יש בנות שנרתעות מדברים הרבה פחות רציניים מזה. ("האם הייתן פוסלות על...").

ומניין לך שזה לא קרה קודם.

(זה קרה. הטבע האנושי לא השתנה.)

בשום תקופה לא היה מאגר נתונים קיבוצי כמו היום.

מצד שני, בעבר היו דברים גרועים הרבה יותר, או לפחות גרועים באותה המידה.

(יש לי מלא דוגמאות אבל לא חושבת שזאת במה מתאימה לפרט אותן.)

ולגבי הפסקה האחרונה שלך לא מסכימה בכלל. כשיש יותר חשיפה מינית, כל שאנחנו יכולים לדעת הוא שמספר התלונות גובר, ביחס ישיר ללגיטימציה שהן מקבלות. אין לנו מידע לגבי מה שקורה במקומות אחרים.

יחד עם זה עולה גם הלגיטימציה לדבר על זה ואפילו בין האדם לבין עצמו, ההבנה של מה שקרה במקום בלבול והמון מבוכה.

זה בא ביחד. 

(לא טענתי שזה טוב. רק ההצהרות שלך די קוממו אותי כי לכל דבר יש 2 צדדים ועדיף להתייחס לשניהם אם רוצים להיות הוגנים.)

בכללי, ב"ה אני מרגישה שזכינו (זכות לא פשוטה, נכון) להיות בדור בו אנשים שנפלו קורבן להטרדות ולפגיעות מיניות יכולים לחשוף את הסיפור שלהם ולהתמודד איתו, עם הרבה פחות בושה ביחס לדורות קודמים (אני מקווה שאנשים פה לא משלים את עצמם ביחס למספר ההטרדות שהיה פעם- המספר לא השתנה או עלה דרסטית, הדיווחים ב"ה כן).

חשוב לציין שלא כל אחד יכול להתמודד ולהכיל מישהו.י שעברו חוויה כזו (וכל התמודדות לגופה), אבל כמו שאמרת; חשוב לא להחליט החלטות בלי להכיר את המקרה ואת האדם כמו שצריך.

ולהתנהג בסופר סופר רגישות! לא להטיל לרגע ספק בחוויה של המספר.ת!

(המשפט האחרון לא נאמר סתם, כבר יצא לי לשמוע חוויות).

ובא לי להדגיש גם (למרות שחסדי הים כבר אמר) שגברים בהחלט עוברים תקיפות מיניות, והחוויה שלהם לא פשוטה, בדיוק כמו של נשים. חשוב שנשים יהיו מודעות לכך, וידעו להגיב בהתאם ולקבל את זה בהבנה, גם אם לא בקלות.

הודעה מקסימה. תודה רבה.

לפי מה שהתרשמתי מכל ההתעסקות בנושא הזה, זה נראה לי שיש איזה חוסר פרופורציה משווע בין השכיחות של התופעות הקשות האלה- לבין המודעות שאמורה להיות לנושא כזה, באופן כללי. כשאני אומר 'מודעות', אני כולל בתוך זה: הסברה חינוכית (אפילו מהגיל הרך!...), פעילות מונעת, הרתעה, רגישות של בעליי סמכות- הורים, מורים, מחנכים, רבנים, כמובן- לגיטימציה ונכונות לטיפול, וכן- גם בקרב בנים שנפגשים למטרת נישואין (מה שניסיתי לעשות פה...). כמובן, שבנושא רגיש ועדין כזה- גם המודעות צריכה להיות בצניעות וברגישות הראויה, אבל ברור שההשתקה, והמופנמות החברתית שיש בנושא הזה- רק מאפשרת לרוע הזה להמשיך לקרות, ולפגוע בעוד ועוד נפשות עדינות ותמימות. "עד שיפוח היום- ונסו הצללים...".

ההגיון הפשוט אומר, שככל שהמודעות לנושא הרגיש הזה תיגבר, ויוסקו המסקנות המתבקשות כמובן- אז ברור שהתופעה תלך ותיקטן!

זה מזכיר לי, במובן מסויים, את השינוי התודעתי שקרה בציבור הדתי לאחרונה- בכל מה שקשור להתמודדיות של בנים בענייני צניעות. היום, בטח אצל הבנים, אבל גם אצל הבנות (ופורום זה- יוכיח...)- יש מודעות גדולה לנושא הזה, על כל מורכבויותיו. וב"ה, אכן, זה גרם למהלך מדהים של לקיחת אחריות, אצל כל מיני רבדים בחברה- וזה מחולל שינוי מדהים! מספיק לראות את הגל של אמצעי הסינון לאינטרנט שהתעורר בגלל זה.

אני יודע שיש כל מיני גופים שמתעסקים עם הטרדות מיניות ב"ה, ויישר כחם. אבל בטוח שככל שתהיה יותר פעילות הסברה מונעת, ופעילות הסברה מתקנת, דווקא ע"י אנשים תורניים, ייראי שמיים, מתוך אחריות אמיתית- אז ההצפה של הנושא הזה למודעות של החברה תיעשה בצורה הטובה ביותר, עם הכי פחות נזק, ולא יצא שכרנו בהפסדנו, כמו שלצערי קרה כבר בעבר...

מי אמור לעורר מהלך כזה? לא יודע. נראה לי, שכמו בדוגמא שהבאתי למעלה (ככה זכור לי...)- הכי טוב שזה ייעלה מלמטה, מהשטח ממש!... נכון שקשה לצפות ממי שעברה פגיעה מינית קשה שתחשוף את מה שעברה קבל עם ועדה ותתחיל להלחם בזה. אבל זה בדיוק המקום של אלו שנפגעו- אבל לא כ"כ קשה, ועוד יותר מיזה- של החברות שב"ה לא חוו את זה כלל, לחשוב- איך הן יכולות לעזור שהתופעות האלו יילכו ויצטמצמו (גם בשביל עצמן ממש...)!.... אני לא איזה 'אסטרטג' גדול, אבל נראה לי שאם פשוט תדברו על זה (אני פונה כרגע לבנות שפה...) בכל הזדמנות שנראית לכן ראויה- קודם כל ביניכן (ז"א, לאפשר אווירה כזו- שזה לגיטימי לדבר על זה. זה כבר הישג חשוב לבנות שמתמודדות על זה...), ובשלב מתקדם- גם עם איזה אנשיי/נשות חינוך, רבנים/יות, אנשים בולטים בעליי השפעה, הורים וכדו'- עד שתצטבר איזה 'מסה קריטית' של הבנת היקף הבעיה והקושי שלה- וזה יוליד בעז"ה איזה מהלך בתחום הזה... ואשריי מי שירים את הכפפה בנושא הכ"כ חשוב הזה, וייעשה חסד עם כ"כ הרבה בנות ונשים שסובלות מהרוע הזה.

כל הכבוד לכל הגיבורות שמתמודדות עם זה- אשריכן. ובהצלחה לכל הבנים שיצטרכו, ויצליחו בעז"ה, להכיל מישהי שעברה דבר כזה, ואפילו- להעריך אותה על זה!

כתבת דברים נכונים והמסר הועבר ממש בטוב טעם!!

יישר כח!! 

וכל הכבוד על יכולת ההכלה 

ונראה לי חשוב גם להפריד בין 'הטרדה'- שזה פחות חמור, והרבה יותר בנות, ואולי כמעט כולן עוברות את זה

לבין 'תקיפה', שאז יש יותר סיכוי שיצטרכו טיפול.

בס"ד

למרות כל ההבדלים שבין מי שכן זקוקה לטיפול, לבין מי שלא (או חושבת שלא...), ובין הטרדה לפגיעה- שהם נכונים וודאי (בדבריי כיוונתי בעיקר להטרדה פיזית... אבל לא רציתי להכנס לכל החילוקים האלה. זה לא המקום, וגם לא מטרת דבריי...).

עדיין נראה לי שהגישה האינסטינקטיבית של כל אדם שיש לו איזה קושי נפשי (בפרט בנושא הספציפי הזה של הטרדות מיניות- שסובל לצערינו מהרבה סיבות להשתקה...)- שקשה לנו לפעמים להודות שאנחנו זקוקים לעזרה מבחוץ, ושאנחנו מספיק גדולים וחזקים להתמודד עם זה לבד, או שפשוט לא נעים פתאום לגלות את 'הסוד' הזה למישהו אחר, וללכת לטיפול. פשוט נדחיק את זה וזהו... וכו' וכו'... אני לא באמת יודע מה הסיבות המדוייקות, אני סתם משער שזה קצת דומה לכל מי שיש לו קושי נפשי כזה או אחר...

לכן, הכיוון הכללי שאליו כיוונתי בסוף דבריי הראשונים הוא- להיות ערניים מאוד, ומודעים מאוד לרמת הפגיעה, והאם היא השאירה איזשהוא רושם שלילי באישיות. ואם כן (ואולי גם אם חושבים שלא...)- אז חשוב להסיר את החששות הדימיוניים שיש מללכת לטיפול, ואכן ללכת בלי להסס!... זה פשוט עצוב שלא רק שמישהו פגע במישהי על לא עוול בכפה, שזה כבר נורא- אלא שהתוצאות של הפגיעה הזו גם ילוו אותה במהלך חייה, ובפרט, ביכולת שלה לבנות זוגיות ולהקים בית, שזה עוד יותר נורא!

שוב סליחה שאני נכנס לפינות שלא בטוח שראוי שאכנס אליהם. קל לי לדבר מן הצד... אבל גם בתור מי שמדבר מן הצד- זה עדיין מוציא אותי משלוותי.

ר' מה שהגבתי ל'שריקה' לעיל... במצב הנוכחי; הן מצד השכיחות של התופעה, והן מצד ההשתקה הרבה שהיא סובלת ממנה- נראה לענ"ד שהזהירות צריכה להיות בכיוון ההפוך...

אגב, סוגיית הטיפול שאחריי הפגיעה- היא רק הקצה האחרון של ההתמודדות החברתית עם התופעה הזו. ברור שהחתירה שלנו, כחברה שלוקחת אחריות מוסרית ורוחנית- לעצור את זה הרבה לפני שזה מגע לשם.

ד' ישמור, יעזור וינחם.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.