עד איזה שעה?

חבר'ה להתחיל לאסוף שאלות בראש

נראה לפי כמות השאלות  

היסודות החשובים לכל קשר של חברות ובפרט לקשר הזוגי הם:

תקשורת טובה(וכנה), ערכים משותפים, רצון הדדי ללכת לדרך משותפת, וחשק פנימי להעניק ולתת לבן/בת הזוג.

באופן כללי, צריך גם להרגיש הערכה כלפי בן הזוג, וגם שאני מוערך/ת על ידו.

אפשר לומר באופן פרדוקסלי, שצריך לעבוד על שני דברים הפוכים לגמרי, שכל הזוגיות בנויה על האיזונים הנכונים שביניהם. מצד אחד צריך לברר ולגבש היטב את הזהות שלי, ומה חשוב לי בחיים, ולהיות עד כמה שיותר מדוייק וברור, ולזה לחפש שותף או שותפה לדרך. ומצד שני לבנות את יכולת הגמישות וההכלה את מי ואת מה ששונה ממני. כי כל החיים נצטרך להתאים את עצמנו זה לזה. הסוד של הצלחת הזוגיות תלוי באיזון שבין שניהם. באופן כללי החלק הראשון מתייחס יותר לעקרונות של החיים, והחלק השני ליישום שלהם והגשמתם בפועל בכל מצב.

מזה נבוא לשאלה השניה, המיועד לא חייב להיות באותה השקפה שלי או באותה רמה שלי, אבל בהחלט צריך שהתשתית של ההשקפה והערכים שעומדים ביסודה יהיו דומים.

למשל, יתכן שאני חסידה והוא קוקניק, אם הבסיס המשותף הוא עבודת ה' זה בסר גמור. אותו הדבר אם הוא ממלכתי והיא לא. הוא רוצה לעלות להר הבית והיא מתנגדת וכו' וכו'. אבל אם הוא מחפש להינות בחיים ואני מחפשת לעבוד את ה', זה ממש לא ממולץ!

בס"ד

@ניצן_מ אלופה ומהממת שאת!!!!

1.עליות וירידות ברגש במהלך הפגישות זה טבעי לחלוטין. בד"כ ככל שזה יותר נוגע בי במקום פנימי זה יותר מטלטל אותי, וככל שזה יותר חיצוני אני יותר אדיש. וכפי שאני רגיל לומר בסדנאות, אי אפשר להתחתן בלי פחד! מי שלא מפחד לא מבין את גודל העניין שהוא נכנס אליו ואת גודל האחריות. מצד שהי, גם אי אפשר להתחתן עם פחד שמשתק אותך. צריך למצוא את האיזון הפנימי הנכון שבעיקר נשען על הרגש החיובי, שטוב לי, שאני שמח, שאני מתגעגע וכו'

ולהרגיש שהרגשות החיוביים הם הרבה יותר עמוקים ויציבים, והרגשות השלילים או המטלטלים הם יותר חיצוניים וארעיים.(לפעמים עבודת ההבחנה הזאת דורשת עזרה של אדם מבחוץ, שאינו מעורב רגשית)

2."על כל פשעים תכסה אהבה"- זה נכון שכשאוהבים לא מתמקדים בדברים הלא טובים, ולפעמים זו גם הדרך לכתחילה, כנגד התמקדות יתר שאינה מאוזנת.

אבל כדאי תמיד לבחון, אילו מחשבות מלוות את הרגש, האם יש שם משהו שמאיים? או משהו בי או בו שמפריע לי או לא טוב לי?

3.הגברת הרגש היא ע"י שיתוף וכנות ממקום חדש ופנימי יותר, שלא נעשה עד היום.

בכל אופן חשוב מאד לזכור, שרגש הוא בא באופן ממלאי, ולא על ידי שמסים להביא אותו בכח.

פתאום הלב מתחיל ללבלב... 

אז אתה יודע שאין לו קשר לקשר.

לטוב ולמוטב.

-איך יודעים להבדיל בין דברים שמלחיצים/ מורכבים לי בקשר כי זה בחור לבין זה שזה הבחור הספציפי? (לדוגמה- אני מרגישה חוסר נעימות להפגיש אותו עם משפחה או חברות, איך אני יכולה לדעת אם זה רק בגלל שהוא גבר או בגלל האדם הספציפי שהוא?)

-איך יודעים לתת משקל נכון לדברים במהלך הקשר ?

-וכשאין הצעות-

איך אפשר למצוא פתרון כולל ומערכתי לבעיית ההצעות בציבור שלנו, איך יכול להיות שבחורות טובות ואיכותיות יכולות להעביר חודשים ארוכים בלי שום הצעה גם כשהן עושות השתדלות (כמו ללכת לשדכנים וכו')? יש כ"כ הרבה מורכבות בקשר אבל יש כ"כ הרבה שאפילו לא מגיעות לשם כי פשוט אין הצעות...

כי נוצר מצב של ביצה ותרנגולת.

הרגילו אותנו הבנות שקודם מבררים עם הבנים,ורק אחרי שיש אישור "שהבן רוצה תבת" אפשר לפנות לבת.

נוצר מצב שבנים מקבלים המון המון הצעות,חלקם בכלל לא רלוונטיות,אבל האפקט גורם לבנים(מה ששמעתי מבנים) שאפשר לסרב בקלות על הצעה,כי יש עוד כל כך הרבה בדרך.

ואז נוצר מצב שבת איכותית וטובה,אבל הוא מקבל עוד 10 הצעות כאלה,ושוב חלקן רלוונטיות לו וחלקן לא.

וחלק פשוט נופל אצל הבן בלא.

יכול להיות בתקופה שאין הצעות,כן הציעו את הבת ללפחות חמש בנים,פשוט כולם אמרו לא,ולא מרוע,כי יש עוד חמש הצעות בזמן הזה ומחברים יותר טובים,אז למה להגיד כן?

ואז נוצר מצב שאם מציעים קודם לבת,והבן חלילה אומר לא,זה ממש פוגע לבת בביטחון העצמי כי הבן אמר לא

מה שבנים מתמודדים   עם לא ולוקחים את זה בבאסה,אבל באותו זמן בת שדיברו איתה קודם וביררו עם הבן שסירב,תיקח את זה הרבה יותר קשה.

וכל זה שוב מביצה ותרנגולת.

צריך לעשות שינוי,הוא קשה,אבל אפשרי.

כדי למנוע את הבעיה המתוארת כאן שהבנים מקבלים הצעות והבנות לא וכו'

אני חושב שראוי לאמץ חלק מהגישה החרדית, שמבררים על בחורים ובחורות בלי קשר אם כעת הולכים להיפגש איתם. לכל אחד יש מאגר של כמה בחורים וכמה בחורות שהם רלוונטים, וכשפנויים נפגשים.

אמנם, יש עם זה בעיה, כי מי שיודע שיש לו עוד הצעות מתאימות שמחכות עבורו, לא ירצה להשקיע אף פעם בהצעה הנוכחית, מה שאצל החרדים נמנע שאת כל הבירורים האלו עושים ההורים.

אבל אני מאמין שמי שבאמת רוצה להתחתן, יוכל להתגבר על זה ולראות את כל הטוב במי שהוא פוגש.

הקושי שאת מתארת בקשר עם הבחור, הוא בד"כ ביטוי לכך, שזה עדיין לא מתאים לרמת הקשר שנוצרה ביניכם.

המעשים שאנו עושים אחד כלפי השני בתוך הקשר, וכל שכן בין שנינו כלפי הסביבה, הם צריכים להיות תואמים את רמת הקרבה, רמת האמון, ורמת הודאות שלנו בקשר. ככל שאלו יתחזקו נוכל בקלות יתר לבטא זאת במעשים כלפי חוץ.

לגבי בעיית ההצעות בציבור שלנו, כבר אמרו גדולים וטובים ממני, שצריכה להיות נורמה בציבור, שעל כל שידוך שמצליח משלמים הרבה כסך, משום שזה לא פחות מהצלם, התזמורת וכו' וזה יתן מוטיבציה לאנשים העסוקים מאד במרוץ החיים ופרנסת ביתם גם להירתם למשימה חשובה זו.

אני הקטן מציע הצעה נוספת, אם כל משפחה דתית לאומית, תאמץ לעצמה רק בחור או בחורה אחת שהם דואגים לו ומשתדלים עבורו/ה עד שיתחתנו, בודאי תיפטר הבעיה בקלות.

ואולי גם שני הפתרונות צריכים להיות קשורים זה בזה, ונפתרה כל הבעיה.

כשיש לי רגש פנימי שזה שלי. זה שייך לי ומתלווה אליו חשק רב להעניק ולתת מעצמי עבור השני.

כשזה מגיע יודעים...

שאלה-

למה בעולם הדייטים מדריכים בחורים לנתק את הרגש שלהם בכדי לקדש את המטרה של החתונה?

האם הרב חושב שאהבה מדומה שנוצרת ע"י עבודה בלבד (אהבה לא רומנטית ששוות ערך לאהבה שאני אוהב את אחותי) מתאימה להיות בין בני זוג ? איזה טעם יש לחיבור הזה בלי אהבת נפש?

יש להבדיל בין אהבה להתאהבות. התאהבות בנויה על ריגוש של אדם חדש ומסקרן שאני נפגש איתו, ובד"כ זה גם רגש שמסנוור אותי מלראות את התשתית היציבה והבריאה של הקשר הזוגי.

אהבה לעומת זאת, בנויה על הזדהות והערכה, נתינה אין סופית מהמקום העמוק ביותר, וזו יכולה להיווצר רק אחרי שהקשר ממוסד במסגרת הנישואין, שקשרנו את חיינו זה בזה לגמרי.

אמנם, צריך לראות שיש את הבסיס והתשתית כבר בשלב הפגישות, אך העיקר זה אח"כ בכל החיים.

אם התאהבות , מה שאני אגב מכנה אהבה , כי לדעתי היא היא האהבה האמיתית (אני לא קורא לזה פרפרים או כל לשון אחרת , כי יש הבדל ענק בין התרגשות מבנות לאהבת נפש)

היא ריגוש סתמי איך הרב מסביר את העניין שהאהבה הזו היא דבר נדיר ?

הרי ידוע וכל אחד יעיד ואני בעצמי מעיד שהתאהבתי רק פעם אחת בחיי ואפילו יש משפט ששזור בלשון העם "אהבה יש רק פעם בחיים" , 

אין לי בעיה עם אהבה אחרי נישואין של הדדיות אבל לדעתי

אי אפשר להתחיל להכנס לקשר בלי אהבת נפש מוקדמת

אהבה היא אינה דבר נדיר ויחודי.

האהבה תלוי בהחלטה הבחירית שלנו אם לאהוב או לא, שזה מאד תלוי בנכונות שלנו להקריב ולהתמסר עבור הדבר הנאהב.

וכבר אמרו חכמנו, שהעולם טועים לחשוב, שאני רוצה לתת ולהעניק למי שאני אוהב, אבל האמת היא שלמי שאני נותן ומעניק אני מתחיל לאהוב, כי אני נותן לו מעצמי, ובעצם אני נותן לו את עצמי...

בהצלחה!

זה מושג שהוא מאוד רדוד שלא ראוי להקרא אהבה ..

אם אני נותן לה ומעניק לה אז אני מתאהב בה?..אז אין כאן שום דבר רומנטי ונפשי

זה יכול לקרות לי עם בת משפחה גם .. אהבה כזו היא לא אהבה ...

חבל לי שככה פועלים בשידוכים

בכל אופן מעריך את ההתייחסות של הרב 

תודה רבה

חובת החיזור היא מוטלת על הגבר כלפי בת זוגתו. וכמו שאומרת הגמרא, שהוא מחפש אחר אבדתו(זה לא מונע שהבחורה יכולה ליזום ולהציע, אך החיזור הוא שלו). הוא צריך לרצות אותה ולגרום לה לרצות אותו. האחריות על הובלת הקשר היא שלו. זה נכון גם אחרי נישואין וגם לפניהם.(הרבה פעמים גברים אחרי נישואין כבר מפסיקים לחזר אחר נשותיהם, שחושבים שהקשר כבר מובן מאליו, וזה יוצר הרבה בעיות...)

התורה אומרת "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". הרב רוצה לומר שע"י שהוא יקיים "והוא ימשול בך" (כלומר יוביל את הקשר) אז יווצר מצב של "אל אישך תשוקתך"?

כי אמנם זה מדרש מאוד יפה, אבל זה קצת מוציא את הפסוק מפשוטו...

אני תמיד הבנתי שזה טבע האישה לרצות את הגבר, רק שהגברים הפכו לקצת פחות גבריים ולכן אין לאישה אל מי להשתוקק...

עריכה: במחשבה שניה, אולי זה בכלל אותו הדבר...

כשהאיש יהיה איש אז האישה תהיה אישה.

אבל כשהאיש הוא לא איש אז גם האישה היא לא אישה.

לפחות מאיך שראיתי, לא כולם "בקיאים" באומנות הזאת.

תודה על התשובה הזאת!! 

1.א.כשהזהות שלי מגובשת ואני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים? ומי אני רוצה להיות?

ב. יש בי רצון פנימי לבנות משהו חדש, לעבור שלב בחיים.

ג. יש בי בגרות ורצינות להתמקד בעיקר ולוותר על הטפל.

ד. יכולת הכלה וגמישות גם במה שלא בדיוק כמוני(בנוי על ג')

2.העיקר אם הביחד שלכם הוא אמיתי וגדול, אז לא רוצים לוותר עליו בגלל כל הדברים הצדדים. אבל זה גם תלוי מאד ביכולת הגמישות וההכלה של כל אחד מהצדדים למה שלא בדיוק מסתדר על פי הציפיות שלו.

3. צריך לבדוק שאין שם מצב של תלות בהורים שלו, ושבן/בת הזוג הם במקום הראשון! שאם צריך בשבילם לעזוב את ההורים, אז עוזבים. זהו הבסיס לכל קשר זוגי, כפי שמפורש בתורה-"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"- אם לא עוזבים נפשית, אי אפשר להדבק בבן הזוג באמת ולהביא את כל כולך לבפנים. 

בעיקרון עדיף לשמור כמה שיותר לשלב של הנישואין(בשלב האירוסין יש עם זה הכי הרבה תקלות ובעיות..),

גם מצד ההלכה וגם מצד הדמיונות והציפיות שזה יוצר, שלרוב אין לזה כיסוי ברמת הקשר בהווה.

אבל, לפעמים זה נצרך בשביל קידום הקשר, וגם הצד השני מצפה לזה, ולכן כדאי מאד לשים לב לכמה דגשים:

1. לומר רק את המינימום נדרש בשביל לקדם את הקשר ולא מעבר לזה- העיקר יהיה שמור לאח"כ.

2. לדבר תמיד בלשון סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. כלומר, לא לומר- את ממש מדהימה ומהממת, והיית נפלאה וכו' וכו' אלא היה לי מאד נעים בפגישה איתך, השאיר לי טעם של עוד, וכיו"ב

3. להתייחס לארוע מסויים או מעשה מסויים שנעשה שבעקבותיו באה המחמאה ולא לתת על כלל האישיות.

4. לנסות להיות כמה שיותר כללי בחיבה ופחות ספציפי. היה לי טוב, היה לי נעים, היה משמח וכו'

וככלל אלו דברים המסורים ללב(תרתי משמע...)

ונסייים במילתא דבדיחותא, שהיה כדאי שהנפגשים ילמדו מהנשואים, איך להיות יותר מנורים, ולא מביעים רגשות יותר מידי, והנשואים ילמדו מהרווקים, את הרצון והחשק, לא להפסיק לרצות להרעיף מחמאות ומילים טובות אחד על השני.... ובא לציון גואל.

א) איך יודעים לסנן הצעה? מצד אחד זה רק פרטים טכניים ואי אפשר לדעת עד שפוגשים את האדם בעצמו, מצד שני לפעמים ההצעה לא נשמעת מתאימה ואין כוחות.. כי נשחקים. איפה יודעים מתי זה דמיון ומתי זה עובדות?

ב) אני לא מרגישה שאני יודעת להסביר טוב לשדכנ/ית מה אני מחפשת וכשאני מסבירה זה יוצא באופן כללי, תכונות שאפשר להגיד על הרבה בחורים, איך אפשר למקד יותר?

תודה רבה!!

א. יודעים מה העיקר שרוצים לבנות, ולומדים מהפגישות הקודמות, אילו דברים נגעו בי במקומות הכי עמוקים והוציאו ממני את הטוב הכמוס בתוכי.

ב. להביא דוגמאות של בחורים, מקשרים משמעותיים וטובים שהיו בעבר.

מה היה שם שעשה את זה טוב ומשמעותי בעבורי.

1. הבדיקות הגנטיות של דור ישרים הם מאד מאד חשובות, היום כבר יש להם בדיקות עבור כל העדות, עם כל המחלות הגנטיות השייכות לאותה עדה. רצוי מאד לעשות את הבדיקות האלו לפני שמתחילים להיפגש, ובתחילת קשר, כשרואים שזה מתחיל להיות רציני, להתאים עם הצד השני. ואם הוא לא עשה בדיקות לשלוח אותו לעשות.

לבבות רבות נשברו כאשר אנשים נאלצו לבטל אירוסין, שרק אז גילו שאין התאמה גנטית, ועוד יותר לבבות נשברו כאשר לא עשו בכלל בדיקות ונולדו ילדים עם מומים קשים שהיה אפשר למנוע זאת מראש.

אצל החרדים זה נבדק כבר בשלב השידוך ומונע את כל הבעיות אח"כ.

חייבים להכניס זאת לנורמה אצל כל הנפגשים.

מלבד זאת, יש כאן חשבון כללי של חילול ה'. שרוב הילדים הפגועים הם דתיים, שכן החילונים על פי רוב עושים הפלה על כל בעיה שכזאת,...

2.  בירורים-

א. עולם ערכי דומה פחות או יותר. ב. מידות טובות והתחשבות בזולת.

לברר עם הרבנים שלו ועם החברים שלו.

3. חשוב מאד, שהבירורים והבדיקות יהיו רק לפני הפגישה ולאחריה, אך בזמן הפגישה אנחנו רק פותחים את הלב ומנסים להתקשר זה לזה, שם אין מקום לבירור שכלי שהוא רק חוסם.

בפגישות אין מקום לבירור שכלי?

מבירורים אף פעם אי אפשר לדעת שהשקפת העולם אכן תואמת, ורק מבירור מול האדם אפשר לדעת, ואילו דברים חשובים. למה שאני אפתח את הלב ואנסה להתקשר לאדם שאולי רחוק ממני מדי השקפתית?

ובנוסף, אי אפשר לעשות את שני הדברים יחד- לפתוח את הלב, ולעשות זאת מתוך שיחה על ענינים שחשוב לשנינו לברר?

תודה רבה!

הקשר הרגשי הוא בלב ולא בשכל.

השכל מחליט האם לפתוח את הלב או לא.

כשבוחנים מישהו בשכל הלב לא יכול להיפתח.

עם השכל צריך להשתמש לפני הפגישה או בשלב הבירורים, אבל בזמן הפגישה צריך לפתוח את הלב, כי הנושא של הפגישה הוא להתחבר ולהתקשר.

אין לך מה לחשוש אם פתחת את הלב בפגישה, כי את לא הולכת להתחתן אחרי פגישה אחת, וגם הלב לא יפתח בעומקים גדולים מידי. אבל אם לא יפתח הלב שום דבר לא יקרה ביניכם בפגישה, מלבד ראיון עבודה...

הכלל בכל נושא פתיחת הלב והציפיה מהפגישה, שאנחנו באים רק לראות האם היה לנו מספיק טוב ונעים ביחד לעשות עוד פגישה נוספת. ולא חושבים בכלל על חתונה, נישואין זוגיות וכו'

רק בצעדים קטנים, מפגישה לפגישה.

בהצלחה!

איך אם לא בפגישה אני אלמד אם אפשר לפתוח את הלב לאדם שמולי?

תודה רבה!

גם בבירורים לפני שנפגשים, וגם הניתוח של הפגישות שביינו, בין הפגישות, אבל בזמן הפגישות להיפגש.

כשאת נפגשת עם חברות שלך, את מנתחת את הקשר בינכם בזמן הפגישה בינכן?

כאן זה אותו הדבר, אנחנו מחפשים חבר/ה לחיים, ובפגישות מנסים להתחבר.

אחרי הפגישות, וביניהם, אנחנו מנתחים מה היה שם? מה עשה לי טוב? מה לא עשה לי טוב וכו'

השכל והרגש לא יכולים לעבוד יחד באותו הזמן בהקשר זה, וצריך לתת לכל אחד מהם את המקום הראוי לו.

בהצלחה!

להשתדל בכל מה שנראה לי הגיוני לפי השכל, ולפתוח את הלב והאמונה שה' מוביל אותי בהשגחה פרטית מדוקדקת בכל התהליך, כולל במחשבות ששולח למוחי, מה נראה לי הגיוני להשקיע בו.

טוב לך איתה?את מרגישה שאת הכי את ,אתן מדברות על הכל.

זה לא אמור להיות שונה עם בן זוג.

אם ההתחלה ככה לדעתי זה מעולה,צריך שיהיה לך כיף איתו ולהרגיש שאת יגולה לספר לו ולדבר איתו על הכל,לא להרגיש שאת במבחן.

מוסיפים רגש שאת שואלת שאחות על רגש,אם הוא משתף אותך נגיד במשפט כמו:אני ממש אוהב לטייל,(סתם ממציאה עכשיו משהו) את יכולה להגיד וואי איזה כיף,גם אני ,הכי אוהבת לטייל בצפון וכו וכו ולהמשיך שיחה כזאת.שזה מעולה.

ואת יכולה לרדת קומה למינוס אחד ולשאול,איך אתה מרגיש שאתה מטייל? ונגיד הוא יגיד,אני אוהבת את הטבע,את המרווח,את המטרה לסיים מסלול משהו כזה.

ואז למדת עליו,מה הוא אוהב בטיולים,והכנסת רגש(רגש או עומק זה לאוו דווקא בעניין הקשר בין בני הזוג,אלא רגש אישי של כל אחד)

מקווה שהובנתי

טוב זה מעניין מה הרב יגיד

מה שאת מתארת זה ודאי בסיס טוב, אבל העמקת הקשר תלויה בשיתוף של מקומות אישיים.

ככל שיש יותר שיתוף פנימי(באופן הדדי), כך נוצר קשר פנימי יותר ואמון גדול יותר.

מצד שני, כשמגיע השלב הזה, ולא עושים אותו, ונשארים בחוץ מרגישים חסימה וריחוק.

אין בזה כללים, אבל צריך לראות ששניהם רוצים לבנות יחד משהו גדול ומשותף, שכל אחד מהם לבד לא יכול ורק המשותף מאפשר זאת. ובתוכו כל אחד מביא את הייתרונות שלו.

כלומר, הבסיס משותף, היישום ע"י ההבדלים.

(מהר"ל בתחילת נתיב אהבת ה'- אהבה יש בין הדומים. כדאי לעיין שם)

הגישה הכללית צריכה להיות, מה טוב בשביל היחד של שניינו, בלא שום תחרות בין אחד לשני, אז מוצאים יחד את הפתרון הנכון בכל מצב.

זו דרך מצויינת להתאמן יחד איך לפתור בעיות משותפות.

ובתוך זה לשים לב,

להאם אחד בא לקראת השני?

איך כל צד מתייחס לשיקולים שהשני מעלה? בכובד ראש או בזלזול?

כמה משקל נותנים לכל שיקול?

וכו'

עניתי למעלה

בס"ד

שלום וברכה לכולם.

ראשית רציתי לחזק אתכם בעמידה האיתנה בדרך לחיפוש בן/בת הזוג, שהיא לא קלה ולא פשוטה כלל. אני חוויתי אותה באופן אישי במשך 12 שנה, עד אשר מצאתי את רעייתי, והיא מצאה אותי.

הרבה אמונה ברבש"ע שרוצה בטובתנו, ומכשיר אותנו כל הזמן, שנהיה ראויים להגיע לטוב הראוי לנו.

חשוב מאד להפיק את המרב מהתקופה הזאת, ולראות איך צומחים בה, ואיך מרוויחים ממנה ולא חלילה ההפך. ואיך דווקא על ידה מגיעים לחתונה בשלים וראויים יותר לעבודה הזוגית המשותפת.

 הדרך העיקרית לצמוח ולגדול בתקופה הזאת, היא ע"י הגברת המודעות העצמית שלי לעצמי,       מי אני? מה אני? אילו ערכים חשוב לי לממש בחיי? במה אני יכול לתרום לעם ישראל? איזה בית אני רוצה להקים? ולאיזה שותף/ה אני זקוק/ה לדרך? איזו מערכת יחסים זוגית אני רוצה לבנות?

תהליך הלמידה הוא נעשה בעיקר בפגישות, שכל אדם שאני פוגש הוא גם מראה בשבילי להכיר את עצמי וגם התנסות ממשית לראות איך אני מתנהל בתוך מערכת יחסים זוגית, לפי מה שהפגישות מאפשרות. אם עושים את זה נכון אפשר ללמוד הרבה מאד על עצמנו, אך לא פחות גם להתקדם ולגדול בכל התחומים הללו. (לפעמים אפשר ללמוד זאת לבד, ולפעמים צריך עזרה מבחוץ שתאיר את עייננו, כל "כל נגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו...")

זה לא קל, אבל זה ממש שווה! תזכרו החיים הם כמו נסיעה באופניים כשזה קשה אתה בעליה...

לצורך משימה חשובה זו, אני מעביר סדנאות לקראת חתונה לבנים/ לבנות/ ומעורבות.

וכן נותן יעוץ ומאמן אישי לבנים לקראת חתונה.

ועוד דבר אחרון, אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלה באופן פרטי שלא דרך הפורום או להתייעץ באיזה עניין בתחום זה, יכול בשמחה לפנות אלי בכתובת המייל  pnima1234@gmail.com שפתחתי במיוחד לנושא זה.

ועכשיו ניגש ישר לשאלות שלכם, שהם ממש ממש חשובות, ונוגעות בנושאי הליבה של הקשר הזוגי.

שלמה שיבר

בחור שחושש שאין לו מספיק ידע בחינוך ולא ראה מודל טוב לחיקוי בביתו שלו

האם זה נכון\צריך לחפש דווקא בת זוג שבאה מבית כמו שהוא היה רוצה, בתקווה שהבית יסתמך על המודל לחיקוי שהיא ראתה בבית שלה?   

(השאלה נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות.. ואשמח לדעת אם יש הבדל בים גבר לאשה בעניין)

תודה רבה ישר כוח

זוגיות אינה צריכה ידע בחינוך.

היא צריכה קשר של אמת וכנות, שבנוי על חברות טובה וערכים משותפים. ולב טוב ומידות טובות.

משקעי העבר אינם חשובים, אף על פי שהם קיימים בתוכינו, ובהחלט יש לנו בחירה חופשית להיכן לקחת אותם.

ישנם הרבה מאד ילדים להורים גרושים שדווקא בגלל משקעי העבר, הם מחליטים שהם רוצים מאד להשקיע בזוגיות, ולבנות קשר יציב ואיתן, לעומת ילדים שבאים מבתים 'טובים' ואינם משקיעים כל כך.

אם יש רצון של אמת, לבניה, ונכונות להשקיע, להתמסר, להתאמץ, להתמדק בעיקר ותמיד לוותר בשבילו על הטפל,

אין שום מניעה לזה. ואין הבדל בזה בין בנים לבנות, לכולם יש בחירה חופשית.

בודאי שעברתי הרבה תהליכים ושינוי פנימי, ואי אפשר לסכם 12 שנה במשפט אחד.

בסדנאות שאני מעביר אני מספר את הסיפור הפנימי שלי ומה עברתי ואילו כלים רכשתי בדרך.

ובאופן כללי, היכולת להיות מודע לאיפה אני בתוך הקשר, ומה הקשר מוציא ממני.

כל קשר עם מישהו מוציא מאיתנו דברים פנימיים, ובודאי ובודאי קשר זוגי.

ככל שהוא נוגע יותר במקומות הזהות שלהו, ומוציא מאיתנו את האוצרות הפנימיים הכמוסים בתוכנו ואת הערכים שבשבילם אנו מרגישים ששווה לנו לחיות, אנחנו מוצאים את עצמנו מביאים את כל הטוב שבנו לידי ביטוי, ומשהו טוב מתחיל להתרקם בין שתי הנפשות הנפגשות, בדרך להיות אחד.

בהצלחה!!!

א. לשתף בחוויות אישיות. ולהתעניין אצל הצד השני, איך הרגיש כששמע זאת. 

ב. סיפורים, סיפורים הם מאד מחברים, ובפרט בדברים שהיו לך, והם גם מזמינים את הצד השני לספר סיפורים.

אין שום בושה להכין בראש(או בדף בכיס), כמה סיפורים או חוויות אישיות שמתכנן לספר ולשתף בפגישה.

בהצלחה!

תודה על התשובות המושקעות והמדויקות

כמו שהרב כתב מי שמעוניין לשלוח שאלות נוספות אפשר לשלוח למייל pnima1234@gmail.com 

כמו כן אני רוצה להמליץ על הסדנת אימון לחתונה שהרב העביר 

אני השתתפתי בסדנה וקיבלתי הרבה כלים ותובנות 

אני מפספס משהו?

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.