אם תמיד נחפש את הטוב ביותר ממה שיש לנו אף פעם לא נהיה מרוצים. 
אם אין שום דבר לא טוב אצלו שמונע ממך להמשיך, למה להמשיך חפש ?

נמצאת בכל תהליך בחיים, בצבא, בבחירת תואר, וכ"ו.

יש לנו מליון פניות בחיים. ויש לאדם רצון עז להישאר במצב של להסתכל על הדרכים ופשוט להנות מהיופי של הגיוון.

ויש לבחור דרך, להגיד יש מליון אופציות ופה אני בוחר.

זה בעצם הקושי לוותר. 

כל עוד לא בחרת אז כאילו יש לך את בן הזוג המושלם.

אבל כשמגיעים לצורך להחליט או להכנס לקשר יותר רציני אז תמיד צריך לוותר על משהו כי בבן הזוג הנוכחי לא הכל מושלם.

ואז עולה המחשבה הזו..

כשמבינים מאיפה היא מגיעה יותר קל להתמודד איתה.

זה שאת לומדת להפריד.

מבינה שההתמודדות שיש לך קשורה רק לדפוס החשיבה שלך ולא למי שאיתו את בקשר.

זו באמת התמודדות לא קלה!!!

אבל היא תהיה לך בכל מצב שבו תהיי כמו שכתבו כבר לפני ואחרי. לפני חתונה היא תופיע בכל קשר, וגם אחריה עלולה להופיע...

אז יש שני נושאים:

אחד, התמודדות עם דפוס חשיבה של חוסר בראיית הטוב שיש,

שתיים, בחינה של הקשר הקיים כרגע בלי קשר להתמודדות הזו, מתוך הבנה שההתמודדות עם צורת החשיבה הזו

לא אומרת כלום על הקשר שיש לך.

ועכשיו נשאר "רק" ללמוד לראות את הטוב ולא את החסר בכל מציאות שלך. וזה מתחיל בלקבל ולאהוב את עצמך כמו שאת, עם החסרונות והחולשות..

וגם לבחון מה את מרויחה מצורת החשיבה הזו ואילו מחירים את משלמת עליה, ואם בסך הכל זה משתלם...

יש כאן מה להרחיב אבל לא פנויה לזה עכשיו.

יש בקשר שני שלבים:

השלב הראשון הוא שלב הבחירה. בשלב הזה בוחרים עם מי לבנות את הקשר - בוחנים את התכונות של הבחור ואת החיבור שנוצר איתו, ומחליטים אם יש בסיס להמשך. אני מאמינה שלכל אחת יש כמה (אולי אפילו כמה וכמה) בחורים שיכולים להתאים לה ברמה הזו. אז מה, זה אומר שאולי אחרי 20 שנות נישואין אני אגלה פתאום מישהו שיותר מתאים לי מבעלי? ממש לא. למה? כי התאמה ברמה הזו היא רק בשלב הראשון.

השלב השני הוא שלב הבנייה. בשלב הזה בונים ביחד את הקשר. אנחנו גדלים, משתנים ומתפתחים כל הזמן, וכשאנחנו עושים את זה עם שותף לחיים שבחרנו, ההתפתחות שלנו תהיה מושפעת מהשותף שבחרנו.

ההתאמה שנוצרת אחרי תקופה של בניה משותפת הרבה יותר חזקה מכל התאמה שאפשר ליצור בשלב הבחירה. אין טעם לחפש את הבחור הכי מתאים, כי ממילא החלק היותר משמעותי בהתאמה יגיע כשתבנו את עצמכם ביחד. אם יש סה"כ התאמה, יש חיבור רגשי ויש בסיס טוב לבניה משותפת, ההתאמה הגבוהה כבר תבוא מאליה אחרי תקופה של זוגיות (אם הזוגיות טובה, כמובן).

אני אצטט משהו שכתבתי בפורום אחר, נוג"ה-

זה ארוך אז למי שאין כח- 2 הפסקאות האחרונות יכולות גם מאוד לעזור הן די מתמצתות-

אתה יכול להתחתן עם מי שאתה רוצה- אז תחשוב ממש טוב. כל אחד הוא עולם ומלאו. עולם יחיד.ולכוון בדיוק לפי עולם זה את זוגו- זה ממש קשה!

הרי באמת יש רבבות עולמות ומלואן. וזה ממש מעבר לכל הסתברות והגיון שתמצא בדיוק את האחת. צריך הרבה חשיבה ובירור.

אבל, זה לא מדויק- משום שאנחנו יודעים מי מנהל את העולם (כמו שאמרו קודמיי) . ודבר כזה של קיום העולם. כל האנושות קימת בגלל קשר של שידוכין. והשושלת היהודית היא קיימת בגלל קשר של נישואין. (כמו שאמר בעל התניא שחתונה היא סוד היהדות. היא חובאת בתוכה את המשכיות היהדות.) זה ודאי מנוהל על פי בורא העולם.

ובעצם. זה פשוט צורה מוגדלת של שאלת הביטחון וההשתדלות (היא מאוד קרובה לשאלת הידיעה והבחירה).
 שאלה שיש בכל דבר כמעט. כי באמת- " אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר 'מה' מצעדי גבר כוננו' (תהלים לז, כג)  'ואדם מה יבין דרכו.' (משלי כ, כד)." (חולין ז ע"ב). אנו מברכים על כך כל יום.

מצד אחד. הכל מנוהל בידי שמים. מצד שני- אנחנו מכירים את מציאות עולם השקר. הוא מנוהל על פי המעשים שלנו כביכול. אז נדרש מאיתנו השתדלות. אבל אנחנו בטוחים שה' יעזרנו ("עזרה"= סיוע לאדם במאמציו, בניגוד ל"ישועה").

אלא שבעניין הזה יש חידוש! בשידוך- זה דבר שההשתדלות היא ממש טיפה בים. כי כמו שאמרנו. לכוון בדיוק את האיש ההוא אל האישה ההיא. זה ממש ממש קשה.
 

ועל זה אומרת הגמ' (סוטה ב ע"א) בעניין הגישה ללימוד התייחסות של התורה ליחס בין איש לאישתו (אחר הנישואין). במקנא לאישתו שחושד שהיא לא בשבילו. שמידותיה מגונות והיא ביחס עם אנשים אחרים (סוטה):

"א"ר שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי [כשריש לקיש היה בא לדרוש בפרשת סוטה היה אומר כך:] אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו (רש"י: צנועה לצדיק ופרוצה לרשע) שנא': "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (תהלים קכה, ג). [ומוסיפה הגמרא-]  אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף (רש"י:וקשים לפני המקום אותם זיווגים שמזווג לפי מעשיהם כקריעת ים סוף- שנשתנו סדרי בראשית") שנאמר "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות"(תהלים סח, ז). (רש"י: מושיב יחידים ביתה - אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית. מוציא אסירים בכושרות - הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר לא חמה ולא צינה מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים).
איני?! [שואלת הגמ', איך אפשר לומר כך?!] (רש"י: מי הוי[האם אכן ישנו] זיווג לפי רֶשע וזכות?!) והא[והרי-] אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני. (רש"י: מקודם יצירתם שאין נודע רִשעו וזכותו מכריזין את זוגו ואם תאמר הכל גלוי לפניו! הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים! כדאמר במסכת נדה (דף טז "מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה (לא אומר לו) דאין זה בידי שמים") לא קשיא [עונה הגמ': לא קשה!]. הא (הזיווג שנעשה "לפי המזל" עוד קודם יצירת הולד. ע"פ רש"י. הוא) בזִוֻג ראשון הא (והזיווג שהוא לפי מעשה האדם. ע"פ רש"י.) בִזִוֻג שני [בזיווג השני, במידה והתחתן שוב. בימינו- אחרי גירוש או התאלמנות ל"ע](רש"י: וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו [המקורית])."

הגמ' אומרת שבזיווג הראשון (בימינו, החתונה. כיום, כידוע, אסור להתחתן יותר מאישה אחת משום חרם דרבינו גרשום) ישנה סיעתא דשמיא מיוחדת. זיווג שהוא מעבר למעשי האדם ומידותיו. זיווג המוכרח לו.
בכדי להבין את זה יהיה נצרך להבין את הקשר בין אדם לאישתו ומה שייך זיווג מעבר למעשיו.
כתוב בבראשית, אחר שהקב"ה אמר "לא טוב היות האדם לבדו"  (בראשית ב, יח)

" ויפל יי אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה: ויבן יי אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם: ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד ׃" (בראשית ב, כא- כד)

התורה מתארת את היחס שבין איש לאשתו כשני חלקים של שלם שנפרדו ושחוזרים להיות אחד. הפירוד וההפגשה הם לכאורה להראות את שני הצדדים זה מול זה (לענ"ד). וכך בדיבוק שלהם זה בזה מגיעים לשלמות אמיתית שממנה אפשר להיות פיסה מנצח העולם ונצח ישראל.
כשהגישה לנישואין היא כזו. שזה חלק שהיה שיך. נפרד. ועכשיו שני חלקי הנשמה חוזרים להתאחד. זו הופעת שלמותם יותר. הדברים הרבה יותר נראים בהירים ומתוק האור. (ברובד הקבלה הדברים האלו מקבלים שמות ומושגים וחשבונות עמוקים וגבוהים) וכך גם ברור שיש צד סגולי בזיווג. צד שלא תלוי בי.

לכן, לכא' אין צורך לדאוג. רק לעשות את ההשתדלות המוטלת על האדם. ולחשוב. (אגב ב"בעיתו"- לא לשכוח שאין לנו את כל הזמן בעולם כי ההתחברות לנצח היא ע"י הנישואין ולא ע"י הספקנות והמתינות יתר....) אני לא אומר שזה לא דורש עבודה אמונית (וכי אני לא מודאג מעט מדברים כאלו וכן, גם בעניין הזה.) אבל צריך לסמוך גם על הקב"ה (כמובן שגם יש עבודה בצד השני, לא להיות בטלן, לצאת, להכיר, לחשוב, לבדוק. אך הכל בביטחון גמור. באמונה.)

אסיים בעוד עניין. עניין מעשי. לגבי עצם עבודת הבירור. שהרי כל הזמן ב"בעיתו" עלולה לאכול, כפי שתארת, תחושת הספקנות. אולי יש יותר מזה. מי אמר שזה המיועד/ת?! ואענה על שאלתך, לא. בד"כ אין מגיד שנשלח מן השמים ואומר לך מה השידוך שלך. גם לא ברגע שהוא/ היא עומדת לך מול העיניים. יש כמובן הרגשה של יחס טוב בין שניכם. ושכל שאומר שכדאי וכו' אחרי כל הנתונים והתיאומים וכו'. אולי יש איזה רגש שכן אומר משהו מיוחד. אך רגש זהו דבר מעורפל שקשה לומר שהוא שווה בין אנשים. ואי אפשר לבנות עולם. או בניין עדי עד. על סמך איזה התפרצות רגש.

ולכן- איך באמת אתייחס לזה העניין. הרי תמיד יכולה להיות ספקנות.

על זה אביא אמרה מהמלבים על הפרשה שזה עתה קראנו. ובזה אסיים.

אחרי שה' אומר למשה לבא לפרעה וכו'. ממש לפני שמשה בא אל פרעה בדרישה לשלח את עמ"י ובדרישה זו מתחילות המכות- התורה מונת את שבטי ראובן שמעון ולוי עד למשה ואהרון. "מעין יוחסין":

"אלה ראשי בית אבתם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי אלה משפחת ראובן" (שמות ה, יד)

רש"י: "אלה ראשי בית אבותם" - מתוך שהוזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן בשביל משה ואהרן התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן."

רשי אומר שזה בשביל הייחוס של משה

המלבי"ם מרחיב מעט יותר את זה העניין-
אלה ראשי בית אבותם. לפי שרצה ה' ליתן אורייתא תליתאה ע"י שבט משולש בהרבה מיני שילוש שנזכרו בגמ', (שבת פח.) ע"כ התחיל לבדוק בראשי בית אבותם ומצא ראובן ד' משפחות, ושמעון ה' משפחות, ולוי ג' משפחות על כן פסל הראשונים ובחר בלֵוי המשולש פעמים. והמפרשים אמרו שהיה מחפש בראובן תחילה אם ימצא בבניו איש כלבבו הראוי לזה השליחות, כדרך שחפש שמואל הנביא בבני ישי, וילפינן חיפוש מחיפוש דהתם מה להלן פסל הראשונים עד אשר מצא איש כלבבו, כך רצה לחפש כאן בבני ראובן ושמעון ויחפש ולא מצא עד אשר תהה בקנקנו של לוי ומצא את אהרן ומשה, ושוב לא היה צריך לחפש.

בעיניי. המלבים הזה הוא יסוד נפלא בעבודת ה' בכלל. ובעיתו, בשידוכין, בפרט.
על כן, אחי, הסר דאגה ופחד מלבך ה' יעזרך בעיתו. זה יבוא (ייובא...). בזמנו. לכשיהיה זה יהיה. בע"ה.

בהצלחה בעבודת ה', היינו- בחיים.

אני חושב שבמישור הרציונאל-

יש כמה בני/ בנות זוג מתאימים לכל אחת/ אחד....

ובאמת- יש הרבהב אנשים טובים בעולם ואפשר להסתדר עם יותר מאפשרות אחת.

ולכן- כל עוד זה נראה בעיניי כמציאה- אני הולך על זה.

זה הרי מתאים נכון. אז אולי יש יותר. אבל זה קצת כמו ההוא שחפש חנייה בתל אביב כל פעם שמצא- חפש יותר קרוב למקום היעד שלו ובסוף כשבדיוק נתפס לו מקום החנייה הקרוב ביותר- חזר אחורה וראה שהכל כבר תפוס....

אני מאמין שהשאלה הזו עולה במוח של כמעט כולם וזה טבעי לגמרי. את צריכה להבין שהשאלה הזו מתאימה לכל החלטה חשובה שנעשה בחיים, "ואולי יש מקצוע שהיה יותר מתאים וטוב לי?", "ומה אם הייתי שולח את הילד שלי למוסד חינוכי טוב יותר?". אנחנו צריכים להבין שהמציאות היא לא אידאלית וכל מה שביכולתנו לעשות הוא לבוא עם לב פתוח ולהשתמש בשכל ובאינטואיציה שלנו.

טוב לך איתו? את יכולה לראות אותו 'בעלך'? הוא תואם את מה שהיית רוצה מבעלך? במידה והתשובות חיוביות, תנסי להתמקד בכל הטוב שיש לכם, תביני שזה ממש לא מובן מאליו ואציע לך להתקדם. בהצלחה רבה

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?