אולטימטום וכפיה לכל דבר,

וקצת צורם לי שאת חווה את המצב הזה היום, לאחר כמעט 10 שנות נישואין..

הכותרת אגב לא רלוונטית, מה זה משנה אם השתיקה הנוראית הזו מוגדרת או לא מוגדרת כ"אלימות"? צריך לפתור את הבעיה ובמקרה שאכן אינכם יכולים להגיע לייעוץ אז הרבה שיחות עומק כדי לפתור את הפלונטר הזה אצלו בנפש.

מה הבעיה? שאחרי 10 שנים כבר קשה לתקן התנהגויות שנתקבעו. בבחינת כתיבה על נייר חדש מול כתיבה על נייר מחוק.

הרבה תפילות,

ובהצלחה רבה!

התחיל בחוסר תגובה והמשיך באיטיות עד למצב הנוכחי.

אנחנו בדרך לטיפול..לדעתי זה בעיה של חוסר תקשורת

את מפרשת אותו ככה זה לא בטוח נכון..

בגלל שהוא לא עונה ושותק

אז את מסתכלת על הפרצופים ומפרשת שתיקות

נשמע שאת אישה שחייבת שיגיבו לה

ויעשו כן או לא עם הראש כל הזמן

ויגידו שנהנים ובכלל שיגיבו על מה שאת עושה

אני צודקת?

ממליצה מקרה הלב על הספר 5 שפות לאהבה

הוא ממש הסביר לי את בעלי שצריך הרבה מילים

וזה הוכחה לאהבה

ואני צריכה מעשים ועזרה

וכל הדיבורים שלו רק עושים לי רע

ובמה אני נתקלת? בשתיקה

במצב שטוב לכם, כשאת עומדת "בתנאים שלו"

תלוי גם מה בדיוק קורה כשאת עייפה, עצובה, עצבנית. יכול להיות שזה יוצא יותר מדי חזק או אגרסיבי, אולי את מעליבה אותו בטעות והוא מעדיף לשתוק ולא להוציא.

אם אני טועה אז ממש מתנצלת. 

שלו.

לא בטוח שזאת אלימות. בטח לא אם זאת תגובה למשהו כמו שהנ"ל כתבה.

זה גם קורה שלא בכוונה

כשאדם רגיש נפגש הוא הרבה פעמים נסגר וזה מתבטא בשתיקה

לנסות "להגדיר".

הרי את אומרת שהוא אדם טוב, מתחשב וכו'.

אולי גם אצלו משהו "נקרע" כשרואה אותך כך.. קשה לו.

אבל  באמת זה יכול להיות מאד קשה, להיתקל בשתיקה ממושכת.

כעיקרון, יש דבר כזה, שאשה מתמודדת ע"י דיבור ואיש ע"י שמסדר בתוך עצמו את העניינים.

אבל אם זה לוקח כמה ימים, זה באמת כבר לא פשוט. קשה.

לא חייב להיות שמראש התכווין "להעניש".. יתכן שזה התחיל מצורת התמודדות, ועם הזמן בלי משים חושב שתלמדי מזה משהו. קשה לדעת מרחוק.

אל תתייחסי לכך כאלימות, התעללות וכד' - הרי לא זכית שיסביר את עצמו.

אולי הכי טוב, שתכתבי לו משהו. בסגנון אוהב. אפס האשמות. תכתבי שניסית לדבר, אבל זה נקתל בשתיקה, אז את מנסה להסביר כך..

תגידי שאת מוכנה לנסות לשות התנהלויות שאולי קשות לו, אם יסביר לך מה. תסבירי מה גורם לדברים שאולי לא נוחים לו. ושאת מבקשת שגם הוא ינסה להסביר כשמשהו מפריע, לפחות אחרי זמן לא רב - ולא לשתוק ממושכות, שאחרי הכל זה לא בונה את האוירה ביניכם.

וכמובן, להרבות בחיוכים - בריא לכולם..

מה גם שמציגים לך צד אחד. אם היינו שומעים במפורט למה הוא מגיב בשתיקה, יכול להיות שהיינו אומרים אחרת

יותר.

תחשוב שהיא עלולה להתחיל "לאכול סרט" שהמצב שלה גרוע ועלול להתדרדר לחינם. שלום בית הוא דבר חשוב ושביר

לוקחת לתשומת ליבי את מה שכתבתם.

הוא לא יכול להתמודד עם המצב הזה. מה הוא כן יכול לעשות? לשתוק. זה הנשק היחיד.

לא אוהב את ההגדרה של "אלימות והתעללות". קשה לו, לא אופטימלי, כואב לך אבל זה לא אלים, סתם חוסר יכולת שלו (או רצון) להתמודד.

והנשק הזה ממש פוצע אותי. השתיקה שלו היא לא שתיקה כואבת, אלא רועמת. הוא מביט בי במבט מתריס ומזלזל. כזה שאומר, ניצחתי אותך.

לא מבינה מה כ"כ קשה להתמודד עם אשה מצוברחת. אני לא בן אדם עצבני ולא כעסן, לא צועקת ולא מתפרצת. ותאמינו לי שזה לא קורה לי הרבה כי אני מפחדת מהעונש.

הוא עלול לומר את הדברים הפוך ממה שהתכוון.

תארי לך מציאות בה את עצבנית והוא משיב לך במהירות, כפי שאת רוצה. בלי שתיקות. מה קורה? את עצבנית, הוא עצבני, מילים נזרקות לאויר ואף אחד לא מבין אף אחד.

לעומת זאת, אם זה בגלל שאת עצובה או עייפה, זה בהחלט לא מתאים.

שאלה נוספת איך הגבת בעבר כשכן היה מגיב? האם התשובות שלו והניסיונות לרצות ולהרגיע אכן הועילו מבחינתך? האם היית מודה לו על הנסיון לעודד למרות שלא תמיד הוא היה מצליח?

כאב יכול להראות כמו התקפה. יכול להיות שיש בתוכו המון כאב אבל כשהוא מצטבר הוא יוצא החוצה בצורה מתקיפה (למשל שתיקה רועמת). יכול להיות שמשהו "אוכל" אותו באיך שהוא פוגש אותך, וכך הדרך שלו להתמודד..

יכול להיות שמאד חשוב לו שיהיה לך טוב, וכשלא טוב לך הוא מרגיש כשלון שלו. ואין לו כלים להתמודד עם זה וזה יוצא החוצה כלפייך בדרך הזו.

הרבה פעמים יש קושי גדול להתמודד עם מצבים שאדם מרגיש בהם שהוא חלש או נכשל. אם בעלך חווה את הקושי הזה אז זה יכול להסביר גם למה הוא לא מראה לך כאב אלא משדר שהוא חזק ומנצח, וגם למה כ"כ קשה לו כשלך לא טוב.

אם זה הסבר נכון אז זה מעצים מאד את החשיבות של לדבר על זה. כי הרצונות של שניכם כ"כ טובים והתוצאה בשטח מצערת את שניכם.

לא הבנתי ממה שכתבת - דברתם על זה פעם בזמן רגוע? או שגם בזמן רגוע אם את מנסה לדבר על זה הוא שותק? או שלא היתה הזדמנות כזו ביניכם?

אם לא הצלחתם לדבר על זה בשיחה פתוחה ביניכם אז הגיוני שלא תדעי אפילו לבחון אם מה שכתבתי כאן נכון, כי זה לא בהכרח נראה על פני השטח.

אם מעניין אותך כיוון החשיבה הזה והוא נראה לך קשור, אשמח להרחיב יותר בהמשך בע"ה.

זה מתרגם, אצלי לפחות, ככה: "בואי תכניסי את המשטרה והרווחה לכאן כדי להרוס את הבית"

המצב הספציפי הזה נשמע לי מאוד מאוד פשוט.

מה גם שלא שומעים את הצד של הבעל, ויכול להיות שההתנהגות שלו היא מופתית ביחס לצד השני.

לא כדאי להמליץ דברים שעלולים לערער את הקשר ככה סתם. עדיף לדעתי לפנות לרב שמכיר את שניהם כדי שיתייחס לדבר בצורה אובייקטיבית באמת.

היסטריים ואובר דרמטיים.

לא שופכים שמן למדורה. שתפנה לבעלי מקצוע רציניים, מסתמא עדיף רב (כבר שמענו על "יועצים" אחיתופליים)

דבר שני, תפסיקו עם העצות אחיתופל האלה

וד"ל.

אם הוא, כדברייך, אדם עדין, "המצוברחת" יכול להיות כבד עליו, אע"פ שזה דבר שיכול לקרות..

ובאמת, לאשה קשה לפעמים להבין מה מפריע אם היא ב"מצב רוח"..  היא חשה את  זה בתוכה, ואינה מבינה איך זה יכול להשתקף.

ואם את "מפחדת מהעונש"... כמה שזה נשמע מעלה-חיוך, כנראה שזה עוזר קצת גם לך..

[ומי שכתב אם "מפחדת" מזה, זה מריח אלימות וכו'.. במחילה, דווקא ההודעות שכתב הן בסגנון "אלים". מסתבר שגם הצד השני "מפחד" מהמצ"ר... יש בעיה, צריך לחשוב איך להתמודד. לא להגזים. כותב, "חיה בסרט".. מאיפה באות "מסקנות" כאלה]

[מניח שזה לא מכוון באמת כ"עונש"]

בוודאי לא זה שיש חשש כלשהו, וגם לא זה שיש מצב שבעקבותיו תגובה כזו.

תצאו לפגישה בנחת, ודברי איתו על הנושא בגילוי לב. המצב הזה לא טוב. אם היית יכולה לשאת זאת, בסדר. לא טוב אבל בסדר. כיוון שאת לא יכולה, ובצדק. דברי איתו על זה. יש סברה להניח שמדובר בהעתקה מרקע קודם. העתקה שהייתה אמורה להישאר מחוץ לדלת הנישואים שלכם. יעוץ היה עוזר לו להתמודד באופן אחר. הוא פשוט לא מכיר דרך אחרת להתמודדות עם קונפליקטים. 

לייעץ באמת בצורה אובייקטיבית. אף אחד כאן לא מכיר אתכם באמת, אף אחד כאן לא יהיה אובייקטיבי.

מעבר לזה, כל עצה כאן נגועה, שומעים כאן צד אחד ואי אפשר לדעת ו/או לתת תשובה או מענה.

ממליץ בכלל לא לסמוך על פורומים בשאלות כאלה, זה פתח להרוס זוגיות ונזק כזה יכול להמשך עשרות שנים אם לא עד 120.

את שותקת שתיקה פגועה?

את כועסת בקול רם?

את נהיית נכנעת רק כדי שיחזור וידבר אתך?

את מעמידה פנים כאילו את מפסיקה להיות עייפה, עצובה,עצבנית....?

חשוב שתצייני את זה בשאלה כי ייתכן מאד ששינוי תגובה שלך יביא

גם לשינוי בתגובה שלו.

הגברים ב"סוג של אלימות" כשהם שותקים.

כלומר אי אפשר להתלונן, אי אפשר להעיר, אי אפשר לבקר. ואז גם לשתוק אי אפשר?

אתן מבינות כמה בלתי אפשריות אתן יוצאות כשאתן אומרות את זה?

ועוד מגדירות את הבעל כאיזה מפלצת רק כי הוא שותק כשאתן מתייחסות בצורה פוגענית?

נשמע מתיש לחיות ככה,

לחיי כל הבעלים האלה.

שיש בספר הזה הרבה דברים שלא תואמים את תורת ישראל.

למרות שאני מניח שהוא כן מסביר את הצד ה"אנושי" (קרי לא-יהודי) שיש אצל כל אחד בצורה טובה...

את הסברת שאת הרגשת ש"נפגעת יותר", מהשתיקה. לא הצגת את זה כ"שוה-שוה". וזו טעות ראשונה.

דבר שני, כתבת ש"לא נכון שאנחנו לא נותנות מקום להגיב.. לדבר ולדבר"

אבל נכון ש"לא להתלונן, לא לבקר, לא לשתוק. זאת לא הדרך, אלא לדבר ולהגיד מה מפריע".

מוכרח לומר שזה פשוט מדהים.

"מכתיבים" לשני: אתה לא תבקר, לא תשתוק, תדבר. כמו האידיאל.

אני לא מתחייבת שלא אפגע, גם במה שאני יודעת שפוגעת (שזה היה הסיפור).. לי מותר, אני אשה, נסחפתי... אבל אתה - אוי לך.. תגיב רק בתחומי הגיזרה שהצבתי..

לא. כמו שיכולה לפגוע - יכול לשתוק. כל אחד עם צורת התבטאותו. והשתיקה כתגובה, כשאינה מכוונת לפגוע, אלא "מתגוננת", עדיפה על הפגיעה.

בוודאי שהכי טוב זה לדבר על מה שמפריע, להגיע להבנות. מעולה. גם הכי טוב לא לפגוע מראש.

אבל יש דרך עד לאידיאל. ובדרך הולכים הדדית. לא אחד עושה מה שבא לו - והשני בתוך הכללים שנוחים לזולת.

ובוודאי שזה שהגיב כך "לא הופך אותו למפלצת" - בדיוק, ואולי עוד יותר, כמו שזה שאת פגעת לא הופך אותך למפלצת. את בן אדם, קרתה לך תקלה, וטוב שידעת להתנצל. והוא בן אדם, איש טוב ולא אלים ולא צעקן כנראה, אז הגיב כפי שמגיב גבר שנפגע.

המסקנה נכונה. הכי כיף כשאפשר לדבר על הכל. על הכל - גם על פגיעה, גם על שתיקה, גם על סתם רגשות והרגשות ולמעלה מכך.

אבל כולל התחשבות בזמן שטוב לשני הצדדים לדבר (שכמו שכתבת בהודעה זו "אח"כ".. לא תנאי שאין דבר כזה). בזמן העיכול שצד אחד צריך לפעמים. לא נוח - אז למעט בפגיעות. לא "לתחום": מותר להגיב - לא ככה אלא ככה... לזה מגיעים בהסכמה ושיח ותהליך. לא בהכתבות ולא בסנקציות.

ומשמח שאתם בדרך זו. כנראה באמת בן אדם מקסים, ועם "לפנים משורת הדין"..

כנראה באמת איש טוב.

הוא היה פגוע - ואת הרגשת שאת "יותר פגועה ממנו".. מי אמר?

התנצלת, ואמרת ש"את לא מוכנה לקבל תגובה כזו של התעלמות".. במחילת כבודך - אם פגעת, איך את יכולה לומר לשני לא לשתוק, כי "זה פגע בך" ואת מעדיפה שיצעק.. ואם הוא לא רוצה לרדת לרמה הזו של צעקות? והוא בכלל לא מתכווין "למחוק" אותך, אלא זה בדמיונך התחושה הזו?

אז הדרך היא לא לפגוע - ולא להדריך את השני איך להגיב, עדיף בצעקות, כאשר מסתבר שכלל לא העלה בדעתו לנסות "לפגוע יותר" ע"י השתיקה. 

כמובן, אפשר להסביר עד כמה השתיקה פוגעת בך, ואם אתה יכול, אולי באופן קצת אחר וכו'.. אבל לומר, "אני לא מוכנה לקבל תגובה כזו"?.. בעיני זה אלים הרבה יותר מהשתיקה. נסיון "להשתלט" על הזולת, כולל על דרכי התגוננותו, ולנסות "להכתיב" לו גישה שאולי טובה "נשית" - צעק ויעבור - אבל יכולה לקלקל ולהוריד את אישיותו.

ואת צודקת, שבאמת הכי טוב לדבר. כולל על דברים כאלה. אבל "להבהיר" שאמנם פגעתי בך אבל אני לא מוכנה לקבל תגובה כזו, זה לא לדבר אלא להכתיב. כחני. כנראה שבאמת יש לך בעל מאד טוב וסבלן. הייתי מציע גם לך וגם לכל מי שקראה מה שכתבת, לא לנסות את השיטה הזו יותר מידי. איש יכול מאד לא להסכים לכך שבכל עת שתחפוץ, אשתו תוכל להוריד את השיח לרמה עצבנית/כעסנית - ואח"כ עוד לתבוע שישתף פעולה עם זה ולא ישתוק... 

שתתנצל, ואז זה מן הסתם ייגמר. כמו שקרה אצלכם, ויש להניח שהיה קורה גם בלי ה"תביעה" הנוספת שמצידך.

כמובן, להדגיש שוב, מותר וראוי להסביר עד כמה דווקא תגובה כזו, שותקת, פוגעת במי שפוגעת. אבל עד "ההבהרה שלא מוכנה לקבל".. ה"הבהרה" צריכה להיות כלפי פנים - לא "לפגוע מאד"; ואם קורה - להתנצל מהלב ולבקש בכנות "להשלים".

ולהתנהג בעצבנות זו התנהגות טבעית לפעמים. אלא שכשזה נמשך ימים ארוכים- זו החריגות ועל זה אפשר וצריך לדבר, עם הבנה לכך שנפגע או כועס אך הסבר שכשקצת נרגעים עדיף ללבן את מה שקרה ולצאת מהמתח, במקום לשתוק נצח ולהמשיך לכעוס בלב (מה שרק יכול ללבות את הכעס והעלבון עוד יותר כי אין מי שיקשיב, יסביר, ירגיע).

נא לא לדאוג! לא מתכוונת לפרק את הבית. יש לי שלושה ילדים מדהימים ולא מגיע להם בית שבור. אז ככה, ניסינו בעבר יעוץ קצר ונשלחנו לפסיכולוג. הפסיכולוג הגדיר את הבעיה שלו כ"פאסיב אגרסיב". כלומר - פאסיביות אגרסיבית. בעיית תקשורת שניתנת לטיפול. הענין הוא, שהוא לא מודה בבעיה, מאשים אותי ולא מוכן לטפל. 

האם לנצח תפגעי בו והוא יאלץ להתמודד?

לא ברורות כל התגובות פה שכולם פה מוחאים כפיים כששומעים צד אחד.

לא מקובל עלי שום דבר מהנ"ל. גם אם דרך ההתמודדות שלו היא פאסיבית-אגרסיבית זה לא אומר שהוא הטועה ואת הצודקת.

לכל עניין של שלום בית יש שני צדדים, ואם צד אחד מחפש אשמים, הצד השני לא יודה גם במקצת מהאשמה.

והוא לא כאן.

ממש עזות מצח.

מצטער, אבל אתם רק מעודדים את ההרס של שלום הבית פה.

@רוח צפונית אני מקווה שתעשי חושבים בצורה אמיתית ותורנית ותסתכלי גם על החלק שלך, כדי שלא תשתמשי בעצות האחיתופל האלה.

ולא, הוא לא חייב להיות נוכח. יש דרכים לטפל.

יש רק דרך אחת לטפל בזה.
להושיב אותו לשיחה פנים אל פנים{אף שעל פי  התאור שלך אני מניח שכבר כשתעלי את הנושא יש סיכוי סביר שהוא ישים על זה טאבו ואולי אף יתחיל מיד בענישה של שתיקה וסיום השיח לעוד שבועיים על העזת הפנים שלך לביקורת..}ובכל זאת...אם הצלחת לדבר איתו באופן בו את מקרינה לשם שינוי שאת לא מפחדת מהתגובה שלו אלא את מוציאה את הלב שלך החוצה על השולחן. 
אם הוא יתעורר מה טוב.
אם הוא לא ייתן לך להגיע למצב בו הוא מקשיב ושומע את הטענות שלך באופן מכבד.
אז תשבי ותכתבי את כל מה שיש לך לומר על דף.
ותתני לו לקרוא.
באופן הזה הוא יאלץ להתמודד עם העובדות והביקורת.
אין דרך קלה ואין פה קסמים.
אם הוא אדם טוב ביסוד, הוא יצטרך להבין שמה שהוא תופס כנורמלי לא עובר מסך אצלך.
ואם את חשובה לו מספיק...הוא ישתנה ומהר.
היה והקיר נשאר קיר...
אז השאלות הגדולות חוזרות אלייך...
אולי הגיע הזמן לחשוב אם את רוצה עד מאה ועשרים להיות מוכה רגשית ולשלם מחיר כלכך כבד כי לבחור יש בעיה אמיתית.
השורה התחתונה:
מתוך לימוד זכות את מחפשת להגיע לשיח אינטימי בו את מבצעת שיקוף של חומרת המעשה הזה מצידך וכמה שאת תופסת את זה לא  פחות ממעשה אלים משפיל ומקומם.
10 שנים זה מספיק די והותר לשמור דבר כזה בבטן.
יהי רצון שיהי רצון....
בהצלחה.
 

הרי אמרה שמישהו שם" נשבר ראשון", כלומר, שגם לה יש יכולת לסיים את המצב הזה.

איך אפשר על סמך המעט שנכתב כאן, להגיב בביטויים כאלה, "טרור.. אכזרי..אולי הגיע הזמן לחשוב.. מוכה רגשית".. דברים כאלה, שיכולים לעורר בעצמם רגשות מאד שליליים - לא אומרים על סמך מידע מועט כזה.

אם כי את הרעיון עצמו, איך להגיע לשיח (כתיבה למשל), אפשר לאמץ.

זו דעתי.

1. זו ןא בדיוק סתירה.. שהרי הוא לא הופך להיות פראי ולא עדין כשאינה במצ"ר טוב, ה"כנגד זה" שכתבה, היה שמתכנס ושותק. 

כמו שכתבתי, מי אומר בתגובה למה זה קורה. כמו שאפשר לכתוב "שומו שמיים, עצבנית".. אפשר גם לכתוב, "שומו שמיים, שותק"....   לכל אחד יש דברים אליהם הוא רגיש. אינני אומר מה קורה שם וגם אינני  יודע. אבל המחשבה כאילו אשה יכולה "להתעצבן" וזה לגיטימי, ואם איש שותק כתגובה (ואיננו יודעים האם זה סוג של "נקמה", או פשוט אי יכולת/רגישות לעמוד בהתצבנויות חוזרות, או התגוננות), זה לא לגיטימי - אינה מחשבה נכונה לדעתי. מה גם שהעידה ששניהם יכולים לסיים את השתיקה הזו "באיזשהו שלב". כלומר, לא רק בדיו להחליט מתי חוזרים לדבר.

2. זה לא "פחד מעונש", להבנתי. אלא הכרת התגובה על התנהגויות מסויימות שפוגעות בו. ולכן השתדלות לא להגיע להתנהלויות כאלה.

כמובן, הכי טוב להגיע לאיזה שיח, בע"פ או בכתב, מה לא נעים לשני הצדדים - ואיך כל אחד עושה המקסימום להימנע מזה. גם אני מסכים שאם על כל שטות תבוא שתיקה, פשוט כשיטת לוחמה, ולא כהכרח, אין לכך כל מקום.

3. זו השאלה. לפי דבריה, לא באת היה שיח. כמה שזה נשמע מוזר, יש דברים כאלה. לפעמים אנשים חיים זה עם זה, אפילו חיים בטוב בדרך כלל, ויש נקודות שאינם מבינים איש את שפת רעהו, כל אחד רואה אחרת ולא מבין מה השני רואה...  אכן, צריך הלגיע לשיח. ובהנחה שיש כאן שתי נקודות מבט שלא נפגשו.

4. פירוש של מבט, זה דבר קשה. האם זה "ניצחתי", או אולי "הפסקתי את מה שמציק לי".. קשה מרחוק לדעת, אפילו שכתבה. הרי יתכן שהצד השני "נחלש" מהאופציה "להתעצבן" עליו ללא סיבה, או להיכנס לשדר של מצ"ר שממש גורם לו לדכדוך. קשה מאד לדעת מרחוק. חשוב מאד להגיע לשיח הדדי. כלומר, שכל אחד אומר לשני, אולי אני לא מבין/ה מה את/ה מרגיש. בוא ננסה להסביר.

5. הכותרת אינה אומרת כלום. הרי ברור שהיא סובלת מזה. וברור שמצער שהיא חשה כך. אבל זה לא אומר שזה הפירוש של  ההתנהלות מצידו. 

ולכן, לכנות את  זה בכינוים קשים ואלימים, שיכולים להצית אש, לייצר מה שלא קיים - זה מסוכן.

המידע שאפשר לשאוב ממה שהועלה כאן, אנו מספיק במקרה כזה, לדעתי.

זה כמעט מה שנקרא "פסיכולוגיה בגרוש"..

היה להם כנראה ביקור קצר אצל פסיכולוג שהגדיר כך. זה לא בהכרח מדע מדויק.

וגם אם נאמר שזו "אבחנה" מדוייקת, הרי מדובר על משהו שהוא בגדר מנגנון הגנה של אדם (זה חלק מהגדרת בעיה כזו). ולכן, לכנות את זה בכינויים כבהודעה שלגביה התייחסתי - באומרי שאין מספיק מידע - ממש לא שייך.

אדרבה, הקרנה של גישה כזו אל האשה, תפעל בדיוק ההיפך ממה שיכול לעזור.

בולם פיו בשעת מריבה, זה כמובן טוב מאד.

מי ששותק, כי אינו רוצה להיכנס לסגנון של "מריבה" ואינו בנוי לכך, גם טוב.

מי ששותק שתיקה שמתמשכת אח"כ, כי זה אמצעי התגוננות ואינו בר הכי לדרך אחרת, הרי שזה דבר שצריך עזרה. איך אחרי ההתכנסות הראשונית שלוקחת את הזמן הסביר שלה, פותרים בעיות וחוזרים לשיח נורמלי. לפעמים תלוי בשני הצדדים, לפעמים יותר בצד אחד.

ומכיוון שאכן זה אינטרנט, וגם מה שכתבה שהיה כאילו "אבחון" נראה שזה לא משהו שבא מהיכרות עמוקה, אז קשה להגדיר באופן ודאי.

אני לא כתבתי שפ"א, זה "בולם פיו בשעת מריבה".. כתבתי, כמו שחזרתי כאן, שגם זה מנגנון הגנה, ולכן לא שייך לכנות את זה בכינויים שנאמרו לעיל, "טרור, אכזרי.." וזה גורם ההיפך ממה שאפשר להועיל, גם אם האבחנה היתה נכונה.

מלבד זאת, הערה שנכונה לא רק לנושא ספציפי זה. בהחלט יתכן גם צדדים "בעייתיים" וגם צדדים טובים מעורבים זה עם זה. גם עדינות שאינה מתבטאת באופן אגרסיבי - וגם בעיה איך לסיים את הענין עם שמירה על העדינות הזו, בשיחה טובה.

זה ענין של עבודת מידות, שגם ייעוץ פסיכולוגי לפעמים יכול לעזור לה. הנטיה כיום, להעביר את הכל מיכולת העבודה המידותית להגדרות פסיכולוגיות מובנות, גם בה יש הגזמה.

מצטט  מ"ביחד" חלק א' עמוד 147:

"נרחיב בנושא האלימות המילולית

האלימות המילולית מתחלקת לשני סוגים עיקריים:

הסוג הראשון: קללות, איומים וניבולי פה.

הסוג השני: שתיקה.

שתיקה וברוגז הם סוג של אלימות פאסיבית שהיא לפעמים חמורה יותר, ותוצאותיה קשות יותר מהאלימות האקטיבית...

ואני אומר שאין התעללות נפשית גדולה יותר מלתת לאשה את ההרגשה שהיא לא קיימת והיא כמו אוויר"

סבורני שזה עונה על שאלת הפותחת

מדבריה נמצאנו למדים שלבן זוגה אין מה לענות לה, כשהיא מנסה להבין את ""מנגנון ההגנה שלו""- הוא עונה בשתיקה - - - 

וכן, שאינו מעוניין ביעוץ.

מסכים איתך בהחלט שעליו לעבוד על מידותיו.

ראשית, אמנם שמעתי את שמו, אבל אין אדם ש"כולל הכל" בכתיבה ואיני מכירו אישית. אבל הכי מסוכן זה לצטט נוסחאות. לפעמים אפילו לכתוב אותן, אם הקוראים באמת לוקחים את זה כאילו "קיצור שולחן ערוך".

דווקא זו דוגמה קלאסית, כי ברור שהוא מתכווין במה שציטטת לסוג של נשק כזה, התעלמות. לא קיימת, כביכול [ולמה דווקא "לתת לאשה הרגשה"? כבר שמענו על מקרים כאלה גם מהצד  השני. אני לא מחזיק משימת אחד המינים ל"קרבן" האולטימטיבי. לפעמים זה קורה מכיוון זה, לפעמים מהכיוון השני - ולא פחות חמור].

סביר מאד שזה לא מה שדובר כאן. לא סוג של נשק מכוון, אלא סוג של התגוננות באופן שאינו מצליח להתכוונן למינון נכון. זה דבר שצריך עבודה וטיפול - אבל לא התופעה שציטטת, שהיא משהו של "דווקא".

ולכן, מסתבר שזה לא עונה על שאלתה. ואכן, מסתבר לא פחות שאין בידינו לענות על שאלתה באופן מוחלט, עם הקצת נתונים שכאן. אפשר לעודד נסיונות להגעה לשיח על הענין. באופן שייצר כלי של דיבור אחרי השתיקה הראשונית. דיבור ודיון רגוע. הלוואי. שום ציטוט של "חומרת הענין", ו"התעללות" לא יועיל כאן, וגם לא אחראי. אדם זה כידוע דבר מורכב מאד..

שההתגוננות אינה מזה שהיא עייפה, אלא כמו שכתבה במכלול, שדר של מצ"ר מסוים, שנכלל ב"עייפות". זה דבר מאד מצוי. לא משהו "תיאורטי". יתכן שזה מוציא לו את הרוח מהמפרשים.

זה לא שהיא עושה בכך משהו רע, אבל הכיוון אינו "אלימות", אלא עזרה לשני הצדדים.

והנקודה כרגע, היא לא ניתוח אובייקטיבי של המצב, שאין את האינפורמציה המספיקה בשבילו - אלא מה יכול לעזור בתגובה לשואלת. הנסיון מראה, שתגובות כאן יכולות להשפיע לאנשים על השיפוט, כולל לעורר רגשי זעם, או לאידך תקוה ודרך פיתרון. 

לכן, קביעת כותרות קצרות על "אלימות", "טרור", "התעללות", עלולה להזיק לדעתי. בפרט שגם ב"איבחון" שאמר להם מי שאמר, הדרך אינה ע"י גישה שזו המשמעות של האדם.

[והשם הזה "הרב קוואס" דווקא הוזכר פה הרבה. ואני גם חושב ש"פמיניסטיות" כאן הן ממש במיעוט..]

כתבת "מה יש להתגונן על עייפות" - אז אמרתי שלפי מה שכתבה, אני מבין שזה לא עצם זה שהיא עייפה לפעמים, כי כתבה את זה ביחד עם "עצובה, עצבנית", שגם זה לא עבירה כ"כ חמורה...

לא "הואשמה" בכלום.

וזה שהיא סובלת מהענין, די מובן, וליבי עליה. כבר נכתב לעיל שזה מאד  קשה להיתקל בשתיקות ממושכות.

לא על זה היתה התגובה. אלא על היציאה ב"פלומבות" קיצוניות להגדיר דברים שלא יודעים.

יש בעיה, אף אחד לא התכחש לכך; צריך לפתור. פיתרון זה לא ע"י שכותבים כאן כל מיני מילים קיצוניות.

זו דעתי.

[לא יודע על איזה שרשור את מדברת, מכל מקום כאן לא היתה כל השערה על האשה בכיוון שלילי]

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.