נכון שלא תמיד יש לנו את הכח לזכור את זה,

אבל זה יכול לעודד במצבים מסויימים.

הילדים "הרגילים" (אין באמת כאלה, אלא אלה שיחסית זורמים עם הכללים והמסגרת)

נותנים לנו יותר מרחב נשימה וביטחון עצמי כהורים,

אך אלו שקיבלו נשמות מיוחדות ופעילות, יש להם תפקיד מסויים בעולם,

הם מחוללים הרבה שינויים וחידושים בעולם,

והם זקוקים לטמפרמנט הזה כדי להוציא אותו לפועל.,

אנחנו נבחרנו כהורים לעזור להם בכך.

מעבר לכך אני יכולה עוד להמליץ על התייעצות עם מרפאה בעיסוק שתיתן מגוון פעילויות שיכולות להוציא מרץ בצורה חיובים בהתאם לגיל.

לצאת הרבה לגני שעשועים,

לנסות לשלוח אותו מידי פעם עם בייביסיטר אישית שתיתן לו מרחב ומקום להוציא מרץ ולך קצת זמן לצבור כוחות.

לפעמים כאימהות יש לנו נטיה לקחת על עצמנו את המשימות הקשות יותר,

ולהשאיר לאחרים מה שקל יותר.

לא תמיד זה נכון לטווח רחוק.

בשבילו הוא צריך רגועה וסבלנית.

מעריכה אותך מאוד ובעזרת ה' תראי שכר בעמלך!

כשגדלים, מעסיקים אחד את השני (כמובן, ההורים ברקע: תגידי לו...)

להוציא קצת מרץ.

למרות שזה גיל שצריך להשגיח עליהם כל הזמן במתקנים.... שלא יקפצו מאיזה גובה בטעות..

או אולי בלי מתקנים- רק בימבה באיזה רחבה

לתת לו משימות כמו לרוץ ולחזור

לשחק בכדור

וכד'...

ובבית- הוא מתעסק עם משחקים או משהו? אולי לנסות לעניין אותו עם קופסאות פלסטיק מהמטבח או כלי מטבח מפלסטיק וכו' או סירים-לתופף עליהם...

גם אצל הבנות שלי תסמיני גיל שנתיים התחילו מגיל שנה וחצי בערך.

הרבה רצון לעצמאות, הרבה עמידה על שלהם, הרבה צעקות כשלא מתאים להם...

זה מאפין אותו?

אף פעם לא מדדתי כמה זמן זה לוקח.

אבל קחי נשימה עמוקה- תזכירי לעצמך שזה פשוט שלב (חשוב) בהתפתחות שלו, מעין גיל התבגרות קטן (שיחזור על עצמו גם בגיל 4 וגם בגיל 12 ואולי עוד כמה פעמים בדרך..).

מנסיוני-

א. לשקול כל "לא" האם הוא הכרחי- כדי לא להיכנס לעימותים

ב. לא להתרגש...אפילו להנות ולצחוק.

ג. להקפיד על הגבולות הקיימים גם אם זה עולה בצרחות ורקיעות- ולעשות את זה בנחת ולא בעצבים.

ד. ליזום מעצמך פעולות שהוא יכול לעשות באופן עצמאי- "רוצה לעשות לבד?" 

ה. לתת הרבה חיבוקים ונשיקות ודגדוגים וכו'..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות