תגיע הביתה מהצבא עם זר פרחים או כל מתנה הכי קטנה שעולה 5 ש"ח אבל שזה יהיה בתור הערכה אליה על זה שהיא לומדת/מתחזקת את הבית וכו' וכו'.

היא כבר תצפה לך בכיליון עיניים..

ותקבל פידבק חזרה

בהצלחה

"אשה לרוב"...

ההתנהגות שלה, כפי שמתוארת פה, היא קיצונית מאד.

הגב' צריכה יעוץ דחוף, הן על סדרי עדיפויות כזוג צעיר - הם מול משפחה וחברים - והן לגבי דברים אחרים שכתב.  

אלא אם כן יצליח לקחת אותה לשיחה, בנחת, ולהסביר את הדברים. והיא גם תהיה מוכנה לשמוע, ולומר מה שיש לה, אם יש לה.

ומצב כזה, לענ"ד, לא ישתפר מעצמו.. אם היא תתרגל להתנהג כך, זה רק יהיה חמור יותר. חבל על אדם עדין כזה - לפחות לפי מה שנשמע מכתיבתו - שיסבול ועוד יחפש, כביכול, "מה הוא לא בסדר"....

יש שיר כזה,(חברה שלי נשואה לאיש קבע) והיא ניסתה דרך השיר להעביר לבעלה מה היא מרגישה כל פעם שפתאום הוא חוזר הביתה.

חזרת פתאום, 
הנה אתה בבית. 
תן לי רק דקה לנשום 
באת לי כל כך, כל כך פתאום. 

היה לי קשה, 
אני לא מתלוננת 
כי אני יודעת ש... 
גם לך היה ודאי לא קל. 

אם, אם רק, 
ורק אם תרצה, 
נהיה פה גם מחר 
אל תתנצל 
תראה כעת זה לא חשוב 
תן לי דקה להתרגל אליך שוב... 

נשמע שבאמת היא מנסה למלא את הזמן שלה כדי לא להרגיש תבדידות.

מישהו הציע פה לכתוב מכתב,מהלב,נראה לי יעזור

(אני רווקה,אז אולי כדי לקחת בעירבון מוגבל תעצה שלי!)

אך נראה לי שזה לא נכון לומר את זה, לא פה ולא בכלל.

וברוך ה' שהוא לא מחכה לתת ילדים עד שטוב בין בני זוג.

ליצור מצב שקשר הוא טוב בין בני זוג זו עבודה לכל החיים.

יש ירידות ועליות, אלה חיים.

בעזרת ה' גם הילדים יגיעו בקרוב וימלאו את ביתכם שמחה ואהבה גדולה.

לפי תיאורו זה לא "ברגע שהוא חוזר" בלבד.

החברה שלך כתבה משהו כדי להסביר לו, שם זה בכלל לא נראה בכיוון.

עם כל האהבה והכבוד ללימודי זכות - מה שהאדם הזה מתאר, זה מצב לגמרי לא נסבל.

אם מכתב יעזור - בבקשה... אני לגמרי מסופק בזה.

ממש כמעט עלו דמעות בעיני.

נשמע שאתה בן זוג מפרגן רגיש ואוהב.

אני חושבת שמאוד מאוד כדאי ללכת לטיפול זוגי.

יש סיכוי לאהבה.

חשוב למצוא מטפל או מטפלת מוסמכים. תואר שני ומעלה.

חבל לסבול. אפשר להנות מהנישואין.

למה לדעתך היא מהתנהגת ככה? זה נראה כאילו היא כועסת ו"מענישה אותך". יש לך רעיון על מה היא כועסת אם זה אכן כעס?

בבקשה אל תוותר. תדחוף חזק חזק לקבל טיפול זוגי. ולהתחייב לפחות לשלושה חודשים של טיפול. אתה יכול להבהיר לה שאתה מעוניין כי אתה פגוע. נעלב. מצער אותך הכתף הקרה ושאתה אוהב אותה ומאמין בכך שאתם יכולים להיות זוג נפלא.

בנתיים, ממליצה מאוד על ספרו של הנדריקס "לבסוף מוצאים אהבה". יש שם גם תיאוריה שכתובה היטב וגם תרגילים לשיפור הזוגיות.

בהצלחה!!

אני לא מבינה איך היא לא מתגעגעת אליך אחרי שבוע שלם שאתה לא נמצא בבית... לפי מה שאתה מספר זה נשמע שבקושי יש לכם זמן לטפח את היחסים שלכם..? נראה לי מוזר... אני חושבת שכל אישה נשואה אוהבת את הבעל שלה וצריכה אותו... (למה זה לא חסר לה?)

לפי דעתי אתה צריך למצוא דרך לגרום לאישתך להעריך אותך. אבל כמובן שאל תעשה את זה באופן שתדרוך עליה כדי להרים אותך... אני אגיד לך בכנות-

נתקלתי בשני מקרים שהאשה היא סטודנטית והגבר חייל והיא מתחילה לא להעריך אותו מספיק. זה כואב מאד, אני יודעת.

אולי תרפה, אולי בגלל שדיברת איתה על זה גרם לה להתגונן (מה שרובנו עושים שבאים אלינו בטענות...)\

יש לי רעיון, אני לא יודעת אם אתה כבר עושה אותו. אבל תתחיל להיות הרבה יותר רומנטי, ולא רק כשמגיעים הביתה. תעשה את זה בחכמה. בשיחות באמצע השבוע "תחמם אותה" תזרוק כל פעם קצת בטבעיות שאתה מתגעגע אליה.. שהיא חסרה לך ושהיא כל הזמן בראש שלך.. תפנטז איתה בטלפון על סופ"ש רומנטי שתלכו ביחד לאיזה פיקניק (לא למסעדה, זה רשמי מידי ומשעמם..) כמובן שתבקש ממנה אם היא יכולה להשתדל לסיים מהר כמה מטלות ולפנות לכם כמה שעות. אם תדאג שהיה כיף ורומנטי ומצחיק (צחוקים זה אחד הדברים שהכי מקרבים!) - היא תרצה שוב, היא בעצמה תחכה לזה.. 

אל תגיד לה שאתה עושה את זה בשביל לחזק את הקשר וכזה... פשוט תהיה זורם וטבעי. ובכלל, עצה חשובה מאד מאד לתחזק את הזוגיות בשגרת החיים העמוסה- לקבוע יום, ממש כאלו אתם קובעים פגישה חשובה שאסור לכם לבטל אותה! ואת הזמן הזה תקדישו לזוגיות שלכם!! כמו שיש עבודה אקדמית חשובה שצריך להגיש, כך יש זוגיות לא חשובה פחות שצריך לתחזק וזה הזוי שדווקא היא נדחקת לפינה.. ממש תסמנו לכם ביומן שהערב הזה תפוס לזוגיות. 

עוד משהו קטן- אם אתה יודע שיש משהו שיכול לעניין אותה או משהו שהיא לא מבינה בו, כדאי לך לקרוא עליו קצת ואז להפגין ידע, ככה היא תראה בך אדם חכם וזה יגרום לך להעריך אותך יותר (ככה אני חושבת..)

אבל כל זה כתבתי על מקרה שאתה מרגיש שיש כלפיך הרגשה לא מעריכה בגלל הקטע הזה של הלימודים באקדמיה.(כי כמו שאמרתי, נתקלתי בזה..)

כמובן שהכי מומלץ ללכת לטיפול זוגי, אבל קודם תפנה אתה למישהו מומחה בתחום ותדבר איתו על זה. (לפעמים כשהולכים לייעוץ זה יותר מעצבן את הצד השני...)

הדבר הראשון, כזוג צעיר, זה אתם. לא "אירוחים" ולא שטויות אחרות. קודם אתם. יש זמן בשביל עוד אחרי זה, מה טוב.

וגם לגבי שאר הדברים שכתבת. לפחות לפי ההתרשמות מכתיבתך, נראה שאתה סבלן מאד... נראה גם שלגברת חסרים כמה מושגי יסוד.

אם לא עוזר לדבר על הדברים, להסביר את סדר העדיפויות, להסביר איך מעירים על דברים וכו' - אז צריך לומר לה, לדעתי, שאתה רוצה שתלכו לייעץ, כדי להסביר איך בונים בית בשלב כזה.

לא נראה לענ"ד שכדאי "להתרגל" לכך, כי אם תתרגל, זה עלול להתקבע ולהחמיר.

טוב שאתה עם רצון טוב - צריך להזיז משהו שם.

שלום לך

לפי מה שכתבת, נראה שאתה מן הטיפוסים, שמנסים תמיד לרצות את האחר, במיוחד את האישה.

בגלל הנתון הזה, משכת לך אישה כזאת, שתצטרך לרצות אותה כל ימי חייך, עד זיקנה ושיבה.

לעולם לא תוכל לקבל ממנה תמורה למאמציך, כל עוד לא השתנית.

היא מביאה חברים או משפחה,היא מתעסקת במחשב ומעסיקה אותך, הכול בכדי לברוח מקשר של אהבה, שהיא חוששת מפניה, (אבל, זה התיקון שלה ולא שלך)

התיקון לכל מצב קשה, הוא: להשתנות.

אני יודע, שאתה מנסה לשנות אותה, אבל, זה לא התיקון שלך לשנות אף אחד אחר מלבד, את עצמך.

ייתכן, שכאשר תתקן את עצמך, אז היחס של אשתך כלפיך ישתנה לטובה ותחיו באושר, או לרעה ואז תיאלצו להיפרד.

התיקון שלך, הוא: להפסיק לרצות אחרים ולהתחיל לדאוג לעצמך ולאהוב את עצמך.

כרגע, המצב נראה, שאשתך בכלל לא יודעת לאהוב ואתה מבחינתה, רק עושה תפקיד של "בעל" מהסוג, שהיא מכירה מהבית או מהסביבה.

אם אתה רוצה להפסיק לסבול, עבור את השינוי ותראה אם יש שינוי לטובה מהכיוון שלה.

אני חוזר שוב: אל תנסה לשנות אותה - אף אחד לא הצליח לשנות מישהו אחר.

גם אם, תעבור אתה את השינוי, המקסימום שתקבל זה, שהיא תשנה את היחס כלפיך - וזה המון, אבל היא, במהות שלה, לא תשתנה.

כדי שאדם ישתנה, הוא צריך מאוד לרצות בכך, בין היא, בין אתה.

כדי לעזור לאדם להשתנות, צריך להיות, או שהאדם השני, יבקש עזרה, או שנותן העזרה והעצה, יהיה מאוד מוערך על ידי הצד השני. אצלך אין לא זה ולא זה.

לכן, מה, שאני מציע לך על פי מה שכתבת, או שתשתנה ותחכה זמן קצר לתוצאות, או שתיפרדו ותחכה לתיקון הבא שלך, שיהיה בדיוק אותו הדבר, עד שתחליט להשתנות.

אני לא כתבתי, שאשתך מפלצת, איך הגעת למסקנה כזאת?

כנראה שאתה לעיתים,חושב עליה כך ואז מתרעם על עצמך "איך העזתי, לא יכול להיות"

תקרא שוב ושוב את מה, שאתה כתבת בעצמך על אישתך האהובה.

1. ..."ועד שכן נפתח לה חלון בדרך כלל פשוט מתרפקת בבית מול סדרות. "

2. "במהלך השבוע שאני בצבא היחס אלי קודר או מאוד טכני"

3. " לא פעם ולא פעמיים שהגעתי הביתה והיא בקושי הרימה את העניים מהמחשב..."

4.  "לצאת, לא היה על מה לדבר."

5. "לפעמים כעסה עלי ממש שביקשתי ממנה שלא נארח כי זה הזמן היחיד שהיא פנוייה."

6. "היו פעמים שהכנתי לנו ארוחות ערב מפנקות בזמן שהיא עובדת, ציפתי לקצת רומנטיות ואז שאלה אותי אולי נאכל עם החברים האלא או שבאמת הגיע חברה כי היא הזמינה אותה. "

7. "אישתי מאוד ביקורתית וקצת לא מודעת לזה ומתרצת את זה שזה "בקשות" או דברים שנראים לה פשוטים שצריכים להיות"

8. "והיא עצבנית על עצם זה שהיא כל הזמן צריכה להעיר לי."

9. "לצערי אני לא זוכר כמעט שום ביקורת שלא נאמרה בלי התנשאות או זלזול לאיך שאני מרגיש ולנקודת מבט שלי. "

10. "אני יכול לעשות המון דברים בשביל לשמח אותה אבל כמעט תמיד יהיה לה הערה."

11.שזה בסדר לתת הערות שיפור, אבל אצלה זה תמיד יבוא במשפט השני אחרי ה" איזה יופי" שגם הוא מלווה לפעמים במבט בוחן ולא מרוצה, אם לא בראשון ובטון לא כל כך נחמד..."

12."והדברים האלו שאני עושה חלקם ציפיות שלה ממני וחלקם מרצוני הטוב אבל תמיד בא על חשבון הזמן היחיד שיש לי קצת לנשום, איתה או עם חברים או לבד. "

13. "היו פעמים שממש פגעה בעומק נשמתי. "

14. "לשמוע משפטים שאני חוזר הביתה ודופק לה את הלוז.."

15. "כשאני בא לדבר איתה על זה, מראש, תוך כדי שאני כבר בבית או אחרי שהיא מסיימת מטלה אחת אני נפגש עם אטימות טוטלית. חוסר הבנה. תוך שתי דקות השיחה מתפוצצת."

16. "יש לילות שהיא פשוט מפנה לי גב"

היא תמיד תתן לך את ההרגשה שאתה אשם - רק כד להרחיק אותך ממנה,

כתבתי, שהיא לא יודעת לאהוב, כי אהבה זה מקצוע והיא לא למדה את זה מהבית או הסביבה, זה לא קשור לרוע או מפלצתיות.

לעומת זאת, אתה יודע לאהוב ואולי אפילו רומנטיקן.

זה, שאתה אוהב אותה על כל הצדדים, זה בגלל, שאתה מאוהב, ומי שמאוהב, עושה שטויות והרבה.

אחד הסיבות, שאתה מאוהב בה, זה בגלל, שהיא מספקת לך, באופן לא מודע כמובן,  את האפשרות לרצות אותה, כי זה מה, שאתה הכי אוהב לעשות. 

הסיבה השנייה, זה התרגיל הידוע, שהיא עושה לך, באופן לא מודע כמובן, שמתרחקת ממך וכידוע "מים גנובים, יימתקו"

לכן, רבנים אומרים, לא להתחתן מתוך התאהבות, אלא לבדוק טוב, אם יש התאמה, ואם יש, אז ביחד בונים אהבה.

ולא הצעתי לך להיפרד, אלא להשתנות

כתבתי בפירוש, שאם תיפרד, אתה תחווה את אותו המצב בזוגיות אחרת

המצב שלה,הרבה יותר קשה לשינוי, מכיוון, שהיא לא מכירה בבעיות שלכם, אתה זה שסובל, מבחינתה זו דרך חיים, גם כשהיא מקטרת. והיא עצבנית, בגלל שהיא כזאת, ממש לא קשור אליך.

אם היית יוצא עם אשה "נורמלית" אז היא הייתה קולטת אותך, שאתה מנסה לרצות כל הזמן, ונגעלת מזה, במקרה הרע או ממתנת אותך, במקרה הטוב.

לכן, אתה צריך להשתנות, מפני, שאתה זה שמתלונן.

רוב הסיכויים, שהיא בכלל לא תתעניין ללכת לייעוץ.

או שתישאר כך ותיהנה מהמצב

תגיד תודה שאין עוד ילדים,

מציאות של ילדים מעצימה את המצב הקיים, לטוב ולרע ולכן טוב, שאין כרגע.

הרבה חושבים שמציאות של ילדים תשפר מצב שלילי, אבל מעולם זה לא שיפר, להיפך.

חבל שהבנת אותי, לא נכון.

זה טוב,שאתה מודע לסבל שלך עכשיו ולא עוד 40 שנה,

תקרא כל יום בבוקר את מה שאתה כתבת, עד שיכנס לך טוב טוב לראש, שאתה מאוהב באהבה התלויה בדבר שהיא מספקת לך (לרצות אותה כל הזמן). 

אולי יבוא יום, שתחליט להשתנות ולחיות באהבה שבונים אותה, דרך נתינה וקבלה הדדית ולא דרך צרכים כאלו ואחרים.

בדרך כלל, במקרים כמו שלך, של התאהבות באהבה התלויה בדבר, אין סיכוי של ממש לשינוי, כי השכל לא עובד, רק הרגש, אם יתמזל מזלך והאהבה הזאת תחלוף, מכול סיבה שהיא, אז יש סיכוי להשתנות שלך ושיפור איכות החיים.

השאלה, כמה תסבול עד אז וכמה תיהנה מההתאהבות.

בינתיים תמשיך לנסות לרצות אותה ולשמח אותה, רק לפחות תשתדל לא לסבול מזה...

בעז"ה אתה עוד תראה את פרי עמלך,

במקרה כזה ליעוץ יש מה לתרום,

אך צריך יעוץ טוב באמת לפעמים מטפלים יכולים  להרוס(מניסיון) אז צריך באמת לברר על מטפל טוב

ויש כאלה.

לפעמים אישה כדי להתמודד עם קושי פשוט מתרחקת, וכך היא כבר מנותקת ממך במהלך השבוע ופתאום להחזיר חיים לזוגיות שבשגרה זה כבר על אדמה צחיחה.

אני לא יודעת במצבכם איך כן להחזיק את אהבה מעל המים כשלא מתראים כל השובע אבל מה שכן ברור לי שאנשים שחוו את זה יכולים להביא לכם עצות.

לעניין הדיבור אתה על הכאב שאתה חווה, אולי אל תדבר אתה כעת על בעיית הביקורת, אלא רק על הרגשות שלך,

"את יודעת אני מגיע אחרי שכל השבוע אני כבר מתגעגע אליך וכו'..." ותגיד לה מה את מצפה בצורה מאוד רכה "אני ממש זקוק שנתמקד בכמה שעות ביחד שהם רק שלנו "

תדבר יותר בכיוון של הצורך שלך בעניין. כך היא יותר תשמע , ואז אחרי שהמצב קצת יתאזן תוכל בעז"ה לדבר איתה גם על ביקורת וכו'...

(סתם חשבתי ותקח את זה בהסתייגות שאולי כדי לבדוק קטע אם היא מכורה לעבודה ולניהול ולארגון , לפעמים זה הקושי של האדם שהוא לא יכול להרפות מזה הוא משש מכור, וגם לפעמים זה מתפתח כהתמודדות עם רגעי הבדידות אבל עכשיו היא כבר שם )

ונקודה נוספת, איזה דפוס זוגיות היא ראתה בחייה במשפחתה,

ואתה יכול לשאול אותה מה בשבילה אומר זוגיות, ומה אומרת זוגיות טובה בכלל,

מי היא רוצה לתת ומה לקבל, האם היא מבינה שזוגיות טובה משקללת בתוכה נתינה קבלה והתפשרות התגמשות ,מחשבה על עצמך ועל זולתך כמצב מותך כמצב של יחד.

שהקב"ה יהיה בעזרכם!

היי, בעלי בצבא (לא קרבי אך 6 שנים שאנו מתמודדים עם המערכת המתישה הזאת).

יש לו לפעמים כמה ימים רצופוים שהוא אינו חוזר,

שוב, זה ממש לא ברמה שפעם בשבוע אבל עדיין.

מה שאני חוויתי בימים הרצופים האלה שהוא לא חוזר - בהתחלה יש געגוע ורצון עז שהוא יחזור כבר,

בכי רב ובאסה מטורפת.

אח"כ פשוט נהייתה לי סלידה כזאת שפשוט לא ברור לי ממה אבל זה מה שהרגשתי. כעס עצום וסלידה.

זה מאד קשה כל שבוע מחדש להרגיש את הפרידה הזאת.

אני חושבת שלך יש התמודדות קשה ביותר אך להיות בבית ריק זה פשוט סיוט.

זוהי דרך להתמודד כנראה ואתה רואה שהיא מקיפה את עצמה בחברויות והתעסקויות.

האם אתה מתכוון להשאר עוד זמן רב בצבא?

מקווה שתצלחו את ההתמודדות ובע"ה שתחזור הביתה לחיים טובים ולשלום ותחוו חוויית זוגיות ומשפחתיות טובה ועמוקה.

לדעתי כדאי לך להפסיק להיות קורבן. לפעמים מרוב שרוצים להיות 'טובים' וחוששים להיות 'רעים'- פשוט שוכחים להתעקש על הצרכים הבסיסיים.

לדעתי זה גם מה שקורה כאן.

אתה מרגיש שעברת סף תחתון נמוך מאוד ועכשיו מה שנשאר זה רק לבקש שהיא לא תבקר אותך כשאתה בא.

הלווו..

אתה 50% מהבית הזה.

מגיע לך שיתייחסו אליך בכבוד,

ברגישות,

בחמימות,

שיהיה לך מקום.

למה אתה חי בתחושה כזו, שאתה צריך לרדת על ברכיך בשביל יחס או לחלופין לבקש שרק לא תבקר אותך?

אתה לא מסכן.

אתה אדם רגיל, נורמלי, איש צבא.

אל תהיה מסכן בזוגיות. תהיה חזק בקטע של לדאוג לעצמך. תגיד לה בפירוש שאתה לא רוצה יחס כזה. אתה רוצה יחס אחר. אתה רוצה להרגיש שאתה מוערך ומכובד בבית שלכם. שיש לך מקום. שיש לך מקום גם אצלה. כן.

תדאג לעצמך שיהיו לך את התנאים שאתה מחפש, אחרת הטינה שלך כלפיה תרקיע שחקים.

אם היא מתרחקת ומתחמקת תחזור על זה שוב ושוב. אל תניח לך\לעצמכם לשקוע בתוך ביצה של מרצה-לא מרוצה. יש לך גם צד בעניין הזה (למרות שממכתבך נראה שהיא האשמה היחידה). הצד שלך הוא בזה שאתה לא מספיק אסרטיבי ביחס למקום שלך בבית. אל תחכה שהיא תתן מרצונה הטוב (זה כנראה לא יגיע)- תבקש באסרטיביות את צרכיך הבסיסיים.

זה לא אידאלי ולא רומנטי, אבל זה להכיר במציאות שלך עכשיו. כי איך שזה נראה כרגע- הבקשות שלך מושבות ריקם וליבך הטוב הופך שק מלא שריטות.  

אולי לא תמיד נעים כשסוף סוף באים הביתה לדבר על דברים לא נעימים,

אבל רק שיחה משותפת על הדברים שקשים לך והדברים שקשים לה

שנובעים מעצם הנישואין ושנובעים משהותך בצבא ושהותה לבד בבית,

יפתחו לכם פתח להבין באמת מה עובר אחד על השני.

בהתחלה אולי יהיו גם דמעות או פגיעות שלא בכוונה,

אך אסור לתת לזה לגרום לכם להפסיק לדבר.

אני בטוחה ששניכם גיבורים.

מנסים לא להתלונן על הלבד שלכם,

לעבור תקופה ועוד תקופה,

וכל אחד מנסה למצוא דרכים לעצמו איך להתמודד.

אבל אולי כדאי לשתף את השני ברגשות

ולחשוב יחד מה יכול לעזור בהתמודדות.

אתה תיתן לה את ההרגשה שגם כשאתה לא בבית אתה חושב עליה ודואג לה ומעריך אותה מאוד,

ומצד שני תשקף לה כמה אתה צריך שהיא תהיה שם בשבילך כשאתה כן חוזר הביתה.

ואני ממש מסכימה עם זה שאצל אישה קשר זוגי צורך הכנה והקדמה,

והניתוק ביניכם מפריע לקשר רציף ולכן אולי היא מרוחקת כשאתה מגיע ולא מספיקה להתקרב מספיק כמו שאתה מצפה עד שאתה הולך.

גם אני מצטרפת להמלצה לפנות לייעוץ זוגי אך דווקא אצל מישהו שיש לו מה להאיר בזוגיות "צבאית"

קודם כל את הראוי להערכה ולהערצה

אתה ממש גדול אם אחרי היחס שאתה מקבל, אתה ממשיך להתאמץ

העניין הוא שכנראה המאמץ לא מכוון למקום הנכון.

אתה נותן לאשתך מה שאתה חושב שהיא זקוקה

אבל זה כנראה לא שם

אם היית ממש אחרי הנישואין

ייתכן שבשיחה או שתיים הייתם מגיעים לנקודה ומתקנים.

אבל עבר כבר זמן רב. היא כנראה מלאה בהררים של טינה

מרגישה מרוחקת ממך

וכנראה היא לא תפתח את הלב בפניך (ייתכן שהיא עצמה לא בדיוק יודעת מה מציק לה)

במצב כזה אין ברירה אלא ללכת לאדם שלישי

אדם שאין לה טינה כלפיו ומסוגל לדלות ממנה מה חסר לה

ואיך אפשר לבנות מחדש?

אל תתייאש. אם תעשו את הצעדים הנכונים תחזרו להיות זוג מאושר.

אם תרצה להרחיב נוכל בפרטי

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.