה שלו טוב כל-כך שמוזר לך שהוא התיר את זה? או שהוא מתיר בכללי?

בס"ד

אני מכיר קצת גם את שיטתו באופן כללי, וגם שמעתי מעשה רב על מקרה אחר שנוגע בתיקון כלי.

יש כמה היתרים מאוד מודרניים בדבריו, לא רוצה לפתוח פה דיון שעלול לגרום ח"ו זלזול ברב אז אם תרצה אפשר במסר.

בכל אופן, אני קיבלתי את הרושם שהרב ליכטנשטיין הוא מאוד "כח דהיתירא" ולכן לא הבנתי את הפליאה, בגלל זה שאלתי.

בס"ד

אני יודע בוודאות שהגישה שלו היתה מחמירה מאוד בתחומים רבים אם לא בכולם. יהיה בעיניי פלא עצום לשמוע ממך דוגמאות לגישה הפוכה.

אתה רוצה לפתוח שרשור מסודר?

אם לא, לא אגיב פה עוד, אני גם ככה לא מרגיש טוב וקשה לי להתרכז

בס"ד

אין צורך לפתוח דיון בנושא.

רק אמרתי שתמיה לי מילתא במקרה הזה באופן מיוחד, ובנוסף גם ברור לי שלא נכון מה שאמרת על גישתו הכללית.

בשרשור אחר בכלל

מחילה מחילה, טעות שלי, אשמת הסחרחורות 

אשלח לך מסר לגבי דוגמא

ב"ה ע"פ רוב כבר לא אבל תמיד אפשר להנות מברכות, אשמור אותה

הרב עובדיה מתיר הכל הרב שלמה זלמן אוירבך אוסר בברזל ומתיר בפלסטיק והרב אלישיב אוסר גם וגם

"לגבי פקקים מפלסטיק, גם רוב המחמירים מסכימים שאין איסור לפותחם, מפני שעוד לפני פתיחתם הראשונה הם נחשבים פקקים, ונמצא שפתיחתם לא עשתה אותם כלי (שש"כ ט, כא). וכך נוהגים. וכן מותר לפתוח פקקי שעם עם חולץ פקקים."^[:9]

​​​​​​​

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום