קשור אליה: להוריד כלי אוכל אחרי הארוחה, לשים כביסה בסל המתאים, לסדר שולחן וחדר שלה.

אוהבת: לשטוף כלים, לערוך שולחן שבת, לטאטא, לשחק עם אח קטן, וכו'...

בשמחה, באהבה, מתוך הקשבה ושיתוף.

בהצלחה!

להוריד מהשולחן לכיור למשל , או לשים בסל כביסה ארחי המקלחת, או לערוך שולחן לשבת. 

(אלו דברים שהיא עושה רק כאשר אני מזכירה /אומרת לה )

* לשטף כלים אני מתכננת ללמד אותם הקיץ. הודעתי ואמרתי לילדים שלי.

מקווה שזה יהיה בסדר מבחינתה

לי יש ילדה שיותר בענין של בישול, אפיה וכלים והשניה יותר אוהבת לסדר.

באופן כללי- שמתי לב שצריך לפרוט לפרטים את המשימה. נניח: לסדר את החדר. זה כולל המון פרטים, שצריך ללמד. לסדר מיטות, לעשות ערימה של כל מה שיש  על הרצפה, לאסוף בגדים לכביסה, להרים משחקים למקום וכו' וכו'. 

כמובן שצ'יפור מאוד עוזר. ולא להכריח, כדי שלא ישנאו את זה.

לדעתי בגילאי א-ג יכולים לטאטא ולשטוף, לשטוף כלים- תלוי בילדה, לתלות ולהוריד כביסה, לסדר בגדים בארון, לשים פירות וירקות במקום אחרי קניות שבועיות, להשקות עציצים וצמחים בגינה, לחתוך ירקות לסלט, להכין עוגיות, לארגן שולחן מבולגן מכל מה שיש עליו, לסדר ספרים בספריה.

בהצלחה!

בת 6 , סיימה גן.

אני עומדת על זה שהיא תוריד את הכלים שלה מהשולחן לכיור בעצמה,

 היא עושה את זה בשמחה. אם היא מגישה לי שאני אוריד לה אני מבקשת שתשים בעצמה בכיור.

לזרוק חיתולים לפח היה הג'וב שלה עד לא מזמן, כרגע אין חיתולים..

סיימה לשחק, שתאסוף.. לא כזה אוהבת לאסוף , צריך לדרבן אותה אבל היא אוספת בסוף יפה.

לטאטא אני נותנת לה גם והיא שמחה, אבל בגלל הגיל הצעיר זה יותר

מטעמי חינוך ולא באמת שהיא מצליחה לטאטא כמו שצריך. 

לא נותנת לשטוף כי זה יהפוך להיות חגיגת יום המים... עדיף לי לשטוף זריז בעצמי וזהו.

דברים שמתאימים לגיל : לדעתי ילדה שעולה לג' יכולה כבר להוריד כביסה וללמוד לתלות כביסה ולקפל כביסה אם זה לא במרפסת בקומה גבוהה.. אלא בתוך הבית או החצר. 

לשטוף כלים לא הייתי נותנת לפני כיתה ה' אם לא בא לי שכל הבית יקבל צהבת או משהו כזה.

אבל לפרק מדיח ולשים בארונות את הכלים אם יש מדיח אפשר וגם אני הייתי עושה את זה בגיל הזה.

לשים את הבגדים שלה בסל כביסה. 

לסדר את החדר ברמה שהיא מצליחה.

להוריד את המצעים כשמחליפים מצעים ולהעביר לסל כביסה. (להציע מיטות היא לא אמורה בגיל כזה, אפילו לי זה קשה..)

לעזור בעריכת השולחן לשבת

לטאטא .

אפשר להחליט נניח ששלוש משימות בשבוע, באופן קבוע, הם האחריות שלה וזו עזרה בבית, לדוגמה: לקפל את הכביסה של אותו יום מסויים בשבוע ולהכניס לארונות. ולעזור בעריכת השולחן לשבת, ולטאטא את הריצפה אחרי ארוחת ערב כל יום, שעל שלושת הדברים האלה מקפידים , ואפילו אם היא בדיוק רואה סרט או משחקת או שסתם לא בא לה כרגע, היא צריכה כי אלה התפקידים שלה בבית. 

ודברים שמובן מאליו שהם "שלה" ואין על זה דיון בכלל כי זה שלה, לדוגמה, לפנות את הכלים שלה אחרי הארוחה, לסדר את הבלגן שהיא עשתה, לטאטא את הריצפה שהיא ליכלכה וכד' .    

על שאר הדברים מותר לה להגיד "לא עכשיו" או "אחר כך" או "לא" אבל זה לא יפה להגיד באופן קבוע לא כשאמא/אבא מבקשים אפילו אם זה לא התפקיד המוגדר שלה. נתון לשיקול דעתה ולהדגיש שזה יפה וחשוב לעשות דברים מעבר...  אפשר לפתח כאן שיחה ...

ברור שהיא רוצה לחקות אותך, וגם ברור שלא תבני על מה שהיא עושה.

בגיל 6-7-8- והלאה זה כבר אחרת. 

יש רצון שהילד ישתתף באמת בתחזוק הבית. שאם מסדר את החדר- יעשה את זה באמת. אמנם לא חייב להיות ברמה שלי, אבל בהחלט ברמה המניחה את הדעת. 

ובגיל הזה גם "לא בא לי". 

מה שאת עושה זה מעולה- משתפת בגיל צעיר ומלמדת. יש דברים שצריך הרבה סבלנות כדי ללמד ולא לעשות בעצמי, אבל בסוף רואים תוצאות. 

גם הילדות שלי עשו דברים מגיל צעיר ועדיין לא תמיד יש להן חשק לעשות...

אבל מותר להן, הן ילדות.

רק שזה לא קו ישיר בין מה שעשו בגיל שנתיים למה שעושים בגיל חמש. כל גיל והמאפיינים שלו.

יש שנותנים תפקיד מוגדר לכל ילד. יש ילדים שזה עוזר להם לא להרגיש עומס מטלות (מצד שני יכול ליצור מצב קיצוני של התעלמות מצרכים אחרים, לומר: זה לא התפקיד שלי אז...)

יש שנותנים תפקיד כל פעם שמחדש, תלוי בצורך של אותו רגע. זה מצריך גמישות מצד הילד (דבר חשוב לחיים), אך גם יכול לעורר התנגדות (למה אני כך והוא כך, למה רק אני...)

לפעמים אנחנו עושים חלוקה של חדרים - אתה מארגן את הסלון, חדר וכו'.

בטח יש עוד...

חשבי מה מתאים לך כאמא, ולכי עם זה עד הסוף.

לא כל הילדים יודעים להסתדר עם מטלות טכניות, יש כאלה שיש להם יותר כישרון לזה.

אך אנו כהורים, צריכים לא להסתמך רק על הילדים שזה הולך להם בקלות כדי להרוויח מהר יותר בית מסודר,

גם כדי שהם לא ירגישו שהכל נופל עליהם

וגם כדי שאלה שלא הולך להם בקלות יוכלו להתנסות לאט לאט וללמוד להתייעל,

כי כבוגרים והורים בעצמם הם עלולים לומר - אני לא טוב בזה, אז אני לא עושה. (כמו בכל דבר בחיים)

עצם התהליך חשוב, יותר מהתוצר.

אני אישית אומרת לילדים הגדולים יותר (11,9) - החדר שלכם באחריותכם. ועומדת על כך שייראה מסודר באופן סביר ולא הסטרי, שיתייחסו אליו פעם ביום או כשממש צריך יחס. מידי פעם אני מפנקת אותם כשהוא ממש מסודר ושוטפת אותו באמצע היום כך שהוא נראה מבריק ומחמיאה ש"איזה כיף להיכנס לחדר כזה".

מעבר לזה יש אחריות לסדר אחרי פעולות שלהם - כמו מקלחת, יצירה, ארוחה וכו'.

מבחינתי זה לא עניין טכני או חינוך לעזרה, אלא עניין חינוכי משמעותי של לקיחת אחריות על המעשים שלי,

ושאין סיבה שמישהו אחר יצטרך לעבוד יותר בגללי.

 אני אישית לא ממש הקפדתי אם הילדים שלי יותר מדי.

לסדר משחקים זה ברור ודי עומדת בזה. בגדול זה הכול.

מדי פעם מבקשה מהגדולה (עוד מעט בת 9 -עולה לג') לסדר את השולחן כתיבה שהוא שלה.

אחרי שהוא נראה ממש מבולגן. הבן הקטן של בן החמש מאוד רוצה לעזור.

כל שניה אמא מה אפשר לעזור..... אז אני מבשלת /מטגנת. תוצאי את השמן מהארון, תביא ירקות מהמקרר,

עוזר לפרק קניות בכייף בקש לשטוף את הבית איתי בית (עשנו פעמים )עם מגב גדול רגיל ....

ביום שיש עורך כמעט לבד את שולחן שבת (עם עזרה במפת ומפת הניילון השקופה והיין כמובן).

הוא גם מאוד אוהב להפעיל את המכונה כביסה. בגדים אנחנו מכנסים ביחד (לא תמיד באה לו).

הכפתורים הפעלה יותר מעניין.... אז הוא לוחץ ומפעיל , כמובן שלידי.

כלים גם פעם אחת ניסתי לאחר נדנו ובקוש ממנו ....

לכן חשבתי שעכשיו זה חופש גדול וכדי להתחיל ללמד אותם עוד דברים.

הצעתי שנשטוף כלים ביחד (גם הגדולה). ושלאט לאט אביא משימות גם לגדולה.

אולי משהו יותר מוגדר כמו שכתבו כאן. זה לא שהיא לא עושה. פשוט אין משהו קבוע.

כשהיא מורידה בגדים בערב במקלחת אז אני מבקשת לשם בסל הכביסה.

לפעמים מבקשת להוריד כלים מהשולחן או לפרק קניות. אז היא כמובן עוזרת.

עורך מדי פעם שולחן שבת כשאני מבקשת ויש לחץ (לא מספיקה ...).

בגדול כך זה אצלנו. וחשבתי לנסות להרגיל אותם לקצת יותר עזרה בבית.

במיוחד לאור העובדה שהקטן ממש רוצה /אוהב לעזור.

יש דברים שהיא פחות מתחברת (לפרק קניות למשל ), אז נראה מה היא אוהבת ורוצה לעשות.

אז איך כדי להתחיל , אני רוצה שהיא תעזור קצת יותר .....

לדבר איתם /אתה - ולשאול מה היא רוצה לעשות ?

מה היא אוהבת /מוכנה לעשות ?

לעשות טבלה ?

לא רוצה שזה הה בכוח /באי רצון ולעשות לי טובה.

היום למשל בקשתי ממנה לעזור בלפרק קניות ,לא התלהבה במיוחד עשתה פרצופים, מעיין טובה ....

מעדיפה שזה יבוא בכייף ושמחה לא בריב/ טוב נו אמא ....

אשמח לשמוע מכם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....