" שכל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא, אם כן לכאורה, אין כל תועלת באמירת קדיש אחריו. וכך אכן מקובל לומר, שאין אומרים קדיש אחר המאבד עצמו לדעת. ואף על פי שלא נאמר במפורש בדברי חז"ל שלמאבד עצמו לדעת אין חלק לעולם הבא, מכל מקום כך מקובל במסורת ישראל. היסוד לכך הוא, שהואיל ורצח הוא משלוש העבירות החמורות ביותר, וזה שהתאבד מנע מעצמו את האפשרות לשוב בתשובה, ממילא מעמדו כרשע הגדול ביותר, ולפיכך אין לו חלק לעולם הבא. "

ראשית כל תודה רבה על התשובות המעמיקות והמפורטות! נהנתי לקוראן.

שנית, 1. בקשר ל2: כתבת שייסורים נועדו כדי להחזיר את האדם לדרך הנכונה. אבל יש גם הרבה אנשים שהם צדיקים גמורים, ודווקא עליהם באים הייסורים. אז כאילו, ממה לעזעזאל הם אמורים לחזור בתשובה?! הם צדיקים!!!

2. בקשר ל5- אני מבינה ש 'חוסך שבטו, שונא בנו'. אבל זה מתקשר לנ"ל- כאילו, אז הוא רוצה להעניש, אז שיעניש את הרשעים! למה לעזעזאל הפיגועים דופקים דווקא את האנשים הכי צדיקים שלא מגיע להם למות??!!

תודה ושבוע טוב!

אנסה לענות -

1. הופה. עלית על מוקש - כך כתוב בתנ"ך - "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" - א-י-ן.
אוקי. אז , כבר זה מובן , הם מקבלים יסורים על העברות שעשו.
אבל , ראבק , הלוואי שהעברות שלנו היו כמו שלהם... - את אומרת.
מה? בשביל עברות כאלו קטנות הם נענשים ממש חזק? - נשאל.
ועל זה נענה - "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחו השערה" - כן. גם על דברים ממש קטנים - ה' מעניש אותם.
מה משה עשה? כולה הכה בסלע במקום לדבר אליו? למה להעניש אותו?!
כן. הדרישות מהם יותר גדולה מאשר מאיתנו. המעשים שלהם צריכים לבוא יותר בזהירות ובהקפדה.
לכן - ה' מעניש [גם] אותם. זה לא סותר את זה שהם צדיקים.
חוץ מזה - אמרנו שיש עוד מטרות ליסורים - לדוגמא: לכפר על עמ"י.
[כך גם הסבר עשרת הרוגי מלכות - גדולי עולם שסבלו יסורים כ"כ קשים]
ז"א שבדיוק באותו זמן - מידת הדין התעוררה בעולם ורצתה לקבל את האוכל שלהם. היא רעבה!
היה צריך להיות פיגוע רב נפגעים בירושלים חלילה , אבל...בדיוק באותו הזמן - הצדיק מתיסר.
למה? ה' נותן למידת הדין את היסורים של הצדיק לאכול - ו...שתעזוב את עם ישראל.


2. התשובה ב - 1.
רק אוסיף - מוות זה לא תמיד דבר רע. "מוות" - אם מבינים מה המילה הזו אומרת -
זה מ-ת-נ-ה.

מקוה שקצת הועלתי.
בהצלחה!!

אנחנו מסתכלים על הצדיקים ורואים כמה ייסורים.
רואים שאין מה לעשות, אפילו שה' אוהב אותם- הוא מביא להם את הדברים הללו.
ועולה המחשבה: עדיף לא להיות צדיק. עדיף להיות רשע, אבל שלא יהיו כאלה ייסורים.

אני יודעת מה תענה לי: תענה לי שאנחנו לא יודעים, נסתרות דרכי ה', ושהם יקבלו את השכר בעולם הבא...
אבל כואב הלב.

דווקא ממש אהבתי תשירשור הזה..!!!וגם תשאלות!!!

כן יש אפשרות לדעת את הדברים האלה אני בטוחה...אולי לא את כולם אבל בהחלט חלק לפחות כן.....ולא נראלי שאח מחרטט...תסמכי עליו שהוא מביא הכל ממקורות מוסמכים.............ותמיד מותר לשאול!!!

מה עדיף לחיות עם שאלות על זה כל החיים?!לא!!ממש לא!!!צריך לדעת תשובות אחרת איך נעבוד את ה' בשמחה?

צריך ואפילו חובה נראלי לשאול שאלות אמונה....זה מזה עוזר!!לפחות לי....;)

א"א לענות על שאלות חשובות כאלו בקצרה, אבל אנסה לתמצת:

1. אסור לאדם לקלל את עצמו, כמו שאסור לו לקלל אחרים. כדאי להמנע מזה. המקובלים נוהגים לעשות מידי יום ו' כעין התרת נדרים וקוראים לזה "התרת קללות"

2. יסורים מזככים. נכון. כל מה שאנחנו עוברים בעוה"ז ניתן להתקדם אתו, וניתן ליפול בגללו. כזה גם ייסורים. אשרי מי שמתעלה מהם. העושר , למשל. ניתן לקיים בו מצוות, צדקה ועוד, וניתן גם לחטוא אתו. לא צריך להתפלל לקבל ייסורים, ואם מגיעים כדאי לקבל אותם באהבה, ולהתפלל לקב"ה לעמוד בנסיון.

3. מה שכתוב בספרים שהנפטר יודע מה קורה עם המשפחה שלו כאן, שמח בשמחתם ומצטער כשרע להם. הדבקות שלו בה' גורמת לו הנאה עצומה, אבל לא מסתירה ממנו את העוה"ז. הוא שמח באופן מיוחד אם בעוה"ז עושים דברים לעילוי נשמתו, כי שם א"א להתקדם, אין שם קיום מצוות.

4. לא יודע, ודאי שיש עונש, אני לא יודע מה. אם אחזור אספר לך

5. כל מה שקורה בעולם הקב"ה עשה, מסיבה שאינה ידועה לנו. ברור שכל רע שקורה לאדם, הוא יכול להפוך את זה לטובה - אם יתקדם בעבודת ה'. אין טעם לכעוס על מי שפגע בך אישית, עדיף לנהל את הדיאלוג עם הקב"ה. מאידך, ברור שמי שעשה רע, ייענש על כך, ללא ספק.

6. אני לא יודע מה השאלה.

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הם כינויים לעשיית דין

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד