מחזק ומחזק ושוב פעם מחזק! 

מקווה שהיא תקרא את זה.

ותתאמץ לתקן.

חבל, אתם נשמעים בבסיס טוב, ואהבה יש.

רק צריך לתחזק וללמד, פן יתבלה.

המכתב שלך מאד מרגש ונוגע ללב.

כואב.

אולי תנסה "לסחוב אותה" לשבת ביחד באיזו מסעדה או כד'. תסביר לה, בנחת, מה אתה מרגיש. כמו שכתבת כאן. לא ב"האשמות", אלא שכך אתה מרגיש וזה כבד עליך מאד - ובהיות שאתה מבין שיש כאן איזה דבר לא פתור, אתה מציע שתלכו ביחד להתייעצות, אולי שם היא תצליח להסביר את עצמה יותר טוב - ואולי גם לקבל כלים יותר טוב.

כעת אני רואה שכתבת שהתייעצתם כבר - אז צריך יועץ יותר טוב, מקצועי. היא חייבת לתפוס מה אתה מרגיש, להגיב, לקבל הדרכה.

אם יש כל כך הרבה סיבות קיצוניות ומשמעותיות, עד כדי שהן חרוטות בלב בלי יכולת למחול

אז צריך ללכת לטפל בהן או ללכת להתגרש. לזכור אותם ולהשתמש בהם לנצח.. לא מצביע על תמימות יתרה, אלא על שימוש ציני בקשיים..

ומצד שני כותב פעמיים שאתה שבור נפשית או על סף שבירה.

כנראה שזה לא טוב כ"כ, לפחות לא לך. אמנם נשמע שאתה מצליח לתפקד אבל הטכניות של התפקוד משגעת אותך, ואתה זקוק למבע של רגשות.

תראה, להגיד "היא לא קיבלה אהבה בילדותה ולכן לא תוכל להעניק אהבה" זה כמו לקשור עליך סרט אדום ורק לתת לשור לנגוח בך. זה גזר דין מוות. זה לתקוע את הראש בקיר כי אין מה לעשות.

היא צריכה לדעת את העוצמה של הכאב שאתה חווה. היא צריכה לדעת שאצלך זה קריטי ושדמך נשפך. האם היא יודעת זאת? האם זה במודעות אצלה? ואולי היא חושבת שאתם מסתדרים יופי ולא צריך לשנות כלום? איך היא רואה את זה?

לדעתי אתה צריך להבהיר לה בצורה לא בכיינית ולא מתחננת שככה אי אפשר. לא להתחנן לאהבה אלא לבקש אותה באסרטיביות. להגיד לה "אני זקוק לזה. כן. ואם לא תפגיני כלפיי חום אני אתרחק גם. אני לא יכול עם הכאב הזה ורק בידייך המפתחות. בבקשה תראי לי שזה חשוב לך ותתאמצי למעני". פשוט לא להסתבך באלף סופרלטיבים והתגוננויות וכו' וכו'. להגיד את מה שיושב לך על הלב בצורה שמביעה את העוצמה אך לא תוקפת בהאשמה.

עליך החובה ליידע אותה איפה אתה נמצא מבחינה רגשית. היא צריכה לדעת שאתה מתוסכל\פגוע\כעוס. זו האחריות שלך. האחריות שלה היא לראות מה היא יכולה לעשות בנידון ואיפה היא נכנסת לתמונה..

אם אתה לא מתבייש לבייש ככה את אשתך בפורום כזה אתה צריך תיקון גדול.........

א. זה לא נקרא לדבר מאחורי הגב.. אף אחד לא מכיר וזכותו להתייעץ על בעיותיוץ

ב. יראת שמיים ממש לא תלויה בשימוש בפורומים. למה זה סותר?

ג. מעניין איך הסקת מההודעה שלו שהוא עסוק רק בעצמו. הוא נשמע דווקא אדם במצוקה שהילדים ואישתו חשובים לו.

ד. יש לציין שהתגובה שלך כאן לא נעימה במילה עדינה ממש.. וואלה אם הייתי בעלך.. גם הייתי בוכה על הצורה שמדברים אלי. אולי כדאי לך למתן את צורת הדיבור שלך..

סתם.. אין לי פיתרון.. אבל אני מסכימה שהתחושה שמשתמשים בך היא נוראית.

וזהו..

אולי תלך על אופציית התפילה.. לפעמים הקב"ה פותח שער ממקום לא צפוי..

תתפלל! והלוואי שבמהרה תראה את האור בחיים ובזוגיות..

בהיות שמה שאתה רוצה, זה יחס אוהב;

ובהיות שממה שהיא כותבת נשמע שהיא, משום מה, מרגישה "מזולזלת" ואולי לא נוח עם יחס שקולגות לעבודה זוכות והיא לא - כלומר, בעצם גם אומרת שחסר לה יחס אוהב ומכבד...

אז  מצד האמת - עם ניקוי השטח מהצטברות תרעומות ומרירויות - יש לכם סיכוי טוב. אבל צריך רצון הדדי:

לשבת ביחד, בלי להתגאות זה על זה; בלי לשפוך תלונות ומילים פוגעות מאף צד; וכל אחד יאמר, בנחת, מה הוא מרגיש שחסר לו, איך היה רוצה שיהיה אחרת. 

ואולי גם כל אחד יציע, מה הוא מוכן לעשות לטובת מה שהשני מרגיש בו חסר.

מי יודע - אולי "מחדש"?... 

זה, כמובן, לשני הצדדים. חבל להתייאש ולהמתרר. אנשים צעירים - החיים לפניכם. נסו להתחדש.

היא כתבה דברים קשים, טרם הגיב קשה על דבריה..

אז חבל לעורר, כאשר רואים שאכן כל אחד "מקשיב" את השני ואת עצמו אחרת ממה שזה נראה מהצד האחר..

אבל באמת, אם כל אחד משוכנע שאם השני היה נוהג קצת אחרת, היה בהחלט יחס טוב ונעים - אז יש תקוה בהידברות. כל אחד מעונין בעצם שכך יהיה..

תבדוק - איך הגבת לאשתך ואיך הגבת לאישה זרה שנקראת כף זכות. כתבת שהיא מדהימה ועוד כל מיני מילים שלא שייך לדעתי לכתוב לאישה נשואה גם ווירטואלית. ומה כתבת לאשתך כשהיא הגיבה לך, באיזה טון.

הודאה אחרונה שלך "......
זה לא המציאות ואני שמח שהקב"ה נתן לי מתנה של חן, מידות טובות, ומראה טוב ובכלל מתנה של תכונות טובות..". בקיצור אתה כליל מעלות.  בעיינך כמובן. או שזאת הייתה בדיחה? אם זאת לא בדיחה אז אתה בעצם כותב שאתה מושלם ממושלם ואשתך הטיפשה לא מעריכה את המושלמות המושלמת שלך ואתה עוד מזמין את כולם לראות שאתה מושלם והיא לא. 

אתה לא מכבד את אשתך ורואים את זה. והודאה שלך בפורום עוד יותר תהרוס לכם. או שאתה רוצה לקרוא שאתה צודק ובעצם כן רוצה לפרק. רק שאין סיבה רצינית לפרק אז אתה כותב שאין מספיק אהבה.  כאילו אפשר לכמת אהבה. 

שתפתרו בינכם, בכתב או בעל פה. 

מכתב בכתב ידך, מלב אל לב, היה פועל פי כמה מהתכתבות פומבית.

דגש על מה מפריע לך ומה אתה מרגיש, ופחות על האשמות ישירות.

לשניכם כושר ביטוי עצמי גבוה, זה כבר מקפצה רצינית לפתרון ויישוב העניין בינכם.

מאחלת לכם זוגיות נפלאה עם המון אהבה, הכלה, הבנה

והייתי רואה את התגובה שלו ל"לכף זכות" (במיוחד לעומת התגובה שלו אליה) -

הייתי מתפוצצת.

וזה בהחלט יכול להראות על כיוון ולהסביר למה הוא כ"כ אהוב בחוץ וכ"כ לא על ידי אשתו.

לפותח - תבין, גבר שמראה יחס יותר חם ומכבד לאנשים מבחוץ (כולל אמא שלו!!!) יותר מאשר לאשתו - אפילו בטיפה - זה הפגיעה הכי גדולה שאישה יכולה לקבל, לפרצוף!!!

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.