לילה לא עם הרבה שעות שינה. כבר אמרתי אתמול שזה מפחיד לישון במיוחד בתקופות קשות. קמים בטעות טיפה מאוחר, מתארגנים מהר ויוצאים. ברבע ל8 כבר על האוטובוס.. מי קם באממע הלילה??
נוסעים. אוספים יישוב. קצת בחילה בדרך, אבל נושמים, עושים דמיון מודרך ומסתדר.
מגיעים לשער בנימין. מחלקים חולצות. הם קצרות. חבל. חם לי. ללבוש? לא ללבוש? לא ללבוש! זה היה קשה. כולם עם קצר חוץ ממני. חם לי. לא כיף. טישרט יותר חם מדרייפיט.
מתחילים את המירוץ. הרבה כח פיזי. עולים עליות. מתחילים לטפס על הרים. אני לא מצליחה לנשום. עושים פיינטבול. המדריכה מעצבנת מגלה לקבוצות את התשובות לשאלות שהיו. רק לנו לא. אנחנו רחוקים. מסיימים ועולים למעיין. מריך להוציא אבטיח מהמים עם חוט. זה עובד. בסוף בסוף מצליחים. לא לפני שקבוצה מרמה ומרימה אותו עם הידיים למרות שאסור. זה מעצבן. המדריכה מחליקה. רק לנו מעירים. ברור.
ממשיכים. עולים עליה. אני לא מצליחה לנשום. קבוצה לפנינו הפכה את החיצים. הלכנו למקום אחר. נאבדנו. נתקשרנו לרכזים. אמרו ללכת לפי הסימון שבילים. חוזרים וממשיכים. התבזבזו לנו 10 דקות.
מרגישה שעומדת להתעלף. רוצה לבכות מרוב תסכול. אני לא מצליחה לנשום!! אומרים לי מקדימה לרוץ. כן בטח.במצב שלי זה בקטנה ממש. עוצרת ושותה. זה לא עוזר ככ. חם. מזיעים ו.. לא מצליחים לנשום. איזה יופי לנו. רגע. גם לא כלת מאתמול בצהריים. עוד יותר יופי לנו. לא יודעת מה לעשות. יאללה עידוד עצמי!! קדימה! את מסוגלת! יש פה רק עוד 3 מדרגות. איזה קטע. פתאום רואים עוד 10..
כבר ממש לא מצליחה לנשום. מגיעים ללמעלה. משימה. כבר אין לי כח. רוצה הביתה. למי יש כח לסחוט ענבים?? באלי מקלחת ולישון. מסיימים ומקפיצים אותנו לאוטובוס. אוכלים קצת ונוסעים לסבב משימות הבא בשילה הקדומה. רצים שם ממקום למקום. רוצה כבר להגיע לסוף. אבל לא. יש אח"כעוד בשבות רחל ומשק אחיה. גומרים בשילה ונוסעים למשק. צריך להעביר שמן מג'ריקן לבקבוק. אה. מה הבעיה?? פה היא מתחילה. מותר או בידיים או בפה. איכס. זה מסריח. שמן זית בכל זאת.. ועוד הפסולת שלו. מה שלא מוכרים. גומרים סוף סוף ועושים תחרות עם הקבוצה השניה מי מגיעה ראשונה להקפצה. אנחנו. יש!! אופס. חסרות 2 בנות. צריך לעשות עוד פעם. החולצה שלי מוכתמת בשמן. באסה. אהבתי אותה. נוסעים לשבות רחל. משחקי חשיבה. לוקח קצת זמן אבל מצליחים בסוף. לא הספקנו לסיים 3 משימות לפני שאר הקבוצות. אנחנו נכנסות אחרונות. לוקח זמן. הרבה. משעמם. בסוף נכנסנו ונשארו לנו 15 דקות עד ההקפצה של האוטובוס לשער בנימין בחזרה.
יש משימות דוחות. מה חושבים לעצמם? שנסיים 8 בנות איסטנסטיות צנצנת של ריבה? קופסת סרדינים? איכס!! חסרי חוש טעם. אבל יכל להיות יותר גרוע. בקבוק קטשופ.. פלפל חריף.. בעע. גומרים שם ורצם לאוטובוס. הוא ממוגן. אי אפשר לישון. בשער בנימין ארוחת ערב. זה בשרי. מבקשים צמחוני.מביאים אחרי הרבה זמן פיצה. גם חלבי עושה לע כאבי בטן. אוכלים בכל זאת. איכשהוא הצלחתי לאכול. אחרי המשימה הקודמת איבדתי תיאבון. בסוף זה נגמר אחרי עוד 2 משימות וחוזרים הביתה.
יומיים טיול ברצף זה קשה. אתמול בצפון והיום במירוץ.ומחר, מחר יש ברית ואז טיול עם המשפחה. ואז ברביעי לא באלי ללכת לאן שאני צריכה. זה כואב. מפחיד. צריך אומץ. אני פחדנית. פשוט פחדנית. זה כולה להסתכל קצת בבפנוכוס שלי. אופס. פה מתחילה הבעיה. להסתכל. להתמודד. לפתוח הכל במורה בריאה אבל כואבת. מאוד. כל מה שמודחק, ייפתח. בלי טיוחים. בלי שקרים עצמיים. רק אני והבפנים
-סוף פריקה-
@גיבעוננח
- לקראת נישואין וזוגיות