תגיע הביתה מהצבא עם זר פרחים או כל מתנה הכי קטנה שעולה 5 ש"ח אבל שזה יהיה בתור הערכה אליה על זה שהיא לומדת/מתחזקת את הבית וכו' וכו'.

היא כבר תצפה לך בכיליון עיניים..

ותקבל פידבק חזרה

בהצלחה

"אשה לרוב"...

ההתנהגות שלה, כפי שמתוארת פה, היא קיצונית מאד.

הגב' צריכה יעוץ דחוף, הן על סדרי עדיפויות כזוג צעיר - הם מול משפחה וחברים - והן לגבי דברים אחרים שכתב.  

אלא אם כן יצליח לקחת אותה לשיחה, בנחת, ולהסביר את הדברים. והיא גם תהיה מוכנה לשמוע, ולומר מה שיש לה, אם יש לה.

ומצב כזה, לענ"ד, לא ישתפר מעצמו.. אם היא תתרגל להתנהג כך, זה רק יהיה חמור יותר. חבל על אדם עדין כזה - לפחות לפי מה שנשמע מכתיבתו - שיסבול ועוד יחפש, כביכול, "מה הוא לא בסדר"....

יש שיר כזה,(חברה שלי נשואה לאיש קבע) והיא ניסתה דרך השיר להעביר לבעלה מה היא מרגישה כל פעם שפתאום הוא חוזר הביתה.

חזרת פתאום, 
הנה אתה בבית. 
תן לי רק דקה לנשום 
באת לי כל כך, כל כך פתאום. 

היה לי קשה, 
אני לא מתלוננת 
כי אני יודעת ש... 
גם לך היה ודאי לא קל. 

אם, אם רק, 
ורק אם תרצה, 
נהיה פה גם מחר 
אל תתנצל 
תראה כעת זה לא חשוב 
תן לי דקה להתרגל אליך שוב... 

נשמע שבאמת היא מנסה למלא את הזמן שלה כדי לא להרגיש תבדידות.

מישהו הציע פה לכתוב מכתב,מהלב,נראה לי יעזור

(אני רווקה,אז אולי כדי לקחת בעירבון מוגבל תעצה שלי!)

אך נראה לי שזה לא נכון לומר את זה, לא פה ולא בכלל.

וברוך ה' שהוא לא מחכה לתת ילדים עד שטוב בין בני זוג.

ליצור מצב שקשר הוא טוב בין בני זוג זו עבודה לכל החיים.

יש ירידות ועליות, אלה חיים.

בעזרת ה' גם הילדים יגיעו בקרוב וימלאו את ביתכם שמחה ואהבה גדולה.

לפי תיאורו זה לא "ברגע שהוא חוזר" בלבד.

החברה שלך כתבה משהו כדי להסביר לו, שם זה בכלל לא נראה בכיוון.

עם כל האהבה והכבוד ללימודי זכות - מה שהאדם הזה מתאר, זה מצב לגמרי לא נסבל.

אם מכתב יעזור - בבקשה... אני לגמרי מסופק בזה.

ממש כמעט עלו דמעות בעיני.

נשמע שאתה בן זוג מפרגן רגיש ואוהב.

אני חושבת שמאוד מאוד כדאי ללכת לטיפול זוגי.

יש סיכוי לאהבה.

חשוב למצוא מטפל או מטפלת מוסמכים. תואר שני ומעלה.

חבל לסבול. אפשר להנות מהנישואין.

למה לדעתך היא מהתנהגת ככה? זה נראה כאילו היא כועסת ו"מענישה אותך". יש לך רעיון על מה היא כועסת אם זה אכן כעס?

בבקשה אל תוותר. תדחוף חזק חזק לקבל טיפול זוגי. ולהתחייב לפחות לשלושה חודשים של טיפול. אתה יכול להבהיר לה שאתה מעוניין כי אתה פגוע. נעלב. מצער אותך הכתף הקרה ושאתה אוהב אותה ומאמין בכך שאתם יכולים להיות זוג נפלא.

בנתיים, ממליצה מאוד על ספרו של הנדריקס "לבסוף מוצאים אהבה". יש שם גם תיאוריה שכתובה היטב וגם תרגילים לשיפור הזוגיות.

בהצלחה!!

אני לא מבינה איך היא לא מתגעגעת אליך אחרי שבוע שלם שאתה לא נמצא בבית... לפי מה שאתה מספר זה נשמע שבקושי יש לכם זמן לטפח את היחסים שלכם..? נראה לי מוזר... אני חושבת שכל אישה נשואה אוהבת את הבעל שלה וצריכה אותו... (למה זה לא חסר לה?)

לפי דעתי אתה צריך למצוא דרך לגרום לאישתך להעריך אותך. אבל כמובן שאל תעשה את זה באופן שתדרוך עליה כדי להרים אותך... אני אגיד לך בכנות-

נתקלתי בשני מקרים שהאשה היא סטודנטית והגבר חייל והיא מתחילה לא להעריך אותו מספיק. זה כואב מאד, אני יודעת.

אולי תרפה, אולי בגלל שדיברת איתה על זה גרם לה להתגונן (מה שרובנו עושים שבאים אלינו בטענות...)\

יש לי רעיון, אני לא יודעת אם אתה כבר עושה אותו. אבל תתחיל להיות הרבה יותר רומנטי, ולא רק כשמגיעים הביתה. תעשה את זה בחכמה. בשיחות באמצע השבוע "תחמם אותה" תזרוק כל פעם קצת בטבעיות שאתה מתגעגע אליה.. שהיא חסרה לך ושהיא כל הזמן בראש שלך.. תפנטז איתה בטלפון על סופ"ש רומנטי שתלכו ביחד לאיזה פיקניק (לא למסעדה, זה רשמי מידי ומשעמם..) כמובן שתבקש ממנה אם היא יכולה להשתדל לסיים מהר כמה מטלות ולפנות לכם כמה שעות. אם תדאג שהיה כיף ורומנטי ומצחיק (צחוקים זה אחד הדברים שהכי מקרבים!) - היא תרצה שוב, היא בעצמה תחכה לזה.. 

אל תגיד לה שאתה עושה את זה בשביל לחזק את הקשר וכזה... פשוט תהיה זורם וטבעי. ובכלל, עצה חשובה מאד מאד לתחזק את הזוגיות בשגרת החיים העמוסה- לקבוע יום, ממש כאלו אתם קובעים פגישה חשובה שאסור לכם לבטל אותה! ואת הזמן הזה תקדישו לזוגיות שלכם!! כמו שיש עבודה אקדמית חשובה שצריך להגיש, כך יש זוגיות לא חשובה פחות שצריך לתחזק וזה הזוי שדווקא היא נדחקת לפינה.. ממש תסמנו לכם ביומן שהערב הזה תפוס לזוגיות. 

עוד משהו קטן- אם אתה יודע שיש משהו שיכול לעניין אותה או משהו שהיא לא מבינה בו, כדאי לך לקרוא עליו קצת ואז להפגין ידע, ככה היא תראה בך אדם חכם וזה יגרום לך להעריך אותך יותר (ככה אני חושבת..)

אבל כל זה כתבתי על מקרה שאתה מרגיש שיש כלפיך הרגשה לא מעריכה בגלל הקטע הזה של הלימודים באקדמיה.(כי כמו שאמרתי, נתקלתי בזה..)

כמובן שהכי מומלץ ללכת לטיפול זוגי, אבל קודם תפנה אתה למישהו מומחה בתחום ותדבר איתו על זה. (לפעמים כשהולכים לייעוץ זה יותר מעצבן את הצד השני...)

הדבר הראשון, כזוג צעיר, זה אתם. לא "אירוחים" ולא שטויות אחרות. קודם אתם. יש זמן בשביל עוד אחרי זה, מה טוב.

וגם לגבי שאר הדברים שכתבת. לפחות לפי ההתרשמות מכתיבתך, נראה שאתה סבלן מאד... נראה גם שלגברת חסרים כמה מושגי יסוד.

אם לא עוזר לדבר על הדברים, להסביר את סדר העדיפויות, להסביר איך מעירים על דברים וכו' - אז צריך לומר לה, לדעתי, שאתה רוצה שתלכו לייעץ, כדי להסביר איך בונים בית בשלב כזה.

לא נראה לענ"ד שכדאי "להתרגל" לכך, כי אם תתרגל, זה עלול להתקבע ולהחמיר.

טוב שאתה עם רצון טוב - צריך להזיז משהו שם.

שלום לך

לפי מה שכתבת, נראה שאתה מן הטיפוסים, שמנסים תמיד לרצות את האחר, במיוחד את האישה.

בגלל הנתון הזה, משכת לך אישה כזאת, שתצטרך לרצות אותה כל ימי חייך, עד זיקנה ושיבה.

לעולם לא תוכל לקבל ממנה תמורה למאמציך, כל עוד לא השתנית.

היא מביאה חברים או משפחה,היא מתעסקת במחשב ומעסיקה אותך, הכול בכדי לברוח מקשר של אהבה, שהיא חוששת מפניה, (אבל, זה התיקון שלה ולא שלך)

התיקון לכל מצב קשה, הוא: להשתנות.

אני יודע, שאתה מנסה לשנות אותה, אבל, זה לא התיקון שלך לשנות אף אחד אחר מלבד, את עצמך.

ייתכן, שכאשר תתקן את עצמך, אז היחס של אשתך כלפיך ישתנה לטובה ותחיו באושר, או לרעה ואז תיאלצו להיפרד.

התיקון שלך, הוא: להפסיק לרצות אחרים ולהתחיל לדאוג לעצמך ולאהוב את עצמך.

כרגע, המצב נראה, שאשתך בכלל לא יודעת לאהוב ואתה מבחינתה, רק עושה תפקיד של "בעל" מהסוג, שהיא מכירה מהבית או מהסביבה.

אם אתה רוצה להפסיק לסבול, עבור את השינוי ותראה אם יש שינוי לטובה מהכיוון שלה.

אני חוזר שוב: אל תנסה לשנות אותה - אף אחד לא הצליח לשנות מישהו אחר.

גם אם, תעבור אתה את השינוי, המקסימום שתקבל זה, שהיא תשנה את היחס כלפיך - וזה המון, אבל היא, במהות שלה, לא תשתנה.

כדי שאדם ישתנה, הוא צריך מאוד לרצות בכך, בין היא, בין אתה.

כדי לעזור לאדם להשתנות, צריך להיות, או שהאדם השני, יבקש עזרה, או שנותן העזרה והעצה, יהיה מאוד מוערך על ידי הצד השני. אצלך אין לא זה ולא זה.

לכן, מה, שאני מציע לך על פי מה שכתבת, או שתשתנה ותחכה זמן קצר לתוצאות, או שתיפרדו ותחכה לתיקון הבא שלך, שיהיה בדיוק אותו הדבר, עד שתחליט להשתנות.

אני לא כתבתי, שאשתך מפלצת, איך הגעת למסקנה כזאת?

כנראה שאתה לעיתים,חושב עליה כך ואז מתרעם על עצמך "איך העזתי, לא יכול להיות"

תקרא שוב ושוב את מה, שאתה כתבת בעצמך על אישתך האהובה.

1. ..."ועד שכן נפתח לה חלון בדרך כלל פשוט מתרפקת בבית מול סדרות. "

2. "במהלך השבוע שאני בצבא היחס אלי קודר או מאוד טכני"

3. " לא פעם ולא פעמיים שהגעתי הביתה והיא בקושי הרימה את העניים מהמחשב..."

4.  "לצאת, לא היה על מה לדבר."

5. "לפעמים כעסה עלי ממש שביקשתי ממנה שלא נארח כי זה הזמן היחיד שהיא פנוייה."

6. "היו פעמים שהכנתי לנו ארוחות ערב מפנקות בזמן שהיא עובדת, ציפתי לקצת רומנטיות ואז שאלה אותי אולי נאכל עם החברים האלא או שבאמת הגיע חברה כי היא הזמינה אותה. "

7. "אישתי מאוד ביקורתית וקצת לא מודעת לזה ומתרצת את זה שזה "בקשות" או דברים שנראים לה פשוטים שצריכים להיות"

8. "והיא עצבנית על עצם זה שהיא כל הזמן צריכה להעיר לי."

9. "לצערי אני לא זוכר כמעט שום ביקורת שלא נאמרה בלי התנשאות או זלזול לאיך שאני מרגיש ולנקודת מבט שלי. "

10. "אני יכול לעשות המון דברים בשביל לשמח אותה אבל כמעט תמיד יהיה לה הערה."

11.שזה בסדר לתת הערות שיפור, אבל אצלה זה תמיד יבוא במשפט השני אחרי ה" איזה יופי" שגם הוא מלווה לפעמים במבט בוחן ולא מרוצה, אם לא בראשון ובטון לא כל כך נחמד..."

12."והדברים האלו שאני עושה חלקם ציפיות שלה ממני וחלקם מרצוני הטוב אבל תמיד בא על חשבון הזמן היחיד שיש לי קצת לנשום, איתה או עם חברים או לבד. "

13. "היו פעמים שממש פגעה בעומק נשמתי. "

14. "לשמוע משפטים שאני חוזר הביתה ודופק לה את הלוז.."

15. "כשאני בא לדבר איתה על זה, מראש, תוך כדי שאני כבר בבית או אחרי שהיא מסיימת מטלה אחת אני נפגש עם אטימות טוטלית. חוסר הבנה. תוך שתי דקות השיחה מתפוצצת."

16. "יש לילות שהיא פשוט מפנה לי גב"

היא תמיד תתן לך את ההרגשה שאתה אשם - רק כד להרחיק אותך ממנה,

כתבתי, שהיא לא יודעת לאהוב, כי אהבה זה מקצוע והיא לא למדה את זה מהבית או הסביבה, זה לא קשור לרוע או מפלצתיות.

לעומת זאת, אתה יודע לאהוב ואולי אפילו רומנטיקן.

זה, שאתה אוהב אותה על כל הצדדים, זה בגלל, שאתה מאוהב, ומי שמאוהב, עושה שטויות והרבה.

אחד הסיבות, שאתה מאוהב בה, זה בגלל, שהיא מספקת לך, באופן לא מודע כמובן,  את האפשרות לרצות אותה, כי זה מה, שאתה הכי אוהב לעשות. 

הסיבה השנייה, זה התרגיל הידוע, שהיא עושה לך, באופן לא מודע כמובן, שמתרחקת ממך וכידוע "מים גנובים, יימתקו"

לכן, רבנים אומרים, לא להתחתן מתוך התאהבות, אלא לבדוק טוב, אם יש התאמה, ואם יש, אז ביחד בונים אהבה.

ולא הצעתי לך להיפרד, אלא להשתנות

כתבתי בפירוש, שאם תיפרד, אתה תחווה את אותו המצב בזוגיות אחרת

המצב שלה,הרבה יותר קשה לשינוי, מכיוון, שהיא לא מכירה בבעיות שלכם, אתה זה שסובל, מבחינתה זו דרך חיים, גם כשהיא מקטרת. והיא עצבנית, בגלל שהיא כזאת, ממש לא קשור אליך.

אם היית יוצא עם אשה "נורמלית" אז היא הייתה קולטת אותך, שאתה מנסה לרצות כל הזמן, ונגעלת מזה, במקרה הרע או ממתנת אותך, במקרה הטוב.

לכן, אתה צריך להשתנות, מפני, שאתה זה שמתלונן.

רוב הסיכויים, שהיא בכלל לא תתעניין ללכת לייעוץ.

או שתישאר כך ותיהנה מהמצב

תגיד תודה שאין עוד ילדים,

מציאות של ילדים מעצימה את המצב הקיים, לטוב ולרע ולכן טוב, שאין כרגע.

הרבה חושבים שמציאות של ילדים תשפר מצב שלילי, אבל מעולם זה לא שיפר, להיפך.

חבל שהבנת אותי, לא נכון.

זה טוב,שאתה מודע לסבל שלך עכשיו ולא עוד 40 שנה,

תקרא כל יום בבוקר את מה שאתה כתבת, עד שיכנס לך טוב טוב לראש, שאתה מאוהב באהבה התלויה בדבר שהיא מספקת לך (לרצות אותה כל הזמן). 

אולי יבוא יום, שתחליט להשתנות ולחיות באהבה שבונים אותה, דרך נתינה וקבלה הדדית ולא דרך צרכים כאלו ואחרים.

בדרך כלל, במקרים כמו שלך, של התאהבות באהבה התלויה בדבר, אין סיכוי של ממש לשינוי, כי השכל לא עובד, רק הרגש, אם יתמזל מזלך והאהבה הזאת תחלוף, מכול סיבה שהיא, אז יש סיכוי להשתנות שלך ושיפור איכות החיים.

השאלה, כמה תסבול עד אז וכמה תיהנה מההתאהבות.

בינתיים תמשיך לנסות לרצות אותה ולשמח אותה, רק לפחות תשתדל לא לסבול מזה...

בעז"ה אתה עוד תראה את פרי עמלך,

במקרה כזה ליעוץ יש מה לתרום,

אך צריך יעוץ טוב באמת לפעמים מטפלים יכולים  להרוס(מניסיון) אז צריך באמת לברר על מטפל טוב

ויש כאלה.

לפעמים אישה כדי להתמודד עם קושי פשוט מתרחקת, וכך היא כבר מנותקת ממך במהלך השבוע ופתאום להחזיר חיים לזוגיות שבשגרה זה כבר על אדמה צחיחה.

אני לא יודעת במצבכם איך כן להחזיק את אהבה מעל המים כשלא מתראים כל השובע אבל מה שכן ברור לי שאנשים שחוו את זה יכולים להביא לכם עצות.

לעניין הדיבור אתה על הכאב שאתה חווה, אולי אל תדבר אתה כעת על בעיית הביקורת, אלא רק על הרגשות שלך,

"את יודעת אני מגיע אחרי שכל השבוע אני כבר מתגעגע אליך וכו'..." ותגיד לה מה את מצפה בצורה מאוד רכה "אני ממש זקוק שנתמקד בכמה שעות ביחד שהם רק שלנו "

תדבר יותר בכיוון של הצורך שלך בעניין. כך היא יותר תשמע , ואז אחרי שהמצב קצת יתאזן תוכל בעז"ה לדבר איתה גם על ביקורת וכו'...

(סתם חשבתי ותקח את זה בהסתייגות שאולי כדי לבדוק קטע אם היא מכורה לעבודה ולניהול ולארגון , לפעמים זה הקושי של האדם שהוא לא יכול להרפות מזה הוא משש מכור, וגם לפעמים זה מתפתח כהתמודדות עם רגעי הבדידות אבל עכשיו היא כבר שם )

ונקודה נוספת, איזה דפוס זוגיות היא ראתה בחייה במשפחתה,

ואתה יכול לשאול אותה מה בשבילה אומר זוגיות, ומה אומרת זוגיות טובה בכלל,

מי היא רוצה לתת ומה לקבל, האם היא מבינה שזוגיות טובה משקללת בתוכה נתינה קבלה והתפשרות התגמשות ,מחשבה על עצמך ועל זולתך כמצב מותך כמצב של יחד.

שהקב"ה יהיה בעזרכם!

היי, בעלי בצבא (לא קרבי אך 6 שנים שאנו מתמודדים עם המערכת המתישה הזאת).

יש לו לפעמים כמה ימים רצופוים שהוא אינו חוזר,

שוב, זה ממש לא ברמה שפעם בשבוע אבל עדיין.

מה שאני חוויתי בימים הרצופים האלה שהוא לא חוזר - בהתחלה יש געגוע ורצון עז שהוא יחזור כבר,

בכי רב ובאסה מטורפת.

אח"כ פשוט נהייתה לי סלידה כזאת שפשוט לא ברור לי ממה אבל זה מה שהרגשתי. כעס עצום וסלידה.

זה מאד קשה כל שבוע מחדש להרגיש את הפרידה הזאת.

אני חושבת שלך יש התמודדות קשה ביותר אך להיות בבית ריק זה פשוט סיוט.

זוהי דרך להתמודד כנראה ואתה רואה שהיא מקיפה את עצמה בחברויות והתעסקויות.

האם אתה מתכוון להשאר עוד זמן רב בצבא?

מקווה שתצלחו את ההתמודדות ובע"ה שתחזור הביתה לחיים טובים ולשלום ותחוו חוויית זוגיות ומשפחתיות טובה ועמוקה.

לדעתי כדאי לך להפסיק להיות קורבן. לפעמים מרוב שרוצים להיות 'טובים' וחוששים להיות 'רעים'- פשוט שוכחים להתעקש על הצרכים הבסיסיים.

לדעתי זה גם מה שקורה כאן.

אתה מרגיש שעברת סף תחתון נמוך מאוד ועכשיו מה שנשאר זה רק לבקש שהיא לא תבקר אותך כשאתה בא.

הלווו..

אתה 50% מהבית הזה.

מגיע לך שיתייחסו אליך בכבוד,

ברגישות,

בחמימות,

שיהיה לך מקום.

למה אתה חי בתחושה כזו, שאתה צריך לרדת על ברכיך בשביל יחס או לחלופין לבקש שרק לא תבקר אותך?

אתה לא מסכן.

אתה אדם רגיל, נורמלי, איש צבא.

אל תהיה מסכן בזוגיות. תהיה חזק בקטע של לדאוג לעצמך. תגיד לה בפירוש שאתה לא רוצה יחס כזה. אתה רוצה יחס אחר. אתה רוצה להרגיש שאתה מוערך ומכובד בבית שלכם. שיש לך מקום. שיש לך מקום גם אצלה. כן.

תדאג לעצמך שיהיו לך את התנאים שאתה מחפש, אחרת הטינה שלך כלפיה תרקיע שחקים.

אם היא מתרחקת ומתחמקת תחזור על זה שוב ושוב. אל תניח לך\לעצמכם לשקוע בתוך ביצה של מרצה-לא מרוצה. יש לך גם צד בעניין הזה (למרות שממכתבך נראה שהיא האשמה היחידה). הצד שלך הוא בזה שאתה לא מספיק אסרטיבי ביחס למקום שלך בבית. אל תחכה שהיא תתן מרצונה הטוב (זה כנראה לא יגיע)- תבקש באסרטיביות את צרכיך הבסיסיים.

זה לא אידאלי ולא רומנטי, אבל זה להכיר במציאות שלך עכשיו. כי איך שזה נראה כרגע- הבקשות שלך מושבות ריקם וליבך הטוב הופך שק מלא שריטות.  

אולי לא תמיד נעים כשסוף סוף באים הביתה לדבר על דברים לא נעימים,

אבל רק שיחה משותפת על הדברים שקשים לך והדברים שקשים לה

שנובעים מעצם הנישואין ושנובעים משהותך בצבא ושהותה לבד בבית,

יפתחו לכם פתח להבין באמת מה עובר אחד על השני.

בהתחלה אולי יהיו גם דמעות או פגיעות שלא בכוונה,

אך אסור לתת לזה לגרום לכם להפסיק לדבר.

אני בטוחה ששניכם גיבורים.

מנסים לא להתלונן על הלבד שלכם,

לעבור תקופה ועוד תקופה,

וכל אחד מנסה למצוא דרכים לעצמו איך להתמודד.

אבל אולי כדאי לשתף את השני ברגשות

ולחשוב יחד מה יכול לעזור בהתמודדות.

אתה תיתן לה את ההרגשה שגם כשאתה לא בבית אתה חושב עליה ודואג לה ומעריך אותה מאוד,

ומצד שני תשקף לה כמה אתה צריך שהיא תהיה שם בשבילך כשאתה כן חוזר הביתה.

ואני ממש מסכימה עם זה שאצל אישה קשר זוגי צורך הכנה והקדמה,

והניתוק ביניכם מפריע לקשר רציף ולכן אולי היא מרוחקת כשאתה מגיע ולא מספיקה להתקרב מספיק כמו שאתה מצפה עד שאתה הולך.

גם אני מצטרפת להמלצה לפנות לייעוץ זוגי אך דווקא אצל מישהו שיש לו מה להאיר בזוגיות "צבאית"

קודם כל את הראוי להערכה ולהערצה

אתה ממש גדול אם אחרי היחס שאתה מקבל, אתה ממשיך להתאמץ

העניין הוא שכנראה המאמץ לא מכוון למקום הנכון.

אתה נותן לאשתך מה שאתה חושב שהיא זקוקה

אבל זה כנראה לא שם

אם היית ממש אחרי הנישואין

ייתכן שבשיחה או שתיים הייתם מגיעים לנקודה ומתקנים.

אבל עבר כבר זמן רב. היא כנראה מלאה בהררים של טינה

מרגישה מרוחקת ממך

וכנראה היא לא תפתח את הלב בפניך (ייתכן שהיא עצמה לא בדיוק יודעת מה מציק לה)

במצב כזה אין ברירה אלא ללכת לאדם שלישי

אדם שאין לה טינה כלפיו ומסוגל לדלות ממנה מה חסר לה

ואיך אפשר לבנות מחדש?

אל תתייאש. אם תעשו את הצעדים הנכונים תחזרו להיות זוג מאושר.

אם תרצה להרחיב נוכל בפרטי

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...