עד איזה שעה?

חבר'ה להתחיל לאסוף שאלות בראש

נראה לפי כמות השאלות  

היסודות החשובים לכל קשר של חברות ובפרט לקשר הזוגי הם:

תקשורת טובה(וכנה), ערכים משותפים, רצון הדדי ללכת לדרך משותפת, וחשק פנימי להעניק ולתת לבן/בת הזוג.

באופן כללי, צריך גם להרגיש הערכה כלפי בן הזוג, וגם שאני מוערך/ת על ידו.

אפשר לומר באופן פרדוקסלי, שצריך לעבוד על שני דברים הפוכים לגמרי, שכל הזוגיות בנויה על האיזונים הנכונים שביניהם. מצד אחד צריך לברר ולגבש היטב את הזהות שלי, ומה חשוב לי בחיים, ולהיות עד כמה שיותר מדוייק וברור, ולזה לחפש שותף או שותפה לדרך. ומצד שני לבנות את יכולת הגמישות וההכלה את מי ואת מה ששונה ממני. כי כל החיים נצטרך להתאים את עצמנו זה לזה. הסוד של הצלחת הזוגיות תלוי באיזון שבין שניהם. באופן כללי החלק הראשון מתייחס יותר לעקרונות של החיים, והחלק השני ליישום שלהם והגשמתם בפועל בכל מצב.

מזה נבוא לשאלה השניה, המיועד לא חייב להיות באותה השקפה שלי או באותה רמה שלי, אבל בהחלט צריך שהתשתית של ההשקפה והערכים שעומדים ביסודה יהיו דומים.

למשל, יתכן שאני חסידה והוא קוקניק, אם הבסיס המשותף הוא עבודת ה' זה בסר גמור. אותו הדבר אם הוא ממלכתי והיא לא. הוא רוצה לעלות להר הבית והיא מתנגדת וכו' וכו'. אבל אם הוא מחפש להינות בחיים ואני מחפשת לעבוד את ה', זה ממש לא ממולץ!

בס"ד

@ניצן_מ אלופה ומהממת שאת!!!!

1.עליות וירידות ברגש במהלך הפגישות זה טבעי לחלוטין. בד"כ ככל שזה יותר נוגע בי במקום פנימי זה יותר מטלטל אותי, וככל שזה יותר חיצוני אני יותר אדיש. וכפי שאני רגיל לומר בסדנאות, אי אפשר להתחתן בלי פחד! מי שלא מפחד לא מבין את גודל העניין שהוא נכנס אליו ואת גודל האחריות. מצד שהי, גם אי אפשר להתחתן עם פחד שמשתק אותך. צריך למצוא את האיזון הפנימי הנכון שבעיקר נשען על הרגש החיובי, שטוב לי, שאני שמח, שאני מתגעגע וכו'

ולהרגיש שהרגשות החיוביים הם הרבה יותר עמוקים ויציבים, והרגשות השלילים או המטלטלים הם יותר חיצוניים וארעיים.(לפעמים עבודת ההבחנה הזאת דורשת עזרה של אדם מבחוץ, שאינו מעורב רגשית)

2."על כל פשעים תכסה אהבה"- זה נכון שכשאוהבים לא מתמקדים בדברים הלא טובים, ולפעמים זו גם הדרך לכתחילה, כנגד התמקדות יתר שאינה מאוזנת.

אבל כדאי תמיד לבחון, אילו מחשבות מלוות את הרגש, האם יש שם משהו שמאיים? או משהו בי או בו שמפריע לי או לא טוב לי?

3.הגברת הרגש היא ע"י שיתוף וכנות ממקום חדש ופנימי יותר, שלא נעשה עד היום.

בכל אופן חשוב מאד לזכור, שרגש הוא בא באופן ממלאי, ולא על ידי שמסים להביא אותו בכח.

פתאום הלב מתחיל ללבלב... 

אז אתה יודע שאין לו קשר לקשר.

לטוב ולמוטב.

-איך יודעים להבדיל בין דברים שמלחיצים/ מורכבים לי בקשר כי זה בחור לבין זה שזה הבחור הספציפי? (לדוגמה- אני מרגישה חוסר נעימות להפגיש אותו עם משפחה או חברות, איך אני יכולה לדעת אם זה רק בגלל שהוא גבר או בגלל האדם הספציפי שהוא?)

-איך יודעים לתת משקל נכון לדברים במהלך הקשר ?

-וכשאין הצעות-

איך אפשר למצוא פתרון כולל ומערכתי לבעיית ההצעות בציבור שלנו, איך יכול להיות שבחורות טובות ואיכותיות יכולות להעביר חודשים ארוכים בלי שום הצעה גם כשהן עושות השתדלות (כמו ללכת לשדכנים וכו')? יש כ"כ הרבה מורכבות בקשר אבל יש כ"כ הרבה שאפילו לא מגיעות לשם כי פשוט אין הצעות...

כי נוצר מצב של ביצה ותרנגולת.

הרגילו אותנו הבנות שקודם מבררים עם הבנים,ורק אחרי שיש אישור "שהבן רוצה תבת" אפשר לפנות לבת.

נוצר מצב שבנים מקבלים המון המון הצעות,חלקם בכלל לא רלוונטיות,אבל האפקט גורם לבנים(מה ששמעתי מבנים) שאפשר לסרב בקלות על הצעה,כי יש עוד כל כך הרבה בדרך.

ואז נוצר מצב שבת איכותית וטובה,אבל הוא מקבל עוד 10 הצעות כאלה,ושוב חלקן רלוונטיות לו וחלקן לא.

וחלק פשוט נופל אצל הבן בלא.

יכול להיות בתקופה שאין הצעות,כן הציעו את הבת ללפחות חמש בנים,פשוט כולם אמרו לא,ולא מרוע,כי יש עוד חמש הצעות בזמן הזה ומחברים יותר טובים,אז למה להגיד כן?

ואז נוצר מצב שאם מציעים קודם לבת,והבן חלילה אומר לא,זה ממש פוגע לבת בביטחון העצמי כי הבן אמר לא

מה שבנים מתמודדים   עם לא ולוקחים את זה בבאסה,אבל באותו זמן בת שדיברו איתה קודם וביררו עם הבן שסירב,תיקח את זה הרבה יותר קשה.

וכל זה שוב מביצה ותרנגולת.

צריך לעשות שינוי,הוא קשה,אבל אפשרי.

כדי למנוע את הבעיה המתוארת כאן שהבנים מקבלים הצעות והבנות לא וכו'

אני חושב שראוי לאמץ חלק מהגישה החרדית, שמבררים על בחורים ובחורות בלי קשר אם כעת הולכים להיפגש איתם. לכל אחד יש מאגר של כמה בחורים וכמה בחורות שהם רלוונטים, וכשפנויים נפגשים.

אמנם, יש עם זה בעיה, כי מי שיודע שיש לו עוד הצעות מתאימות שמחכות עבורו, לא ירצה להשקיע אף פעם בהצעה הנוכחית, מה שאצל החרדים נמנע שאת כל הבירורים האלו עושים ההורים.

אבל אני מאמין שמי שבאמת רוצה להתחתן, יוכל להתגבר על זה ולראות את כל הטוב במי שהוא פוגש.

הקושי שאת מתארת בקשר עם הבחור, הוא בד"כ ביטוי לכך, שזה עדיין לא מתאים לרמת הקשר שנוצרה ביניכם.

המעשים שאנו עושים אחד כלפי השני בתוך הקשר, וכל שכן בין שנינו כלפי הסביבה, הם צריכים להיות תואמים את רמת הקרבה, רמת האמון, ורמת הודאות שלנו בקשר. ככל שאלו יתחזקו נוכל בקלות יתר לבטא זאת במעשים כלפי חוץ.

לגבי בעיית ההצעות בציבור שלנו, כבר אמרו גדולים וטובים ממני, שצריכה להיות נורמה בציבור, שעל כל שידוך שמצליח משלמים הרבה כסך, משום שזה לא פחות מהצלם, התזמורת וכו' וזה יתן מוטיבציה לאנשים העסוקים מאד במרוץ החיים ופרנסת ביתם גם להירתם למשימה חשובה זו.

אני הקטן מציע הצעה נוספת, אם כל משפחה דתית לאומית, תאמץ לעצמה רק בחור או בחורה אחת שהם דואגים לו ומשתדלים עבורו/ה עד שיתחתנו, בודאי תיפטר הבעיה בקלות.

ואולי גם שני הפתרונות צריכים להיות קשורים זה בזה, ונפתרה כל הבעיה.

כשיש לי רגש פנימי שזה שלי. זה שייך לי ומתלווה אליו חשק רב להעניק ולתת מעצמי עבור השני.

כשזה מגיע יודעים...

שאלה-

למה בעולם הדייטים מדריכים בחורים לנתק את הרגש שלהם בכדי לקדש את המטרה של החתונה?

האם הרב חושב שאהבה מדומה שנוצרת ע"י עבודה בלבד (אהבה לא רומנטית ששוות ערך לאהבה שאני אוהב את אחותי) מתאימה להיות בין בני זוג ? איזה טעם יש לחיבור הזה בלי אהבת נפש?

יש להבדיל בין אהבה להתאהבות. התאהבות בנויה על ריגוש של אדם חדש ומסקרן שאני נפגש איתו, ובד"כ זה גם רגש שמסנוור אותי מלראות את התשתית היציבה והבריאה של הקשר הזוגי.

אהבה לעומת זאת, בנויה על הזדהות והערכה, נתינה אין סופית מהמקום העמוק ביותר, וזו יכולה להיווצר רק אחרי שהקשר ממוסד במסגרת הנישואין, שקשרנו את חיינו זה בזה לגמרי.

אמנם, צריך לראות שיש את הבסיס והתשתית כבר בשלב הפגישות, אך העיקר זה אח"כ בכל החיים.

אם התאהבות , מה שאני אגב מכנה אהבה , כי לדעתי היא היא האהבה האמיתית (אני לא קורא לזה פרפרים או כל לשון אחרת , כי יש הבדל ענק בין התרגשות מבנות לאהבת נפש)

היא ריגוש סתמי איך הרב מסביר את העניין שהאהבה הזו היא דבר נדיר ?

הרי ידוע וכל אחד יעיד ואני בעצמי מעיד שהתאהבתי רק פעם אחת בחיי ואפילו יש משפט ששזור בלשון העם "אהבה יש רק פעם בחיים" , 

אין לי בעיה עם אהבה אחרי נישואין של הדדיות אבל לדעתי

אי אפשר להתחיל להכנס לקשר בלי אהבת נפש מוקדמת

אהבה היא אינה דבר נדיר ויחודי.

האהבה תלוי בהחלטה הבחירית שלנו אם לאהוב או לא, שזה מאד תלוי בנכונות שלנו להקריב ולהתמסר עבור הדבר הנאהב.

וכבר אמרו חכמנו, שהעולם טועים לחשוב, שאני רוצה לתת ולהעניק למי שאני אוהב, אבל האמת היא שלמי שאני נותן ומעניק אני מתחיל לאהוב, כי אני נותן לו מעצמי, ובעצם אני נותן לו את עצמי...

בהצלחה!

זה מושג שהוא מאוד רדוד שלא ראוי להקרא אהבה ..

אם אני נותן לה ומעניק לה אז אני מתאהב בה?..אז אין כאן שום דבר רומנטי ונפשי

זה יכול לקרות לי עם בת משפחה גם .. אהבה כזו היא לא אהבה ...

חבל לי שככה פועלים בשידוכים

בכל אופן מעריך את ההתייחסות של הרב 

תודה רבה

חובת החיזור היא מוטלת על הגבר כלפי בת זוגתו. וכמו שאומרת הגמרא, שהוא מחפש אחר אבדתו(זה לא מונע שהבחורה יכולה ליזום ולהציע, אך החיזור הוא שלו). הוא צריך לרצות אותה ולגרום לה לרצות אותו. האחריות על הובלת הקשר היא שלו. זה נכון גם אחרי נישואין וגם לפניהם.(הרבה פעמים גברים אחרי נישואין כבר מפסיקים לחזר אחר נשותיהם, שחושבים שהקשר כבר מובן מאליו, וזה יוצר הרבה בעיות...)

התורה אומרת "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". הרב רוצה לומר שע"י שהוא יקיים "והוא ימשול בך" (כלומר יוביל את הקשר) אז יווצר מצב של "אל אישך תשוקתך"?

כי אמנם זה מדרש מאוד יפה, אבל זה קצת מוציא את הפסוק מפשוטו...

אני תמיד הבנתי שזה טבע האישה לרצות את הגבר, רק שהגברים הפכו לקצת פחות גבריים ולכן אין לאישה אל מי להשתוקק...

עריכה: במחשבה שניה, אולי זה בכלל אותו הדבר...

כשהאיש יהיה איש אז האישה תהיה אישה.

אבל כשהאיש הוא לא איש אז גם האישה היא לא אישה.

לפחות מאיך שראיתי, לא כולם "בקיאים" באומנות הזאת.

תודה על התשובה הזאת!! 

1.א.כשהזהות שלי מגובשת ואני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים? ומי אני רוצה להיות?

ב. יש בי רצון פנימי לבנות משהו חדש, לעבור שלב בחיים.

ג. יש בי בגרות ורצינות להתמקד בעיקר ולוותר על הטפל.

ד. יכולת הכלה וגמישות גם במה שלא בדיוק כמוני(בנוי על ג')

2.העיקר אם הביחד שלכם הוא אמיתי וגדול, אז לא רוצים לוותר עליו בגלל כל הדברים הצדדים. אבל זה גם תלוי מאד ביכולת הגמישות וההכלה של כל אחד מהצדדים למה שלא בדיוק מסתדר על פי הציפיות שלו.

3. צריך לבדוק שאין שם מצב של תלות בהורים שלו, ושבן/בת הזוג הם במקום הראשון! שאם צריך בשבילם לעזוב את ההורים, אז עוזבים. זהו הבסיס לכל קשר זוגי, כפי שמפורש בתורה-"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"- אם לא עוזבים נפשית, אי אפשר להדבק בבן הזוג באמת ולהביא את כל כולך לבפנים. 

בעיקרון עדיף לשמור כמה שיותר לשלב של הנישואין(בשלב האירוסין יש עם זה הכי הרבה תקלות ובעיות..),

גם מצד ההלכה וגם מצד הדמיונות והציפיות שזה יוצר, שלרוב אין לזה כיסוי ברמת הקשר בהווה.

אבל, לפעמים זה נצרך בשביל קידום הקשר, וגם הצד השני מצפה לזה, ולכן כדאי מאד לשים לב לכמה דגשים:

1. לומר רק את המינימום נדרש בשביל לקדם את הקשר ולא מעבר לזה- העיקר יהיה שמור לאח"כ.

2. לדבר תמיד בלשון סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. כלומר, לא לומר- את ממש מדהימה ומהממת, והיית נפלאה וכו' וכו' אלא היה לי מאד נעים בפגישה איתך, השאיר לי טעם של עוד, וכיו"ב

3. להתייחס לארוע מסויים או מעשה מסויים שנעשה שבעקבותיו באה המחמאה ולא לתת על כלל האישיות.

4. לנסות להיות כמה שיותר כללי בחיבה ופחות ספציפי. היה לי טוב, היה לי נעים, היה משמח וכו'

וככלל אלו דברים המסורים ללב(תרתי משמע...)

ונסייים במילתא דבדיחותא, שהיה כדאי שהנפגשים ילמדו מהנשואים, איך להיות יותר מנורים, ולא מביעים רגשות יותר מידי, והנשואים ילמדו מהרווקים, את הרצון והחשק, לא להפסיק לרצות להרעיף מחמאות ומילים טובות אחד על השני.... ובא לציון גואל.

א) איך יודעים לסנן הצעה? מצד אחד זה רק פרטים טכניים ואי אפשר לדעת עד שפוגשים את האדם בעצמו, מצד שני לפעמים ההצעה לא נשמעת מתאימה ואין כוחות.. כי נשחקים. איפה יודעים מתי זה דמיון ומתי זה עובדות?

ב) אני לא מרגישה שאני יודעת להסביר טוב לשדכנ/ית מה אני מחפשת וכשאני מסבירה זה יוצא באופן כללי, תכונות שאפשר להגיד על הרבה בחורים, איך אפשר למקד יותר?

תודה רבה!!

א. יודעים מה העיקר שרוצים לבנות, ולומדים מהפגישות הקודמות, אילו דברים נגעו בי במקומות הכי עמוקים והוציאו ממני את הטוב הכמוס בתוכי.

ב. להביא דוגמאות של בחורים, מקשרים משמעותיים וטובים שהיו בעבר.

מה היה שם שעשה את זה טוב ומשמעותי בעבורי.

1. הבדיקות הגנטיות של דור ישרים הם מאד מאד חשובות, היום כבר יש להם בדיקות עבור כל העדות, עם כל המחלות הגנטיות השייכות לאותה עדה. רצוי מאד לעשות את הבדיקות האלו לפני שמתחילים להיפגש, ובתחילת קשר, כשרואים שזה מתחיל להיות רציני, להתאים עם הצד השני. ואם הוא לא עשה בדיקות לשלוח אותו לעשות.

לבבות רבות נשברו כאשר אנשים נאלצו לבטל אירוסין, שרק אז גילו שאין התאמה גנטית, ועוד יותר לבבות נשברו כאשר לא עשו בכלל בדיקות ונולדו ילדים עם מומים קשים שהיה אפשר למנוע זאת מראש.

אצל החרדים זה נבדק כבר בשלב השידוך ומונע את כל הבעיות אח"כ.

חייבים להכניס זאת לנורמה אצל כל הנפגשים.

מלבד זאת, יש כאן חשבון כללי של חילול ה'. שרוב הילדים הפגועים הם דתיים, שכן החילונים על פי רוב עושים הפלה על כל בעיה שכזאת,...

2.  בירורים-

א. עולם ערכי דומה פחות או יותר. ב. מידות טובות והתחשבות בזולת.

לברר עם הרבנים שלו ועם החברים שלו.

3. חשוב מאד, שהבירורים והבדיקות יהיו רק לפני הפגישה ולאחריה, אך בזמן הפגישה אנחנו רק פותחים את הלב ומנסים להתקשר זה לזה, שם אין מקום לבירור שכלי שהוא רק חוסם.

בפגישות אין מקום לבירור שכלי?

מבירורים אף פעם אי אפשר לדעת שהשקפת העולם אכן תואמת, ורק מבירור מול האדם אפשר לדעת, ואילו דברים חשובים. למה שאני אפתח את הלב ואנסה להתקשר לאדם שאולי רחוק ממני מדי השקפתית?

ובנוסף, אי אפשר לעשות את שני הדברים יחד- לפתוח את הלב, ולעשות זאת מתוך שיחה על ענינים שחשוב לשנינו לברר?

תודה רבה!

הקשר הרגשי הוא בלב ולא בשכל.

השכל מחליט האם לפתוח את הלב או לא.

כשבוחנים מישהו בשכל הלב לא יכול להיפתח.

עם השכל צריך להשתמש לפני הפגישה או בשלב הבירורים, אבל בזמן הפגישה צריך לפתוח את הלב, כי הנושא של הפגישה הוא להתחבר ולהתקשר.

אין לך מה לחשוש אם פתחת את הלב בפגישה, כי את לא הולכת להתחתן אחרי פגישה אחת, וגם הלב לא יפתח בעומקים גדולים מידי. אבל אם לא יפתח הלב שום דבר לא יקרה ביניכם בפגישה, מלבד ראיון עבודה...

הכלל בכל נושא פתיחת הלב והציפיה מהפגישה, שאנחנו באים רק לראות האם היה לנו מספיק טוב ונעים ביחד לעשות עוד פגישה נוספת. ולא חושבים בכלל על חתונה, נישואין זוגיות וכו'

רק בצעדים קטנים, מפגישה לפגישה.

בהצלחה!

איך אם לא בפגישה אני אלמד אם אפשר לפתוח את הלב לאדם שמולי?

תודה רבה!

גם בבירורים לפני שנפגשים, וגם הניתוח של הפגישות שביינו, בין הפגישות, אבל בזמן הפגישות להיפגש.

כשאת נפגשת עם חברות שלך, את מנתחת את הקשר בינכם בזמן הפגישה בינכן?

כאן זה אותו הדבר, אנחנו מחפשים חבר/ה לחיים, ובפגישות מנסים להתחבר.

אחרי הפגישות, וביניהם, אנחנו מנתחים מה היה שם? מה עשה לי טוב? מה לא עשה לי טוב וכו'

השכל והרגש לא יכולים לעבוד יחד באותו הזמן בהקשר זה, וצריך לתת לכל אחד מהם את המקום הראוי לו.

בהצלחה!

להשתדל בכל מה שנראה לי הגיוני לפי השכל, ולפתוח את הלב והאמונה שה' מוביל אותי בהשגחה פרטית מדוקדקת בכל התהליך, כולל במחשבות ששולח למוחי, מה נראה לי הגיוני להשקיע בו.

טוב לך איתה?את מרגישה שאת הכי את ,אתן מדברות על הכל.

זה לא אמור להיות שונה עם בן זוג.

אם ההתחלה ככה לדעתי זה מעולה,צריך שיהיה לך כיף איתו ולהרגיש שאת יגולה לספר לו ולדבר איתו על הכל,לא להרגיש שאת במבחן.

מוסיפים רגש שאת שואלת שאחות על רגש,אם הוא משתף אותך נגיד במשפט כמו:אני ממש אוהב לטייל,(סתם ממציאה עכשיו משהו) את יכולה להגיד וואי איזה כיף,גם אני ,הכי אוהבת לטייל בצפון וכו וכו ולהמשיך שיחה כזאת.שזה מעולה.

ואת יכולה לרדת קומה למינוס אחד ולשאול,איך אתה מרגיש שאתה מטייל? ונגיד הוא יגיד,אני אוהבת את הטבע,את המרווח,את המטרה לסיים מסלול משהו כזה.

ואז למדת עליו,מה הוא אוהב בטיולים,והכנסת רגש(רגש או עומק זה לאוו דווקא בעניין הקשר בין בני הזוג,אלא רגש אישי של כל אחד)

מקווה שהובנתי

טוב זה מעניין מה הרב יגיד

מה שאת מתארת זה ודאי בסיס טוב, אבל העמקת הקשר תלויה בשיתוף של מקומות אישיים.

ככל שיש יותר שיתוף פנימי(באופן הדדי), כך נוצר קשר פנימי יותר ואמון גדול יותר.

מצד שני, כשמגיע השלב הזה, ולא עושים אותו, ונשארים בחוץ מרגישים חסימה וריחוק.

אין בזה כללים, אבל צריך לראות ששניהם רוצים לבנות יחד משהו גדול ומשותף, שכל אחד מהם לבד לא יכול ורק המשותף מאפשר זאת. ובתוכו כל אחד מביא את הייתרונות שלו.

כלומר, הבסיס משותף, היישום ע"י ההבדלים.

(מהר"ל בתחילת נתיב אהבת ה'- אהבה יש בין הדומים. כדאי לעיין שם)

הגישה הכללית צריכה להיות, מה טוב בשביל היחד של שניינו, בלא שום תחרות בין אחד לשני, אז מוצאים יחד את הפתרון הנכון בכל מצב.

זו דרך מצויינת להתאמן יחד איך לפתור בעיות משותפות.

ובתוך זה לשים לב,

להאם אחד בא לקראת השני?

איך כל צד מתייחס לשיקולים שהשני מעלה? בכובד ראש או בזלזול?

כמה משקל נותנים לכל שיקול?

וכו'

עניתי למעלה

בס"ד

שלום וברכה לכולם.

ראשית רציתי לחזק אתכם בעמידה האיתנה בדרך לחיפוש בן/בת הזוג, שהיא לא קלה ולא פשוטה כלל. אני חוויתי אותה באופן אישי במשך 12 שנה, עד אשר מצאתי את רעייתי, והיא מצאה אותי.

הרבה אמונה ברבש"ע שרוצה בטובתנו, ומכשיר אותנו כל הזמן, שנהיה ראויים להגיע לטוב הראוי לנו.

חשוב מאד להפיק את המרב מהתקופה הזאת, ולראות איך צומחים בה, ואיך מרוויחים ממנה ולא חלילה ההפך. ואיך דווקא על ידה מגיעים לחתונה בשלים וראויים יותר לעבודה הזוגית המשותפת.

 הדרך העיקרית לצמוח ולגדול בתקופה הזאת, היא ע"י הגברת המודעות העצמית שלי לעצמי,       מי אני? מה אני? אילו ערכים חשוב לי לממש בחיי? במה אני יכול לתרום לעם ישראל? איזה בית אני רוצה להקים? ולאיזה שותף/ה אני זקוק/ה לדרך? איזו מערכת יחסים זוגית אני רוצה לבנות?

תהליך הלמידה הוא נעשה בעיקר בפגישות, שכל אדם שאני פוגש הוא גם מראה בשבילי להכיר את עצמי וגם התנסות ממשית לראות איך אני מתנהל בתוך מערכת יחסים זוגית, לפי מה שהפגישות מאפשרות. אם עושים את זה נכון אפשר ללמוד הרבה מאד על עצמנו, אך לא פחות גם להתקדם ולגדול בכל התחומים הללו. (לפעמים אפשר ללמוד זאת לבד, ולפעמים צריך עזרה מבחוץ שתאיר את עייננו, כל "כל נגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו...")

זה לא קל, אבל זה ממש שווה! תזכרו החיים הם כמו נסיעה באופניים כשזה קשה אתה בעליה...

לצורך משימה חשובה זו, אני מעביר סדנאות לקראת חתונה לבנים/ לבנות/ ומעורבות.

וכן נותן יעוץ ומאמן אישי לבנים לקראת חתונה.

ועוד דבר אחרון, אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלה באופן פרטי שלא דרך הפורום או להתייעץ באיזה עניין בתחום זה, יכול בשמחה לפנות אלי בכתובת המייל  pnima1234@gmail.com שפתחתי במיוחד לנושא זה.

ועכשיו ניגש ישר לשאלות שלכם, שהם ממש ממש חשובות, ונוגעות בנושאי הליבה של הקשר הזוגי.

שלמה שיבר

בחור שחושש שאין לו מספיק ידע בחינוך ולא ראה מודל טוב לחיקוי בביתו שלו

האם זה נכון\צריך לחפש דווקא בת זוג שבאה מבית כמו שהוא היה רוצה, בתקווה שהבית יסתמך על המודל לחיקוי שהיא ראתה בבית שלה?   

(השאלה נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות.. ואשמח לדעת אם יש הבדל בים גבר לאשה בעניין)

תודה רבה ישר כוח

זוגיות אינה צריכה ידע בחינוך.

היא צריכה קשר של אמת וכנות, שבנוי על חברות טובה וערכים משותפים. ולב טוב ומידות טובות.

משקעי העבר אינם חשובים, אף על פי שהם קיימים בתוכינו, ובהחלט יש לנו בחירה חופשית להיכן לקחת אותם.

ישנם הרבה מאד ילדים להורים גרושים שדווקא בגלל משקעי העבר, הם מחליטים שהם רוצים מאד להשקיע בזוגיות, ולבנות קשר יציב ואיתן, לעומת ילדים שבאים מבתים 'טובים' ואינם משקיעים כל כך.

אם יש רצון של אמת, לבניה, ונכונות להשקיע, להתמסר, להתאמץ, להתמדק בעיקר ותמיד לוותר בשבילו על הטפל,

אין שום מניעה לזה. ואין הבדל בזה בין בנים לבנות, לכולם יש בחירה חופשית.

בודאי שעברתי הרבה תהליכים ושינוי פנימי, ואי אפשר לסכם 12 שנה במשפט אחד.

בסדנאות שאני מעביר אני מספר את הסיפור הפנימי שלי ומה עברתי ואילו כלים רכשתי בדרך.

ובאופן כללי, היכולת להיות מודע לאיפה אני בתוך הקשר, ומה הקשר מוציא ממני.

כל קשר עם מישהו מוציא מאיתנו דברים פנימיים, ובודאי ובודאי קשר זוגי.

ככל שהוא נוגע יותר במקומות הזהות שלהו, ומוציא מאיתנו את האוצרות הפנימיים הכמוסים בתוכנו ואת הערכים שבשבילם אנו מרגישים ששווה לנו לחיות, אנחנו מוצאים את עצמנו מביאים את כל הטוב שבנו לידי ביטוי, ומשהו טוב מתחיל להתרקם בין שתי הנפשות הנפגשות, בדרך להיות אחד.

בהצלחה!!!

א. לשתף בחוויות אישיות. ולהתעניין אצל הצד השני, איך הרגיש כששמע זאת. 

ב. סיפורים, סיפורים הם מאד מחברים, ובפרט בדברים שהיו לך, והם גם מזמינים את הצד השני לספר סיפורים.

אין שום בושה להכין בראש(או בדף בכיס), כמה סיפורים או חוויות אישיות שמתכנן לספר ולשתף בפגישה.

בהצלחה!

תודה על התשובות המושקעות והמדויקות

כמו שהרב כתב מי שמעוניין לשלוח שאלות נוספות אפשר לשלוח למייל pnima1234@gmail.com 

כמו כן אני רוצה להמליץ על הסדנת אימון לחתונה שהרב העביר 

אני השתתפתי בסדנה וקיבלתי הרבה כלים ותובנות 

אני מפספס משהו?

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.