אני ואשתי במצב מביך שכזה. ב"ה אנחנו מדרבנים את הילדים שלנו לשתף אותנו בחוויות שלהם במשחקים עם החברים. שלשום נחרדנו אחרי שהגדול שלנו בן 10 שיתף אותנו בשיחה שהייתה לו עם חבריו. הבוגר מביניהם בן 11-12 טען בגאווה שהיה לו מגע אינטימי עם "חברה" שלו ושההורים שלה יודעים על זה ו"מסכימים" כביכול. 

הילדה הזאת כולה בת 10, לומדת בחינוך מיוחד והמשפחה שלה די תורנית שעלתה לארץ לפני שנים אחדות. אם ח"ו קרה משהו קשה לי להאמין שזה היה בידיעה מלאה של הורי הילדה ובטח שלא בהסכמה שלהם. מאד כאב לנו לשמוע על זה ואנחנו מזועזעים ומבולבלים. אנחנו רוצים להגיב אבל ההיכרות שלנו עם משפחתה של הילדה היא די שטחית. מקנן בי החשש שמא שיחה עם הוריה בלבד לא תועיל. 

האם עלינו לפנות אליהם ישירות ולספר להם על השמועות?

האם לדווח על הילדה ישירות לבית הספר שלה או לרווחה? 

אם הייתי שומע על זה לפני יותר מעשר שנים הייתי מתייחס לזה כמוך. אני מכיר טוב מאד את הנטייה הזו להשוויץ ולהמציא בעניין הזה. 

בעוונתי נחשפתי מאז להמון המון מקרים עצובים שהתחילו ממשחקים אסורים בגילים האלה ממש. גם לי לקח זמן לעכל שזאת המציאות אבל ראיתי נשים בוגרות שסוחבות טראומה שיכלה להימנע אם רק המבוגרים שסביבן לא היו מגיבים באדישות. אני לא יודע מה חומרת המקרה שקרה אבל אם הוא קרה הוא מהווה פתח לחוויות טראומטיות בהמשך. 

אני מאמין ובטוח שאם נתערב זה לא יהרוס את החיים לאף אחד. החיים של הילד לא יהרסו וגם לא של הילדה. אני רק לא רוצה לפגוש אותה בעוד 10 15 שנה ולהכות על החטא.  

ליידע גורם אחראי שמקורב למשפחה של הילדה אם בעיניך לא יעיל ליידע את המשפחה ישירות.

מצד אחד לא להיכנס לסרטים, מצד שני לא לעבור לסדר היום.

כמו ש rivki כתבה.

הגענו למסקנה שממש לא שייך לפנות להורים בעניין חינוכי כ"כ אישי שלא קשור אלינו ישירות. סיפרנו על ההיכרות שלנו עם הילדה במסגרת של הקהילה ועל מה ששמענו.

גם היועצת חושבת שבגיל הזה זה לרוב הכל דיבורים וקישקושים שאפיינים לבנים. הדאגה האמיתית שלה לבנות מתחילה בשלב הוסת וההורמונים בגילים 12 13 שאז חלקן מועדות לפורענות. 

שילד שלכם אמר, כדי לא לערב אותו. 

בית ספר אחראי רק על מה שקורה אצלו או בהסעה, ולא בטוח שבאמת אכפת להם. 

פגיעה יכולה לקרות בכל גיל. ולא הבנתי למה לא להגיד להורים, מפני שהם עולים? אז מה?

לבתי הספר יש עניין במה שעובר על התלמידים גם מחוץ לשעות הלימודים. החוק מחייב אותם לפעול בשיתוף עם הרווחה כשהם מזהים משהו חשוד. 

א. ההיכרות שלנו איתם היא שטחית ולא רכשנו את אמונם ברמה שנרגיש בנוח לחדור לפרטיות של התא המשפחתי שלהם. אנחנו לא בטוחים שהם יקבלו בשמחה את ההתערבות שלנו בענייני החינוך שלהם.

ב. אנחנו חוששים שמא המצב בו ההורים מבינים שאנשים ממעגל שני/שלישי/רביעי יודעים דברים רגישים על הילדים שלהם, יבייש אותם מאד ויערער את הקשר שלהם לקהילה עד לרמה של עזיבה. עוד משהו. כמו שכתבתי קודם אנחנו פחות תורניים מהמשפחה של הילדה. עצם השיתוף יפגע בשם הטוב שיש להם. 

ג. אם נשתף אותם במידע שקיבלנו מהבן שלנו זה יביך גם אותנו בתור הורים שרוצים לתת חינוך תורני טוב וגם את הילדים שלנו שיראו כפושטקים.   

ד. לו יצויר שיש טיפת אמת במה שאותו ילד אמר לגבי ה"ידיעה" וה"הסכמה" של הורי הילדה (הרי ידוע שהוא והיא היו "חברים" לפרק זמן כלשהו), אז ההתערבות שלנו תהפוך לתוכחה צדקנית על עניין שבו ההורים חלוקים עלינו.

בבית ספר בשכונה שלנו הייתה פגיעה, עד שהורים לא התלוננו ולא דרשו ממנהל לעשות משהו הוא לא עשה כלום. לאף אחד חוץ מהורים של ילדים לא היה אכפת. מנהל התחיל לפעול רק אחרי שהתלוננו כמה הורים ודיברו גם עם מורים. כל עוד זה היה בינו לבין אחת המשפחות לא עשה כלום. 

בקשר לשם הטוב - אם זה באמת קורה אז ילדים ששמעו את זה או ראו את זה יעבירו את זה הלאה. 

כמו שבן שלכם סיפר גם ילדים אחרים יספרו. 

בהיותי סטודנטית התנדבתי אצל מישהי שבת שלה הייתה בחינוך מיוחד. ובת שלה עברה פגיעה בבית ספר שלה, אבל שם זה מסגרת חילונית מעורבת.  

בקשר לפגיעות סעד ועובדות סוציאליות. נתקלתי אישית בכמה שפשוט לא אכפת להן מכלום. מבחינתה יש לה קביעות והיא מחכה לפנסיה

ידוע שיש אנשי מקצוע לא יוצלחים אבל להם לפחות יש את ההכשרה והכלים שלנו אין. מבחינתנו זה אירוע חד פעמי שהועבר לטיפול. אם ח"ו זה יהפוך למתמשך נשקול שוב מה לעשות. 

"נער הייתי..." ואני חושש שבלי התיווך המתאים והנכון של גורמי החינוך אותם הורים עלולים להגיב בכעס רב על הבת שלהם ולראות בה כישלון חינוכי שידרדר אותה עוד יותר. בעיני דבר כזה הוא קשה וכואב כמו המקרה עצמו אם לא יותר.   

הם אמנם אנשים נחמדים וידידותיים מאד אבל זה לא עניין רגיל ופשוט. אין לנו ניסיון בדברים האלה חוץ מדברים קשים שנחשפנו אליהם בדיעבד בלי שהיינו מודעים לכך בזמן אמת. אנחנו באמת לא רוצים לפגוע באף אחד וגם לא להיפגע. 

אותי מפליא הגיל של הילדה. על קשרים בינו לבינה ממשפחות סופר תורניות כבר מזמן אני לא מתפלא.  

הורים, או גורם מביה"ס שלו

אם יש חשד שהוא ניסה לפגוע בילדה צעירה ממנו, ייתכן מאד מאד שזה על רקע פגיעה שהוא עבר בעצמו.

והתגובה של היוצעת לא נשמעת מספיקה

גם אם לא נראה לה שזה באמת מדאיג, עדיין- עלה פה חשד, תבדקי אותו עד הסוף. עדיף לעבוד לשווא, מאשר לפספס מקרים.

נרשמתי במיוחד כדי להגיב - לגמרי במקרה נכנסתי לכאן בחיפוש אחרי משהו אחר ונתקלתי בשרשור הזה.

הבת שלי בת 3 וכמעט הותקפה מינית על ידי ילד בן 7, אלמלא הכנה מתאימה זה לא היה 'כמעט' אלא 'ודאי'. לדעתי צריך לדווח למשפחה של הילדה.

(פשוט תחשבו מה הייתם רוצים שיקרה אם ח"ו זה היה קורה לילדה שלכם, וזוג הורים אחר היה שומע על זה.)

ובלי קשר, כדאי לקרוא את זה:

איך להגן על הילדים מפני פדופילים ותקיפות מיניות.

שמעו שמישהו אמר שהוא אמר... לא פותחים על זה חקירה, ועוד נגד ילד בגיל 11

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.