זו שאלה דו-כיוונית שגם צצה פה לעתים.

אבל אם שאלת על דעת לקבל תשובה,

להישאר בישיבה זה קשה ומסובך הרבה יותר מלמצוא את הבחור שאת מחפשת. חלק אנשים ישרים וטובים ויראי שמים, אבל מחנכים ורבנים לא יצאו מהם. אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ, ולפעמים לא מוצא מקום מתאים. ואחרי שנים ארוכות לפעמים גם לבחורים מוכשרים "נגמר הסוס". לא שלימוד תורה לא חשוב בעיניהם, אדרבה הם עשו דרך ארוכה והיא מעייפת: ללמוד מבוקר עד לילה, ולפעמים יותר, זה לא מובן מאליו, גם אם זה לחמש שנים ולא עשר. חלק לא יכולים להרשות לעצמם להישאר בישיבה, כי להורים אין איך לתמוך. (יש שמתקשים עוד כרווקים). לא סתם רוב האברכים לא נשארים לנצח בישיבה.

אברך, בשימוש היום-יומי הוא "תלמיד נשוי", זה לא בהכרח הופך אותו לאיזה עילוי או משהו.

מעשית, זה לא כזה מורכב:

פונים לשדכנית ואומרים לה מה את מחפשת.

[חוץ מזה שהקפיץ אותי שדווקא "אברך" = "אוהב ללמוד תורה, דבק בה', שכל המהות שלו רצון ה'". פרק אחרון של מסילת ישרים].

הכוונה שלי היא להכיר מישהו שברצון ירצה להיות אברך. 

כי זה אומר עליו המון, על הרצון הגדול שלו ללמוד תורה ולהשקיע בזה המון גם אחרי שהוא סיים את הישיבה.

יכול להיות שרק בשנים הראשונות יהיה אברך, או רק כשהוא בישיבה גבוהה / הסדר.

פשוט יצאתי עם לא מעט בחורים "דוסים" והכל, באמת דוסים. אבל בתכלס הם לא משקיעים בלימוד תורה וזה משהו שמאוד חשוב לי. אם עכשיו כשאין לו טרדות, ומשפחה, והוא עדיין נמצא במסגרת ישיבתית הוא לא משקיע, מה יהיה אחר כך? לכן אני רוצה בחור שלפחות כרגע רוצה, כי זה מעיד על המסירות נפש שלו לתורה וזה מה שאני מחפשת 

ע"פ רוב, מי שלא השקיע בלימוד תורה בתנאים האופטימליים לא יצליח יותר בחיים הקשים "בחוץ".

צודקת שיש כאלו שה"בחוץ" דוחף אותם יותר, לכן הקדמתי "על פי רוב".

ועדיין, שתי התופעות לא שוות אחת לשנייה בהיקפן.

אבל עיקר דברייך נכונים, הישיבה אינה ערובה רוחנית.

(ביאליק כתב על זה יפה ב"לבדי").

אני לא חסיד של איתור חתן/ כלה על פי סימנים. אם את מחפשת מישהו שמשקיע בלימוד תורה, חפשי אותו, בלי קשר למקום בו הוא עומד. אם התואר אברך הוא רק ה"מסביב", אז זה שולי ביחס לתכונה שאת מחפשת וההיצמדות לסימנים תקשה עלייך, לדעתי.

דוגמה מהצד השני: לפעמים בחור יכול לחשוב, "בחורה+שנת מדרשה = תורנית". אם העיקר זו התורניות, למה שלא יחפש פשוט מישהי תורנית וזהו? (לא שאני מזלזל במדרשות וכו' וכו')

סיבה שנייה היא שסימנים הם בגדר הערכה כללית, מה שיכול לגרור אכזבות מיותרות.

בכל מקרה,

בהצלחה. 

באמת כמו שמדרשה זה ממש לא אומר (אני לא עשיתי..) אז גם ישיבה לא. 

בוודאי שזו הערכה כללית, כמו שכתבת. זה פשוט נותן קו מנחה למה שאני רוצה.. 

גם אם אומרים לי שהבחור שואף להיות אברך ברור שאני אשאל ואברר גם איתו (אם נפגשים) מה הכמות והאיכות של הלימוד תורה שלו ואיך הוא ביום יום בעבודת ה'. וכל זה גם בנוסף למידות, ולתכונות שצריכות בסופו של דבר להתאים לי.

בקיצור, ישתבח שמו שיש כאן יד עליונה שמכוונת, כי אחרת הסיכוי שאמצא אותו הוא דיי אפסי.

מאמינה ובוטחת  

אני לא מקובעת או משהו, שיוצאת רק עם בחור שלומד תורה כל היום כרגע. העיקר שלימוד התורה באמת יהיה לו חשוב. כמו שעניתי בתגובה למעלה.. ואם היה תלמיד ישיבה ולמד באמת כל היום בשנים מסוימות זה גם מעיד על אהבה ודבקות. וזה מה שחשוב. פשוט עד עכשיו קיבלתי הצעות שלא התאימו, אז חשבתי שאם אעלה את הרף, וארצה בחור אברך גם ההצעות ישתנו. וזה לא אומר אברך ל50 שנה. אלא העובדה שהלימוד התורה יהיה מרכזי בחייו. גם אם יעבוד בעתיד. 4-5 שעות לימוד כל יום.. על זה אני מדברת. כי זה כל כך חשוב .. ואני בת 21, אז יש לי אישור לקוות ;)  

תודה !

השם



יש.
בשפע.



אבל רובם לא לנצח יישארו בישיבה
גם לא בטוח שכקרווקים.
גם מה ש@לך דומיה תהילה אמר
וגם מהש@אורות הכתובה כתב.


ואני מוסיפה בעיניי-
יהודי שרצון ה חשוב לו בתכלית
יצא לממש את כשרונו גם בעולם המעשי
לא רק מהבחינה הכלכלית שבדבר.


אלא כדי לממש את היכןלת המעשית להוריד לחיי המעשה אידאלים גדולים של קדושה וטוב.


משתמע מדברייך שרק מי שספון באהלה של תורה וממית עצמו עליה [ואולי קוראים לו "תלמיד ישיבה" ויותר מאוחר כנשוי "אברך"] , נכלל בהגדרת "כל מהותו היא רצון השם"
אני חושבת שזה לא בהכרח נכון.
נראלי שהשם רוצה שהתורה תהיה דרך חיים מעשית ולא רק אמונית מהותית פילוסופית.


דווקא אדם שעמל לפרנסת ביתו ומקיים את חובתו שהשם ציווה עליו (גם מצות פשוטות שלא כולם זוכרים אותן)
ומתוך קושי ומסירות נפש לומד את מה שיכול

נראלי שפה כאלף עדים
יש את ההתמסרות וההקרבה. והחשיבות. שגורמת לו למסור נפש כפשוטו.
לא למות באוהל התורה
אלא [גם] לחיות ובעיקר- להתגבר על רצון לישון אחרי עמל מטורף ומפרך, לכופף את עצמך ואת הרצון הפשוט שעל פניו מאד מפתה (לנוח)
וללמוד תורה. "לספר מעשי יה" ביומיום.

בזה נמדדת גדולה.
במעשים 'קטנים'.

ומשם מגיעים המעשים וההתמדה גם בהמשך החיים, וגם אם לא מתאפשר בגלל סיבות שונות לשבת כל היום בבית המדרש.. 

מה שהסכמתי איתך עליו, זה שבחור ירא ה' לא חייב לשבת וללמוד כל היום. אלא לחיות את התורה והדבקות בה' בכל המישורים. אבל בחור כזה בדר"כ, יש בו רצון מסוים ללמוד כל יום תורה ושזה היה מרכזי ביום שלו. אבל לא תמיד המציאות מאפשרת, מכל מיני סיבות. ולכן עניתי, שמה שחשוב לי זה שהוא *ירצה* להיות אברך. וזה מעיד מבחינתי על הכמיהה שלו ללימוד תורה. ומשם מתקדמים עם החיים... ונכון, כל אחד עובד את ה' באורח החיים שלו. לא משנה אם הוא עובד, לומד תורה, או עושה תואר. אבל מה שמתאים לי כרגע זה בחור שלימוד תורה הוא מרכזי אצלו. כי לי זה מאוד חשוב. בחיי היומיום ובחיים בכלל. 

מי שזוכר,מומלץ לפעול בהתאם ;)

יש סך הכל 500 כאלו שנשארים בישיבה לנצח.

בכל הציונות הדתית כולה.

אז כן , קשה ומסובך כנראה.

(בנוסף כמובן לכל מה שנאמר כבר בשרשור הזה.)

מה שכן - הרבה מהשאר עובדים אבל לומדים ככל שהם יכולים.

ככל שהבחור צעיר יותר, יש יותר סיכוי שהוא עדיין בישיבה, אחר כך - הסיכוי יורד.

כמו שכתבתי גם בתגובות האחרות, אברך זו הגדרה פשטנית לבחור שנפשו חשקה בתורה...

גם אם הוא "רק" רוצה להיות אברך זה מדהים כשלעצמו. פשוט בהגדרה שנותנים לאנשים שיציעו אני לא אגיד - שלומד לפחות 4-5 שעות תורה ושזה מרכז חייו - אלא פשוט אברך. שיש בו רצון כזה. המציאות זה עניין אחר ומורכב, אבל ההגדרה יכולה לנסות להעיד על הבחור שהוא מקפיד מאוד בלימוד תורה בוודאי שאני לא אומרת ולא חושבת שבחורים שלומדים שעה שעתיים ביום הם לא יראי ה' ח"ו. או לא מקפידים. פשוט לי, הקטנה, מתאים בחור שאוהב ממש ללמוד כי אני בעצמי כזאת. משתדלת לפחות. 

גם כל אחד תופש את זה אחרת.. סדר עדיפויות ופרשנות כמו עוד דברים בחיים.

לי מתאים משהו אחד, לך משהו אחר.. לי חשוב כמה שעות טובות ביום. זה לא מעיד על בחורי ישיבה אחרים או על מדד ליראת ה'.. בהצלחה ! 

זה לא שמציעים לי בחור, ואני ישר שואלת "הוא רוצה להיות אברך?" ועונים לי "לא, אבל..." ואני מנתקת. ממש לא. פשוט זה מראה על הסגנון, וכמובן שזה לא שחור לבן, ויש עוד המון שאלות ודברים לבדוק כשמציעים בחור.. פשוט עניין הלימוד תורה הוא ממש ממש ממש ועוד פעם ממש מרכזי אצלי. לכן, כן, אני אתקע על זה ואפסול על זה.. אם בחור לומד בקושי שעה ביום, זה עניינו, וזה אחלה. לי אישית הוא לא מתאים. אני מעוניינת ומתפללת לבחור שלומד הרבה... גם בכמות וגם באיכות . בע"ה. 

לימוד תורה זה כ"כ חשוב... 

מראה גם עלייך.

זה קצת מוגזם וחצוף לדרוש דרישה מוחלטת כזו , אף אחד מאיתנו לא צדיק גדול או לפחות לא חושב את עצמו לכזה , "כל המהות שלו לרצון ה' " -באמת ? , עדיף לחפש אדם עם מידות טובות ושקובע עתים לתורה - וזה יעיד על תכונות כאלו , אבל לדרוש תכונות כאלו מראש זה מוגזם ויש בזה גם קצת חוצפה לדעתי. סתם ססמאות וקלישאות שחוסמות , כן , בדורנו יש הרבה אברכים ושמוכנים להיות אברכים - אבל אני עדיין לא יודע  אם אלו תואמים את הדרישות שלך בהמשך , אולי בגלל זה את לא מוצאת בחור כזה ? 

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?