כדי שלא יצפה. אני חושבת שכדאי להנמיך בעדינות לו את הציפיה . 

צודקים.. אני כנראה צריכה להתגבר על הרצון שלי שיחווה את התחושה של התפללתי ונושעתי ככה בגלוי. לראות איך לחזק אותו שלא ייחלש בלימוד ויתאכזב מהתפילה שלא נענתה.

היכולת לקבל את המורכבות והאכזבה- זה ממש עניין של גיל ומסוגלות.

אם יזכה - אז יופי.

אם לא - אז לומר לו, קודם כל, תדע לך שאף תפילה לא הולכת לאיבוד. זה שביקשת מה', אפילו אם לא קרה מה שרצית בדיוק - אבל זה עשה אותך יותר קרוב לה', מבין שצריך את עזרתו - ולא תמיד אנחנו יודעים מה יהיה בסוף. אנחנו לא יודעים את כל הסיבות מי זוכה. אולי יש סיבה שטוב שהשני יזכה, לא יודעים.

אבל בגלל שממש השתדלת - אנחנו קונים לך מתנה. ואולי גם זה שהרעיון הזה עלה לנו בראש, זה חלק ממה שה' נענה לתפילה שלך.. מי יודע.

אני כאמא חוויתי תחושות וחוויות דומות עם הבכור שלנו.

אני חושבת שרוב ההתייחסות צריכה להיעשות לפני ההגרלה.

חשוב מאוד מאוד להדגיש לילד שאם מישהו זוכה או לא זוכה בפרס, זה לא מעיד על הלימוד שלו כלום.

להסביר מה מטרת הפרס - לעודד ילדים ללמוד.

שיש ילדים שילמדו בלי פרס, ויש כאלה שרק עם פרס

ויש שילמדו עוד יותר כשיהיה פרס.

זו הזדמנות בשבילנו כהורים ללמוד את הילד שלנו - לאיזו קבוצה הוא שייך?

האם רק פרסים מניעים אותו?

חשוב לאתר את זה. אנחנו עם השנים למשל גילינו שפרסים מצד אחד מניעים את הבן שלנו מאוד טוב, מצד שני - הוא לא יודע להכיל אכזבות, כשהוא לא זוכה - אין לו מוטיבציה להשקיע.

לכן חשוב גם בחיי היומיום לבנות חשיבות עצמית למעשים שלנו ולנתק אותם מפרסים/תגמולים.

להסביר מה זה הגרלה.

שלא כמו שראיתי פה התייחסות, לפי התנ"ך גורל זה לא מזל, להיפך!

בגורל דווקא ה' הוא זה שמדייק ונותן למי שהוא מתכוון בדיוק.

לכן, בכל גיל חשוב להדגיש לילד - מי שיזכה בהגרלה זה מי שאמור לקבל את הפרס.

יש לרב ארוש ספר טוב על תפילה לילדים, אני לא זוכרת בדיוק, אולי מישהו פה יודע.

אפשר לקרוא יחד ולדבר על זה.

הילד שם מתנסח באופן ש"נותן בחירה" לקב"ה האם להיענות לבקשתו- 

הוא מבין שיש גם אפשרות אחרת ממה שהוא רואה.

הלוואי ונזכה בעצמנו וגם לחנך את ילדינו להכיל מורכבות בחיים ולראות כמה צדדים ואפשרויות להתנהלות החיים.

ולקבל הכל באהבה.

אז לסיכום -

ריכוך התוצאה, במידה ולא יזכה, יהיה משמעותי יותר לפני ההגרלה.

אח"כ זה לדבר אל הקירות במקרה הטוב. הוא כבר עלול להתבצר בתחושותיו.

לא חייבים לחכות להגרלה כדי לצ'פר על הלימוד מצד ההורים.

אפשר ואולי כדאי כבר עכשיו לקנות פרס שווה שהוא מאוד יאהב ולומר לו - זה על ההשקעה שלך, על הרצון שלך, על התפילות שלך.

לה' יש הרבה שליחים לשלוח לך טוב - אנחנו ההורים אחד מהם.

כמובן שגם אחר כך חשוב להקשיב לרגשות שצפים וכשנרגעים לנסות להבין ולשנות גישה.

בחיידר של ילדי עורכים מבצעים עם הגרלות פרסים למתמידים פעם בחודש- חודשיים..

לאחר שבני חזר מהחיידר בוכה שהוא לא זכה בהגרלה וכל עמלו היה לשווא (לדבריו) הוא באמת עמל קשה מאוד בכדי להשתתף בהגרלה..

החלטנו יחד שמי שעמל בתורה תמיד זוכה!! או מההגרלה או מאמא..

אם הוא לא זוכה בהגרלה (קרה עד היום תמיד) הוא הולך איתי לסטוק ובוחר משחק..

כי זה מה שאני רוצה שיהיה חרוט לו בזיכרון (בכל החושים שקיימים) שמי שעמל בתורה תמיד זוכה!!

כשיגדל יבין בהדרגה בהתאם להתפתחות האישיות והקוגניציה שהדברים אינם מוחשיים כמו שהוא חווה עד היום..

בהצלחה.

אבל, כדאי תמיד להגיד לו: עמלך לא היה לשווא, כי הפרס הגדול זה שאתה יודע תורה. זה נשאר לך בראש גם אחרי שהפרסים הקטנים נגמרים. הרי למה מחלקים פרסים? כי יודעים שהחשוב זה התורה, ונותנים פרסים כדי לעודד את הילדים, שישמחו בדבר שהם מרגישים, וזה יעזור להם לשמוח גם בתורה.

אז אנחנו תמיד ניתן פרס, כי זה דבר שמשמח ומגיע לך שהתאמצת - אבל תזכור, הפרס הגדול באמת, זה הלימוד תורה, אפילו אם כעת אתה עוד לא כ"כ מרגיש את זה..

זה נותן "רציונאל", ביחד עם אי התעלמות ממה שהא מרגיש היום. וגם נותן כבר כיוון לעתיד.

[אני לא אוהב את הדבר הזה שעושים "הגרלה".. תמיד יש מאוכזבים. צריך לדאוג לכך שכל מי שעמל - יזכה]

הארה נהדרת.

לא עשיתי את זה עד היום.

תודה

ואני גם לא אוהבת את ההגרלות האלו.. אני פשוט לא מבינה את זה.. איך אפשר לשאת את אכזבת הרוב המוחלט של הילדים?! והכי לא ברור לי זה איך יש ילדים קבועים שזוכרים בהגרלות?! (נניח לזה..).

אולי במיוחד עם הבכורים/גדולים יותר.

אך גם בזה ,מעז יצא מתוק,,

אני רואה הבדל בהתנהלות בחיים בין הילד שחששתי לו מאוד בכל הנושא של הגרלות, אכזבות וכו'

ובין הילדים שפחות ייחסתי משמעות לכל זה ואני השלמתי עם זה שלא זכו בהגרלות

ואני רואה שהילד הגדול מתקשה להתמודד עם חוסר הצלחה בכלל בחיים

ושאר הילדים פחות לוקחים קשה ופחות מתייאשים וממשיכים לנסות.

אז העבודה היא קודם כל אצלנו

באמת לפעמים הגדולים מרגישים ש"עוטפים" אותם יותר ומגיבים בהתאם. בעוד אלו שאח"כ לא כ"כ מתרגשים, הם והוריהם (וגם בגלל הוריהם).. 

ועם זה, כשלא מדובר על איזו "הגרלת פורים" לכל מי שרוכש כרטיס.. אלא על חידון על מה שלמדו - ראוי לת"ת לדאוג לכך ש"לפום צערא אגרא", ומי שלמד יזכה, ללא הגרלה. 

תודה רבה על ההארות והדיוקים.

הוא לא זכה בהגרלה..

השתמשנו בהרבה אמירות מפה..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....