עד איזה שעה?

חבר'ה להתחיל לאסוף שאלות בראש

נראה לפי כמות השאלות  

היסודות החשובים לכל קשר של חברות ובפרט לקשר הזוגי הם:

תקשורת טובה(וכנה), ערכים משותפים, רצון הדדי ללכת לדרך משותפת, וחשק פנימי להעניק ולתת לבן/בת הזוג.

באופן כללי, צריך גם להרגיש הערכה כלפי בן הזוג, וגם שאני מוערך/ת על ידו.

אפשר לומר באופן פרדוקסלי, שצריך לעבוד על שני דברים הפוכים לגמרי, שכל הזוגיות בנויה על האיזונים הנכונים שביניהם. מצד אחד צריך לברר ולגבש היטב את הזהות שלי, ומה חשוב לי בחיים, ולהיות עד כמה שיותר מדוייק וברור, ולזה לחפש שותף או שותפה לדרך. ומצד שני לבנות את יכולת הגמישות וההכלה את מי ואת מה ששונה ממני. כי כל החיים נצטרך להתאים את עצמנו זה לזה. הסוד של הצלחת הזוגיות תלוי באיזון שבין שניהם. באופן כללי החלק הראשון מתייחס יותר לעקרונות של החיים, והחלק השני ליישום שלהם והגשמתם בפועל בכל מצב.

מזה נבוא לשאלה השניה, המיועד לא חייב להיות באותה השקפה שלי או באותה רמה שלי, אבל בהחלט צריך שהתשתית של ההשקפה והערכים שעומדים ביסודה יהיו דומים.

למשל, יתכן שאני חסידה והוא קוקניק, אם הבסיס המשותף הוא עבודת ה' זה בסר גמור. אותו הדבר אם הוא ממלכתי והיא לא. הוא רוצה לעלות להר הבית והיא מתנגדת וכו' וכו'. אבל אם הוא מחפש להינות בחיים ואני מחפשת לעבוד את ה', זה ממש לא ממולץ!

בס"ד

@ניצן_מ אלופה ומהממת שאת!!!!

1.עליות וירידות ברגש במהלך הפגישות זה טבעי לחלוטין. בד"כ ככל שזה יותר נוגע בי במקום פנימי זה יותר מטלטל אותי, וככל שזה יותר חיצוני אני יותר אדיש. וכפי שאני רגיל לומר בסדנאות, אי אפשר להתחתן בלי פחד! מי שלא מפחד לא מבין את גודל העניין שהוא נכנס אליו ואת גודל האחריות. מצד שהי, גם אי אפשר להתחתן עם פחד שמשתק אותך. צריך למצוא את האיזון הפנימי הנכון שבעיקר נשען על הרגש החיובי, שטוב לי, שאני שמח, שאני מתגעגע וכו'

ולהרגיש שהרגשות החיוביים הם הרבה יותר עמוקים ויציבים, והרגשות השלילים או המטלטלים הם יותר חיצוניים וארעיים.(לפעמים עבודת ההבחנה הזאת דורשת עזרה של אדם מבחוץ, שאינו מעורב רגשית)

2."על כל פשעים תכסה אהבה"- זה נכון שכשאוהבים לא מתמקדים בדברים הלא טובים, ולפעמים זו גם הדרך לכתחילה, כנגד התמקדות יתר שאינה מאוזנת.

אבל כדאי תמיד לבחון, אילו מחשבות מלוות את הרגש, האם יש שם משהו שמאיים? או משהו בי או בו שמפריע לי או לא טוב לי?

3.הגברת הרגש היא ע"י שיתוף וכנות ממקום חדש ופנימי יותר, שלא נעשה עד היום.

בכל אופן חשוב מאד לזכור, שרגש הוא בא באופן ממלאי, ולא על ידי שמסים להביא אותו בכח.

פתאום הלב מתחיל ללבלב... 

אז אתה יודע שאין לו קשר לקשר.

לטוב ולמוטב.

-איך יודעים להבדיל בין דברים שמלחיצים/ מורכבים לי בקשר כי זה בחור לבין זה שזה הבחור הספציפי? (לדוגמה- אני מרגישה חוסר נעימות להפגיש אותו עם משפחה או חברות, איך אני יכולה לדעת אם זה רק בגלל שהוא גבר או בגלל האדם הספציפי שהוא?)

-איך יודעים לתת משקל נכון לדברים במהלך הקשר ?

-וכשאין הצעות-

איך אפשר למצוא פתרון כולל ומערכתי לבעיית ההצעות בציבור שלנו, איך יכול להיות שבחורות טובות ואיכותיות יכולות להעביר חודשים ארוכים בלי שום הצעה גם כשהן עושות השתדלות (כמו ללכת לשדכנים וכו')? יש כ"כ הרבה מורכבות בקשר אבל יש כ"כ הרבה שאפילו לא מגיעות לשם כי פשוט אין הצעות...

כי נוצר מצב של ביצה ותרנגולת.

הרגילו אותנו הבנות שקודם מבררים עם הבנים,ורק אחרי שיש אישור "שהבן רוצה תבת" אפשר לפנות לבת.

נוצר מצב שבנים מקבלים המון המון הצעות,חלקם בכלל לא רלוונטיות,אבל האפקט גורם לבנים(מה ששמעתי מבנים) שאפשר לסרב בקלות על הצעה,כי יש עוד כל כך הרבה בדרך.

ואז נוצר מצב שבת איכותית וטובה,אבל הוא מקבל עוד 10 הצעות כאלה,ושוב חלקן רלוונטיות לו וחלקן לא.

וחלק פשוט נופל אצל הבן בלא.

יכול להיות בתקופה שאין הצעות,כן הציעו את הבת ללפחות חמש בנים,פשוט כולם אמרו לא,ולא מרוע,כי יש עוד חמש הצעות בזמן הזה ומחברים יותר טובים,אז למה להגיד כן?

ואז נוצר מצב שאם מציעים קודם לבת,והבן חלילה אומר לא,זה ממש פוגע לבת בביטחון העצמי כי הבן אמר לא

מה שבנים מתמודדים   עם לא ולוקחים את זה בבאסה,אבל באותו זמן בת שדיברו איתה קודם וביררו עם הבן שסירב,תיקח את זה הרבה יותר קשה.

וכל זה שוב מביצה ותרנגולת.

צריך לעשות שינוי,הוא קשה,אבל אפשרי.

כדי למנוע את הבעיה המתוארת כאן שהבנים מקבלים הצעות והבנות לא וכו'

אני חושב שראוי לאמץ חלק מהגישה החרדית, שמבררים על בחורים ובחורות בלי קשר אם כעת הולכים להיפגש איתם. לכל אחד יש מאגר של כמה בחורים וכמה בחורות שהם רלוונטים, וכשפנויים נפגשים.

אמנם, יש עם זה בעיה, כי מי שיודע שיש לו עוד הצעות מתאימות שמחכות עבורו, לא ירצה להשקיע אף פעם בהצעה הנוכחית, מה שאצל החרדים נמנע שאת כל הבירורים האלו עושים ההורים.

אבל אני מאמין שמי שבאמת רוצה להתחתן, יוכל להתגבר על זה ולראות את כל הטוב במי שהוא פוגש.

הקושי שאת מתארת בקשר עם הבחור, הוא בד"כ ביטוי לכך, שזה עדיין לא מתאים לרמת הקשר שנוצרה ביניכם.

המעשים שאנו עושים אחד כלפי השני בתוך הקשר, וכל שכן בין שנינו כלפי הסביבה, הם צריכים להיות תואמים את רמת הקרבה, רמת האמון, ורמת הודאות שלנו בקשר. ככל שאלו יתחזקו נוכל בקלות יתר לבטא זאת במעשים כלפי חוץ.

לגבי בעיית ההצעות בציבור שלנו, כבר אמרו גדולים וטובים ממני, שצריכה להיות נורמה בציבור, שעל כל שידוך שמצליח משלמים הרבה כסך, משום שזה לא פחות מהצלם, התזמורת וכו' וזה יתן מוטיבציה לאנשים העסוקים מאד במרוץ החיים ופרנסת ביתם גם להירתם למשימה חשובה זו.

אני הקטן מציע הצעה נוספת, אם כל משפחה דתית לאומית, תאמץ לעצמה רק בחור או בחורה אחת שהם דואגים לו ומשתדלים עבורו/ה עד שיתחתנו, בודאי תיפטר הבעיה בקלות.

ואולי גם שני הפתרונות צריכים להיות קשורים זה בזה, ונפתרה כל הבעיה.

כשיש לי רגש פנימי שזה שלי. זה שייך לי ומתלווה אליו חשק רב להעניק ולתת מעצמי עבור השני.

כשזה מגיע יודעים...

שאלה-

למה בעולם הדייטים מדריכים בחורים לנתק את הרגש שלהם בכדי לקדש את המטרה של החתונה?

האם הרב חושב שאהבה מדומה שנוצרת ע"י עבודה בלבד (אהבה לא רומנטית ששוות ערך לאהבה שאני אוהב את אחותי) מתאימה להיות בין בני זוג ? איזה טעם יש לחיבור הזה בלי אהבת נפש?

יש להבדיל בין אהבה להתאהבות. התאהבות בנויה על ריגוש של אדם חדש ומסקרן שאני נפגש איתו, ובד"כ זה גם רגש שמסנוור אותי מלראות את התשתית היציבה והבריאה של הקשר הזוגי.

אהבה לעומת זאת, בנויה על הזדהות והערכה, נתינה אין סופית מהמקום העמוק ביותר, וזו יכולה להיווצר רק אחרי שהקשר ממוסד במסגרת הנישואין, שקשרנו את חיינו זה בזה לגמרי.

אמנם, צריך לראות שיש את הבסיס והתשתית כבר בשלב הפגישות, אך העיקר זה אח"כ בכל החיים.

אם התאהבות , מה שאני אגב מכנה אהבה , כי לדעתי היא היא האהבה האמיתית (אני לא קורא לזה פרפרים או כל לשון אחרת , כי יש הבדל ענק בין התרגשות מבנות לאהבת נפש)

היא ריגוש סתמי איך הרב מסביר את העניין שהאהבה הזו היא דבר נדיר ?

הרי ידוע וכל אחד יעיד ואני בעצמי מעיד שהתאהבתי רק פעם אחת בחיי ואפילו יש משפט ששזור בלשון העם "אהבה יש רק פעם בחיים" , 

אין לי בעיה עם אהבה אחרי נישואין של הדדיות אבל לדעתי

אי אפשר להתחיל להכנס לקשר בלי אהבת נפש מוקדמת

אהבה היא אינה דבר נדיר ויחודי.

האהבה תלוי בהחלטה הבחירית שלנו אם לאהוב או לא, שזה מאד תלוי בנכונות שלנו להקריב ולהתמסר עבור הדבר הנאהב.

וכבר אמרו חכמנו, שהעולם טועים לחשוב, שאני רוצה לתת ולהעניק למי שאני אוהב, אבל האמת היא שלמי שאני נותן ומעניק אני מתחיל לאהוב, כי אני נותן לו מעצמי, ובעצם אני נותן לו את עצמי...

בהצלחה!

זה מושג שהוא מאוד רדוד שלא ראוי להקרא אהבה ..

אם אני נותן לה ומעניק לה אז אני מתאהב בה?..אז אין כאן שום דבר רומנטי ונפשי

זה יכול לקרות לי עם בת משפחה גם .. אהבה כזו היא לא אהבה ...

חבל לי שככה פועלים בשידוכים

בכל אופן מעריך את ההתייחסות של הרב 

תודה רבה

חובת החיזור היא מוטלת על הגבר כלפי בת זוגתו. וכמו שאומרת הגמרא, שהוא מחפש אחר אבדתו(זה לא מונע שהבחורה יכולה ליזום ולהציע, אך החיזור הוא שלו). הוא צריך לרצות אותה ולגרום לה לרצות אותו. האחריות על הובלת הקשר היא שלו. זה נכון גם אחרי נישואין וגם לפניהם.(הרבה פעמים גברים אחרי נישואין כבר מפסיקים לחזר אחר נשותיהם, שחושבים שהקשר כבר מובן מאליו, וזה יוצר הרבה בעיות...)

התורה אומרת "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". הרב רוצה לומר שע"י שהוא יקיים "והוא ימשול בך" (כלומר יוביל את הקשר) אז יווצר מצב של "אל אישך תשוקתך"?

כי אמנם זה מדרש מאוד יפה, אבל זה קצת מוציא את הפסוק מפשוטו...

אני תמיד הבנתי שזה טבע האישה לרצות את הגבר, רק שהגברים הפכו לקצת פחות גבריים ולכן אין לאישה אל מי להשתוקק...

עריכה: במחשבה שניה, אולי זה בכלל אותו הדבר...

כשהאיש יהיה איש אז האישה תהיה אישה.

אבל כשהאיש הוא לא איש אז גם האישה היא לא אישה.

לפחות מאיך שראיתי, לא כולם "בקיאים" באומנות הזאת.

תודה על התשובה הזאת!! 

1.א.כשהזהות שלי מגובשת ואני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים? ומי אני רוצה להיות?

ב. יש בי רצון פנימי לבנות משהו חדש, לעבור שלב בחיים.

ג. יש בי בגרות ורצינות להתמקד בעיקר ולוותר על הטפל.

ד. יכולת הכלה וגמישות גם במה שלא בדיוק כמוני(בנוי על ג')

2.העיקר אם הביחד שלכם הוא אמיתי וגדול, אז לא רוצים לוותר עליו בגלל כל הדברים הצדדים. אבל זה גם תלוי מאד ביכולת הגמישות וההכלה של כל אחד מהצדדים למה שלא בדיוק מסתדר על פי הציפיות שלו.

3. צריך לבדוק שאין שם מצב של תלות בהורים שלו, ושבן/בת הזוג הם במקום הראשון! שאם צריך בשבילם לעזוב את ההורים, אז עוזבים. זהו הבסיס לכל קשר זוגי, כפי שמפורש בתורה-"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"- אם לא עוזבים נפשית, אי אפשר להדבק בבן הזוג באמת ולהביא את כל כולך לבפנים. 

בעיקרון עדיף לשמור כמה שיותר לשלב של הנישואין(בשלב האירוסין יש עם זה הכי הרבה תקלות ובעיות..),

גם מצד ההלכה וגם מצד הדמיונות והציפיות שזה יוצר, שלרוב אין לזה כיסוי ברמת הקשר בהווה.

אבל, לפעמים זה נצרך בשביל קידום הקשר, וגם הצד השני מצפה לזה, ולכן כדאי מאד לשים לב לכמה דגשים:

1. לומר רק את המינימום נדרש בשביל לקדם את הקשר ולא מעבר לזה- העיקר יהיה שמור לאח"כ.

2. לדבר תמיד בלשון סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. כלומר, לא לומר- את ממש מדהימה ומהממת, והיית נפלאה וכו' וכו' אלא היה לי מאד נעים בפגישה איתך, השאיר לי טעם של עוד, וכיו"ב

3. להתייחס לארוע מסויים או מעשה מסויים שנעשה שבעקבותיו באה המחמאה ולא לתת על כלל האישיות.

4. לנסות להיות כמה שיותר כללי בחיבה ופחות ספציפי. היה לי טוב, היה לי נעים, היה משמח וכו'

וככלל אלו דברים המסורים ללב(תרתי משמע...)

ונסייים במילתא דבדיחותא, שהיה כדאי שהנפגשים ילמדו מהנשואים, איך להיות יותר מנורים, ולא מביעים רגשות יותר מידי, והנשואים ילמדו מהרווקים, את הרצון והחשק, לא להפסיק לרצות להרעיף מחמאות ומילים טובות אחד על השני.... ובא לציון גואל.

א) איך יודעים לסנן הצעה? מצד אחד זה רק פרטים טכניים ואי אפשר לדעת עד שפוגשים את האדם בעצמו, מצד שני לפעמים ההצעה לא נשמעת מתאימה ואין כוחות.. כי נשחקים. איפה יודעים מתי זה דמיון ומתי זה עובדות?

ב) אני לא מרגישה שאני יודעת להסביר טוב לשדכנ/ית מה אני מחפשת וכשאני מסבירה זה יוצא באופן כללי, תכונות שאפשר להגיד על הרבה בחורים, איך אפשר למקד יותר?

תודה רבה!!

א. יודעים מה העיקר שרוצים לבנות, ולומדים מהפגישות הקודמות, אילו דברים נגעו בי במקומות הכי עמוקים והוציאו ממני את הטוב הכמוס בתוכי.

ב. להביא דוגמאות של בחורים, מקשרים משמעותיים וטובים שהיו בעבר.

מה היה שם שעשה את זה טוב ומשמעותי בעבורי.

1. הבדיקות הגנטיות של דור ישרים הם מאד מאד חשובות, היום כבר יש להם בדיקות עבור כל העדות, עם כל המחלות הגנטיות השייכות לאותה עדה. רצוי מאד לעשות את הבדיקות האלו לפני שמתחילים להיפגש, ובתחילת קשר, כשרואים שזה מתחיל להיות רציני, להתאים עם הצד השני. ואם הוא לא עשה בדיקות לשלוח אותו לעשות.

לבבות רבות נשברו כאשר אנשים נאלצו לבטל אירוסין, שרק אז גילו שאין התאמה גנטית, ועוד יותר לבבות נשברו כאשר לא עשו בכלל בדיקות ונולדו ילדים עם מומים קשים שהיה אפשר למנוע זאת מראש.

אצל החרדים זה נבדק כבר בשלב השידוך ומונע את כל הבעיות אח"כ.

חייבים להכניס זאת לנורמה אצל כל הנפגשים.

מלבד זאת, יש כאן חשבון כללי של חילול ה'. שרוב הילדים הפגועים הם דתיים, שכן החילונים על פי רוב עושים הפלה על כל בעיה שכזאת,...

2.  בירורים-

א. עולם ערכי דומה פחות או יותר. ב. מידות טובות והתחשבות בזולת.

לברר עם הרבנים שלו ועם החברים שלו.

3. חשוב מאד, שהבירורים והבדיקות יהיו רק לפני הפגישה ולאחריה, אך בזמן הפגישה אנחנו רק פותחים את הלב ומנסים להתקשר זה לזה, שם אין מקום לבירור שכלי שהוא רק חוסם.

בפגישות אין מקום לבירור שכלי?

מבירורים אף פעם אי אפשר לדעת שהשקפת העולם אכן תואמת, ורק מבירור מול האדם אפשר לדעת, ואילו דברים חשובים. למה שאני אפתח את הלב ואנסה להתקשר לאדם שאולי רחוק ממני מדי השקפתית?

ובנוסף, אי אפשר לעשות את שני הדברים יחד- לפתוח את הלב, ולעשות זאת מתוך שיחה על ענינים שחשוב לשנינו לברר?

תודה רבה!

הקשר הרגשי הוא בלב ולא בשכל.

השכל מחליט האם לפתוח את הלב או לא.

כשבוחנים מישהו בשכל הלב לא יכול להיפתח.

עם השכל צריך להשתמש לפני הפגישה או בשלב הבירורים, אבל בזמן הפגישה צריך לפתוח את הלב, כי הנושא של הפגישה הוא להתחבר ולהתקשר.

אין לך מה לחשוש אם פתחת את הלב בפגישה, כי את לא הולכת להתחתן אחרי פגישה אחת, וגם הלב לא יפתח בעומקים גדולים מידי. אבל אם לא יפתח הלב שום דבר לא יקרה ביניכם בפגישה, מלבד ראיון עבודה...

הכלל בכל נושא פתיחת הלב והציפיה מהפגישה, שאנחנו באים רק לראות האם היה לנו מספיק טוב ונעים ביחד לעשות עוד פגישה נוספת. ולא חושבים בכלל על חתונה, נישואין זוגיות וכו'

רק בצעדים קטנים, מפגישה לפגישה.

בהצלחה!

איך אם לא בפגישה אני אלמד אם אפשר לפתוח את הלב לאדם שמולי?

תודה רבה!

גם בבירורים לפני שנפגשים, וגם הניתוח של הפגישות שביינו, בין הפגישות, אבל בזמן הפגישות להיפגש.

כשאת נפגשת עם חברות שלך, את מנתחת את הקשר בינכם בזמן הפגישה בינכן?

כאן זה אותו הדבר, אנחנו מחפשים חבר/ה לחיים, ובפגישות מנסים להתחבר.

אחרי הפגישות, וביניהם, אנחנו מנתחים מה היה שם? מה עשה לי טוב? מה לא עשה לי טוב וכו'

השכל והרגש לא יכולים לעבוד יחד באותו הזמן בהקשר זה, וצריך לתת לכל אחד מהם את המקום הראוי לו.

בהצלחה!

להשתדל בכל מה שנראה לי הגיוני לפי השכל, ולפתוח את הלב והאמונה שה' מוביל אותי בהשגחה פרטית מדוקדקת בכל התהליך, כולל במחשבות ששולח למוחי, מה נראה לי הגיוני להשקיע בו.

טוב לך איתה?את מרגישה שאת הכי את ,אתן מדברות על הכל.

זה לא אמור להיות שונה עם בן זוג.

אם ההתחלה ככה לדעתי זה מעולה,צריך שיהיה לך כיף איתו ולהרגיש שאת יגולה לספר לו ולדבר איתו על הכל,לא להרגיש שאת במבחן.

מוסיפים רגש שאת שואלת שאחות על רגש,אם הוא משתף אותך נגיד במשפט כמו:אני ממש אוהב לטייל,(סתם ממציאה עכשיו משהו) את יכולה להגיד וואי איזה כיף,גם אני ,הכי אוהבת לטייל בצפון וכו וכו ולהמשיך שיחה כזאת.שזה מעולה.

ואת יכולה לרדת קומה למינוס אחד ולשאול,איך אתה מרגיש שאתה מטייל? ונגיד הוא יגיד,אני אוהבת את הטבע,את המרווח,את המטרה לסיים מסלול משהו כזה.

ואז למדת עליו,מה הוא אוהב בטיולים,והכנסת רגש(רגש או עומק זה לאוו דווקא בעניין הקשר בין בני הזוג,אלא רגש אישי של כל אחד)

מקווה שהובנתי

טוב זה מעניין מה הרב יגיד

מה שאת מתארת זה ודאי בסיס טוב, אבל העמקת הקשר תלויה בשיתוף של מקומות אישיים.

ככל שיש יותר שיתוף פנימי(באופן הדדי), כך נוצר קשר פנימי יותר ואמון גדול יותר.

מצד שני, כשמגיע השלב הזה, ולא עושים אותו, ונשארים בחוץ מרגישים חסימה וריחוק.

אין בזה כללים, אבל צריך לראות ששניהם רוצים לבנות יחד משהו גדול ומשותף, שכל אחד מהם לבד לא יכול ורק המשותף מאפשר זאת. ובתוכו כל אחד מביא את הייתרונות שלו.

כלומר, הבסיס משותף, היישום ע"י ההבדלים.

(מהר"ל בתחילת נתיב אהבת ה'- אהבה יש בין הדומים. כדאי לעיין שם)

הגישה הכללית צריכה להיות, מה טוב בשביל היחד של שניינו, בלא שום תחרות בין אחד לשני, אז מוצאים יחד את הפתרון הנכון בכל מצב.

זו דרך מצויינת להתאמן יחד איך לפתור בעיות משותפות.

ובתוך זה לשים לב,

להאם אחד בא לקראת השני?

איך כל צד מתייחס לשיקולים שהשני מעלה? בכובד ראש או בזלזול?

כמה משקל נותנים לכל שיקול?

וכו'

עניתי למעלה

בס"ד

שלום וברכה לכולם.

ראשית רציתי לחזק אתכם בעמידה האיתנה בדרך לחיפוש בן/בת הזוג, שהיא לא קלה ולא פשוטה כלל. אני חוויתי אותה באופן אישי במשך 12 שנה, עד אשר מצאתי את רעייתי, והיא מצאה אותי.

הרבה אמונה ברבש"ע שרוצה בטובתנו, ומכשיר אותנו כל הזמן, שנהיה ראויים להגיע לטוב הראוי לנו.

חשוב מאד להפיק את המרב מהתקופה הזאת, ולראות איך צומחים בה, ואיך מרוויחים ממנה ולא חלילה ההפך. ואיך דווקא על ידה מגיעים לחתונה בשלים וראויים יותר לעבודה הזוגית המשותפת.

 הדרך העיקרית לצמוח ולגדול בתקופה הזאת, היא ע"י הגברת המודעות העצמית שלי לעצמי,       מי אני? מה אני? אילו ערכים חשוב לי לממש בחיי? במה אני יכול לתרום לעם ישראל? איזה בית אני רוצה להקים? ולאיזה שותף/ה אני זקוק/ה לדרך? איזו מערכת יחסים זוגית אני רוצה לבנות?

תהליך הלמידה הוא נעשה בעיקר בפגישות, שכל אדם שאני פוגש הוא גם מראה בשבילי להכיר את עצמי וגם התנסות ממשית לראות איך אני מתנהל בתוך מערכת יחסים זוגית, לפי מה שהפגישות מאפשרות. אם עושים את זה נכון אפשר ללמוד הרבה מאד על עצמנו, אך לא פחות גם להתקדם ולגדול בכל התחומים הללו. (לפעמים אפשר ללמוד זאת לבד, ולפעמים צריך עזרה מבחוץ שתאיר את עייננו, כל "כל נגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו...")

זה לא קל, אבל זה ממש שווה! תזכרו החיים הם כמו נסיעה באופניים כשזה קשה אתה בעליה...

לצורך משימה חשובה זו, אני מעביר סדנאות לקראת חתונה לבנים/ לבנות/ ומעורבות.

וכן נותן יעוץ ומאמן אישי לבנים לקראת חתונה.

ועוד דבר אחרון, אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלה באופן פרטי שלא דרך הפורום או להתייעץ באיזה עניין בתחום זה, יכול בשמחה לפנות אלי בכתובת המייל  pnima1234@gmail.com שפתחתי במיוחד לנושא זה.

ועכשיו ניגש ישר לשאלות שלכם, שהם ממש ממש חשובות, ונוגעות בנושאי הליבה של הקשר הזוגי.

שלמה שיבר

בחור שחושש שאין לו מספיק ידע בחינוך ולא ראה מודל טוב לחיקוי בביתו שלו

האם זה נכון\צריך לחפש דווקא בת זוג שבאה מבית כמו שהוא היה רוצה, בתקווה שהבית יסתמך על המודל לחיקוי שהיא ראתה בבית שלה?   

(השאלה נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות.. ואשמח לדעת אם יש הבדל בים גבר לאשה בעניין)

תודה רבה ישר כוח

זוגיות אינה צריכה ידע בחינוך.

היא צריכה קשר של אמת וכנות, שבנוי על חברות טובה וערכים משותפים. ולב טוב ומידות טובות.

משקעי העבר אינם חשובים, אף על פי שהם קיימים בתוכינו, ובהחלט יש לנו בחירה חופשית להיכן לקחת אותם.

ישנם הרבה מאד ילדים להורים גרושים שדווקא בגלל משקעי העבר, הם מחליטים שהם רוצים מאד להשקיע בזוגיות, ולבנות קשר יציב ואיתן, לעומת ילדים שבאים מבתים 'טובים' ואינם משקיעים כל כך.

אם יש רצון של אמת, לבניה, ונכונות להשקיע, להתמסר, להתאמץ, להתמדק בעיקר ותמיד לוותר בשבילו על הטפל,

אין שום מניעה לזה. ואין הבדל בזה בין בנים לבנות, לכולם יש בחירה חופשית.

בודאי שעברתי הרבה תהליכים ושינוי פנימי, ואי אפשר לסכם 12 שנה במשפט אחד.

בסדנאות שאני מעביר אני מספר את הסיפור הפנימי שלי ומה עברתי ואילו כלים רכשתי בדרך.

ובאופן כללי, היכולת להיות מודע לאיפה אני בתוך הקשר, ומה הקשר מוציא ממני.

כל קשר עם מישהו מוציא מאיתנו דברים פנימיים, ובודאי ובודאי קשר זוגי.

ככל שהוא נוגע יותר במקומות הזהות שלהו, ומוציא מאיתנו את האוצרות הפנימיים הכמוסים בתוכנו ואת הערכים שבשבילם אנו מרגישים ששווה לנו לחיות, אנחנו מוצאים את עצמנו מביאים את כל הטוב שבנו לידי ביטוי, ומשהו טוב מתחיל להתרקם בין שתי הנפשות הנפגשות, בדרך להיות אחד.

בהצלחה!!!

א. לשתף בחוויות אישיות. ולהתעניין אצל הצד השני, איך הרגיש כששמע זאת. 

ב. סיפורים, סיפורים הם מאד מחברים, ובפרט בדברים שהיו לך, והם גם מזמינים את הצד השני לספר סיפורים.

אין שום בושה להכין בראש(או בדף בכיס), כמה סיפורים או חוויות אישיות שמתכנן לספר ולשתף בפגישה.

בהצלחה!

תודה על התשובות המושקעות והמדויקות

כמו שהרב כתב מי שמעוניין לשלוח שאלות נוספות אפשר לשלוח למייל pnima1234@gmail.com 

כמו כן אני רוצה להמליץ על הסדנת אימון לחתונה שהרב העביר 

אני השתתפתי בסדנה וקיבלתי הרבה כלים ותובנות 

אני מפספס משהו?

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.

מהניק שלך למשל…

שאלתי לארוס שלך:

איך היו התחושות שלך בתחילת הקשר? דומות לשלה או שיותר ניצוצות והתלהבות?

ובהמשך לכך- איך זה היה לך כשלראשונה שמעת אודות תחושותיה בתחילת הקשר?

ולשניכם- האם כרגע, כשאתם אחרי הבחירה אחד בשניה, ועוד לפני החתונה עצמה (או קצת אחרי, מניחה שטרי יחסית…), אתם מרגישים איזושהי התלהבות בפנים לקראת העתיד המשותף? או ציפייה, או כל רגש דולק אחר תנסחו זאת כפי שתרצו.

מזל טוב!