ב. תלוי במראה, לא חובה.

ג. זה נחמד שהיא משקיעה אבל כמו כל דבר במידה. 

אם אני שם לב שבנות מאופרות? מה הכוונה?

ברור ששמים לב .. מעדיף איפור חלש שלא ישנה אותה יותר מידי מהמקור .

האם חשוב לי שהבחורה תתאפר..

אמ...כן בטעם ..לא יותר מידי כמו שאמרתי איפור חלש..

אם היא לא תתאפר יום או יומיים לא יקרה כלום ..

האם חשוב לי שהיא תשקיע בלבוש ומותגים 

התשובה היא בהחלט כן! זה כל כך מוסיף !!

(רק בלי עקבים..זה עושה רעש של סוס)

קנו לי פעם נעליים כאלה רעשניות ועד היום אני מתבאס על זה

הנעליים שלי עושות קצת רעש כזה

אז אני מנסה ללכת לאט יותר ובשקט חחח

פעם פעם לפני מלא שנים, שהן היו שמות שקיות בושם שהיו מתפוצצות בהליכתן ומפיצות ריח

ולא שהן הלכו עם עקבים

@חסדי הים.

מדובר שם בפסוק והוא אומר שלעתיד לבוא ה' ידאג לזה הנשים לא יתקשטו בכלל כנראה

כנראה שרק אלה שהולכות בלי איפור הן צדיקות

אני באמת שואלת.

נראה שהפשט הוא ש'תעכסנה' לשון 'עכס'- ארס של נחש. שהיו מבעירות את היצה"ר של הבחורים כארס של נחש.

אז אולי גם הפירוש על הרעש שהיו עושות וגם הפירוש על הבושם שהיו מפיצות זה דרש?

ולא נראה לי שהמסקנה שלך נכונה בכלל בכלל.

לא כתוב שם שה' ידאג שנשים לא יתקשטו לעתיד לבוא, וממילא מה שגזרת מזה לא נכון.

חכמינו בגמרא לא כתבו סתם סיפורי סבתא.

פשוט צריך לדעת איך לסדר את הדברים בראש 

במקרה הזה, זו לא בעיה גדולה

ניסיתי להבין האם זה סימן לכך שהפירוש הוא בהכרח דרש ולא פשט

יש מקרים שכתוב בגמרא דברים שהם דרש.. אבל כל מקרה לגופו.

לרוב, הפירוש שכתוב בגמרא על מקרים שקרו הם המציאות ולא סתם רעיון

כולל רש"י שמביא דרשות של פשט, לא הביא את הדעה הזאת על אתר.

לא ראיתי את כל המפרשים כמובן, אבל כך נראה שהוא הפשט.

אגב דרש ופשט לא סותרים אחד את השני, וזה לא מה שבאתי להגיד.

ואין חילוק ביניהם בכלל, ייתכן שכך וכך היה גם במציאות בפועל.

אנחנו מדברים על שני מופעים שונים של המילה תעכסנה בישעיה.

מה שהובא כאן זה הזילות: "ויאמר ה' יַ֚עַן כִּ֤י גָֽבְהוּ֙ בְּנ֣וֹת צִיּ֔וֹן וַתֵּלַ֨כְנָה֙ (כ' נטוות) נְטוּי֣וֹת גָּר֔וֹן וּֽמְשַׂקְּר֖וֹת עֵינָ֑יִם הָל֤וֹךְ וְטָפֹף֙ תֵּלַ֔כְנָה וּבְרַגְלֵיהֶ֖ם תְּעַכַּֽסְנָה".

מה שאני כיוונתי אליו הוא הפסוק: "בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יָסִ֣יר אד' אֵ֣ת תִּפְאֶ֧רֶת הָעֲכָסִ֛ים וְהַשְּׁבִיסִ֖ים וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים". משם הבאתי את פירוש המילה ע"פ הפשט "עכסים" (מה שמובא ערס נחש, זה פירוש אטימולוגי שהוא לא סותר. ומה שהבאת, שלא ראיתי, על בשמים, זה כנראה מדרש לפי מה שאמר @חסדי הים)

בכל מקרה הפשט הוא לא הבושם, גם אם יש דרש כזה (לא ראיתי אותו), ולעתיד לבוא הדברים האלה יוסרו.

לחיבת הקודש אעתיק לכאן את רש"י על הפסוק על העתיד לבוא:

"ביום ההוא" - לעתיד לבא כשיבא הקב"ה להשיב את ישראל אליו יסיר ה' מהם את תפארת העכסים שלא יהו תולין תפארתם בנוי תכשיטי נשים ודברי נבלה.

"העכסים" - המנעלים אשר ברגליהם אשר בהם תעכסנה.

"והשביסים" - מיני שבכה לתכשיטי הראש והרבה יש בלשון משנה שביס של שבכה.

"והשהרונים" - יונתן תירגם סיבכיא.

וכך גם מצודת דוד ומצודת ציון.

והפירוש על הבושם הוא מהגמרא באמת,

זה פשוט הפירוש היחיד שלימדו אותי בכיתה ח' כשלמדנו ישעיה, ואותו ידעתי... בכל אופן, זה המקור:

"וברגליהן תעכסנה אמר רב יצחק דבי ר' אמי מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס וכו'" (שבת, ס"ב, ב')

ומה שכתבת על העתיד לבוא, לכאורה זה רק על קישוטים של חוסר צניעות, ולא על התקשטות נשים באופן כללי.

אחמ אחמ

מייד אחרי שמדברים על חוסר צניעות, נראה כאילו זה הנושא.

בכל מקרה, לא ידוע לי שהתורה מתנגדת לזה שנשים יתקשטו, ואפילו להפך.

לדוגמא: "הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף" ו"וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים".

כל ההקשר מדבר על קישוטים בסתמא. 

ההקשר שהפסוק מובא הוא בפרשיה, לא בפרק. אנחנו לא נוצרים.

זה גם מובא מפורש ברש"י לעיל "לעתיד לבא כשיבא הקב"ה להשיב את ישראל אליו יסיר ה' מהם את תפארת העכסים שלא יהו תולין תפארתם בנוי תכשיטי נשים ודברי נבלה". הרעיון הוא שלא יהיה עיסוק בנוי.

בכל אופן, מדובר לעתיד לבוא, ברור לכולם שקישוטים נובעים מחסרון... יופי אמיתי לא צריך קישוט ואין צורך להרחיב יותר מדי.

א. כמעט ולא.

ב. לא.

ג. לא.

למאי נפקא מינה?

(הפורום נורא מתחיל להזכיר לי את iPanel, חבל שלא צוברים פה נקודות. )

ואני אצטייר כסופר שטחית (אני לא, לצורך העיניין) אבל חשוב לי להשקיע במראה החיצוני שלי. לא כדי להרשים אחרים. ואני מאמינה שזה חשוב גם למדוייט ומראה על כבוד מסוים (שהשקעתי) בעוד שלבנות שסביבי זה פחות חשוב, וזה הפריע לי...אז רציתי לשמוע את דעת יושבי הפורום  

פשוט שאלת מה המטרה

יותר עדיף שלא, ואם כן, מתפשרים (נעלי עקב זה נוראי בעיניי)...

אין לכם בעיה עם טבע "נאות" ושורש?וקוקס?וחצאיות מטאטא?

אני היחידה שזה מפריע לה?

ואני בת 

"אתה זה פלוני מפונפן שדיברנו בטלפון?"

*קולט קרורס*

"לא לא, אני מחכה לחבר". 

תכלס?

ברור שאני אעדיף בגדים מסודרים ויפים

אבל ברמה הנחמדה.. לא צריך מותגים, בושם, ושאר קשקושים.. 

אבל סבבה 

סתאאאם 

זה שזה מתאים לא אומר שזה הולם אותן ומכבד אותן ואת הסיטואציה.. 

שאין בחורים שאוהבים ומתחברים לזה. התכוונתי שלמרות שיש כאלו שיאהבו את זה, זה עדיין לדעתי לא מכבד. כלומר זה שהן מוצאות בחורים שסבבה עם זה, לא הופך את זה למכבד.

בהצלחה

הסכמתי איתך

אבל כמדומני רשמתי בהודעה שלדעתי זה לא מכבד..

תוסיפי את המילה "לדעתי" גם בסוף המשפט

ואני מוצאת את זה נכון

בכל אופן, את כנראה שמה את עניין הנוחות בעדיפות ראשונה, 

ולא אכפת לך מה אנשים אחרים חושבים עלייך? 

וברור (לי לפחות ) שלא דיברתי על מקרים שבהם טיפוח מתבטא בהגזמה אלא בטוב טעם ובעדינות..

החכמתי

ב. לא אכפת לי

ג. ממש לא מעניין אותי

בכללי בנושא , מוצא חן בעיניי שבחורה היא לא מוזנחת ואפילו מטופחת

אבל אני לא מתעמק בעניין הזה אף פעם

ב. לא אוהב איפור. הייתי מעדיף שהבחורה תהיה טבעית.

ג. חשוב שהלבוש יהיה נקי ומסודר. מעדיף אחת פשוטה. (לא מותגים וכו')

בנים\ בנות שאנו מכירים\ות ושנתקלנו בהם\ן.

משפחה\ חברים\ חברות מלימודים בעבר או בהווה,

ש''ל או צבא, מדרשות או ישיבות.

שכנים, תנועות נוער, אחים של חברים שלנו.

בנים\ בנות שיצאנו איתם.

שני חברים שלי יוצאים כעת עם בנות שהכרתי להן אחרי שיצאתי איתן.

לענ''ד לפעמים ה' מוציא אותנו לדייטים כי הוא יודע שאני מכיר מישהו שיכול להתאים לה והוא סומך עליי שאעשה זאת..

זה יכול להיות ממש קשה, אם אנחנו ממש רצינו והצד השני לא. וזה כואב ממש. ולגיטימי שלא נהיה מסוגלים לשדך מישהו שכבר ראינו חיים משותפים איתו..

אבל יש כ''כ הרבה אחרים שלא כאלה..וגם אז זה יכול להיות קצת קשה. אבל.."ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"..

רק מעט מחשבה, השתדלות- וה' הטוב בעיניו יעשה

בכל מקרה, את החתימה שייקספיר אמר, לא אני. טענות\מענות שלחו לו במסר אישי

שבוע טוב, בשורות טובות לעמ''י

המשפט נפוץ בגרסא טיפה שונה שלו "כל העולם במה וכולנו שחקנים"

אין ספק שיש יופי טבעי ולפעמים הכלל "כל המוסיף גורע" תקף לגביהן

אבל אני חושב שהשקעה בעצמך , באיפור לדוגמא וכד' מקרינים אכפתיות. 

אכפתיות מהסיטואציה אבל לא פחות מכך -אכפתיות מעצמך!

ובלי קשר אני חושב שריח של בושם נשי טוב יכול לשנות סדרי עולמות

אני יכולה לומר שמהנקודת מבט שלי, תמיד ייחסתי חשיבות גבוהה לנראות וחשבתי שזה פרמטר מאוד חשוב לגברים..אז תהיתי לעצמי מה הם באמת חושבים 

1. לא יותר מדי, אבל למדתי להבחין בזה.

2. עדיף שלא. אחר כך זה נמרח על כל הבגדים שלה ושלי.

3. לא. ונעלי עקב זה גיהנום לרגל שלהן. זה נוראי. כמה וכמה פעמים נאלצתי לתמוך בנשים על עקבים שפשוט כמעט נפלו.

אותו אינסטינקט שמונע מתינוקות סביבי ליפול.

א. תלוי כמובן איזה איפור. יש רמות איפור שממש לא אשים לב, ויש כאלו שכן.

ב. חשוב לי שהבחורה שאני יוצא איתה תשמח במראה שלה ותהיה שלמה איתו. כמובן, יש פעמים שהמראה שהיא שמחה בו מבחינתי קצת מרתיע - באופן כללי איפור מוגזם לטעמי, יפגע אצלי בערך של הבחורה - אבל זה נטו קשור אליי, לא לבחורה - ייתכן בהחלט שיש כאלו שזה מה שהם רוצים ורוצות, ואם היא שלמה ושמחה בזה עם עצמה אז סבבה - אבל לי זה לא יתאים. 

ג. כנ"ל - בעיקר חשוב לי שתהיה שמחה במראה שלה ושלמה איתו. אין קשר לדעתי בין מותגים לבין השקעה בלבוש (אני אומנם לא מבין גדול מידי,א בל אני בהחלט חושב שניתן להגיע לתוצאות מוצלחות וטובות בלי להשתמש בהכרח במותגים שיקרים מעצם שם המותג וכו'...) - אבל גם אין לי בעיה שתשתמש במותגים האלו אם הם עושים לה טוב - אני בכל אופן כמעט בטוח לא אדע שזה מותג וכו'...

לגבי נעלי עקב, מודה ומתוודה שאף פעם לא הבנתי את הקונספט - להקשות על עצמך בכוונה ללכת נורמאלי רק כדי להעניק לעצמך עוד כמה סנטימטרים ומראה "מהודר"? לא רואה שום תועלת מיוחדת בנעלי עקב, אם כי זה ממש לא משהו שאפסול עליו לטוב או לרע. 

פשוט הזכרת את זה וגם ציינו את זה לפני כן...

לשם הבהרה, ללכת על עקבים זה לא כזה נורא או מקשה ללכת נורמלי..במיוחד אם העקב לא גבוה 

שעקבים בהחלט יכולים לתסכל ולהפריע...

למעשה, המ הקטע של עקבים? להגביה טיפה את האישה? כי מבחינת היופי, תרשו לי קצת להיות מסופק אם זה באמת הופך את האישה ליפה יותר...

אבל כמוש אמרתי, זה לא שעקבים יפריעו לי. זה לא שעקבים יהוו פקטור בשבילי לא לצאת... (וגם לא כן לצאת, כמובן). סתם תמיהות. 

מה ביקשתי... להתחתן סך הכל

נאלץ להמתין בסבלנות

חייב לציין, שמאחרי כל פינה יש אפילו שתיים ויותר

אבל אף אחד לא מסוגל להכיל את השוני של השני..

וככה ממשיכים לחפש את מה שלא קיים

אם כן,

אז את תגלי בעצמך כל פעם מחדש את הכח לצעוד את הצעד הבא בדרך לפינה.

זה יקרה.

כי אם את צריכה ללכת בדרך מסוימת- אז יש לך את הכח ללכת בה, וש לך את הכח לעשות את זה בשמחה פנימית ומתוך חיוך, שלוה ורוגע.

ובכל מקרה,

תמיד כדאי לנו לקוות שהפינה שלנו קרובה

(ונראה לי התקוה התמידית הזאת היא חלק מהכח שאלוקים נותן לנו כדי להמשיך ללכת)

לזמן שבו כל אחד ימצא את זיווגו

לפחות כך הבנתי מהשאלה של @כמעין הנובע

וזה לא ממש תלוי בנו. לפחות עד כמה שידוע לי.

כל עוד אנחנו עושים את ההשתדלות הנכונה ולא דוחים דברים בכח.

כמו שכתבתי, מאחרי כל פינה יש בן זוג פוטנציאלי...   

אבל דוחים על שטויות ולא מסוגלים לקבל את השוני של האחר, אם בהשקפה או דבר אחר.

וכל אחד חושב שהסיבה שהוא דחה עליה היא השתדלות נכונה...

נכון יש גזירת שמים, אבל אם אדם נתקע בחיים הוא אמור להאשים את עצמו לפני הכל.

נראה שלא רוצים לעשות חשבון נפש, אז מאשימים את הקב"ה (שכנראה לא יקפוץ להכחיש)

ואם לא היית רווק בעצמך הייתי חושבת שמגיע לך עגבניות, ת'אמת. (ואולי גם עכשיו מגיע לך)

רוב הרווקים, לפחות כמה שאני רואה, מחפשים משהו סביר לחלוטין.

ובפירוש לא נכון להאשים את הרווקים במצבם.

אלוקים גזר גזירה, וזה מה שקורה.

גם אם אחרים מאשימים אותנו במצב, לפחות לא נעשה את זה לעצמינו, בסדר?

אני רואה בכל מקום מלא בנים ומלא בנות...

כולם דתיים שומרי מצוות.     

באמת אף אחד לא מתאים לשני?  למה???

כי ההוא קצת ברסלב.. וההוא יותר לאומי. וההוא חבדניק וכו' וכו'

אבל.. כולם שומרים אותם מצוות!  מה אי אפשר לקבל קצת שוני? 

אז מה את אומרת לי,  אם כולם מאשימים אותך לפחות תסתום את האוזניים

בואי נשאיר לרגע את רוח הקודש בצד ונדון בהיגיון.. 

אם המטרה שלך היא- נישואין בכל מחיר, אולי אתה צודק.

אם הדבר היחיד שצריך שיהיה שוה בין בני זוג זה ששניהם ישמרו את אותן מצוות- אולי אתה צודק.

אבל עד כמה שלי ידוע-

מטרת הנישואין זה שיחיו ביחד באהבה, אחוה, שלום ורעות.

ושיהיה כבודה והערכה הדדיים בין בני זוג.

בשביל זה צריך שני דברים:

1. השקפת עולם דומה.

יש לי חברה מאד מאד טובה עם השקפת עולם ממש שונה משלי (וכן, אנחנו שומרות את אותן מצוות, למרות שלא ממש באותה רמה )

הייתי יכולה להתחתן איתה לו היתה גבר? לא! אנחנו לא מבלות את אותם סוגי בילויים, הילדים שלנו ילמדו במוסדות חינוך שונים לחלוטין, רמת הטכנולוגיה (בהיבט התקשורתי) תהיה שונה לגמרי בין הבתים שלנו (כבר היום בעצם) ועוד אלף ואחת דברים.

אז אני אוהבת אותה מאד והכל, אבל בשביל להתחתן זה לא מספיק.

ונישואים עם גבר כמוה- היו מביאים אותי לאלף מריבות בדברים הכי יומיומיים ופשוטים. הכי לא שלום שיש.

ולקבל את השונה לא אומר שאני יכול לבנות איתו בית ולרצות שהוא יחנך את הילדים שלי.

אז נכון, לא צריך להסכים ולהיות זהים בחשיבה בכל פרט בחיים, ואולי הדוגמא שהבאתי קיצונית, אבל בהכרח צריך איזשהו כיוון זהה.

2. חיבור רגשי

זה דבר שיכול לקרות בין אדם מסוים לכמה וכמה אנשים מהמין השני- אבל לא לכולם.

בנישואין צריכה להיות אהבה. צריך להיות חיבור פנימי- זה יכול לקרות לי עם יותר מגבר אחד, אבל לא עם כל הגברים בעולם.

אי לכך ובהתאם לזאת, גם אם אני אצא עם בחורים מתאימים לי בהשקפת עולמם ובסגנון החיים שלהם- זה לא יספיק לי בשביל חתונה, ומשערת שגם לך.

בלי רוח הקודש-

אתה באמת מרגיש אשם במצבך? באמת יש לך נקיפות מצפון?

לי אין.

אני שומעת הצעות ולא מורידה סתם.

מבררת, ומורידה לפני פגישה רק על דברים עקרוניים- כמו רמה דתית.

נפגשת וחושבת, לא מורידה סתם.

נותנת את כל כולי כל פעם מחדש. באה באמת כדי לתת צ'אנס.

אני היחידה שמתנהגת ככה בשידוכים? לא נראה לי.

אז למה סתם להאשים את עצמינו?

באמת חושבת ומאמינה שאלוקים בחר בשבילי את הדרך הזאת, ושאני צריכה ויכולה לעבור אותה.

ומקוה כמובן שהיא לא תהיה מדי ארוכה.

ולא אמרתי לך לסתום את האזניים.

מה שהתכונתי זה:

הסביבה מאשימה אותנו סתם. וזה באמת באמת סתם.

אז בואו לפחות אנחנו לא נאשים את עצמינו בהאשמות חסרות הבסיס האלו.

אנחנו יודעים שאנחנו עושים את ההשתדלות שלנו. אז קצת הערכה לעצמינו לא תזיק. כי זאת לא תמיד השתדלות קלה.

קביעת עובדה- מה צריך כדי להתחתן.    

ולפי זה את עונה לי..

ועל זה בדיוק אני תוהה, על העובדות האלה...

למה כשהחבר שלי שהוא חרדי  שאל רב חרדי צדיק, אם הוא יכול לצאת עם ד"ל תורני

הרב ענה לו: למה לא? בגלל שיש קצת שוני אי אפשר להסתדר?

למה יש מלא סיפורים מדורות שעברו על אנשים עם השקפת עולם שונה שהתחתנו ויצאו מהם צדיקים?   חסידים עם ליטאים... ברסלב עם חב"ד..

למה המבוגרים באמת מאשימים אותנו?   הכל סתם?

אנחנו הכי חכמים? וכולם לא מבינים?

זה לא קטע של רגשות אשם..

אני כותב מתוך כאב, שאני צריך ללכת ברחוב לראות כל כך הרבה בחורות דתיות,

לשאול את עצמי, למה אנחנו לא יכולים להתאים? ברור נו.. כי אנחנו קצת שונים

כי היא קצת אוהבת את המדינה יותר.. כי אני קורא ספרי ברסלב.  כי אנחנו לא מאמינים באותו צדיק.

אולי אפשר לנסות??   לא לא!!  מישהו קבע עובדה שזה יגרום נזק

אם החרדי והד"ל תורנית הם פחות או יותר באותה רמה דתית ופחות או יותר באותה השקפת עולם, ורוצים להקים את אותו סגנון בית, ולחנך את ילדיהם פחות או יותר אותו דבר ובאותם מוסדות-

אז מצוין. מסכימה איתך.

(שים לב שכתבתי כל הזמן 'פחות או יותר', לא כתבתי בדיוק, כי באמת אין צורך להיות זהים בדיוק)

אבל אם יש פערים גדולים מדי, שיביאו לבעיות בשלום בית- קצת פחות מצוין.

(ואגב, כתבתי פה רק בתגובה אחת מה צריך כדי להתחתן, אז אני לאידת איפה ראית את הקו המנחה הזה.)

אם אתה מרגיש שאתה יכול להתגמש בנושא מסוים- מצוין! תעשה את זה.

אין צורך לכאוב סתם.

תעשה את מה שאתה מאמין.

בטוחה שיש מספיק בחורות שלא יהיה אכפת להן.

(אגב, זכור לי שכתבת כמה פעמים שאתה מחפש דווקא חרדית. אני טועה?

לא שיש לי בעיה שתהיה ממוקד בחיפוש שלך, אבל זה קצת סותר את מה שאתה כותב)

זה מה שרציתי להגיד..

שלרוב זו לא גזירת שמים, אלא בחירה של אנשים להתעקש על שטויות.

ולא לקבוע לעצמו עובדה שכך כך צריך ומי שמעיר לי מן הסתם הוא טועה..

תמיד צריך להקשיב לסביבה.. אולי אני זה שטועה?

אני אספר לך משהו, רק אתמול ישבתי עם חברים, ואחד קיבל הצעה -מישהי עם מוגבלות קטנה ביד.  ישר החבר השני קפץ ואמר לו  "אתה בריא, לא מגיע לך מישהי עם מוגבלות, זכותך לקבל מישהי בריאה לגמרי"    ברוך שאחרי מאמצים הצלחתי להוכיח לו שהוא טועה

רק לציין, שלאחרונה זה קפץ לי העניין הזה שצריך להתפשר ולנסות ליישר קו.

כנראה בגלל זה אני רווק עד היום.  

אבל גם כשבאים להתפשר הצד השני אומר לך שכנראה זה לא יתאים ואפילו לא רוצה לנסות.

לגבי החרדית.. זה נטו בצחוק.   אני זורם עם השטויות של משיח בן דוד

אבל מאמינה שלהרבה אנשים זה לא כך.

וסתם, אם נכנסת לדוגמא של מגבלה בריאותית, אז אולי פה ספציפית זה משהו שטפשי להוריד עליו, כי הוא באמת בקטנה,

אבל באופן כללי, אדם גם צריך לדעת אם מה הוא יכול להתמודד.

פעם רציתי להציע לאחי איזה חברה עם סיפור משפחתי ממש מורכב. הוא לא פסל על זה כי הוא סמך עלי שאני מכירה אותה והכל, ובאמת יש אצלינו איזה קו במשפחה שלא מורידים על דברים מסביב אלא רק על עצם האדם

ואני זוכרת שאמא שלי אמרה לי (לא לאחי) שהיא לא בטוחה שהוא יוכל להתמודד עם בחורה עם כזה רקע. כי הוא לא הבנאדם. הוא טיפוס יותר קליל, ולא מעמיק רגשית.

(בסוף זה ירד מסיבות אחרות)

אז באופן אישי, אני לא אוריד בחור בגלל רגע משפחתי או מגבלה בריאותית שהיא בקטנה- אבל אלו דברים שנושאים איתם גם מטען רגשי, וצריך לזכור את זה. ויש אנשים שזה פחות מתאים להם. וזה בסדר גמור. אדם צריך להכיר את יכולותיו ולהתנהג בהתאם.

ובנוגע לעצמך,

גם אם קפץ לך רק לאחרונה השינוי הזה- כנראה זה לא סתם. ה' שלח לך את ההבנה הזאת בזמן המתאים שהיא תגיע.

אם אתה נורא רוצה לומר שכנראה בגלל זה אתה עדיין רווק- אתה יכול. אבל אני הייתי ממליצה לך לוותר על המחשבה הזאת

ובנוגע לחרדית, לא התכוונתי לשטויות, שטויות אני מבינה.

משום מה זכרתי שכתבת פעם באחד השרשורים הפחות שטותיים שאתה בכיוון החרדי, והיה נשמע שם שזה גם מה שאתה מחפש. אבל אולי טעיתי

מצטער זה באמת נכתב מכאב לא בקטע של לצאת על מישהי מסויים.

זה באמת מעצבן שממציאים נורמות שבגללם אנשים אפילו לא נפגשים.

אם נניח אשתו של חבר הייתה שומעת את ההמצאה שפער גדול בגיל זה לא מסתדר.

אז כנראה שהיום הם לא היו נשואים באושר עם ילדים.

אבל כשחבר אחר שואל את השדכנית שמסרבת להפגיש.. למה לא? יש זוגות כאלה.

התשובה היא  "לא.. זה לא מקובל" 

וזה רק דוגמא אחת מאלף המצאות שיש בדור שבגללם לא מפגישים אנשים שיכלו להתחתן.

וכל שוני בדור הזה נהפך למגזר בפני עצמו..

זה פשוט הזוי מה שהולך כאן..

ולא מורידה בחורים סתם, אלא באמת חושבת ועושה את ההחלטות שלך מתוך שיקול הדעת וסולם ערכים נכון-

כבר אי אפשר להאשים אותך בכלל בסטטוס שלך.

מעבר לזה- כמה את צריכה לחפש ולדחוף הצעות כשאין?

זה תלוי סביבה ותרבות ואדם אני חושבת.

מאמינה שיש סביבות שכדי שיהיו הצעות- צריך לפנות לשדכנים שמתאימים לסגנון שלך, או לאתרי הכרויות למשל. ואחרת לא יקרה כלום- אז לכאורה זו השתדלות נדרשת.

ויש סביבות (או אנשים) שבהם כולם מציעים לכולם- אחים, שכנים, חברים... וזה נראה מספיק.

אולי זה באמת נושא לשרשור חדש.

ברגע שאת לא דוחה הצעות סתם ולא מורידה בחורים סתם, אלא באמת חושבת ועושה את ההחלטות שלך מתוך שיקול דעת וסולם ערכים נכון-

כבר אי אפשר להאשים אותך בכלל בסטטוס שלך.

כמובן זאת רק דעתי האישית...

(לא בטוחה שהבנתי ממש מה כתבת, אז מקוה שלא עניתי לך בלי קשר...)

אנחנו צריכים את התקופות האלה, להתפרק

לאפשר לעצמינו להיות קטנים וחלשים.

רק צריך בתקופות האלה למצא חברה טובה שתיתן לך כח.

שתיתן לך חיבוק,  ועידוד

שתצחק איתך על המצב.

ותבכה איתך.

ופשוט תהיה שם.

ורוב הזמן?

את תגלי שיש לך הרבה יותר כח ממה שחשבת.

את חזקה, ואת יכולה לעשות את זה.

אלוקים נתן לך דרך, והוא מאמין בך שאת יכולה ללכת בה.

את אלופה, את תוכיחי לו שהאמון בך היה שווה!

חיבוק לך!!

שולחת לך מלא כח!!

ומאחלת לך שלא תצטרכי לגלות עוד הרבה כוחות.

בעז"ה בקרוב בקרוב תפגשי את האחד שלך, שיתן לך כתף להשען עליה.

א. כן, בד"כ. אלא אם זה ממש עדין ואז כנראה שלא.

ב' וג' יחד - חשוב לי שתטפח את עצמה, שתרגיש יפה ומרוצה מעצמה ומאיך שהיא נראית. איך היא עושה את זה - לא משנה לי במיוחד. 

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה