ובאמת עד היום הייתי פשוט לוקחת לו את הצלחת ומשחררת אותו לנפשו בלי להפגין כעס.

אבל התסכול הפנימי והדאגה על התזונה שלו יכולים להיות ממש קשים לי.

אם הוא משליך את שלושת הארוחות של היום, יוצא שהוא לא אוכל הרבה...

אבל כדי להרגיע את עצמך שהוא בכל זאת אוכל משהו, 

אפשר לתת לו פירות וירקות מידי פעם תוך כדי פעולה, לא דווקא על כסא האוכל.

לתת מעט בצלחת - זה גם יעיל שפחות אוכל ייזרק ויגרום למתח

וגם לאפשר לו לסיים ולבקש עוד מעצמו.

עם הבכורים בד"כ קשה יותר כי הם רואים רק אותנו כדוגמא.

עם הילדים הבאים בעזרת ה' יהיה "לחץ חברתי חיובי".

לא פשוט אבל חשוב להפנים ש-

ילד רעב אוכל.

לא להפוך את נושא האוכל לבעיה או משימה חינוכית שלנו,

זה רק מעצים והופך את זה באמת לבעיה.

(מה שעשית עד עכשיו - לקחת כדי שלא יזרוק, לגיטימי בעיניי מאוד, ולהוסיף ולומר לו - כשתרצה לאכול

תבקש)

אולי לא לתת לו את הכל וללכת לעיסוקיך, אלא לשבת לידו, כשהוא בכיסא והצלחת אצלך- ולתת לו מתוך הצלחת כל פעם קצת למגש של הכסא או לצלחת אחרת שעל המגש. 

זה לגבי הדאגה שלך לתזונה שלו.

לגבי העפת האוכל- גם שלי, בת שנה ועשרה מאכילה את הרצפה היטב. ככה זה. מה עושים? או שפורשים נילון מתחת לכסא לפני האוכל (זה לחרוצים. ולעצלנים-) או שפשוט משתמשים במטאטא. אין מה לעשות. 

אם הילדה שלי מגזימה בזריקת האוכל- אני מורידה אותה ואומרת לה להרים, כי לא זורקים אוכל. היא מרימה ברצון, לרוב. ואם לא- אז בחוסר רצון...

אני מניחה שזה מין שלב כזה שפשוט יעבור. 

ואני יושבת לידו בזמן האוכל.

לא משאירה אותו לבד והולכת לי.

אחרת הרצפה באמת תהיה זרועה באוכל.

אני מניחה לו צלחת וכף ובמקביל לוקחת כף משלי ומכוונת אליו את האוכל.

לפעמים הוא מנסה להאכיל גם אותי... אבל ב"ה למד לאכול יפה.

כשהוא מראה כיוון שהוא רוצה לזרוק- אני מרימה את הצלחת ואומרת לו שלא זורקים.

והוא יודע ומבין טוב מאוד את מה שאומרים לו.

המלצתי: לשבת לידו בכל זמן הארוחה... ולהסביר לו שלא זורקים וכו'...

מתרגלים להרפות. אין מה לעשות.

הבית לא יראה טיפ טופ והילדים לא תמיד יאכלו מסודר וכו'.

לכל זמן ועת.

כשעוברים כמה שבועות והבית נכנס למסלול קבוע ומתאזן- אפשר לחזור ולהחזיר הרגלים....

כל אחת והקצב שלה.

אצלי החודשיים/ חודשיים וחצי הראשונים שאחרי הלידה- מאוד קשים. אח"כ מתחילה להתאזן.

יש כאלה שלפני ויש כאלה שאחרי...

טבעי , נפוץ , חלק מתהליך התפתחותי תקין .

הייתי מציעה שאולי דברים מלכלכים במיוחד , את תאכילי אותו .

וגם בזמן הארוחה תישבי על ידו כך שלפני שהוא ינסה לעשות את הפעולה ,תאמרי לו "סיימת ? כל הכבוד ...תודה" ותרימי או שתחכי אפילו שהוא יושיט לך.

וראיתי פעם באיזה אתר גימיק איך להדביק את הצלחת עם פלסטלינה מיוחדת למגש .

כל הכיף זה להעיף עם המזלג/כף כמה שיותר רחוק. להפוך את הצלחת בסוף זה רק בונוס 

לא איכפת לי כבר איך הבית נראה

צריך להניק  את הביבי ולהתאפס על עצמי אז יואו

שתאכל שתשפוך

כשתגדל נתחשבן

במיוחד אם הרגע אמא רחצה אותי וחפפה לי את השיער.

תתעלמי. זה דבר מאד מענין איך משהו עף מגובה. אומרים שכך לומדים מרחקים.

למה להגיד לו אסור על דבר שמבחינתו אין בו כל רע?

והתוצאה של היריקות, מראה שאכן היה עדיף להתעלם...

אני מציע שפעם הבאה שהוא זורק תגידי: זה נחמד לך לזרוק?..

ותעסקי בעניינייך (כך לא יישאר ש"חזרת בך", אלא כאילו הבנת שנחמד לו).

תוך חודשים מעטים - יעבור.

[ואפשר גם, כדי שלא יישאר רעב, להאכיל חלק כשיושב על הרצפה והצלחת על ידו.

וכמובן, אמא בחופשת לידה, מן הסתם שמה לב לתת לילד זמן שלו בפני עצמו, וגם קצת "לקבל איתו" את החדש - שלא ירגיש נדחק לפינה..]

א. בגיל הזה זו התנהגות "מקובלת" לחלוטין. לא מדובר על ילד בן 5 שזורק אוכל...  

ב. הילד אינו מצווה על בל תשחית - ובגיל הזה גם הוריו אינם מצווים להפרישו מאיסור. קל וחומר שלרוב אוכל אינו נמאס בנפילה מגובה כזה.

ג. זו לא דרך-מתוכננת ללמד מרחק.. זו השערה של אנשים שעוסקים בכך, מדוע ילדים נוטים לעשות את זה. תופעה נפוצה ביותר.

וכשם שחשוב להפריש מאיסור כשצריך, כך לדעתי חשוב לא להפריש ממה שלא צריך בשלבים שלא צריך.

זה גם עוזר כן לסייג כשהגיל מתאים יותר. ילד שמתרגל שהכל "אסור" בלי שיש לו שמץ נגיעה בבעיה, יכול גם לפתח נוגדנים לכל "אסור", גם כשמבין יותר.. זו ענ"ד.

לכאורה מה שאת אומרת, אינו תואם את מה שדורשת ההלכה. עפ"י הדין, למיטב ידיעתי, כשילד בן 8 חודשים עושה משהו בשבת, לא אומרים לו "אתה יודע שככה לא שומרים שבת". ואפילו אם מישהו רוצה - בנידון דידן שיש מחיר להערה, אין כל צורך "להחמיר" במה שההלכה אינה דורשת.

ב. את צודקת שהאוכל לכאורה יימאס. אבל בהיות שאינו מחוייב בכך, ויש צד של שמחת החיים שלו שמרוויח בזה, אז למה להעיר במה שאין חייבים?

ג. האמת, אני מאד נהנה ממה שאת אומרת, "מה, באמת לא לומר כלום"?.. זה יפה. מראה שמשהו מאד מופנם אצלך. אבל אני באמת חושב בענ"ד שלחנך מוקדם מידי על מה שלא צריך, גם לזה יש מחיר. יתכן שאני טועה. זו ענ"ד.

ד. לגבי הפנמת המסר - נכון. אבל זה יכול לקרות גם בשלב שמתאים מבחינת החינוך. גם אז יפנים, ואז יוכל "להעיר" לאחרים עפ"י מה שהתחנך אליו. כל דבר בזמנו.

בראש השנה מתפללים: "תן לחם לפי הטף לשובע". מה פירוש?

שהקב"ה ייתן לנו לחם כדי שנוכל לשבוע וזה חוץ מהלחם שה"טף" מפוררים סביבם כהרגלם.

זאת אומרת שזה כן מצב נורמלי שארוחה של קטנטנים לא נאכלת עד תומה ושחלק ממנה הולך לרצפה ולסביבה וכו'.

ולכן מבקשים מהקב"ה שייתן לנו לחם לאכול כדי שנשבע+ כל מה שהקטנטנים מפוררים סביבם...

זה שימוש באוכל בדיוק כמו שיוצרים ברבצק מקמח וממים או קוסמטיקה ממלפפונים ואבוקדו או חומץ וחלב לכביסה.

יש גדרים הלכתיים מה מותר לעשות מדברים שעיקרם לאכילה ומה לא.

ובוודאי שאסור להשתמש באוכל למשחק בצורה שגורמת שאי אפשר לאוכלו אח"כ.

אלא שכאן, מדובר בקטן מאד, והוא זורק את האוכל, לא ההורים, ועדיין לא בגיל של "להפרישו מאיסור".

היא לא התכוונה לשפוך, היא רק התכוונה לבדוק מה קורה כאשר מטים את הכוס...

התוצאה עדיין לא מתקשרת ישירות למעשה שלה.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.