מחר הן קבעו להיפגש.
אני אבוא. ברור, איך לא?
לא נעים להגיד לא, לא נעים.
אז נמשיך להגיד כן. כי אין אפשרות אחרת.
כלומר, יש. אבל.
וגם היא תמשיך לפגוע ואת תחייכי כמו סתומה.
ואז היא תמשיך ותמשיך כי לך לא נעים להגיד לה שתפסיק. יופי.
שוב, לא נעים.
לפחות הצלחתי היום לחייך אותה.
אין דבר טוב מזה. אין.
לומר לאדם מילה טובה, לראות איך הפה מתרחב עד לכדי חיוך;
איך העיניים זורחות והשרירים המכווצים מתרפים קמעה.
הוו, איזה סיפוק.
ועכשיו נלך לשתות את הנסקפה המאה שלי להיום. הוא יחזיר אותי קצת לשפיות.






