שדה תעופה לאוכל - אוף !!!מפצחת האגוזים

שלום לכולם !

הבכור שלנו בן שנה ושמונה, נמצא איתי בבית כרגע (בחופשת לידה). כהכנה לשנת הלימודים הבאה, בה הוא ילך בעז"ה למעון, ובכלל כעידוד עצמאות וחיזוק מוטוריקה עדינה, התחלתי די מזמן לתת לו לאכול עצמאית בכיסא אוכל, עם סכו"ם מותאם לקטנטנים. יש לציין שהוא יודע לתפעל סכו"ם בסדר גמור, ושהוא לא בררן ואני מקפידה להכין דברים שהוא רגיל אליהם ואוהב. ועדיין, גם אם הוא רעב הוא מעיף אוכל לכל עבר. 

ניסיתי באמת את הכל, כולל להוריד מהכיסא ולשחרר אותו לשחק, בלי טון כעוס, רק להגיד שאני מורידה אותך כי זרקת אוכל. אנחנו לא זורקים אוכח וכדו'...

בימים האחרונים, כאשר אני עוצרת אותו, הוא פשוט עובר ליריקות !!!!  (מאיפה למען השם הטוב הוא למד את זה ?!).

 

בד"כ הוא מתחיל בטוב, אוכל כמה ביסים. אם הוא נורא רעב גומר כמעט הכל, אבל תמיד מעיף לכל עבר את מה שנשאר (ולפעמים הכל)

 

מה עושים ?<???

כותרת מצחיקה לגמריאופטימיתת
הסיטואציה ממש מבחן לכעסים.
הוא עוד קטנצ'יק הייתי מציעה להגיש לו רבע ממה שאת מגישה היום שבוודאות לא יזרוק אוכל, אם יבקש תוספת אז גם מעט מעט עד שתראי שהוא שבע ולקחת את הצלחת ממנו. לא כענישה אלא כ"כל הכבוד אני רואה שסיימת".
עוד רעיון, לשחק איתו מסירות בכדור ולהסביר "איזה יופי אתה יודע לזרוק כדור! וואו! אתה יודע חמודי לא זורקים אורז או עוף זורקים רק כדור נכון?" ממש לתרגל איתו בלי קשר לשולחן האוכל את העניין הזה שאוכל לא זורקים ויש דברים אחרים שאפשר לזרוק במסגרת משחק.

הרבה הרבה הרבה סבלנות ואורך רוח, בהצלחה!
האמת שלא קשה לי לא לכעוס עליומפצחת האגוזים

ובאמת עד היום הייתי פשוט לוקחת לו את הצלחת ומשחררת אותו לנפשו בלי להפגין כעס.

אבל התסכול הפנימי והדאגה על התזונה שלו יכולים להיות ממש קשים לי.

 

אם הוא משליך את שלושת הארוחות של היום, יוצא שהוא לא אוכל הרבה...

אולי לא ממש חינוכימתנת חינם

אבל כדי להרגיע את עצמך שהוא בכל זאת אוכל משהו, 

אפשר לתת לו פירות וירקות מידי פעם תוך כדי פעולה, לא דווקא על כסא האוכל.

 

לתת מעט בצלחת - זה גם יעיל שפחות אוכל ייזרק ויגרום למתח

וגם לאפשר לו לסיים ולבקש עוד מעצמו.

 

עם הבכורים בד"כ קשה יותר כי הם רואים רק אותנו כדוגמא.

עם הילדים הבאים בעזרת ה' יהיה "לחץ חברתי חיובי".

 

לא פשוט אבל חשוב להפנים ש-

ילד רעב אוכל.

לא להפוך את נושא האוכל לבעיה או משימה חינוכית שלנו,

זה רק מעצים והופך את זה באמת לבעיה.

(מה שעשית עד עכשיו - לקחת כדי שלא יזרוק, לגיטימי בעיניי מאוד, ולהוסיף ולומר לו - כשתרצה לאכול

תבקש)

^^מביאה להרסק פירות ויודעת שאכלה או פירות ביד חתוכיםרק אמונה


הצעהבת 30

אולי לא לתת לו את הכל וללכת לעיסוקיך, אלא לשבת לידו, כשהוא בכיסא והצלחת אצלך- ולתת לו מתוך הצלחת כל פעם קצת למגש של הכסא או לצלחת אחרת שעל המגש. 

זה לגבי הדאגה שלך לתזונה שלו.

לגבי העפת האוכל- גם שלי, בת שנה ועשרה מאכילה את הרצפה היטב. ככה זה. מה עושים? או שפורשים נילון מתחת לכסא לפני האוכל (זה לחרוצים. ולעצלנים-) או שפשוט משתמשים במטאטא. אין מה לעשות. 

אם הילדה שלי מגזימה בזריקת האוכל- אני מורידה אותה ואומרת לה להרים, כי לא זורקים אוכל. היא מרימה ברצון, לרוב. ואם לא- אז בחוסר רצון...

 

אני מניחה שזה מין שלב כזה שפשוט יעבור. 

 

גם אצלי,באמת שעמדתי לפתוח...אותו גילרק אמונה


גן שלי.. שנה ועשרה.. זה משגע!!חדשה ישנה
שלי כמעט בן שנתייםמנסה לעזור

ואני יושבת לידו בזמן האוכל.

לא משאירה אותו לבד והולכת לי.

אחרת הרצפה באמת תהיה זרועה באוכל.

 

אני מניחה לו צלחת וכף ובמקביל לוקחת כף משלי ומכוונת אליו את האוכל.

 

לפעמים הוא מנסה להאכיל גם אותי... אבל ב"ה למד לאכול יפה.

 

כשהוא מראה כיוון שהוא רוצה לזרוק- אני מרימה את הצלחת ואומרת לו שלא זורקים.

 

והוא יודע ומבין טוב מאוד את מה שאומרים לו.

 

 

המלצתי: לשבת לידו בכל זמן הארוחה... ולהסביר לו שלא זורקים וכו'...

כן.אבל אחרי לידה א"א תמידרק אמונה


אחרי לידהמנסה לעזור

מתרגלים להרפות. אין מה לעשות.

הבית לא יראה טיפ טופ והילדים לא תמיד יאכלו מסודר וכו'.

לכל זמן ועת.

 

כשעוברים כמה שבועות והבית נכנס למסלול קבוע ומתאזן- אפשר לחזור ולהחזיר הרגלים....

כמה?עברו אצלי חודשיים וחצירק אמונה


זה לא משהו שווה אצל כולן-מנסה לעזור

כל אחת והקצב שלה.

 

אצלי החודשיים/ חודשיים וחצי הראשונים שאחרי הלידה- מאוד קשים. אח"כ מתחילה להתאזן.

יש כאלה שלפני ויש כאלה שאחרי...

 

 

מצבנו אחד לאחדאין מקום לשאלה
בת שנה וחצי.. וכל ארוחה מסתיימת בהעפת האוכל לכל הכיוונים.. היא יודעת שאני לא מסכימה.. אז היא מסתכלת בפרצוף ממזרח ואז מתחילה לזרוק.
אני ישר מוציאה אומרת לא. ושולחת אותה לנפשה.
באמת יש את הדאגה שלא אכלה מספיק.
היא בררנית נוראית ורזה..
אבל אני סומכת על זה שילדים לא מרעיבים את עצמם ויש גדילה ועליה במשקל..
מקווה שנצליח לחנך אותה מתישהו
מה עושים??+mp8
מחכים שיגדל.
תופעה לגמרי נפוצה. לא הייתי עושה מזה עניין.
כמו שירושלמית כתבהשקיעת ערביים

טבעי , נפוץ , חלק מתהליך התפתחותי תקין .קורץ

 

הייתי מציעה שאולי דברים מלכלכים במיוחד , את תאכילי אותו .

וגם בזמן הארוחה תישבי על ידו כך שלפני שהוא ינסה לעשות את הפעולה ,תאמרי לו "סיימת ? כל הכבוד ...תודה" ותרימי או שתחכי אפילו שהוא יושיט לך.

 

וראיתי פעם באיזה אתר גימיק איך להדביק את הצלחת עם פלסטלינה מיוחדת למגש .

 

 

נזכרתי יש צלחת נדבקת בוואקוםרק אמונה


מה, לא ידעתם ?!מפצחת האגוזים

כל הכיף זה להעיף עם המזלג/כף כמה שיותר רחוק. להפוך את הצלחת בסוף זה רק בונוס חושב

כנראה.זה החופש שלי כשהיא אוכלתרק אמונה

לא איכפת לי כבר איך הבית נראה

צריך להניק  את הביבי ולהתאפס על עצמי אז יואו

שתאכל שתשפוך

כשתגדל נתחשבן

והכי טוב זה להניח את הצלחת על הראשבת 30

במיוחד אם הרגע אמא רחצה אותי וחפפה לי את השיער.

 

מדוייק!!+mp8
חחח.. במיוחד דברים עם רוטב על השיער! מיץ של האבטיחחדשה ישנה
ושות'..
או לעשות טובה לתינוקת עם הליכלוך בידיםרק אמונה


זה" כובע כמו של אבא"רק אמונה


מה איכפת לך?...ד.

תתעלמי. זה דבר מאד מענין איך משהו עף מגובה. אומרים שכך לומדים מרחקים.

 

למה להגיד לו אסור על דבר שמבחינתו אין בו כל רע?

 

והתוצאה של היריקות, מראה שאכן היה עדיף להתעלם...

 

 

אני מציע שפעם הבאה שהוא זורק תגידי: זה נחמד לך לזרוק?..

 

ותעסקי בעניינייך (כך לא יישאר ש"חזרת בך", אלא כאילו הבנת שנחמד לו).

 

תוך חודשים מעטים - יעבור.

 

 

[ואפשר גם, כדי שלא יישאר רעב, להאכיל חלק כשיושב על הרצפה והצלחת על ידו.

וכמובן, אמא בחופשת לידה, מן הסתם שמה לב לתת לילד זמן שלו בפני עצמו, וגם קצת "לקבל איתו" את החדש - שלא ירגיש נדחק לפינה..]

 

לזרוק אוכל על הרצפהאופטימיתת
זאת התנהגות לא מקובלת, מה עם בל תשחית?
יש דרכים אחרות ללמוד עם מרחקים
זה לא נכון לדעתי.ד.

א. בגיל הזה זו התנהגות "מקובלת" לחלוטין. לא מדובר על ילד בן 5 שזורק אוכל...  

 

ב. הילד אינו מצווה על בל תשחית - ובגיל הזה גם הוריו אינם מצווים להפרישו מאיסור. קל וחומר שלרוב אוכל אינו נמאס בנפילה מגובה כזה.

 

ג. זו לא דרך-מתוכננת ללמד מרחק.. זו השערה של אנשים שעוסקים בכך, מדוע ילדים נוטים לעשות את זה. תופעה נפוצה ביותר.

 

וכשם שחשוב להפריש מאיסור כשצריך, כך לדעתי חשוב לא להפריש ממה שלא צריך בשלבים שלא צריך.

זה גם עוזר כן לסייג כשהגיל מתאים יותר. ילד שמתרגל שהכל "אסור" בלי שיש לו שמץ נגיעה בבעיה, יכול גם לפתח נוגדנים לכל "אסור", גם כשמבין יותר.. זו ענ"ד.

משתדלת לענותאופטימיתת
5. אני חושבת שלזרוק אוכל בשום גיל זה לא התנהגות מקובלת. אתה צודק שבגיל כזה זו פעולה טבעית ואין מה לכעוס או להשתמש בקלף של "אסור" אבל כל התנהגות שלא מקובלת מצד ילדים גדולים יותר צריכה לקבל התייחסות כלשהי בעיניי. כמו שילד לא מצווה לשמור שבת אבל אני מאמינה שיש להעיר לילד אתה יודע שככה לא שומרים שבת וממשיכה לפי רמת הבנתו. בקיצור ההתנהגות היא ללא פקטור של גיל אבל ההתייחסות באמת צריכה להיות מותאמת גיל.

ב. אולי זו רק אני אבל אוכל שנזרק על הרצפה לא יאכל, לא יחזור לסיר ולא יהיה במקרר אלא רק בפח, אז זו בדיוק ההגדרה של מאוס לא?

ולא הצלחתי לרדת לסוף דעתך, מה באמת לא לומר כלום?? להתעלם? הרי יש כאן הזדמנות למסר חינוכי אפילו אם בעוד חודשיים כשיגדל השלב הזה יעבור לו, אם אני כאמא אלמד אותו שיש להתנהג לאוכל בצורה מכובדת ולא כמשחק (גם אם זה יהיה ברמה שיטחית בלבד) הוא ירוויח מסר חשוב.
ועניין נוסף, במידה ואתעלם והשלב הזה יעבור ובעוד חצי שנה הוא יראה ילד אחר משחק עם אוכל הוא בשמחה יוכל להצטרף ולא תהיה לו כל מודעות לאם זה חיןבי או שלילי, לעומת זאת אם תהיה התייחסות כלשהי יש סבירות גבוהה יותר שגם אם יראה מישהו אחר הוא ידע שכך לא מתנהגים ואולי אפילו בעצמו יעביר את המסר לילד השני. אני רואה את זה המון אצל הילדים שלי ש"מחנכים" אחד את השני בצורה מקסימה ומצחיקה, זה משקף שהמסר הופנם.
לגבי א,ד.

לכאורה מה שאת אומרת, אינו תואם את מה שדורשת ההלכה. עפ"י הדין, למיטב ידיעתי, כשילד בן 8 חודשים עושה משהו בשבת, לא אומרים לו "אתה יודע שככה לא שומרים שבת". ואפילו אם מישהו רוצה - בנידון דידן שיש מחיר להערה, אין כל צורך "להחמיר" במה שההלכה אינה דורשת.

 

ב. את צודקת שהאוכל לכאורה יימאס. אבל בהיות שאינו מחוייב בכך, ויש צד של שמחת החיים שלו שמרוויח בזה, אז למה להעיר במה שאין חייבים?

 

ג. האמת, אני מאד נהנה ממה שאת אומרת, "מה, באמת לא לומר כלום"?.. זה יפה. מראה שמשהו מאד מופנם אצלך. אבל אני באמת חושב בענ"ד שלחנך מוקדם מידי על מה שלא צריך, גם לזה יש מחיר. יתכן שאני טועה. זו ענ"ד.

 

ד. לגבי הפנמת המסר - נכון. אבל זה יכול לקרות גם בשלב שמתאים מבחינת החינוך. גם אז יפנים, ואז יוכל "להעיר" לאחרים עפ"י מה שהתחנך אליו. כל דבר בזמנו.

חזק וברוךאופטימיתת
למה לא מקובלת?מנסה לעזור

בראש השנה מתפללים: "תן לחם לפי הטף לשובע". מה פירוש?

שהקב"ה ייתן לנו לחם כדי שנוכל לשבוע וזה חוץ מהלחם שה"טף" מפוררים סביבם כהרגלם.

 

זאת אומרת שזה כן מצב נורמלי שארוחה של קטנטנים לא נאכלת עד תומה ושחלק ממנה הולך לרצפה ולסביבה וכו'.

ולכן מבקשים מהקב"ה שייתן לנו לחם לאכול כדי שנשבע+ כל מה שהקטנטנים מפוררים סביבם...

הסבר יפה.לב אמיץ


בהחלט, ואני גם לא חושבת שיש פה "בל תשחית"מודדת כובעים

זה שימוש באוכל בדיוק כמו שיוצרים ברבצק מקמח וממים או קוסמטיקה ממלפפונים ואבוקדו או חומץ וחלב לכביסה.

האמת,ד.

יש גדרים הלכתיים מה מותר לעשות מדברים שעיקרם לאכילה ומה לא.

 

ובוודאי שאסור להשתמש באוכל למשחק בצורה שגורמת שאי אפשר לאוכלו אח"כ.

 

אלא שכאן, מדובר בקטן מאד, והוא זורק את האוכל, לא ההורים, ועדיין לא בגיל של "להפרישו מאיסור".

אבלאופטימיתת
אפשר לומר שכל מה שציינת זה לתועלת. חוץ מהקמח והמים שלא ברור לי למה להרוס קמח כשיש כל כך הרבה סוגים של דבק ובצק בחנות?

אם משתמשים במאכל כלשהו לתועלת אז זה בסדר אבל לזרוק על הרצפה איזו תועלת יש בזה?
אני פעם שמעתי שאם ברבצק קנויחדשה ישנה
הוא יקר יותר באופן משמעותי מברבצק 'ביתי' שמכינים בבית אז מותר להכין וזה לא נחשב לבל תשחית.
אבל גם זה הקנוי עשוי מקמח, לא?אז למה שזה יהיה אסור וזה מותר?ערשק בהעלותך


לא את הכנת את הקנוי. ככה נראה לי שזו הסברהחדשה ישנהאחרונה
אם מישהו אחר יודע לענות- מוזמנים להגיב...
ממש מעניין מה שרשמתאופטימיתת
לא היה לי מושג, תודה.
מעבר לכך זה שזאת התנהגות מצוייה לא אומר שהיא מקובלת. אני מתכוונת שברור לי שזה לא מפתיע שילד קטן ישחק עם אוכל, בטח עד שהוא ירכוש הרגלי אכילה ומוטוריקה עדינה.. זה חלק מהלימוד וזה חשוב להתפתחות. אבל לזרוק אוכל על הרצפה זה יכול להיות כמו שאמר ד. מהצורך ללמוד משהו שאז אפשר להחליף את אביזרי הלימוד במשהו יותר ראוי, יכול להיות משובע ואז האמא יכולה להסיק להגיש פחות ויכול לנבוע משובבות שצריכה להאמר כאן לדעתי אמירה חינוכית וחשובה לגבי אוכל.
אותי מעצבן-שהיא אומרת:אוי נשפך-במקום אוי שפכתי...לקיחת אחריורק אמונה


די נו...... ברור שנשפך ולא היא שפכהמודדת כובעים

היא לא התכוונה לשפוך, היא רק התכוונה לבדוק מה קורה כאשר מטים את הכוס...

התוצאה עדיין לא מתקשרת ישירות למעשה שלה.

וברור שצחקתי.או שלא?(היא פשוט עושה את זה בתמימות מדומה..)רק אמונה


היו כאן בשרשרו כמה תגובות בסגנון, לכן חשבתי שברצינות...מודדת כובעים


אויש.אז לא.(היא אומרת נורא במקום לא נורא-אז מתקזז עם הנשפך)רק אמונה


השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך