אתרי חדשות לחלוטין מקצינים כשהם דנים בנושא הזה. לשני הכיוונים.
רוב הייצוג התקשורתי של המגזר הדתי בנושא הלהט"ב הוא שלילי מאוד. יש הקצנה מכוונת שיוצרת תחושה שכל הדתיים הומופובים, חשוכים, אלימים, שונאי להט"ב וקיצוניים.
וזה עובד ככה בדיוק גם לצד השני, התקשורת ממש לא פרו-להט"בית כמו שחושבים. היא אמנם נותנת לא מעט זמן מסך לקהילה הזו, אבל בוחרת להציג חלק מאוד מאוד מסויים מהקהילה. את החלק הבוטא, הוולגרי, החילוני, הפרובוקטיבי, המוזר, המוקצן.
זה מדהים, אבל ממש כמו שהרבה דתיים מרגישים הרבה פעמים שהתקשורת הכללית גורמת לנו לנזק תדמיתי עצום, ככה גם הרבה מאוד להט"בים מרגישים.
וזה משהו שחשוב להזכיר לעצמנו לפני שנכנסים לדון בהם, בערכים שהם מייצגים (לדעתנו) וביחס אליהם.
לזכור שאנחנו פשוט לא באמת מכירים.
(ממש כמו שתל אביבי ממוצע פשוט לא באמת מכיר מתנחלים

ואם הוא היה מכיר, 70% מהקונפליקטים כבר היו נפתרים).
"לדעתי האלימות והכוחניות נמצאת משני צידי המתרס, אצל מיעוט שבמיעוט".
מסכימה לחלוטין.
קשה לי להסכים איתך שמתייחסים למעשה בלבד.
אני מדמיינת שבעולם שבו היינו מתייחסים למעשה בלבד, ומתייחסים אליו באופן שווה כמו לאיסורים אחרים באותה חומרה (לדוגמא כאלה שקיימים גם אצל זוגות הטרו (זוגות "רגילים")- בעולם כזה לא היו נמנעים מלאפשר ללהט"ב דתי לקיים אורח חיים דתי-חברתי מלא לגמרי.
כלומר, לעלות לתורה, לכהן כרב וכרב מחנך, להתחתן, ובכלל- להמשיך לחיות כאדם רגיל לגמרי. עם אותן האפשרויות הדתיות והחברתיות שיש לאדם רגיל אחר בחברה שלנו.
-רגע, אמרת להתחתן עכשיו?!
כן. להתחתן.
איך בדיוק? ב"ה יש היום כבר רבנים אורתודוכסים שמוכנים להנחות זוגות דתיים בנושא, גם כדי שיוכלו לקיים טקס שלא פוגע בערכי הדת, וגם כדי לדעת איך להתנהל לפחות בחלק מחיי היום-יום.
-אבל איך אפשר? הרי אסור!
אז זו הנקודה.
האיסור הוא על פרקטיקה מאוד מסויימת, מאוד מוגדרת. (היה הכי טוב אם פשוט היה אפשר להגדיר כאן בבירור אבל אני מרגישה שזה פחות שייך למרחב של הערוץ, אז סליחה).
אין איסור לאהוב. אין איסור בזוגיות. אין איסור *להיות* להט"ב. אין איסור להקים משפחה.
איך כל זוג מתמודד עם האיסורים שכן קיימים? זאת כבר הבחירה האישית שלהם.
וכמו שאני מצפה מהחברה לא להתערב לזוגות הטרו ("רגילים") בשמירת ההלכה האישית בינהם, ככה אני גם מצפה שיתנהגו עם זוגות להט"בים.
כי החומרה היא אותה חומרה. רק התפיסה החברתית שונה.
"אחד מהחסדים הגדולים שעשו איתנו מצעדי הגאווה ודומיהם, שהם הציפו את הסוגיה של נטיות הפוכות (אמנם באלימות ורמיסת כל מי שלא מאנ"ש, לרוב) והכריחו אותנו להתמודד איתה במקום להמשיך לטאטא מתחת לשטיח".
פה אתה כבר נכנס לסוגיה שאין לי מושג מה דעתי לגביה.
המצעדים מאוד מאוד שונים אחד מהשני. לא דומה המצעד בבאר שבע למצעד בראשון, ולא דומים שניהם למצעד בתל אביב, וכמובן שבירושלים הסיפור כולו בכלל שונה לגמרי.
אם נחזור להתחלה, התקשורת נהנית להקצין, לעצבן, להתסיס, כיף לה לקחת את החלקים הכי פרובוקטיבים מהמצעד הכי פרובוקטיבי (ת"א) ולהציג אותם, כי בסופו של דבר זה מה שמוכר.
מה שיוצר תדמית מאוד מסויימת לקהילה כולה...
יש הרבה להט"בים שיוצאים נגד המצעד התל אביבי בגלל זה, בגלל הרושם הגרוע שהוא יוצר על כולם.
יש גם כאלה שיגידו שבלי פרובוקציות הנושא לא היה עולה בשיח הציבורי ודברים לא היו משתנים.
תכל'ס, עוד לא גיבשתי דעה על העניין הזה. אבל ברור לי שצריך לעשות הפרדה מוחלטת בין מה שקורה בת"א למה שקורה בירושלים.