עד איזה שעה?

חבר'ה להתחיל לאסוף שאלות בראש

נראה לפי כמות השאלות  

היסודות החשובים לכל קשר של חברות ובפרט לקשר הזוגי הם:

תקשורת טובה(וכנה), ערכים משותפים, רצון הדדי ללכת לדרך משותפת, וחשק פנימי להעניק ולתת לבן/בת הזוג.

באופן כללי, צריך גם להרגיש הערכה כלפי בן הזוג, וגם שאני מוערך/ת על ידו.

אפשר לומר באופן פרדוקסלי, שצריך לעבוד על שני דברים הפוכים לגמרי, שכל הזוגיות בנויה על האיזונים הנכונים שביניהם. מצד אחד צריך לברר ולגבש היטב את הזהות שלי, ומה חשוב לי בחיים, ולהיות עד כמה שיותר מדוייק וברור, ולזה לחפש שותף או שותפה לדרך. ומצד שני לבנות את יכולת הגמישות וההכלה את מי ואת מה ששונה ממני. כי כל החיים נצטרך להתאים את עצמנו זה לזה. הסוד של הצלחת הזוגיות תלוי באיזון שבין שניהם. באופן כללי החלק הראשון מתייחס יותר לעקרונות של החיים, והחלק השני ליישום שלהם והגשמתם בפועל בכל מצב.

מזה נבוא לשאלה השניה, המיועד לא חייב להיות באותה השקפה שלי או באותה רמה שלי, אבל בהחלט צריך שהתשתית של ההשקפה והערכים שעומדים ביסודה יהיו דומים.

למשל, יתכן שאני חסידה והוא קוקניק, אם הבסיס המשותף הוא עבודת ה' זה בסר גמור. אותו הדבר אם הוא ממלכתי והיא לא. הוא רוצה לעלות להר הבית והיא מתנגדת וכו' וכו'. אבל אם הוא מחפש להינות בחיים ואני מחפשת לעבוד את ה', זה ממש לא ממולץ!

בס"ד

@ניצן_מ אלופה ומהממת שאת!!!!

1.עליות וירידות ברגש במהלך הפגישות זה טבעי לחלוטין. בד"כ ככל שזה יותר נוגע בי במקום פנימי זה יותר מטלטל אותי, וככל שזה יותר חיצוני אני יותר אדיש. וכפי שאני רגיל לומר בסדנאות, אי אפשר להתחתן בלי פחד! מי שלא מפחד לא מבין את גודל העניין שהוא נכנס אליו ואת גודל האחריות. מצד שהי, גם אי אפשר להתחתן עם פחד שמשתק אותך. צריך למצוא את האיזון הפנימי הנכון שבעיקר נשען על הרגש החיובי, שטוב לי, שאני שמח, שאני מתגעגע וכו'

ולהרגיש שהרגשות החיוביים הם הרבה יותר עמוקים ויציבים, והרגשות השלילים או המטלטלים הם יותר חיצוניים וארעיים.(לפעמים עבודת ההבחנה הזאת דורשת עזרה של אדם מבחוץ, שאינו מעורב רגשית)

2."על כל פשעים תכסה אהבה"- זה נכון שכשאוהבים לא מתמקדים בדברים הלא טובים, ולפעמים זו גם הדרך לכתחילה, כנגד התמקדות יתר שאינה מאוזנת.

אבל כדאי תמיד לבחון, אילו מחשבות מלוות את הרגש, האם יש שם משהו שמאיים? או משהו בי או בו שמפריע לי או לא טוב לי?

3.הגברת הרגש היא ע"י שיתוף וכנות ממקום חדש ופנימי יותר, שלא נעשה עד היום.

בכל אופן חשוב מאד לזכור, שרגש הוא בא באופן ממלאי, ולא על ידי שמסים להביא אותו בכח.

פתאום הלב מתחיל ללבלב... 

אז אתה יודע שאין לו קשר לקשר.

לטוב ולמוטב.

-איך יודעים להבדיל בין דברים שמלחיצים/ מורכבים לי בקשר כי זה בחור לבין זה שזה הבחור הספציפי? (לדוגמה- אני מרגישה חוסר נעימות להפגיש אותו עם משפחה או חברות, איך אני יכולה לדעת אם זה רק בגלל שהוא גבר או בגלל האדם הספציפי שהוא?)

-איך יודעים לתת משקל נכון לדברים במהלך הקשר ?

-וכשאין הצעות-

איך אפשר למצוא פתרון כולל ומערכתי לבעיית ההצעות בציבור שלנו, איך יכול להיות שבחורות טובות ואיכותיות יכולות להעביר חודשים ארוכים בלי שום הצעה גם כשהן עושות השתדלות (כמו ללכת לשדכנים וכו')? יש כ"כ הרבה מורכבות בקשר אבל יש כ"כ הרבה שאפילו לא מגיעות לשם כי פשוט אין הצעות...

כי נוצר מצב של ביצה ותרנגולת.

הרגילו אותנו הבנות שקודם מבררים עם הבנים,ורק אחרי שיש אישור "שהבן רוצה תבת" אפשר לפנות לבת.

נוצר מצב שבנים מקבלים המון המון הצעות,חלקם בכלל לא רלוונטיות,אבל האפקט גורם לבנים(מה ששמעתי מבנים) שאפשר לסרב בקלות על הצעה,כי יש עוד כל כך הרבה בדרך.

ואז נוצר מצב שבת איכותית וטובה,אבל הוא מקבל עוד 10 הצעות כאלה,ושוב חלקן רלוונטיות לו וחלקן לא.

וחלק פשוט נופל אצל הבן בלא.

יכול להיות בתקופה שאין הצעות,כן הציעו את הבת ללפחות חמש בנים,פשוט כולם אמרו לא,ולא מרוע,כי יש עוד חמש הצעות בזמן הזה ומחברים יותר טובים,אז למה להגיד כן?

ואז נוצר מצב שאם מציעים קודם לבת,והבן חלילה אומר לא,זה ממש פוגע לבת בביטחון העצמי כי הבן אמר לא

מה שבנים מתמודדים   עם לא ולוקחים את זה בבאסה,אבל באותו זמן בת שדיברו איתה קודם וביררו עם הבן שסירב,תיקח את זה הרבה יותר קשה.

וכל זה שוב מביצה ותרנגולת.

צריך לעשות שינוי,הוא קשה,אבל אפשרי.

כדי למנוע את הבעיה המתוארת כאן שהבנים מקבלים הצעות והבנות לא וכו'

אני חושב שראוי לאמץ חלק מהגישה החרדית, שמבררים על בחורים ובחורות בלי קשר אם כעת הולכים להיפגש איתם. לכל אחד יש מאגר של כמה בחורים וכמה בחורות שהם רלוונטים, וכשפנויים נפגשים.

אמנם, יש עם זה בעיה, כי מי שיודע שיש לו עוד הצעות מתאימות שמחכות עבורו, לא ירצה להשקיע אף פעם בהצעה הנוכחית, מה שאצל החרדים נמנע שאת כל הבירורים האלו עושים ההורים.

אבל אני מאמין שמי שבאמת רוצה להתחתן, יוכל להתגבר על זה ולראות את כל הטוב במי שהוא פוגש.

הקושי שאת מתארת בקשר עם הבחור, הוא בד"כ ביטוי לכך, שזה עדיין לא מתאים לרמת הקשר שנוצרה ביניכם.

המעשים שאנו עושים אחד כלפי השני בתוך הקשר, וכל שכן בין שנינו כלפי הסביבה, הם צריכים להיות תואמים את רמת הקרבה, רמת האמון, ורמת הודאות שלנו בקשר. ככל שאלו יתחזקו נוכל בקלות יתר לבטא זאת במעשים כלפי חוץ.

לגבי בעיית ההצעות בציבור שלנו, כבר אמרו גדולים וטובים ממני, שצריכה להיות נורמה בציבור, שעל כל שידוך שמצליח משלמים הרבה כסך, משום שזה לא פחות מהצלם, התזמורת וכו' וזה יתן מוטיבציה לאנשים העסוקים מאד במרוץ החיים ופרנסת ביתם גם להירתם למשימה חשובה זו.

אני הקטן מציע הצעה נוספת, אם כל משפחה דתית לאומית, תאמץ לעצמה רק בחור או בחורה אחת שהם דואגים לו ומשתדלים עבורו/ה עד שיתחתנו, בודאי תיפטר הבעיה בקלות.

ואולי גם שני הפתרונות צריכים להיות קשורים זה בזה, ונפתרה כל הבעיה.

כשיש לי רגש פנימי שזה שלי. זה שייך לי ומתלווה אליו חשק רב להעניק ולתת מעצמי עבור השני.

כשזה מגיע יודעים...

שאלה-

למה בעולם הדייטים מדריכים בחורים לנתק את הרגש שלהם בכדי לקדש את המטרה של החתונה?

האם הרב חושב שאהבה מדומה שנוצרת ע"י עבודה בלבד (אהבה לא רומנטית ששוות ערך לאהבה שאני אוהב את אחותי) מתאימה להיות בין בני זוג ? איזה טעם יש לחיבור הזה בלי אהבת נפש?

יש להבדיל בין אהבה להתאהבות. התאהבות בנויה על ריגוש של אדם חדש ומסקרן שאני נפגש איתו, ובד"כ זה גם רגש שמסנוור אותי מלראות את התשתית היציבה והבריאה של הקשר הזוגי.

אהבה לעומת זאת, בנויה על הזדהות והערכה, נתינה אין סופית מהמקום העמוק ביותר, וזו יכולה להיווצר רק אחרי שהקשר ממוסד במסגרת הנישואין, שקשרנו את חיינו זה בזה לגמרי.

אמנם, צריך לראות שיש את הבסיס והתשתית כבר בשלב הפגישות, אך העיקר זה אח"כ בכל החיים.

אם התאהבות , מה שאני אגב מכנה אהבה , כי לדעתי היא היא האהבה האמיתית (אני לא קורא לזה פרפרים או כל לשון אחרת , כי יש הבדל ענק בין התרגשות מבנות לאהבת נפש)

היא ריגוש סתמי איך הרב מסביר את העניין שהאהבה הזו היא דבר נדיר ?

הרי ידוע וכל אחד יעיד ואני בעצמי מעיד שהתאהבתי רק פעם אחת בחיי ואפילו יש משפט ששזור בלשון העם "אהבה יש רק פעם בחיים" , 

אין לי בעיה עם אהבה אחרי נישואין של הדדיות אבל לדעתי

אי אפשר להתחיל להכנס לקשר בלי אהבת נפש מוקדמת

אהבה היא אינה דבר נדיר ויחודי.

האהבה תלוי בהחלטה הבחירית שלנו אם לאהוב או לא, שזה מאד תלוי בנכונות שלנו להקריב ולהתמסר עבור הדבר הנאהב.

וכבר אמרו חכמנו, שהעולם טועים לחשוב, שאני רוצה לתת ולהעניק למי שאני אוהב, אבל האמת היא שלמי שאני נותן ומעניק אני מתחיל לאהוב, כי אני נותן לו מעצמי, ובעצם אני נותן לו את עצמי...

בהצלחה!

זה מושג שהוא מאוד רדוד שלא ראוי להקרא אהבה ..

אם אני נותן לה ומעניק לה אז אני מתאהב בה?..אז אין כאן שום דבר רומנטי ונפשי

זה יכול לקרות לי עם בת משפחה גם .. אהבה כזו היא לא אהבה ...

חבל לי שככה פועלים בשידוכים

בכל אופן מעריך את ההתייחסות של הרב 

תודה רבה

חובת החיזור היא מוטלת על הגבר כלפי בת זוגתו. וכמו שאומרת הגמרא, שהוא מחפש אחר אבדתו(זה לא מונע שהבחורה יכולה ליזום ולהציע, אך החיזור הוא שלו). הוא צריך לרצות אותה ולגרום לה לרצות אותו. האחריות על הובלת הקשר היא שלו. זה נכון גם אחרי נישואין וגם לפניהם.(הרבה פעמים גברים אחרי נישואין כבר מפסיקים לחזר אחר נשותיהם, שחושבים שהקשר כבר מובן מאליו, וזה יוצר הרבה בעיות...)

התורה אומרת "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". הרב רוצה לומר שע"י שהוא יקיים "והוא ימשול בך" (כלומר יוביל את הקשר) אז יווצר מצב של "אל אישך תשוקתך"?

כי אמנם זה מדרש מאוד יפה, אבל זה קצת מוציא את הפסוק מפשוטו...

אני תמיד הבנתי שזה טבע האישה לרצות את הגבר, רק שהגברים הפכו לקצת פחות גבריים ולכן אין לאישה אל מי להשתוקק...

עריכה: במחשבה שניה, אולי זה בכלל אותו הדבר...

כשהאיש יהיה איש אז האישה תהיה אישה.

אבל כשהאיש הוא לא איש אז גם האישה היא לא אישה.

לפחות מאיך שראיתי, לא כולם "בקיאים" באומנות הזאת.

תודה על התשובה הזאת!! 

1.א.כשהזהות שלי מגובשת ואני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים? ומי אני רוצה להיות?

ב. יש בי רצון פנימי לבנות משהו חדש, לעבור שלב בחיים.

ג. יש בי בגרות ורצינות להתמקד בעיקר ולוותר על הטפל.

ד. יכולת הכלה וגמישות גם במה שלא בדיוק כמוני(בנוי על ג')

2.העיקר אם הביחד שלכם הוא אמיתי וגדול, אז לא רוצים לוותר עליו בגלל כל הדברים הצדדים. אבל זה גם תלוי מאד ביכולת הגמישות וההכלה של כל אחד מהצדדים למה שלא בדיוק מסתדר על פי הציפיות שלו.

3. צריך לבדוק שאין שם מצב של תלות בהורים שלו, ושבן/בת הזוג הם במקום הראשון! שאם צריך בשבילם לעזוב את ההורים, אז עוזבים. זהו הבסיס לכל קשר זוגי, כפי שמפורש בתורה-"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"- אם לא עוזבים נפשית, אי אפשר להדבק בבן הזוג באמת ולהביא את כל כולך לבפנים. 

בעיקרון עדיף לשמור כמה שיותר לשלב של הנישואין(בשלב האירוסין יש עם זה הכי הרבה תקלות ובעיות..),

גם מצד ההלכה וגם מצד הדמיונות והציפיות שזה יוצר, שלרוב אין לזה כיסוי ברמת הקשר בהווה.

אבל, לפעמים זה נצרך בשביל קידום הקשר, וגם הצד השני מצפה לזה, ולכן כדאי מאד לשים לב לכמה דגשים:

1. לומר רק את המינימום נדרש בשביל לקדם את הקשר ולא מעבר לזה- העיקר יהיה שמור לאח"כ.

2. לדבר תמיד בלשון סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. כלומר, לא לומר- את ממש מדהימה ומהממת, והיית נפלאה וכו' וכו' אלא היה לי מאד נעים בפגישה איתך, השאיר לי טעם של עוד, וכיו"ב

3. להתייחס לארוע מסויים או מעשה מסויים שנעשה שבעקבותיו באה המחמאה ולא לתת על כלל האישיות.

4. לנסות להיות כמה שיותר כללי בחיבה ופחות ספציפי. היה לי טוב, היה לי נעים, היה משמח וכו'

וככלל אלו דברים המסורים ללב(תרתי משמע...)

ונסייים במילתא דבדיחותא, שהיה כדאי שהנפגשים ילמדו מהנשואים, איך להיות יותר מנורים, ולא מביעים רגשות יותר מידי, והנשואים ילמדו מהרווקים, את הרצון והחשק, לא להפסיק לרצות להרעיף מחמאות ומילים טובות אחד על השני.... ובא לציון גואל.

א) איך יודעים לסנן הצעה? מצד אחד זה רק פרטים טכניים ואי אפשר לדעת עד שפוגשים את האדם בעצמו, מצד שני לפעמים ההצעה לא נשמעת מתאימה ואין כוחות.. כי נשחקים. איפה יודעים מתי זה דמיון ומתי זה עובדות?

ב) אני לא מרגישה שאני יודעת להסביר טוב לשדכנ/ית מה אני מחפשת וכשאני מסבירה זה יוצא באופן כללי, תכונות שאפשר להגיד על הרבה בחורים, איך אפשר למקד יותר?

תודה רבה!!

א. יודעים מה העיקר שרוצים לבנות, ולומדים מהפגישות הקודמות, אילו דברים נגעו בי במקומות הכי עמוקים והוציאו ממני את הטוב הכמוס בתוכי.

ב. להביא דוגמאות של בחורים, מקשרים משמעותיים וטובים שהיו בעבר.

מה היה שם שעשה את זה טוב ומשמעותי בעבורי.

1. הבדיקות הגנטיות של דור ישרים הם מאד מאד חשובות, היום כבר יש להם בדיקות עבור כל העדות, עם כל המחלות הגנטיות השייכות לאותה עדה. רצוי מאד לעשות את הבדיקות האלו לפני שמתחילים להיפגש, ובתחילת קשר, כשרואים שזה מתחיל להיות רציני, להתאים עם הצד השני. ואם הוא לא עשה בדיקות לשלוח אותו לעשות.

לבבות רבות נשברו כאשר אנשים נאלצו לבטל אירוסין, שרק אז גילו שאין התאמה גנטית, ועוד יותר לבבות נשברו כאשר לא עשו בכלל בדיקות ונולדו ילדים עם מומים קשים שהיה אפשר למנוע זאת מראש.

אצל החרדים זה נבדק כבר בשלב השידוך ומונע את כל הבעיות אח"כ.

חייבים להכניס זאת לנורמה אצל כל הנפגשים.

מלבד זאת, יש כאן חשבון כללי של חילול ה'. שרוב הילדים הפגועים הם דתיים, שכן החילונים על פי רוב עושים הפלה על כל בעיה שכזאת,...

2.  בירורים-

א. עולם ערכי דומה פחות או יותר. ב. מידות טובות והתחשבות בזולת.

לברר עם הרבנים שלו ועם החברים שלו.

3. חשוב מאד, שהבירורים והבדיקות יהיו רק לפני הפגישה ולאחריה, אך בזמן הפגישה אנחנו רק פותחים את הלב ומנסים להתקשר זה לזה, שם אין מקום לבירור שכלי שהוא רק חוסם.

בפגישות אין מקום לבירור שכלי?

מבירורים אף פעם אי אפשר לדעת שהשקפת העולם אכן תואמת, ורק מבירור מול האדם אפשר לדעת, ואילו דברים חשובים. למה שאני אפתח את הלב ואנסה להתקשר לאדם שאולי רחוק ממני מדי השקפתית?

ובנוסף, אי אפשר לעשות את שני הדברים יחד- לפתוח את הלב, ולעשות זאת מתוך שיחה על ענינים שחשוב לשנינו לברר?

תודה רבה!

הקשר הרגשי הוא בלב ולא בשכל.

השכל מחליט האם לפתוח את הלב או לא.

כשבוחנים מישהו בשכל הלב לא יכול להיפתח.

עם השכל צריך להשתמש לפני הפגישה או בשלב הבירורים, אבל בזמן הפגישה צריך לפתוח את הלב, כי הנושא של הפגישה הוא להתחבר ולהתקשר.

אין לך מה לחשוש אם פתחת את הלב בפגישה, כי את לא הולכת להתחתן אחרי פגישה אחת, וגם הלב לא יפתח בעומקים גדולים מידי. אבל אם לא יפתח הלב שום דבר לא יקרה ביניכם בפגישה, מלבד ראיון עבודה...

הכלל בכל נושא פתיחת הלב והציפיה מהפגישה, שאנחנו באים רק לראות האם היה לנו מספיק טוב ונעים ביחד לעשות עוד פגישה נוספת. ולא חושבים בכלל על חתונה, נישואין זוגיות וכו'

רק בצעדים קטנים, מפגישה לפגישה.

בהצלחה!

איך אם לא בפגישה אני אלמד אם אפשר לפתוח את הלב לאדם שמולי?

תודה רבה!

גם בבירורים לפני שנפגשים, וגם הניתוח של הפגישות שביינו, בין הפגישות, אבל בזמן הפגישות להיפגש.

כשאת נפגשת עם חברות שלך, את מנתחת את הקשר בינכם בזמן הפגישה בינכן?

כאן זה אותו הדבר, אנחנו מחפשים חבר/ה לחיים, ובפגישות מנסים להתחבר.

אחרי הפגישות, וביניהם, אנחנו מנתחים מה היה שם? מה עשה לי טוב? מה לא עשה לי טוב וכו'

השכל והרגש לא יכולים לעבוד יחד באותו הזמן בהקשר זה, וצריך לתת לכל אחד מהם את המקום הראוי לו.

בהצלחה!

להשתדל בכל מה שנראה לי הגיוני לפי השכל, ולפתוח את הלב והאמונה שה' מוביל אותי בהשגחה פרטית מדוקדקת בכל התהליך, כולל במחשבות ששולח למוחי, מה נראה לי הגיוני להשקיע בו.

טוב לך איתה?את מרגישה שאת הכי את ,אתן מדברות על הכל.

זה לא אמור להיות שונה עם בן זוג.

אם ההתחלה ככה לדעתי זה מעולה,צריך שיהיה לך כיף איתו ולהרגיש שאת יגולה לספר לו ולדבר איתו על הכל,לא להרגיש שאת במבחן.

מוסיפים רגש שאת שואלת שאחות על רגש,אם הוא משתף אותך נגיד במשפט כמו:אני ממש אוהב לטייל,(סתם ממציאה עכשיו משהו) את יכולה להגיד וואי איזה כיף,גם אני ,הכי אוהבת לטייל בצפון וכו וכו ולהמשיך שיחה כזאת.שזה מעולה.

ואת יכולה לרדת קומה למינוס אחד ולשאול,איך אתה מרגיש שאתה מטייל? ונגיד הוא יגיד,אני אוהבת את הטבע,את המרווח,את המטרה לסיים מסלול משהו כזה.

ואז למדת עליו,מה הוא אוהב בטיולים,והכנסת רגש(רגש או עומק זה לאוו דווקא בעניין הקשר בין בני הזוג,אלא רגש אישי של כל אחד)

מקווה שהובנתי

טוב זה מעניין מה הרב יגיד

מה שאת מתארת זה ודאי בסיס טוב, אבל העמקת הקשר תלויה בשיתוף של מקומות אישיים.

ככל שיש יותר שיתוף פנימי(באופן הדדי), כך נוצר קשר פנימי יותר ואמון גדול יותר.

מצד שני, כשמגיע השלב הזה, ולא עושים אותו, ונשארים בחוץ מרגישים חסימה וריחוק.

אין בזה כללים, אבל צריך לראות ששניהם רוצים לבנות יחד משהו גדול ומשותף, שכל אחד מהם לבד לא יכול ורק המשותף מאפשר זאת. ובתוכו כל אחד מביא את הייתרונות שלו.

כלומר, הבסיס משותף, היישום ע"י ההבדלים.

(מהר"ל בתחילת נתיב אהבת ה'- אהבה יש בין הדומים. כדאי לעיין שם)

הגישה הכללית צריכה להיות, מה טוב בשביל היחד של שניינו, בלא שום תחרות בין אחד לשני, אז מוצאים יחד את הפתרון הנכון בכל מצב.

זו דרך מצויינת להתאמן יחד איך לפתור בעיות משותפות.

ובתוך זה לשים לב,

להאם אחד בא לקראת השני?

איך כל צד מתייחס לשיקולים שהשני מעלה? בכובד ראש או בזלזול?

כמה משקל נותנים לכל שיקול?

וכו'

עניתי למעלה

בס"ד

שלום וברכה לכולם.

ראשית רציתי לחזק אתכם בעמידה האיתנה בדרך לחיפוש בן/בת הזוג, שהיא לא קלה ולא פשוטה כלל. אני חוויתי אותה באופן אישי במשך 12 שנה, עד אשר מצאתי את רעייתי, והיא מצאה אותי.

הרבה אמונה ברבש"ע שרוצה בטובתנו, ומכשיר אותנו כל הזמן, שנהיה ראויים להגיע לטוב הראוי לנו.

חשוב מאד להפיק את המרב מהתקופה הזאת, ולראות איך צומחים בה, ואיך מרוויחים ממנה ולא חלילה ההפך. ואיך דווקא על ידה מגיעים לחתונה בשלים וראויים יותר לעבודה הזוגית המשותפת.

 הדרך העיקרית לצמוח ולגדול בתקופה הזאת, היא ע"י הגברת המודעות העצמית שלי לעצמי,       מי אני? מה אני? אילו ערכים חשוב לי לממש בחיי? במה אני יכול לתרום לעם ישראל? איזה בית אני רוצה להקים? ולאיזה שותף/ה אני זקוק/ה לדרך? איזו מערכת יחסים זוגית אני רוצה לבנות?

תהליך הלמידה הוא נעשה בעיקר בפגישות, שכל אדם שאני פוגש הוא גם מראה בשבילי להכיר את עצמי וגם התנסות ממשית לראות איך אני מתנהל בתוך מערכת יחסים זוגית, לפי מה שהפגישות מאפשרות. אם עושים את זה נכון אפשר ללמוד הרבה מאד על עצמנו, אך לא פחות גם להתקדם ולגדול בכל התחומים הללו. (לפעמים אפשר ללמוד זאת לבד, ולפעמים צריך עזרה מבחוץ שתאיר את עייננו, כל "כל נגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו...")

זה לא קל, אבל זה ממש שווה! תזכרו החיים הם כמו נסיעה באופניים כשזה קשה אתה בעליה...

לצורך משימה חשובה זו, אני מעביר סדנאות לקראת חתונה לבנים/ לבנות/ ומעורבות.

וכן נותן יעוץ ומאמן אישי לבנים לקראת חתונה.

ועוד דבר אחרון, אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלה באופן פרטי שלא דרך הפורום או להתייעץ באיזה עניין בתחום זה, יכול בשמחה לפנות אלי בכתובת המייל  pnima1234@gmail.com שפתחתי במיוחד לנושא זה.

ועכשיו ניגש ישר לשאלות שלכם, שהם ממש ממש חשובות, ונוגעות בנושאי הליבה של הקשר הזוגי.

שלמה שיבר

בחור שחושש שאין לו מספיק ידע בחינוך ולא ראה מודל טוב לחיקוי בביתו שלו

האם זה נכון\צריך לחפש דווקא בת זוג שבאה מבית כמו שהוא היה רוצה, בתקווה שהבית יסתמך על המודל לחיקוי שהיא ראתה בבית שלה?   

(השאלה נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות.. ואשמח לדעת אם יש הבדל בים גבר לאשה בעניין)

תודה רבה ישר כוח

זוגיות אינה צריכה ידע בחינוך.

היא צריכה קשר של אמת וכנות, שבנוי על חברות טובה וערכים משותפים. ולב טוב ומידות טובות.

משקעי העבר אינם חשובים, אף על פי שהם קיימים בתוכינו, ובהחלט יש לנו בחירה חופשית להיכן לקחת אותם.

ישנם הרבה מאד ילדים להורים גרושים שדווקא בגלל משקעי העבר, הם מחליטים שהם רוצים מאד להשקיע בזוגיות, ולבנות קשר יציב ואיתן, לעומת ילדים שבאים מבתים 'טובים' ואינם משקיעים כל כך.

אם יש רצון של אמת, לבניה, ונכונות להשקיע, להתמסר, להתאמץ, להתמדק בעיקר ותמיד לוותר בשבילו על הטפל,

אין שום מניעה לזה. ואין הבדל בזה בין בנים לבנות, לכולם יש בחירה חופשית.

בודאי שעברתי הרבה תהליכים ושינוי פנימי, ואי אפשר לסכם 12 שנה במשפט אחד.

בסדנאות שאני מעביר אני מספר את הסיפור הפנימי שלי ומה עברתי ואילו כלים רכשתי בדרך.

ובאופן כללי, היכולת להיות מודע לאיפה אני בתוך הקשר, ומה הקשר מוציא ממני.

כל קשר עם מישהו מוציא מאיתנו דברים פנימיים, ובודאי ובודאי קשר זוגי.

ככל שהוא נוגע יותר במקומות הזהות שלהו, ומוציא מאיתנו את האוצרות הפנימיים הכמוסים בתוכנו ואת הערכים שבשבילם אנו מרגישים ששווה לנו לחיות, אנחנו מוצאים את עצמנו מביאים את כל הטוב שבנו לידי ביטוי, ומשהו טוב מתחיל להתרקם בין שתי הנפשות הנפגשות, בדרך להיות אחד.

בהצלחה!!!

א. לשתף בחוויות אישיות. ולהתעניין אצל הצד השני, איך הרגיש כששמע זאת. 

ב. סיפורים, סיפורים הם מאד מחברים, ובפרט בדברים שהיו לך, והם גם מזמינים את הצד השני לספר סיפורים.

אין שום בושה להכין בראש(או בדף בכיס), כמה סיפורים או חוויות אישיות שמתכנן לספר ולשתף בפגישה.

בהצלחה!

תודה על התשובות המושקעות והמדויקות

כמו שהרב כתב מי שמעוניין לשלוח שאלות נוספות אפשר לשלוח למייל pnima1234@gmail.com 

כמו כן אני רוצה להמליץ על הסדנת אימון לחתונה שהרב העביר 

אני השתתפתי בסדנה וקיבלתי הרבה כלים ותובנות 

אני מפספס משהו?

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.