העניין הוא שלא בא לי כרגע. נקודה. והוא כבייכול בעצם הכריח אותי לעשות לו טובה ולהעמיד אותי במצב לא נעים. ממתי מכריחים משהו לקיים מצווה?

ואם בא לי מאוד לשבת ליד החלון? ואם חשוב לי השקט כרגע ואני רוצה להיות עם עצמי ככה ולא בצד של המעבר? הוא סה"כ רצה לשבת יחד איתה ולהינות. אז ממתי יש מצווה להנות על חשבון השני??

סה"כ מבקש טובה, ובאפשרותך להענות או לא.

אם בא לך מאוד לשבת ליד החלון, או חשוב לך השקט, תמיד את יכולה לסרב.

חוצמזה שהרבה מצוות לא ממש מתחשק לעשות.

הבנאדם שמבקש צריך לצאת מנק' הנחה שאף אחד לא חייב לו כלום. ואם מישהו עושה פרצוף או משהו על זה שלא עשית לו טובה, הוא חוצפן, לדעתי.

ומנה להתגונן מזה,

לא מלמדת שבתוכך את דווקא כן חוששת מכך? שאולי באמת נהגת שלא כשורה?

גם אני אמרתי כמה פעמים לא לזוגות כאלה.. וגם אני הרגשתי שאני לא בסדר.. אבל למדתי להשלים עם זה..

המצווה היא לקום לאדם מבוגר/מוגבל.. ואבל בשום מקום לא כתוב לזוג שרוצה לשבת ביחד.. אז שעה-שעתיים הם ישבו מופרדים.. סוף העולם?  

אבל אני מאחלת לך שכשתהיי נשואה, ותבקשי...

אז זה שביקשת ממנו... יהיה יותר בסדר ממך.

אין קשר בין לבקש לבין מידות טובות ורגישות.

הרבה אמרו שהם לא יתחתנו עם גינגית, והסוף ידוע.

אז אל תדברי.

שאותו אחד שביקש ממנה לקום, לא קיבל תשובה חיובית, אז הוא ניסה להתעקש ("בשבילי" נשמע לי כמו הפעלת הקסם האישי....)

הוא ביקש טובה, ולבקש - זה לא להעמיד אדם על זה שהוא צריך לעשות לו טובה, אלא לדעת לקבל "לא" ולהשלים עם זה.

ועצם הדבר שאני12345 הרגישה רע לאחר מעשה - מראה שהיא בכל זאת בן אדם.

אבל - מותר לה לומר "לא". אני מתארת לעצמי שמה שהיא עברה זה כך:

היה לה יום רע (גם הרגשת הרווקות לא מוסיפה משהו...), ב"ה היא מצאה מקום נחמד באוטובוס, ואז לא מספיק שהזוג הזה הם ביחד (מצב שהיא עדיין לא הגיעה), אלא נוסף לכל הצרות, גם על המעט שיש לה, על המקום הטוב באוטובוס היא עריכה לוותר?

וזה לא אדם זקן שביקש ממנה לפנות, זה לא מישהו מוגבל - זה פשוט זוג שרוצה לשבת ביחד.

אז כרגע היא מרגישה קצת רע, אבל לומר לך? נראה לי שלו היא כן היתה מפנה את המקום היא היתה מרגישה רע יותר...

(אני12345 - תקני אותי אם טעיתי)

ובמקרה כזה - מה שהיא עשתה זה הרע במיעוטו...

אני12345 - נראה לי שהיית בסדר גמור, מותר לנו להיות אסרטיביים במקרה הצורך, ונראה לי שזה אחד המקרים הללו...

ככה בא בא לי. לחיות בלי מצפון.

שהבקשה היא לגיטימית, אני תמיד מתפדחת לעשות את זה, להקים בנ"א וכו', אבל לגברים בד"כ אין בעיה עם כלום.

ובעז"ה בקרוב בקרוב, גם את, תעלי עם בעלך לאוטובוס, אולי אחרי יום שלא נפגשתם ותרצו לשבת אחד ליד השני ולהעביר חוויות, ברור שיש צורה לכל דבר, ואני מניחה שאם הוא היה בא בגישה יותר מבקשת ופחות מחייבת- זה היה עוזר לו יותר...

אבל רק רציתי להגיד שנכון שהוא רק רוצה להנות אבל אנשים עוזרים אחד לשני גם כשזה לא ממש "מצווה"..

בכ"א יהי רצון שבעז"ה בקרוב בקרוב תהיי מהצד השני של המתרס..

אני לעולם לא אבקש טובות מאחרים ,אלא אם כן אני ממהרת או צריכה נורא לשירותים...

אם אהייה בע"ה בהריון ואראה אוטובוס מלא, לא אעלה עליו!!!!!!!!!!!!

כי לא יהיו לו סיבוכים כמו שלי...

 וכשהוא יקום ארגיש שיש לי גם חשק

נראה לי שזה לא היה מצב של "זה נהנה וזה לא חסר" ואם היא סירבה - גם לה זה היה באותו הרגע מאד חשוב אותו מקום...

שני צדדים למטבע...

אני נסעתי 9 שנים באוטובוסים לבד, מהקד"צ עד החתונה. וממש יחלתי והתפללתי ליום ולרגע שבו אני סוף סוף אתחתן ואוכל לשבת ליד בעלי באוטובוס, בנסיעות ארוכות ומייגעות. וכשזה סוף סוף קרה, לא היתה מאושרת ממני. בעיניי זה אחד הכייפים הכי גדולים בנישואים. ויש מדרש על סיטואציה דומה, שנותן לגיטימציה לתחושה שלי. המדרש אומר על הפסוק "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיהן" שהכוונה לאדם, אורח וכדומה, שישן באותו חדר עם בני זוג. וזה אפילו כשהם אסורים. והמדרש מסביר שלאשה זה תענוג מיוחד להיות ולדבר עם הבעל.

מכירים את המושג "פרימוס"? זה כינוי לאדם שלישי שהיה גר בחדר של בני זוג בקיבוצים. כשהיה מצב קשה בארץ ולא היה לקיבוצים מספיק חדרים לכולם, אז לכל זוג נשוי הכניסו לחדר אדם שלישי לגור איתם. כן כן. זו היתה המציאות. אכן נורא. המצב הזה קיבל את הכינוי "פרימוס" כי כמו שהפרימוס, כלי חימום ובישול של פעם, היה עומד במרכז החדר, עושה רעש איום ומפריע נורא, כך גם האיש - פרימוס שהכניסו לכל זוג נשוי בקיבוץ היה מפריע נורא בעצם נוכחותו שם. ואני מדברת גם על סתם שיחה פשוטה בין איש לאשתו.

זה קצת עצוב לי שיש אנשים שכ"כ שקועים בעצב האישי שלהם על רווקותם הזמנית אך מתמשכת, עד שהם לא מסוגלים להרים טיפה את הראש ולראות קצת מעבר לכאב האישי שלהם. ואל תדון אדם עד שתגיע למקומו. וכן, גם אני קינאתי מאוד מאוד בזוגות נשואים צעירים שנראו מאושרים שראיתי באוטובוס כשגם אני הייתי עוד רווקה. אבל אני לא חושבת שאי פעם עלה על דעתי אפילו לא להענות לבקשה שלהם לפנות להם את מקומי כדי שהם יוכלו לשבת יחד. ואין מנוס מלומר, כשתהיו נשואים, תבינו.

היום זה חריף פי כמה, כי עם שני ילדים קטנטנים שוב אין לזוג אפשרות לשבת יחד, כל אחד צריך לשבת ליד ילד אחד ולשמור עליו. אז אם כבר פעם במיליון שנה יוצא לי לנסוע רק עם בעלי באוטובוס, זה מאכזב מאוד אם מישהו מסרב לעזור לנו לשבת יחד. ולמי שאין רכב כמונו, זה עוד יותר מאכזב. עד שסוף סוף יש פעם שנוסעים רק שנינו! רררררררר...  אז אני מבינה שיכולות להיות הרבה סיבות מוצדקות ואמיתיות לזה שאדם יסרב לבקשה כזאת, אבל לשמוע ממישהו שמראש מצהיר שלא יפנה את מקומו כי סתם לא בא לו וזהו, זה קשה לשמוע את זה. אז תחשבו על זה.

תסדרו. למה על חשבון המחשבה שהשני צריך לעשות לכם טובה?? ממתי פונים לשני לבקשות בכזו קלות??

ואני אמרצי משהו על זה שהיו ילדים?? אף פעם לא סרבתי לזוג שעלה עם ילדים. וגם פה אני חושבת שהאישה יכולה לשבת עם ילד במקום אחד ובעלה במרום אחר. לא יקרה כלום.

כלל ראשון במעלה: אל תטריח אחרים.

די כבר עם הרווקים התבכיינים.

היית רוצה להתחלף?

אז שקט.

אני מאד מקווה שהבנ"א שתתחתני איתו כ"כ ירצה לשבת לידך בכל דקה פנויה שהוא "יעיז" לבקש טובות בשביל זה...

רק אל תשכחי לספר לנו כשזה יקרה.

אם היה מקום - ייתכן שהבעל לא בדק.

סיפור אישי: אותי עם עוד שתי חברות ניסו להקים פעם באירוע חבורת נשים בתואנה שהן רוצות לשבת ביחד (גם אנחנו רצינו...) וכשאמרתי לה שנקום בשמחה אם היא אישית תמצא ותתפוס לנו 3 מקומות ביחד - הדוברת שלהן התקפלה...

ולמקרה האוטובוס - גם אם היה מקום ייתכן שזה לא היה מקום באותה איכות כמו שהיה לאני12345 (היא כתבה שישבה ליד החלון ויש רגעים בחיים שאת ממש צריכה את זה....

שחשתי קנאה ורציתי "לנקום". לחלוטין זה לא בא בכלל מהמקום הזה!

1. כמו שכתבתי, אני כן הייתי במצבך 9 שנים ארוכות ועצובות. אז אני לא רוצה לחזור ולהתחלף איתך, אבל אני יודעת מצוין מה זה להיות לבד. זה עדיין לא מצדיק אנוכיות. צריך לגדול.

2. אני בפירוש כתבתי שמדובר דווקא על זוג שנוסע בלי ילדים. או שעדיין אין להם, או שהפעם סוף סוף יש להם נסיעה בלי הילדים. כי לזוג עם ילדים במילא בד"כ קמים.

3. אני לא מודדת את העצב של אף אחד, אבל את בהחלט משדרת עצב, כאב וכעס ע-נ-קיים. זו התמודדות קשה, אבל זה עדיין לא מצדיק לשפוך את כל דלי הרגשות על אחרים, באוטובוס או באינטרנט...     

4. ההצהרות הבומבסטיות על איך ומה תעשי או לא בהריון עוד יותר בעייתיות בעיניי. חמודה, אין לך מושג כמה הריון יכול להיות קשה! וכמה זה קשה לנסוע באוטובוס דווקא בתחילת הריון, הקרביים מתהפכים בפנים מרוב בחילות, וכמובן שאף אחד לא קם, כי הרי עוד לא רואים כלום! או להתפוצץ מכאבים מרוב צורך להגיע לכסא החשוב, אבל אין כזה ברדיוס קילומטרים! אז למה למה סתם לצאת בהכרזות מפוצצות כאלה? לא חראם?   

ואני כ"כ מקווה שיהיה לך יותר קל להתמודד ובקרוב תסעי יחד עם בעלך באושר.   

תשובותיי:

1. לא חושבת שהמילה אנוכיות שייכת. לא חושבת שעליי להיענות לכל בקשה של זוג שמעוניין לשבת יחד ועליי לעבור.

2. תגובתי- תסתדרו. אל תטריחו אחרים.

3. הכעס הענק שלי הוא על זה שאני רואה באמת לפי תגובותייך שאין לי זכות להגיד "לא", כי אחרת חושבים אותי לאנוכית.

ב"ה

א) זכותך להגיד לא! בלי רגשות אשם

ב) אני בטוחה שגם עם היתה אישה נשואה לבד הוא היה מבקש ממנה...

1. הזוג ביקש לשבת יחד. וזה לא היה מרחק כסאות ממני. כך, שגם אם הייתה יושבת לבד לידי או ליד מי שאחריי, זה לא היה מסייע לה להרגעת כאבים-אם היו לה.

2. אם היו לה כאבים ולא משנה מה, כי לא זה מה שחשוב כרגע, היה צריך בעלה להגיד שהוא מבקש אם אפשר ..כי אשתו לא חשה בטוב. הייתי קמה.

אני יודעת שיש ביטוי כזה שנקרא: היו נקיים". כדי שמשהו לא יחשוב עליך כך וכך, עליך להגיד. אנחנו לא יכולים לדעת.

איך העולם שלנו יראה אם כולם יממשו את "לא להטריח אחרים" אנשים מטריחים אנשים כל הזמן!!!

ורק ככה העולם יכול להתקיים.

ובקשר להריון... אני כבר לא מדברת... היא תחכה לאוטובוס הבא.. בסדר.

לא.

זוג שסתם רוצה לשבת יחד בלי הסבר ןבשביל זה מקים משהו- זו טירחה .

באמת... כ"כ קשה לקום? חבל שלא הצעת לקום לפני שהם ביקשו ממך...

אם קשה לך, תאמרי. ואל תקומי. אבל סתם? סליחה, זה לא נקרא מידות טובות ורגישות.

וסתם, אף זוג לא מתכנן לפני הנסיעה באוטובוס לבקש ממישהו לקום, אבל רואים בחורה עדינה, כנראה עם מידות טובות, אז שואלים, ומבקשים... זה נהנה, וזה לא חסר... כאילו מה?

ועל זה שתהיי בהריון ולא תבקשי לקום... אהה.

מנסיון, כשיש לך תור בבי"ח לבדיקה, ואם לא תעלי לאוטובוס, תפספסי אותה... אז מה? לא תעלי? בטח.

את תעלי.

רק שכנראה תהיי טפשה כמו אני הייתי. עליתי לאוטובוס, ולא היה מקום, ואני בחודש שמיני. ולא קמו, ולא ביקשתי. והגעתי לבדיקה חצי מעולפת, כמעט שאשפזו אותי.

בשביל זה יש שכל בקודקוד. מקווה.

ואם מבקשים ממך, כנראה שזה נורא חשוב להם, מסיבה כלשהיא, עובדה שהם העיזו לבקש. תחשבי על זה.

דיברתי על זה שלא היה מקום???

מדוע את מכניסה פרטים אחרים לסיפור שלי?

היה להם מקום. יכלו לשבת , רק לא זה ליד זה. אולי קרוב אבל לא באותו מושב. לא היו להם ילדים. אלו הפרטים.

כל מה שאת הוספת לא היה ואלו בכלל מקרים אחרים שלא קשורים בכלל לעניין שהעלתי.

אמרת שאת לא מסוגלת לבקש טובה מאחרים, עד כדי כך, שכשתהיי בהריון, והאוטובוס יהיה עמוס לא תעלי כדי לא לבקש.

וכתבתי לך, זנ הנה וזה לא חסר - לא חסר... כי יש מקום.

נשמע כמו:" רואים משהי שלא תגיד לנו "לא" כי לא נעים לה, אז נפנה אליה."

אז כן. גם אנשים עדינים אוהבים לשבת איך שהם בחרו. אוהבים את עצמם . וזה לא סותר את זה שהם גם יודעים לתת לשני. וזהו. צר לי שאת רוצה לשבת ליד בעלך ולא היה מקום. אני חושבת שתוכלי להסתדר בלי לבקש מהשני. נכון. אני מבינה את אכזבתך שרצית מקום לידו. לפעמים אנחנו לא מקבלים כל מה שאנחנו רוצים. ונדע להתמודד עם זה.

אני לא חושבת שזה המקום שלי להגיד להם את זה במילים הנ"ל. זה דבר שאחרים אמורים לחשוב לבד.

 ומה שאמרתי היה שאני רוצה להישאר במקומי. זה היה במילים אחרות שמהן מבינים את מה שכתבתי למעלה.

ת'אמת אני ממש לא מסכימה עם הגישה שלך, למרות שאני מכירה את ההרגשה,

 וגם אלי פנו בבקשות שכאלה ובאמת לא תמיד זה נח..

לפעמים זה באמת הטרחה של אחרים כמו שאת אומרת ולא תמיד גם מוצדק!אבל! אם מבקשים יפה ויש עוד מקומות שאין סיבה מיוחדת שלא תעברי אליהם, אפשר ולמה לא לעשות טובה..

לי היה סיפור על אותו עקרון אבל שונה - אני וחברה נסענו באוטובוס בינעירוני ואישה בהריון ביקשה לשבת דווקא איפה שישבנו והאוטובוס כבר היה כמעט מלא - נשאר מקום רק בספסל האחורי.. טוב נו, אישה בהריון, ברור שקמים..איכשהו הסתדרנו..

אבל אצל אותה אישה כנראה היתה חשיבה שמותר לה הכל בלי להתחשב - בהמשך הנסיעה או בעצם כולה- כל האנשים שעמדו מסביבה היו צריכים לפרוש מעילים מסביב כדי להגן על עצמם ועל תינוקות שהיו מסביב מפני הרוח העצומה שנכנסה מהחלון שהאישה הזו פתחה ולא הסכימה לסגור..  יש אנשים עם בעיות, לא אומרת שלא, זה תלוי באיזה גישה באים.

 וכן, כמו כל טובה אפשר להגיד לא אם זה באמת לא נוח ואז אין סיבה להרגיש רע, לי מפריע שאת מתלוננת שהוא ביקש. זכותו לבקש ואין סיבה שלא יעשה את זה, בדיוק כמו שזכותך לא לעשות טובה ולהגיד לא. וזה לא צריך לעורר כעס אם הוא ביקש יפה כמובן..

מדוע את מדביקה לה כבדות? מה היא עשתה לך (נדמה לי שכתבת בשרשור קודם שהיא בסדר, אז את רוצה שקבל את מה שאת כותבת כפשוטו, נכון?)

ומדוע היתה צריכה לקום מפני שביקשו ממנה? אם האשה היתה בהריון, או סתם לא מרגישה טוב בעלה היה צריך לומר במפורש שאשתו איננה מרגישה טוב, וסביר שהתגובה תהיה אחרת לגמרי.

ושימי לב שלמעשה גם אני12345 לא הרגישה טוב, וגם היא היתב צריכה התחשבות, אז מדוע שתפנה בשביל "אולי" כשהיא "בטוח" היתה צריכה את המקום הזה?

ואם יש תור לבדיקה ועולים על אוטובוס - אפשר לבקש "סליחה, אני לא מרגישה טוב" - רוב הסיכויים שמייד יהיה יותר מאדם אחד שיפנה את המקום...

ולגבי "עובדה שהם העזו לבקש" -בדיוק אפשר לומר על אני12345 "עובדה שהיא העזה לומר לא".

שורה תחתונה - כשיש בעית בריאות - צריך לומר במפורש. בשביל סתם לשבת ביחד - בקשה לגיטימית, אבל זה הנוחות של בני הזוג שרוצים לדבר ביחד מול הנוחות של מה שמרגיש מי שנותן להם מקום.

לא נראה לי שיש למישהו זכות מה יותר עדיף.

ואם בכל זאת נותנים מקום לזוג (מעשה טוב כשלעצמו) זה צריך לבוא ממקום של נתינה בכיף ולא ממקום של "אוף! גם בזה אני נדפקת". אם כך עדיף אולי לא לפנות...

1. זה שלך לא אכפת לא אומר שכך זה לשני.

2. נראה לי שחובה עלינו לקום לפני משהו זקן או שקשה לו. לפני אדם ששואל אותך- ויש מקום , אני חושבת שאין בכך חובה. יפה לקום, אבל לא חובה. וכל אחד ושיקולו.

3. לא היה כאן מניע בגלל צביטה בלב על אחר ובגלל זה נהגתי כך. וחבל לי שאת חושבת שכך מחשבתי.

זה באמת לא מצווה לקום אדרבא ואדרבא שלא חובה לקום.

אבל יש לנו מידות,שתפקידן לא להיות טובות
אלא להיות כמידות הקב"ה
וכמו שהקב"ה הולך איתנו לא מעט לפנים משורת הדין
על מנת להידבק בקב"ה ראוי שגם אנחנו נעשה ככה.

לפעמים אני מסתכלת על דברים כאלה כמצווה הבאה לידי וחבל שאפספס אותה.(לא יודעת מה איתך אני לא חושבת שיש לי עודף זכויות שאני יכולה להיות שקטה..)
ואני יודעת מזה לחזור מותשת,אני יודעת מזה שלפעמים בא לי לשחק אותה ישנה כדי לא לקום ואני מבינה אותך.

אני רק חושבת שלפעמים צריך ללכת לפנים משורת הדין ולהרבות זכויות בכלל עמ"י.
(כשאדם מרבה זכויות בעצמו הוא ממילא מרבה זכויות בעמ"י מפני כך גם ביכולות האדם לשנות גזרות ע"י תפילה כי ע"י התפילה הוא מרבה זכויות)

אגב-הצביטה היא דבר לגיטימי אל תתבלבלי,ותשמחי שהיא קיימת!
כן חברה את רוצה להתחתן!אני רוצה להתחתן לכן הצביטה הזאת קיימת.
היא לא צביטה של קנאה חלילה,אלא צביטה ממקום טהור שגם את רוצה להגיע למקום הזה כבר.
בדיוק כמו הצביטה שאני שומעת שיעור של רב שמצטט כ"כ הרבה דברים וצובט לי שאני לא יודעת כמוהו.
זאת צביטה חיובית!
והיא קיימת בין אם במודע ובין אם לאו.
בידך להפוך את הצביטה למשהו חיובי ולמשהו שלילי.
כשאת נותנת לצביטה להתלונן על זוג נשוי ומאוהב שביקש ממך לשבת יחדיו
את הופכת אותה לשלילית..

ובעז"ה את גם תזכי לזה בקרוב ואני בשמחה אקום בשבילך!

אם יש לך זכות לבקש ממני לנהוג כלפייך לפנים משורת הדין, דעי גם לקבל את רצוני שלא לנהוג כך.

ואני רואה שנשארת בדעתך... אין לי מה להוסיף...

כנראה שהניק שבחרת לעצמך, משקף אותך. "אני! מס ' 1, מס' 2, מס' 3, מס' 4, מס' 5! כל השאר... 6,7,8..."

וברצינות... נו באמת... תקראי הכל... את כ"כ רוצה לדעת שאת היית בסדר, ואת רוצה שיאשרו לך את זה, ואת בעצמך יודעת שזה לא הכי הכי איך שהתנהגת... שאת לא מקבלת את מה שכותבים לך.

את נשמעת כעוסה על כולם!

שתתחתני עם מישהו שיהיה בעל מידות טובות שפשוט יהיה לו ברור שכולם טובים כמוהו
ולכן הוא גם יבקש באוטובוס לקום כדי שהוא יוכל לשבת ליד אשתו ויהיה לו ברור שיקומו כי בוודאי שזה מה שגם הוא היה עושה במקומם.

השתדלתי לענות בנימוס, למרות שהזדעזעתי...

כתבתי את העניין כדי לשמוע דעות ענייניות. וכדי לחשוב עם עצמי מה באמת היה נכון לעשות.

חבל שעניין כזה, שחשוב לדעתי לדבר עליו הגיע לידי התבטאויות אישיות כלפיי  מצידך, שנדמה לי שאינך מכירה אותי דיו בשביל כך.

ניסיתי להביע את דעתי ולבדוק אותה וכתבתי את מסקנתי מכך למעלה.

לעת עתה אני חושבת שנהגתי נכון, אלא אם כן אצליח לקרוא כאן תגובה עניינית אחרת.

אני לא כועסת על כולם. אך אני בהחלט מרגישה שאנשים שפונים אליי בבקשה כזו באים לשני בתחושה שהצדק איתם ואין לשני רשות להגיב אחרת. מאוד חבל שהעניין שהעלתי גרר אחריו תגובות בלתי הולמות.

סליחה אם פגעתי. את צודקת, אני לא מכירה אותך, ואני לא יכולה להגיע להתבטאויות אישיות. את צודקת 100% ואני מתנצלת, באמת שלא היה ראוי, למרות שלא התכוונתי ברצינות.

שורה תחתונה, מה שאני תמיד אומרת לעצמי, אחרי שעשיתי משהו, אז זהו. ואני לא אנתח מה ולמה, אלא אם כן יש לזה השפעה לעתיד. אז אני מייעצת גם לך, זה סתם עיצה טובה, את לומדת לא לאכול את עצמך. אז אם את שואלת בשביל הפעם הבאה, אז ענינו לך תשובות עניניות בכל הוריאציות האפשריות, תקראי, תשקלי, ובפעם הבאה תשקלי, ותעשי מה שאת חושבת. העיקר שתהיי שלמה עם עצמך.

אבל סתם, אנשים שפונים אליך בבקשה כזו, לא בטוחים שהצדק איתם! הם סה"כ ביקשו בקשה קטנה. לא בא לך, אז לא! הם בטוח יקבלו את זה! עובדה שהם לא ניסו להקים אותך בכח... אבל אני אבין ואקבל איזה עיקום אף או משהו כזה עליך. כי - מה כבר ביקשנו???

יש חברות אינדיווידואליסטיות ויש חברות קולקטיביות. חברות אינדיווי' הם כמו בארה"ב- כל אחד לעצמו, פחות או יותר, וחברות קולקטיביות זה כמו הקהילה היהודית של פעם.

יש מושג "אלטרואיזם" שמוטבע בפסיכולוגיב חברתית- כשאת עושה משהו למען מישהו אחר תוך כדי הקרבה של משהו אישי שלך.

בחברות אינדיווי', כאשר יש רק "מימוש עצמי" ו"הוגנות"- האלטרואיזם הוא בד"כ רק באופן שבו אני חייב לעזור, או באופן שזה יתגמל אותי איכשהשו. דהיינו- רק אם זה מצוה או אם יש מקום יותר טוב באוטובוס. וגם אז יעשו חישוב של מה יותר חשוב- אני אשב או הם ישבו.

בחברות קולקטיביות, ישנה הרגשה של אחריות הדדית בין כל חברי הקבוצה, ולכן יצפו ביותר התנהגות אלטרואיסטיות משום שיש הרגשה של "א ני צריך לתת למען השני, כי כולנו אחים".

אני רוצה להאמין שאת באמת רואה בכך קושי עצום לקום מכסאך למען מישהו אחר, ולכן סירבת.

אבל אני גם רוצה להאמין שאת רואה את עצמך כחלק מהעם היהודי כולו, וכחלק אינטגרלי ומשמעותי ממנו, ולכן תרצי לקום, וזה יבוא לפני "טובת עצמי".

מה כבר ביקשו? לשבת ביחד? גם אם התענוג הזה לא אותו דבר כמו התענוג שלך, ניתן גם להגיד להם באותה מידה "כן!" וזה לא כזה ביג דיל.

וסתם סיפור- אני חלשלושה בקיץ, יש לי ממש בעיה לעמוד הרבה זמן במזג אוויר חם בלי מים. הייתה זקנה באוטובוס ועמדתי לה (הייתי רווקה- אז ברור שאני לא בהריון קשה לי וכו'), לקראת סוף הנסיעה כבר כמעט עמדתי להתעלף, וחייל אחד, עייף ותשוש (זה היה יום חמישי וראו עליו שהיה לו שבוע קשה), נתן לי את המקום שלו. הוא רק ראה אותי, ראה שאני עומדת להתעלף- וקם!

אין לך מושג איזה תחושה טובה זה עשה לי. הלוואי שנשאף לרמה כזו ולא לרמה של "אני לא חייבת אז אני לא יעשה את זה".

לפעמים-

את עולה לאוטובוס ורק רוצה להניח את הראש.

לפעמים -

היום שעבר עלייך היה לא פשוט, את רק רוצה לחשוב.

לפעמים-

את עולה לאוטובוס ומאתרת בעינייך את המקום הכי טוב בשבילך, כן, זה, ליד החלון.

זה קורה.

ולכן בקשה מסוג כזה של: "בבקשה תוכלי לעבור למקום אחר כדי ש..." היא לא תמיד במקום.

לפעמים בקשה כזאת, שנאמרת בפומבי, כשאין לצד השני כ"כ אפשרות לסרב, היא לא בקשה מנומסת. התחשבו בבקשה!! (בין אם מדובר על זוג נשוי/ זוג חברים/ות וכד'....) כדאי להשתדל ולא להטריח אחרים. ואם כבר ביקשתם - דעו לקבל גם סירוב.

אני גם נוסעת באוטובוסים וגם אני עייפה אחרי עבודה ותמיד האוטובוס מפוצץ ובכל זאת אני חושבת שאת ממש לא צודקת.
אני יכולה להבין אם יש מחשבות כאלה והן לגיטמיות, אבל צריך להתגבר עליהן ולעשות מה שנכון. אני הייתי עושה את זה בצורה ספונטנית בלי שהיו מבקשים, אבל גם אם את לא רוצה לעשות מיוזמתך ומישהו מבקש אפשר לעשות איתו חסד.
כל החוכמה זה לעשות דווקא כשלא מתחשק ולא כשממש כיף לך לקיים את המצווה.
דרך אגב - כשאני נוסעת עם בעלי ברכב שלנו והוא נוהג ויש בטרמפיאדה שתי בנות ובן, אני עוברת אחורה כדי שישבו בנוח ולא יצטרכו להצטופף כדי לא ליפול אחד על השני. אני לא מצפה מאף אחד שיעשה את זה, אבל זה נראה לי נכון לעשות את זה.ואני עושה את זה אפילו שמתחשק לי לשבת עם בעלי ואפילו שיותר נעים לשבת מקדימה וזה הרכב שלי וכו... למרות שבמקרה של רכב פרטי זה לא כמו אוטובוס ויש מקרים שאני צריכה פרטיות לדבר עם בעלי, או שאני מאכילה תינוק וכו שאז אנחנו לא מעלים טרמפיסטים, אבל זה במקרים חריגים.

"זה נהנה וזה לא חסר".

אם זה באמת מצב כזה - אחלה. השאלה אם זה היה המצב הזה...

אנשים כותבים פה על כמה צריך להתגבר על עצמנו ולוותר, אבל יחד עם זאת אסור לנו לשכוח שאדם איננו יכול להיות טוב לאחרים כל עוד איננו טוב לעצמו.

אז נכון, ישנם מצבים בחיים שנתינה פשוט עושה לנו טוב, אך לא תמיד המצב הוא ככה.

השאלה היא אם המצב שאני12345 נקלעה אליו היה מצב של "זה נהנה וזה לא חסר".

רק היא יודעת...

1. אם יש מקרה שבו מבקשים ממני דבר כמו לעבור מקום באוטובוס אני אשקול את הטירדה שזה גורם לי לעומת התועלת שזה גורם לאחרים בד"כ לדעתי הטירדה (במידה ויש מקום פנוי אחר) נמוכה מזה שבני זוג או סתם חברים יוכלו לשבת יחד (כמו ש אודי-ה כתבה).
2. העיקרון של לא להטריח אחרים ושלא יטריחו אותנו ניראה לי לא מתאים לדעתי החיים בתוך חברה משמעם שאנחנו מוותרים לאחרים ומוותרים לנו. וגם מהסיבה האינטרסנטית שבשביל טירחה קטנה עכשיו נמנעים מלקבל הרבה יותר אח"כ.
3. איך שאנחנו מתנהגים באוטובוס (ולא רק) משפיע על איך יתנהגו אלינו באוטובוס כאשר הנשים בנינו יהיו בהריון או כאשר נעלה לאוטובוס עם ילד קטן.
4. באופן אישי יש לי סריטה שכאשר מבקשים ממני יפה ברוב המיקרים אני אתן.

1. מסכימה איתך. ולכן אולי שיקול הדעת פה הוא אישי.

2. אני עדיין חושבת שלבקש ממשהו דבר כזה, כשאין לך הסבר דחוף מוצדק,  זה להכריח את השני, כיוון שאין לו ממש בחירה. כי ה"לא" שהוא יגיד לך, לא עולה כמובן בדעתך. לוותר לשני, אמור להגיע מרצון משותף ולא מכורח.

3. מסכימה. לכן אולי אקום בפעם הבאה, מהסיבה שלמראית עיין זה אולי לא ייראה יפה. אבל עדיין אני חושבת שזה לא מנומס לבקש. ואני לא אנהג כך.

משום מה לא נראה לי שזוג יבקש סתם כי הוא רוצה שתעמדי..

בד"כ יש לו סיבות..

וגם אם לא תדוני אותו לכף זכות..

בנוסף לכל הדברים הנאים שכתבו לך, גב' אני 12345, עליהם ניתן לומר "שפתים ישק משיב דברים נכוחים", מבקש אני לתרום חלקי.

א. נראה שנקודת המוצא שלך היא ש"את לא חייבת" להיענות לבקשתו. זו מידת הדין, אולי אך "עולם חסד יבנה". לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם רק על הדין. הקב"ה רצה לברוא העולם במידת הדין אך כיון שראה שזה לא הולך, שיתף את מידת הרחמים. אברהם אבינו, לא רק שנענה לכל בקשה אלא אף הקדים את הבקשה. לא חיכה לאורחים אלא חיפש אותם. נטה אהלו דוקא במקומות שיהיו אורחים. כאשר חרבה סדום, העתיק אהלו למקום חדש (רש"י). רבקה יכלה לחשוב שאליעזר לא נהג כלפיה כשורה בכך שביקש ממנה "השקיני נא" וכו'. יכלה לחשוב: הוא מביך אותי. הוא יודע שלא אוכל לסרב לו. הוא גבר ויש לו 10 רוכבים על הגמלים. די לי במה שאתן לו את הכד ושהוא ישאב מים. ודאי שאני לא חייבת להשקות לו את כל הגמלים. יתכן שאם היו שם חברותיה היו אומרים לה: פרייארית. אך אם כל זה היה כך היא לא היתה נקראת "אמנו". כדי להכנס לבית אברהם גומל החסד ולהיות 1 מתוך 4 האמהות היה עליה להוכיח את מידת החסד ולא הדין. ואנו בני אברהם. "ישראל רחמנים ביישנים וגומלי חסדים". לכן מאוד כדאי לנו ללכת בדרכיו.

ב. למדנו בפרקי אבות שההבדל בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם הרשע הוא שתלמידיו של אברהם הם בעלי עין טובה, לעומת העין הרעה של תלמידי בלעם. כך יש להסתכל על המציאות, בעין טובה.

ג. יתר על כן, מידת החסד היא מצוה, ולא רק מידה נאה. זו הליכה בדרכיו של הקב"ה. היא מתפרטת בהרבה אופנים כגון הכנסת אורחים, לויית המת ועוד. ובגדול (רמב"ם דומני) לעשות כל מה שהיית רוצה שיעשו לך. כל מה ששנוא עליך וכו'.

ד. חז"ל לימדונו (בענין הגר, שברחה משרי גבירתה והמלאך אמר לה 3 פעמים "שפחת שרי") שאם יאמר לך אדם אחד: אזניך של חמור הן, אל תאמין. אך אם יאמרו לך זאת 2 - קח לך רסן... ראי נא ראי כיצד קיבלת תגובות כה רבות שרובן אומרות את אותו מסר, מכיוונים וסיבות שונים.

ה. מאמין אני שהסיבה ששיתפת את כולנו במקרה שלך, היא שגם את בתוכך לא שלמה עם המעשה שעשית וכעת תחשבי פעמיים, ולא רק מפני מראית העין.

ו. תודה רבה ששיתפת אותנו כי בזכותך נתבררה יותר מידתם הטובה של ישראל.

א. שחסד צריך לבוא מרצון חופשי של האדם ולא בגלל שאומרים לו כך לעשות.

ב. אדם צריך לעשות חסד עם עצמו לפני שהוא עושה חסד לאחרים.

אני יכולה לומר על עצמי: (בתור רווקה לא צעירה בלשון המעטה):

היו לי תקופות של עצב - בעיקר בגלל המצב. נראה לי שאם הייתי (אז...) באותה סיטואציה הייתי מפנה את מקומי אבל מרגישה ש"שוב פעם נדפקתי..." ובמבט לאחור - לא הייתי צריכה לפנות. כי באותו רגע הייתי זקוקה לפיסת הנוחות הזו (מקום ליד החלון בו אפשר להתבודד וקצת לאסוף כוחות) והמצוקה הזו (רצון להתאפס) היתה חשובה יותר ממצוקת בני הזוג שרוצים לשבת יחד.(אם אכן זו מצוקה...)

היום (למרות שבעית רווקותי לצערי עדיין קיימת) אינני ממורמרת כי אני רואה הרבה דברים שהקב"ה מיטיב עמי (ולא, יהודית יקרה, - לא עברתי טיפול, אלא הקב"ה הראה לי את הדרך, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו) וסביר שאם הייתי באותו מצב (באוטובוס...) הייתי מפנה את מקומי ואפילו שמחה על המצוה שהקב"ה זיכה אותי.

אבל....

אז זה היה פינוי מקום מתוך רצון טוב. מתוך שלי אין כל חפץ דוקא במקום הזה.

אך כאשר אדם כאוב, והמקום עושה לו טוב, להתגבר על עצמו ולתת את המקום (כאמור לא לחולה או לזקן שאז זה באמת מצב אחר, אלא לזוג שרוצה לשבת יחד) - זה לא חסד!!! זה גול עצמי.

כך שנראה לי שלא רק שאני12345 נהגה כשורה, אלא ייתכן שאפילו לא היתה נוהגת כשורה לו נתנה את המקום באותו מצב בו היתה נתונה...

בפעם הקודמת ציינתי רמב"ם אך לא ציטטתיו. הנה הוא (הלכות אבל יד א):

"מצות עשה של דבריהם (כלומר דרבנן) לבקר חולים ולנחם אבלים... לשמח הכלה והחתן ... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל 'ואהבת לרעך כמוך', כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים , עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות".

וזה מזכיר לנו את כל התורה על רגל אחת, אם כי שם זה בצורה הפוכה שכל מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ועוד נזכור שמי שרוצה שד' יעשה לו חסד, עדיף שיעשה גם הוא כמו שאמרו חז"ל שמי שמעביר על מידותיו מעבירין לו ג"כ. בהצלחה

צודקת. לכאורה היית יכולה לפעול לפנים משורת הדין. אבל מצידו זה בקשה פעורה.אם הוא רוצה שאשתו תשב שיתן לה ויחכה עד הבית כדי לשבת לידה.אלא אם כן ביקשו שתעברי ספסל אחד ליד ואז זה סתם לא נעים ולא הכי ביג דיל. ובנוסף אני חושבת שאם הסיבה שלך היא כי זה שאת רווקה זה לא אומר שאת צריכה להדפק אז בזה כדאי לך לעבוד על עצמך ולחיות חיים שמחים וטובים ללא קשר למעמדך האישי.

ברכה והצלחה. ובע"ה במהרה יהיה זה בעלך שיחפש לך מקום באוטובוס.

אני ממש מרגישה הזדהות עם התשובה שלך ובגלל זה אני מבינה ובטוחה כי התשובה והמחשבה שלך היא ממש מתוך קושי וסליחה על התוכחה הטנה זה מעין רגש נחיתות את ממש לא שלימה עם זה שאת לבד, את חייבת בשביל עצמך לעשות סוויץ' בראש ולהכניס לראש שהכל לטובה וגם אם זה מתעכב זה מה' יתברך אף אחד לא אמר שאת צריכה להרגיש רע עם זה שאת לבד, הבחור סה"כ ביקש שתעברי מום הוא לא ביש שתעמדי כלן הנסיעה בשבילו ובשביל אשתו, חייבים לחשוב היטב לפני תשובה, עזבי עכשיו מצווה לא מצווה, בשבילך התשובה שלך ממש נובעת מתוך רגש נחיתות.

אני חושבת שהייתי מפנה את המקום,

אבל אני מודה שלפעמים אני עושה את זה בלי כ"כ חשק....

ואם היו מבקשים ממני בצורה של "להכריח" כנראה שלא הייתי קמה...

כי יש דרך לבקשד כל דבר....

במיוחד בקטע של "בשבילי?"

זה הכי הרגיז אותי

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

דיברתי עם בחור עשרים דקות לפחות רק כדי לגלות שהוא לא קשור אלי .. אבל הוא הביא לי מתכון לסלט חצילים אז לפחות יצא מזה אוכל .

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש תתפקסי תזכרי מה רצית וזה עוזר לי בגדול .

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.