מחזק ומחזק ושוב פעם מחזק! 

מקווה שהיא תקרא את זה.

ותתאמץ לתקן.

חבל, אתם נשמעים בבסיס טוב, ואהבה יש.

רק צריך לתחזק וללמד, פן יתבלה.

המכתב שלך מאד מרגש ונוגע ללב.

כואב.

אולי תנסה "לסחוב אותה" לשבת ביחד באיזו מסעדה או כד'. תסביר לה, בנחת, מה אתה מרגיש. כמו שכתבת כאן. לא ב"האשמות", אלא שכך אתה מרגיש וזה כבד עליך מאד - ובהיות שאתה מבין שיש כאן איזה דבר לא פתור, אתה מציע שתלכו ביחד להתייעצות, אולי שם היא תצליח להסביר את עצמה יותר טוב - ואולי גם לקבל כלים יותר טוב.

כעת אני רואה שכתבת שהתייעצתם כבר - אז צריך יועץ יותר טוב, מקצועי. היא חייבת לתפוס מה אתה מרגיש, להגיב, לקבל הדרכה.

אם יש כל כך הרבה סיבות קיצוניות ומשמעותיות, עד כדי שהן חרוטות בלב בלי יכולת למחול

אז צריך ללכת לטפל בהן או ללכת להתגרש. לזכור אותם ולהשתמש בהם לנצח.. לא מצביע על תמימות יתרה, אלא על שימוש ציני בקשיים..

ומצד שני כותב פעמיים שאתה שבור נפשית או על סף שבירה.

כנראה שזה לא טוב כ"כ, לפחות לא לך. אמנם נשמע שאתה מצליח לתפקד אבל הטכניות של התפקוד משגעת אותך, ואתה זקוק למבע של רגשות.

תראה, להגיד "היא לא קיבלה אהבה בילדותה ולכן לא תוכל להעניק אהבה" זה כמו לקשור עליך סרט אדום ורק לתת לשור לנגוח בך. זה גזר דין מוות. זה לתקוע את הראש בקיר כי אין מה לעשות.

היא צריכה לדעת את העוצמה של הכאב שאתה חווה. היא צריכה לדעת שאצלך זה קריטי ושדמך נשפך. האם היא יודעת זאת? האם זה במודעות אצלה? ואולי היא חושבת שאתם מסתדרים יופי ולא צריך לשנות כלום? איך היא רואה את זה?

לדעתי אתה צריך להבהיר לה בצורה לא בכיינית ולא מתחננת שככה אי אפשר. לא להתחנן לאהבה אלא לבקש אותה באסרטיביות. להגיד לה "אני זקוק לזה. כן. ואם לא תפגיני כלפיי חום אני אתרחק גם. אני לא יכול עם הכאב הזה ורק בידייך המפתחות. בבקשה תראי לי שזה חשוב לך ותתאמצי למעני". פשוט לא להסתבך באלף סופרלטיבים והתגוננויות וכו' וכו'. להגיד את מה שיושב לך על הלב בצורה שמביעה את העוצמה אך לא תוקפת בהאשמה.

עליך החובה ליידע אותה איפה אתה נמצא מבחינה רגשית. היא צריכה לדעת שאתה מתוסכל\פגוע\כעוס. זו האחריות שלך. האחריות שלה היא לראות מה היא יכולה לעשות בנידון ואיפה היא נכנסת לתמונה..

אם אתה לא מתבייש לבייש ככה את אשתך בפורום כזה אתה צריך תיקון גדול.........

א. זה לא נקרא לדבר מאחורי הגב.. אף אחד לא מכיר וזכותו להתייעץ על בעיותיוץ

ב. יראת שמיים ממש לא תלויה בשימוש בפורומים. למה זה סותר?

ג. מעניין איך הסקת מההודעה שלו שהוא עסוק רק בעצמו. הוא נשמע דווקא אדם במצוקה שהילדים ואישתו חשובים לו.

ד. יש לציין שהתגובה שלך כאן לא נעימה במילה עדינה ממש.. וואלה אם הייתי בעלך.. גם הייתי בוכה על הצורה שמדברים אלי. אולי כדאי לך למתן את צורת הדיבור שלך..

סתם.. אין לי פיתרון.. אבל אני מסכימה שהתחושה שמשתמשים בך היא נוראית.

וזהו..

אולי תלך על אופציית התפילה.. לפעמים הקב"ה פותח שער ממקום לא צפוי..

תתפלל! והלוואי שבמהרה תראה את האור בחיים ובזוגיות..

בהיות שמה שאתה רוצה, זה יחס אוהב;

ובהיות שממה שהיא כותבת נשמע שהיא, משום מה, מרגישה "מזולזלת" ואולי לא נוח עם יחס שקולגות לעבודה זוכות והיא לא - כלומר, בעצם גם אומרת שחסר לה יחס אוהב ומכבד...

אז  מצד האמת - עם ניקוי השטח מהצטברות תרעומות ומרירויות - יש לכם סיכוי טוב. אבל צריך רצון הדדי:

לשבת ביחד, בלי להתגאות זה על זה; בלי לשפוך תלונות ומילים פוגעות מאף צד; וכל אחד יאמר, בנחת, מה הוא מרגיש שחסר לו, איך היה רוצה שיהיה אחרת. 

ואולי גם כל אחד יציע, מה הוא מוכן לעשות לטובת מה שהשני מרגיש בו חסר.

מי יודע - אולי "מחדש"?... 

זה, כמובן, לשני הצדדים. חבל להתייאש ולהמתרר. אנשים צעירים - החיים לפניכם. נסו להתחדש.

היא כתבה דברים קשים, טרם הגיב קשה על דבריה..

אז חבל לעורר, כאשר רואים שאכן כל אחד "מקשיב" את השני ואת עצמו אחרת ממה שזה נראה מהצד האחר..

אבל באמת, אם כל אחד משוכנע שאם השני היה נוהג קצת אחרת, היה בהחלט יחס טוב ונעים - אז יש תקוה בהידברות. כל אחד מעונין בעצם שכך יהיה..

תבדוק - איך הגבת לאשתך ואיך הגבת לאישה זרה שנקראת כף זכות. כתבת שהיא מדהימה ועוד כל מיני מילים שלא שייך לדעתי לכתוב לאישה נשואה גם ווירטואלית. ומה כתבת לאשתך כשהיא הגיבה לך, באיזה טון.

הודאה אחרונה שלך "......
זה לא המציאות ואני שמח שהקב"ה נתן לי מתנה של חן, מידות טובות, ומראה טוב ובכלל מתנה של תכונות טובות..". בקיצור אתה כליל מעלות.  בעיינך כמובן. או שזאת הייתה בדיחה? אם זאת לא בדיחה אז אתה בעצם כותב שאתה מושלם ממושלם ואשתך הטיפשה לא מעריכה את המושלמות המושלמת שלך ואתה עוד מזמין את כולם לראות שאתה מושלם והיא לא. 

אתה לא מכבד את אשתך ורואים את זה. והודאה שלך בפורום עוד יותר תהרוס לכם. או שאתה רוצה לקרוא שאתה צודק ובעצם כן רוצה לפרק. רק שאין סיבה רצינית לפרק אז אתה כותב שאין מספיק אהבה.  כאילו אפשר לכמת אהבה. 

שתפתרו בינכם, בכתב או בעל פה. 

מכתב בכתב ידך, מלב אל לב, היה פועל פי כמה מהתכתבות פומבית.

דגש על מה מפריע לך ומה אתה מרגיש, ופחות על האשמות ישירות.

לשניכם כושר ביטוי עצמי גבוה, זה כבר מקפצה רצינית לפתרון ויישוב העניין בינכם.

מאחלת לכם זוגיות נפלאה עם המון אהבה, הכלה, הבנה

והייתי רואה את התגובה שלו ל"לכף זכות" (במיוחד לעומת התגובה שלו אליה) -

הייתי מתפוצצת.

וזה בהחלט יכול להראות על כיוון ולהסביר למה הוא כ"כ אהוב בחוץ וכ"כ לא על ידי אשתו.

לפותח - תבין, גבר שמראה יחס יותר חם ומכבד לאנשים מבחוץ (כולל אמא שלו!!!) יותר מאשר לאשתו - אפילו בטיפה - זה הפגיעה הכי גדולה שאישה יכולה לקבל, לפרצוף!!!

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.