עד איזה שעה?

חבר'ה להתחיל לאסוף שאלות בראש

נראה לפי כמות השאלות  

היסודות החשובים לכל קשר של חברות ובפרט לקשר הזוגי הם:

תקשורת טובה(וכנה), ערכים משותפים, רצון הדדי ללכת לדרך משותפת, וחשק פנימי להעניק ולתת לבן/בת הזוג.

באופן כללי, צריך גם להרגיש הערכה כלפי בן הזוג, וגם שאני מוערך/ת על ידו.

אפשר לומר באופן פרדוקסלי, שצריך לעבוד על שני דברים הפוכים לגמרי, שכל הזוגיות בנויה על האיזונים הנכונים שביניהם. מצד אחד צריך לברר ולגבש היטב את הזהות שלי, ומה חשוב לי בחיים, ולהיות עד כמה שיותר מדוייק וברור, ולזה לחפש שותף או שותפה לדרך. ומצד שני לבנות את יכולת הגמישות וההכלה את מי ואת מה ששונה ממני. כי כל החיים נצטרך להתאים את עצמנו זה לזה. הסוד של הצלחת הזוגיות תלוי באיזון שבין שניהם. באופן כללי החלק הראשון מתייחס יותר לעקרונות של החיים, והחלק השני ליישום שלהם והגשמתם בפועל בכל מצב.

מזה נבוא לשאלה השניה, המיועד לא חייב להיות באותה השקפה שלי או באותה רמה שלי, אבל בהחלט צריך שהתשתית של ההשקפה והערכים שעומדים ביסודה יהיו דומים.

למשל, יתכן שאני חסידה והוא קוקניק, אם הבסיס המשותף הוא עבודת ה' זה בסר גמור. אותו הדבר אם הוא ממלכתי והיא לא. הוא רוצה לעלות להר הבית והיא מתנגדת וכו' וכו'. אבל אם הוא מחפש להינות בחיים ואני מחפשת לעבוד את ה', זה ממש לא ממולץ!

בס"ד

@ניצן_מ אלופה ומהממת שאת!!!!

1.עליות וירידות ברגש במהלך הפגישות זה טבעי לחלוטין. בד"כ ככל שזה יותר נוגע בי במקום פנימי זה יותר מטלטל אותי, וככל שזה יותר חיצוני אני יותר אדיש. וכפי שאני רגיל לומר בסדנאות, אי אפשר להתחתן בלי פחד! מי שלא מפחד לא מבין את גודל העניין שהוא נכנס אליו ואת גודל האחריות. מצד שהי, גם אי אפשר להתחתן עם פחד שמשתק אותך. צריך למצוא את האיזון הפנימי הנכון שבעיקר נשען על הרגש החיובי, שטוב לי, שאני שמח, שאני מתגעגע וכו'

ולהרגיש שהרגשות החיוביים הם הרבה יותר עמוקים ויציבים, והרגשות השלילים או המטלטלים הם יותר חיצוניים וארעיים.(לפעמים עבודת ההבחנה הזאת דורשת עזרה של אדם מבחוץ, שאינו מעורב רגשית)

2."על כל פשעים תכסה אהבה"- זה נכון שכשאוהבים לא מתמקדים בדברים הלא טובים, ולפעמים זו גם הדרך לכתחילה, כנגד התמקדות יתר שאינה מאוזנת.

אבל כדאי תמיד לבחון, אילו מחשבות מלוות את הרגש, האם יש שם משהו שמאיים? או משהו בי או בו שמפריע לי או לא טוב לי?

3.הגברת הרגש היא ע"י שיתוף וכנות ממקום חדש ופנימי יותר, שלא נעשה עד היום.

בכל אופן חשוב מאד לזכור, שרגש הוא בא באופן ממלאי, ולא על ידי שמסים להביא אותו בכח.

פתאום הלב מתחיל ללבלב... 

אז אתה יודע שאין לו קשר לקשר.

לטוב ולמוטב.

-איך יודעים להבדיל בין דברים שמלחיצים/ מורכבים לי בקשר כי זה בחור לבין זה שזה הבחור הספציפי? (לדוגמה- אני מרגישה חוסר נעימות להפגיש אותו עם משפחה או חברות, איך אני יכולה לדעת אם זה רק בגלל שהוא גבר או בגלל האדם הספציפי שהוא?)

-איך יודעים לתת משקל נכון לדברים במהלך הקשר ?

-וכשאין הצעות-

איך אפשר למצוא פתרון כולל ומערכתי לבעיית ההצעות בציבור שלנו, איך יכול להיות שבחורות טובות ואיכותיות יכולות להעביר חודשים ארוכים בלי שום הצעה גם כשהן עושות השתדלות (כמו ללכת לשדכנים וכו')? יש כ"כ הרבה מורכבות בקשר אבל יש כ"כ הרבה שאפילו לא מגיעות לשם כי פשוט אין הצעות...

כי נוצר מצב של ביצה ותרנגולת.

הרגילו אותנו הבנות שקודם מבררים עם הבנים,ורק אחרי שיש אישור "שהבן רוצה תבת" אפשר לפנות לבת.

נוצר מצב שבנים מקבלים המון המון הצעות,חלקם בכלל לא רלוונטיות,אבל האפקט גורם לבנים(מה ששמעתי מבנים) שאפשר לסרב בקלות על הצעה,כי יש עוד כל כך הרבה בדרך.

ואז נוצר מצב שבת איכותית וטובה,אבל הוא מקבל עוד 10 הצעות כאלה,ושוב חלקן רלוונטיות לו וחלקן לא.

וחלק פשוט נופל אצל הבן בלא.

יכול להיות בתקופה שאין הצעות,כן הציעו את הבת ללפחות חמש בנים,פשוט כולם אמרו לא,ולא מרוע,כי יש עוד חמש הצעות בזמן הזה ומחברים יותר טובים,אז למה להגיד כן?

ואז נוצר מצב שאם מציעים קודם לבת,והבן חלילה אומר לא,זה ממש פוגע לבת בביטחון העצמי כי הבן אמר לא

מה שבנים מתמודדים   עם לא ולוקחים את זה בבאסה,אבל באותו זמן בת שדיברו איתה קודם וביררו עם הבן שסירב,תיקח את זה הרבה יותר קשה.

וכל זה שוב מביצה ותרנגולת.

צריך לעשות שינוי,הוא קשה,אבל אפשרי.

כדי למנוע את הבעיה המתוארת כאן שהבנים מקבלים הצעות והבנות לא וכו'

אני חושב שראוי לאמץ חלק מהגישה החרדית, שמבררים על בחורים ובחורות בלי קשר אם כעת הולכים להיפגש איתם. לכל אחד יש מאגר של כמה בחורים וכמה בחורות שהם רלוונטים, וכשפנויים נפגשים.

אמנם, יש עם זה בעיה, כי מי שיודע שיש לו עוד הצעות מתאימות שמחכות עבורו, לא ירצה להשקיע אף פעם בהצעה הנוכחית, מה שאצל החרדים נמנע שאת כל הבירורים האלו עושים ההורים.

אבל אני מאמין שמי שבאמת רוצה להתחתן, יוכל להתגבר על זה ולראות את כל הטוב במי שהוא פוגש.

הקושי שאת מתארת בקשר עם הבחור, הוא בד"כ ביטוי לכך, שזה עדיין לא מתאים לרמת הקשר שנוצרה ביניכם.

המעשים שאנו עושים אחד כלפי השני בתוך הקשר, וכל שכן בין שנינו כלפי הסביבה, הם צריכים להיות תואמים את רמת הקרבה, רמת האמון, ורמת הודאות שלנו בקשר. ככל שאלו יתחזקו נוכל בקלות יתר לבטא זאת במעשים כלפי חוץ.

לגבי בעיית ההצעות בציבור שלנו, כבר אמרו גדולים וטובים ממני, שצריכה להיות נורמה בציבור, שעל כל שידוך שמצליח משלמים הרבה כסך, משום שזה לא פחות מהצלם, התזמורת וכו' וזה יתן מוטיבציה לאנשים העסוקים מאד במרוץ החיים ופרנסת ביתם גם להירתם למשימה חשובה זו.

אני הקטן מציע הצעה נוספת, אם כל משפחה דתית לאומית, תאמץ לעצמה רק בחור או בחורה אחת שהם דואגים לו ומשתדלים עבורו/ה עד שיתחתנו, בודאי תיפטר הבעיה בקלות.

ואולי גם שני הפתרונות צריכים להיות קשורים זה בזה, ונפתרה כל הבעיה.

כשיש לי רגש פנימי שזה שלי. זה שייך לי ומתלווה אליו חשק רב להעניק ולתת מעצמי עבור השני.

כשזה מגיע יודעים...

שאלה-

למה בעולם הדייטים מדריכים בחורים לנתק את הרגש שלהם בכדי לקדש את המטרה של החתונה?

האם הרב חושב שאהבה מדומה שנוצרת ע"י עבודה בלבד (אהבה לא רומנטית ששוות ערך לאהבה שאני אוהב את אחותי) מתאימה להיות בין בני זוג ? איזה טעם יש לחיבור הזה בלי אהבת נפש?

יש להבדיל בין אהבה להתאהבות. התאהבות בנויה על ריגוש של אדם חדש ומסקרן שאני נפגש איתו, ובד"כ זה גם רגש שמסנוור אותי מלראות את התשתית היציבה והבריאה של הקשר הזוגי.

אהבה לעומת זאת, בנויה על הזדהות והערכה, נתינה אין סופית מהמקום העמוק ביותר, וזו יכולה להיווצר רק אחרי שהקשר ממוסד במסגרת הנישואין, שקשרנו את חיינו זה בזה לגמרי.

אמנם, צריך לראות שיש את הבסיס והתשתית כבר בשלב הפגישות, אך העיקר זה אח"כ בכל החיים.

אם התאהבות , מה שאני אגב מכנה אהבה , כי לדעתי היא היא האהבה האמיתית (אני לא קורא לזה פרפרים או כל לשון אחרת , כי יש הבדל ענק בין התרגשות מבנות לאהבת נפש)

היא ריגוש סתמי איך הרב מסביר את העניין שהאהבה הזו היא דבר נדיר ?

הרי ידוע וכל אחד יעיד ואני בעצמי מעיד שהתאהבתי רק פעם אחת בחיי ואפילו יש משפט ששזור בלשון העם "אהבה יש רק פעם בחיים" , 

אין לי בעיה עם אהבה אחרי נישואין של הדדיות אבל לדעתי

אי אפשר להתחיל להכנס לקשר בלי אהבת נפש מוקדמת

אהבה היא אינה דבר נדיר ויחודי.

האהבה תלוי בהחלטה הבחירית שלנו אם לאהוב או לא, שזה מאד תלוי בנכונות שלנו להקריב ולהתמסר עבור הדבר הנאהב.

וכבר אמרו חכמנו, שהעולם טועים לחשוב, שאני רוצה לתת ולהעניק למי שאני אוהב, אבל האמת היא שלמי שאני נותן ומעניק אני מתחיל לאהוב, כי אני נותן לו מעצמי, ובעצם אני נותן לו את עצמי...

בהצלחה!

זה מושג שהוא מאוד רדוד שלא ראוי להקרא אהבה ..

אם אני נותן לה ומעניק לה אז אני מתאהב בה?..אז אין כאן שום דבר רומנטי ונפשי

זה יכול לקרות לי עם בת משפחה גם .. אהבה כזו היא לא אהבה ...

חבל לי שככה פועלים בשידוכים

בכל אופן מעריך את ההתייחסות של הרב 

תודה רבה

חובת החיזור היא מוטלת על הגבר כלפי בת זוגתו. וכמו שאומרת הגמרא, שהוא מחפש אחר אבדתו(זה לא מונע שהבחורה יכולה ליזום ולהציע, אך החיזור הוא שלו). הוא צריך לרצות אותה ולגרום לה לרצות אותו. האחריות על הובלת הקשר היא שלו. זה נכון גם אחרי נישואין וגם לפניהם.(הרבה פעמים גברים אחרי נישואין כבר מפסיקים לחזר אחר נשותיהם, שחושבים שהקשר כבר מובן מאליו, וזה יוצר הרבה בעיות...)

התורה אומרת "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". הרב רוצה לומר שע"י שהוא יקיים "והוא ימשול בך" (כלומר יוביל את הקשר) אז יווצר מצב של "אל אישך תשוקתך"?

כי אמנם זה מדרש מאוד יפה, אבל זה קצת מוציא את הפסוק מפשוטו...

אני תמיד הבנתי שזה טבע האישה לרצות את הגבר, רק שהגברים הפכו לקצת פחות גבריים ולכן אין לאישה אל מי להשתוקק...

עריכה: במחשבה שניה, אולי זה בכלל אותו הדבר...

כשהאיש יהיה איש אז האישה תהיה אישה.

אבל כשהאיש הוא לא איש אז גם האישה היא לא אישה.

לפחות מאיך שראיתי, לא כולם "בקיאים" באומנות הזאת.

תודה על התשובה הזאת!! 

1.א.כשהזהות שלי מגובשת ואני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים? ומי אני רוצה להיות?

ב. יש בי רצון פנימי לבנות משהו חדש, לעבור שלב בחיים.

ג. יש בי בגרות ורצינות להתמקד בעיקר ולוותר על הטפל.

ד. יכולת הכלה וגמישות גם במה שלא בדיוק כמוני(בנוי על ג')

2.העיקר אם הביחד שלכם הוא אמיתי וגדול, אז לא רוצים לוותר עליו בגלל כל הדברים הצדדים. אבל זה גם תלוי מאד ביכולת הגמישות וההכלה של כל אחד מהצדדים למה שלא בדיוק מסתדר על פי הציפיות שלו.

3. צריך לבדוק שאין שם מצב של תלות בהורים שלו, ושבן/בת הזוג הם במקום הראשון! שאם צריך בשבילם לעזוב את ההורים, אז עוזבים. זהו הבסיס לכל קשר זוגי, כפי שמפורש בתורה-"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"- אם לא עוזבים נפשית, אי אפשר להדבק בבן הזוג באמת ולהביא את כל כולך לבפנים. 

בעיקרון עדיף לשמור כמה שיותר לשלב של הנישואין(בשלב האירוסין יש עם זה הכי הרבה תקלות ובעיות..),

גם מצד ההלכה וגם מצד הדמיונות והציפיות שזה יוצר, שלרוב אין לזה כיסוי ברמת הקשר בהווה.

אבל, לפעמים זה נצרך בשביל קידום הקשר, וגם הצד השני מצפה לזה, ולכן כדאי מאד לשים לב לכמה דגשים:

1. לומר רק את המינימום נדרש בשביל לקדם את הקשר ולא מעבר לזה- העיקר יהיה שמור לאח"כ.

2. לדבר תמיד בלשון סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. כלומר, לא לומר- את ממש מדהימה ומהממת, והיית נפלאה וכו' וכו' אלא היה לי מאד נעים בפגישה איתך, השאיר לי טעם של עוד, וכיו"ב

3. להתייחס לארוע מסויים או מעשה מסויים שנעשה שבעקבותיו באה המחמאה ולא לתת על כלל האישיות.

4. לנסות להיות כמה שיותר כללי בחיבה ופחות ספציפי. היה לי טוב, היה לי נעים, היה משמח וכו'

וככלל אלו דברים המסורים ללב(תרתי משמע...)

ונסייים במילתא דבדיחותא, שהיה כדאי שהנפגשים ילמדו מהנשואים, איך להיות יותר מנורים, ולא מביעים רגשות יותר מידי, והנשואים ילמדו מהרווקים, את הרצון והחשק, לא להפסיק לרצות להרעיף מחמאות ומילים טובות אחד על השני.... ובא לציון גואל.

א) איך יודעים לסנן הצעה? מצד אחד זה רק פרטים טכניים ואי אפשר לדעת עד שפוגשים את האדם בעצמו, מצד שני לפעמים ההצעה לא נשמעת מתאימה ואין כוחות.. כי נשחקים. איפה יודעים מתי זה דמיון ומתי זה עובדות?

ב) אני לא מרגישה שאני יודעת להסביר טוב לשדכנ/ית מה אני מחפשת וכשאני מסבירה זה יוצא באופן כללי, תכונות שאפשר להגיד על הרבה בחורים, איך אפשר למקד יותר?

תודה רבה!!

א. יודעים מה העיקר שרוצים לבנות, ולומדים מהפגישות הקודמות, אילו דברים נגעו בי במקומות הכי עמוקים והוציאו ממני את הטוב הכמוס בתוכי.

ב. להביא דוגמאות של בחורים, מקשרים משמעותיים וטובים שהיו בעבר.

מה היה שם שעשה את זה טוב ומשמעותי בעבורי.

1. הבדיקות הגנטיות של דור ישרים הם מאד מאד חשובות, היום כבר יש להם בדיקות עבור כל העדות, עם כל המחלות הגנטיות השייכות לאותה עדה. רצוי מאד לעשות את הבדיקות האלו לפני שמתחילים להיפגש, ובתחילת קשר, כשרואים שזה מתחיל להיות רציני, להתאים עם הצד השני. ואם הוא לא עשה בדיקות לשלוח אותו לעשות.

לבבות רבות נשברו כאשר אנשים נאלצו לבטל אירוסין, שרק אז גילו שאין התאמה גנטית, ועוד יותר לבבות נשברו כאשר לא עשו בכלל בדיקות ונולדו ילדים עם מומים קשים שהיה אפשר למנוע זאת מראש.

אצל החרדים זה נבדק כבר בשלב השידוך ומונע את כל הבעיות אח"כ.

חייבים להכניס זאת לנורמה אצל כל הנפגשים.

מלבד זאת, יש כאן חשבון כללי של חילול ה'. שרוב הילדים הפגועים הם דתיים, שכן החילונים על פי רוב עושים הפלה על כל בעיה שכזאת,...

2.  בירורים-

א. עולם ערכי דומה פחות או יותר. ב. מידות טובות והתחשבות בזולת.

לברר עם הרבנים שלו ועם החברים שלו.

3. חשוב מאד, שהבירורים והבדיקות יהיו רק לפני הפגישה ולאחריה, אך בזמן הפגישה אנחנו רק פותחים את הלב ומנסים להתקשר זה לזה, שם אין מקום לבירור שכלי שהוא רק חוסם.

בפגישות אין מקום לבירור שכלי?

מבירורים אף פעם אי אפשר לדעת שהשקפת העולם אכן תואמת, ורק מבירור מול האדם אפשר לדעת, ואילו דברים חשובים. למה שאני אפתח את הלב ואנסה להתקשר לאדם שאולי רחוק ממני מדי השקפתית?

ובנוסף, אי אפשר לעשות את שני הדברים יחד- לפתוח את הלב, ולעשות זאת מתוך שיחה על ענינים שחשוב לשנינו לברר?

תודה רבה!

הקשר הרגשי הוא בלב ולא בשכל.

השכל מחליט האם לפתוח את הלב או לא.

כשבוחנים מישהו בשכל הלב לא יכול להיפתח.

עם השכל צריך להשתמש לפני הפגישה או בשלב הבירורים, אבל בזמן הפגישה צריך לפתוח את הלב, כי הנושא של הפגישה הוא להתחבר ולהתקשר.

אין לך מה לחשוש אם פתחת את הלב בפגישה, כי את לא הולכת להתחתן אחרי פגישה אחת, וגם הלב לא יפתח בעומקים גדולים מידי. אבל אם לא יפתח הלב שום דבר לא יקרה ביניכם בפגישה, מלבד ראיון עבודה...

הכלל בכל נושא פתיחת הלב והציפיה מהפגישה, שאנחנו באים רק לראות האם היה לנו מספיק טוב ונעים ביחד לעשות עוד פגישה נוספת. ולא חושבים בכלל על חתונה, נישואין זוגיות וכו'

רק בצעדים קטנים, מפגישה לפגישה.

בהצלחה!

איך אם לא בפגישה אני אלמד אם אפשר לפתוח את הלב לאדם שמולי?

תודה רבה!

גם בבירורים לפני שנפגשים, וגם הניתוח של הפגישות שביינו, בין הפגישות, אבל בזמן הפגישות להיפגש.

כשאת נפגשת עם חברות שלך, את מנתחת את הקשר בינכם בזמן הפגישה בינכן?

כאן זה אותו הדבר, אנחנו מחפשים חבר/ה לחיים, ובפגישות מנסים להתחבר.

אחרי הפגישות, וביניהם, אנחנו מנתחים מה היה שם? מה עשה לי טוב? מה לא עשה לי טוב וכו'

השכל והרגש לא יכולים לעבוד יחד באותו הזמן בהקשר זה, וצריך לתת לכל אחד מהם את המקום הראוי לו.

בהצלחה!

להשתדל בכל מה שנראה לי הגיוני לפי השכל, ולפתוח את הלב והאמונה שה' מוביל אותי בהשגחה פרטית מדוקדקת בכל התהליך, כולל במחשבות ששולח למוחי, מה נראה לי הגיוני להשקיע בו.

טוב לך איתה?את מרגישה שאת הכי את ,אתן מדברות על הכל.

זה לא אמור להיות שונה עם בן זוג.

אם ההתחלה ככה לדעתי זה מעולה,צריך שיהיה לך כיף איתו ולהרגיש שאת יגולה לספר לו ולדבר איתו על הכל,לא להרגיש שאת במבחן.

מוסיפים רגש שאת שואלת שאחות על רגש,אם הוא משתף אותך נגיד במשפט כמו:אני ממש אוהב לטייל,(סתם ממציאה עכשיו משהו) את יכולה להגיד וואי איזה כיף,גם אני ,הכי אוהבת לטייל בצפון וכו וכו ולהמשיך שיחה כזאת.שזה מעולה.

ואת יכולה לרדת קומה למינוס אחד ולשאול,איך אתה מרגיש שאתה מטייל? ונגיד הוא יגיד,אני אוהבת את הטבע,את המרווח,את המטרה לסיים מסלול משהו כזה.

ואז למדת עליו,מה הוא אוהב בטיולים,והכנסת רגש(רגש או עומק זה לאוו דווקא בעניין הקשר בין בני הזוג,אלא רגש אישי של כל אחד)

מקווה שהובנתי

טוב זה מעניין מה הרב יגיד

מה שאת מתארת זה ודאי בסיס טוב, אבל העמקת הקשר תלויה בשיתוף של מקומות אישיים.

ככל שיש יותר שיתוף פנימי(באופן הדדי), כך נוצר קשר פנימי יותר ואמון גדול יותר.

מצד שני, כשמגיע השלב הזה, ולא עושים אותו, ונשארים בחוץ מרגישים חסימה וריחוק.

אין בזה כללים, אבל צריך לראות ששניהם רוצים לבנות יחד משהו גדול ומשותף, שכל אחד מהם לבד לא יכול ורק המשותף מאפשר זאת. ובתוכו כל אחד מביא את הייתרונות שלו.

כלומר, הבסיס משותף, היישום ע"י ההבדלים.

(מהר"ל בתחילת נתיב אהבת ה'- אהבה יש בין הדומים. כדאי לעיין שם)

הגישה הכללית צריכה להיות, מה טוב בשביל היחד של שניינו, בלא שום תחרות בין אחד לשני, אז מוצאים יחד את הפתרון הנכון בכל מצב.

זו דרך מצויינת להתאמן יחד איך לפתור בעיות משותפות.

ובתוך זה לשים לב,

להאם אחד בא לקראת השני?

איך כל צד מתייחס לשיקולים שהשני מעלה? בכובד ראש או בזלזול?

כמה משקל נותנים לכל שיקול?

וכו'

עניתי למעלה

בס"ד

שלום וברכה לכולם.

ראשית רציתי לחזק אתכם בעמידה האיתנה בדרך לחיפוש בן/בת הזוג, שהיא לא קלה ולא פשוטה כלל. אני חוויתי אותה באופן אישי במשך 12 שנה, עד אשר מצאתי את רעייתי, והיא מצאה אותי.

הרבה אמונה ברבש"ע שרוצה בטובתנו, ומכשיר אותנו כל הזמן, שנהיה ראויים להגיע לטוב הראוי לנו.

חשוב מאד להפיק את המרב מהתקופה הזאת, ולראות איך צומחים בה, ואיך מרוויחים ממנה ולא חלילה ההפך. ואיך דווקא על ידה מגיעים לחתונה בשלים וראויים יותר לעבודה הזוגית המשותפת.

 הדרך העיקרית לצמוח ולגדול בתקופה הזאת, היא ע"י הגברת המודעות העצמית שלי לעצמי,       מי אני? מה אני? אילו ערכים חשוב לי לממש בחיי? במה אני יכול לתרום לעם ישראל? איזה בית אני רוצה להקים? ולאיזה שותף/ה אני זקוק/ה לדרך? איזו מערכת יחסים זוגית אני רוצה לבנות?

תהליך הלמידה הוא נעשה בעיקר בפגישות, שכל אדם שאני פוגש הוא גם מראה בשבילי להכיר את עצמי וגם התנסות ממשית לראות איך אני מתנהל בתוך מערכת יחסים זוגית, לפי מה שהפגישות מאפשרות. אם עושים את זה נכון אפשר ללמוד הרבה מאד על עצמנו, אך לא פחות גם להתקדם ולגדול בכל התחומים הללו. (לפעמים אפשר ללמוד זאת לבד, ולפעמים צריך עזרה מבחוץ שתאיר את עייננו, כל "כל נגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו...")

זה לא קל, אבל זה ממש שווה! תזכרו החיים הם כמו נסיעה באופניים כשזה קשה אתה בעליה...

לצורך משימה חשובה זו, אני מעביר סדנאות לקראת חתונה לבנים/ לבנות/ ומעורבות.

וכן נותן יעוץ ומאמן אישי לבנים לקראת חתונה.

ועוד דבר אחרון, אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלה באופן פרטי שלא דרך הפורום או להתייעץ באיזה עניין בתחום זה, יכול בשמחה לפנות אלי בכתובת המייל  pnima1234@gmail.com שפתחתי במיוחד לנושא זה.

ועכשיו ניגש ישר לשאלות שלכם, שהם ממש ממש חשובות, ונוגעות בנושאי הליבה של הקשר הזוגי.

שלמה שיבר

בחור שחושש שאין לו מספיק ידע בחינוך ולא ראה מודל טוב לחיקוי בביתו שלו

האם זה נכון\צריך לחפש דווקא בת זוג שבאה מבית כמו שהוא היה רוצה, בתקווה שהבית יסתמך על המודל לחיקוי שהיא ראתה בבית שלה?   

(השאלה נכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות.. ואשמח לדעת אם יש הבדל בים גבר לאשה בעניין)

תודה רבה ישר כוח

זוגיות אינה צריכה ידע בחינוך.

היא צריכה קשר של אמת וכנות, שבנוי על חברות טובה וערכים משותפים. ולב טוב ומידות טובות.

משקעי העבר אינם חשובים, אף על פי שהם קיימים בתוכינו, ובהחלט יש לנו בחירה חופשית להיכן לקחת אותם.

ישנם הרבה מאד ילדים להורים גרושים שדווקא בגלל משקעי העבר, הם מחליטים שהם רוצים מאד להשקיע בזוגיות, ולבנות קשר יציב ואיתן, לעומת ילדים שבאים מבתים 'טובים' ואינם משקיעים כל כך.

אם יש רצון של אמת, לבניה, ונכונות להשקיע, להתמסר, להתאמץ, להתמדק בעיקר ותמיד לוותר בשבילו על הטפל,

אין שום מניעה לזה. ואין הבדל בזה בין בנים לבנות, לכולם יש בחירה חופשית.

בודאי שעברתי הרבה תהליכים ושינוי פנימי, ואי אפשר לסכם 12 שנה במשפט אחד.

בסדנאות שאני מעביר אני מספר את הסיפור הפנימי שלי ומה עברתי ואילו כלים רכשתי בדרך.

ובאופן כללי, היכולת להיות מודע לאיפה אני בתוך הקשר, ומה הקשר מוציא ממני.

כל קשר עם מישהו מוציא מאיתנו דברים פנימיים, ובודאי ובודאי קשר זוגי.

ככל שהוא נוגע יותר במקומות הזהות שלהו, ומוציא מאיתנו את האוצרות הפנימיים הכמוסים בתוכנו ואת הערכים שבשבילם אנו מרגישים ששווה לנו לחיות, אנחנו מוצאים את עצמנו מביאים את כל הטוב שבנו לידי ביטוי, ומשהו טוב מתחיל להתרקם בין שתי הנפשות הנפגשות, בדרך להיות אחד.

בהצלחה!!!

א. לשתף בחוויות אישיות. ולהתעניין אצל הצד השני, איך הרגיש כששמע זאת. 

ב. סיפורים, סיפורים הם מאד מחברים, ובפרט בדברים שהיו לך, והם גם מזמינים את הצד השני לספר סיפורים.

אין שום בושה להכין בראש(או בדף בכיס), כמה סיפורים או חוויות אישיות שמתכנן לספר ולשתף בפגישה.

בהצלחה!

תודה על התשובות המושקעות והמדויקות

כמו שהרב כתב מי שמעוניין לשלוח שאלות נוספות אפשר לשלוח למייל pnima1234@gmail.com 

כמו כן אני רוצה להמליץ על הסדנת אימון לחתונה שהרב העביר 

אני השתתפתי בסדנה וקיבלתי הרבה כלים ותובנות 

אני מפספס משהו?

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.