זו היתה ארוחת שבת עם המשפחה אחים גיסים. סיפרתי להם איך כשהייתי בצבא המ"פ איבד משהו מסווג וניסה להפיל את זה עלי בשביל שאלך לכלא במקומו (רק במקרה אחד הממים תפס אותו ומנע ממנו לבצע את זממו) ושאני לא יודע בעקבות כך אם אני רוצה לעשות מילואים.הם אמרו לי שאני טועה ונתנו לי תגובות מאוד לא ענייניות כמו לדוגמא שאם אני לא עושה מילואים זה אומר שאני שמאלני או שאני סתם אומר את זה בשביל לעצבן אותם ולעשות להם דוקא.ואני שואל למה יחסים בתוך המשפחה נראים ככה? למה עם חברים אני מקבל תשובות עניניות וגם חבר שלי הציע למשוך אותי אליו לפלוגת המילואים שלו בשביל ששם זה לא יקרה לי?למה זה בא דווקא מחבר ולא מהמשפחה?למה כשהייתי בצבא היתה לי תחושה שהחברים שלי מהפלוגה יותר מפרגנים לי מאשר בבית? ולמה אם חבר מהישיבה או מכל מקום מותח ביקורת היא באה ממקום טוב ועם צ'פחה בניגוד לבית שם ביקורות באות ביחד עם הסברים שההתנהגות שלך מעידה על האופי הבעייתי שלך ואתה עושה את זה כי לא אכפת לך והמהדרים יוסיפו לקשר בין זה לדברים שלא תלויים בך כמו הגיל והמין שלך? נכון משפחה הם הרבה בתוך השני ויש יותר הזדמנויות לריב ויותר כיף להתנדב מחוץ לבית מאשר לעבודות יומיומית כמו שטיפת כלים אבל במשפחה אמורים לתמוך אחד בשני ולא להפך וכמו שאומרים ברכבת ישראל "כשכולם מתחשבים באחר כולם נהנים יותר". שנזכה לעשות את הדברים אחרת במשפחות שלנו.
שבוע טוב
שבוע טוב