שאם אנחנו מרגישים גלות, והיא רק מתגברת (קשיים, פיגועים ומה לא) ומצד שני אומרים לנו "משיח משיח" - אז זה הולך ביחד. אנחנו צריכים לרדת לאיזושהי תחתית כדי שמשם נבין עד כמה המצב לא טוב ומתוך כך נרצה באמת משיח

אין לי את זה מולי.
בעזרת ה ובלי נדר כשאמצא אעיין בעומק ואספר מה יש שם.

ואתם גם יכולים

מתוך הספר מנחת יהודה לרב יהודה פתיה, פרשת ואתחנן:
"ומעתה יש לשאול, והלא בעוונותינו הרבים, עבר עתה מאלף הששי תרצ"ג שנים (היום אנחנו כבר תשע"ז, כלומר נשארו 223 שנים עד האלף השביעי), ולא נשאר בידנו רק ש"ז שנים (היום זה כבר 223 שנים שנשארו), ועדיין אפילו למשיח לא זכינו. ואם כן, אימתי ימלוך מלך המשיח? ואימתי יהיו חיי העולם הבא? (כאן הרב מפנה לספר הברית שתירץ לפי ספר התמונה שלעתיד לבוא יתארכו הימים והלילות, כי בכל שבעה ימים ישנה השמש מהלכו, וישהה בכל הקפה שבע פעמים מאשר היה בשבוע שלפניו, וכן יוסיף תמיד, בסוד שבעה ימים). ואני בעניותי דחיתי דבריו בספרי בית לחם יהודה שעל עץ חיים, בפרק ב' דף של"ו...ושם כתבנו תירוץ אחר והוא כי רב קטינא לא אמר דשית אלפי שני הוי עלמא וכו'. כי אם על העולם הזה בלבד, ולא על ימות המשיח. וכל שכן שלא אמר עולם הבא, כי שניהם אינם מכלל עולם הזה. דהכי מוכח ממימרא דשמואל בברכות דף ל"ד ע"ב, דאמר, אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד וכו'. ומדקאמר אין בין העולם הזה, ולא קאמר אין בין הזמן הזה לימות המשיח וכו'. נראה מזה שימות המשיח אינם מכלל עולם הזה. והכי נמי מוכח ממאי דאמרינן (ברכות יב) וחכמים אומרים, ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. וטעם שלא הכניסו רבנן ימות המלך המשיח בכלל עולם הזה, שהוא שתא אלפי שנה, היינו טעמא, משום דלא פסיקא להו לרבנן כמה שני הוו מלך המשיח, כי הוא מחלוקת התנאים והאמוראים. כדתנן בסנהדרין דף צ"ט ע"א, רבי אליעזר אומר, ימות המשיח ארבעים שנה, רבי אלעזר בן עזריא אומר, שבעים שנה.
 

רבי אומר, שלושה דורות. רבי דוסא אומר, ארבע מאות שנה. רבי אומר שס"ה שנה. תני אבימי, ימות המשיח שבעה אלפי שנה".
"רב יהודה אמר שמואל, ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו (פירוש, עד היום שיבוא). רב נחמן אמר, כמימי נח ועד עכשיו, יעו"ש. לכן משום הכי, לא הכניסו רז"ל את הזמן ימות המשיח בכלל העולם הזה, וכל שכן את שנות עולם הבא, הבאות אחר זמן מלך המשיח. ואמרו, שתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, כאילו חד החרוב בא סמוך לאחר אלף הששי, ואין ימות המשיח ועולם הבא מפסיקין ביניהם...כן בענין זמן ימות המשיח וחיי עולם הבא, הבאים בין האלף השישי לאלף השביעי. כיון שאין שנותיהם מסויימים ולא נודעים כמה שנים הם, לא צירפום רז"ל לא עם הששת אלפים, ולא עם האלף השביעי. ודע, כי לפי פירוש רש"י ז"ל בסנהדרין דף צ"ב, ע"א הנ"ל, צריך לומר שיש עולם הבא אחריתי, והוא בא אחר אלף השביעי החרוב. וגם יש תחיית המתים אחרת, שאז כל אותם הצדיקים שחיו אחר ימות המשיח כדאמרן, הם חוזרים ומתים בזמן אלף השביעי החרוב, ונשמתם תהיה נגנזת בשמי מרומים, וגופם יהיה פורח על פני המים כל אותם אלף השביעי החרוב רק שאינם חוזרים לעפרם, כי אין ארץ להקבר בה גופם. ואחר אלף השביעי, יחדש הקב"ה את עולמו, ושם ינוחו גופות אותם הצדיקים ויחזיר הקב"ה את נשמתם בהם וחוזרים וחיים..."

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍