תגיע הביתה מהצבא עם זר פרחים או כל מתנה הכי קטנה שעולה 5 ש"ח אבל שזה יהיה בתור הערכה אליה על זה שהיא לומדת/מתחזקת את הבית וכו' וכו'.

היא כבר תצפה לך בכיליון עיניים..

ותקבל פידבק חזרה

בהצלחה

"אשה לרוב"...

ההתנהגות שלה, כפי שמתוארת פה, היא קיצונית מאד.

הגב' צריכה יעוץ דחוף, הן על סדרי עדיפויות כזוג צעיר - הם מול משפחה וחברים - והן לגבי דברים אחרים שכתב.  

אלא אם כן יצליח לקחת אותה לשיחה, בנחת, ולהסביר את הדברים. והיא גם תהיה מוכנה לשמוע, ולומר מה שיש לה, אם יש לה.

ומצב כזה, לענ"ד, לא ישתפר מעצמו.. אם היא תתרגל להתנהג כך, זה רק יהיה חמור יותר. חבל על אדם עדין כזה - לפחות לפי מה שנשמע מכתיבתו - שיסבול ועוד יחפש, כביכול, "מה הוא לא בסדר"....

יש שיר כזה,(חברה שלי נשואה לאיש קבע) והיא ניסתה דרך השיר להעביר לבעלה מה היא מרגישה כל פעם שפתאום הוא חוזר הביתה.

חזרת פתאום, 
הנה אתה בבית. 
תן לי רק דקה לנשום 
באת לי כל כך, כל כך פתאום. 

היה לי קשה, 
אני לא מתלוננת 
כי אני יודעת ש... 
גם לך היה ודאי לא קל. 

אם, אם רק, 
ורק אם תרצה, 
נהיה פה גם מחר 
אל תתנצל 
תראה כעת זה לא חשוב 
תן לי דקה להתרגל אליך שוב... 

נשמע שבאמת היא מנסה למלא את הזמן שלה כדי לא להרגיש תבדידות.

מישהו הציע פה לכתוב מכתב,מהלב,נראה לי יעזור

(אני רווקה,אז אולי כדי לקחת בעירבון מוגבל תעצה שלי!)

אך נראה לי שזה לא נכון לומר את זה, לא פה ולא בכלל.

וברוך ה' שהוא לא מחכה לתת ילדים עד שטוב בין בני זוג.

ליצור מצב שקשר הוא טוב בין בני זוג זו עבודה לכל החיים.

יש ירידות ועליות, אלה חיים.

בעזרת ה' גם הילדים יגיעו בקרוב וימלאו את ביתכם שמחה ואהבה גדולה.

לפי תיאורו זה לא "ברגע שהוא חוזר" בלבד.

החברה שלך כתבה משהו כדי להסביר לו, שם זה בכלל לא נראה בכיוון.

עם כל האהבה והכבוד ללימודי זכות - מה שהאדם הזה מתאר, זה מצב לגמרי לא נסבל.

אם מכתב יעזור - בבקשה... אני לגמרי מסופק בזה.

ממש כמעט עלו דמעות בעיני.

נשמע שאתה בן זוג מפרגן רגיש ואוהב.

אני חושבת שמאוד מאוד כדאי ללכת לטיפול זוגי.

יש סיכוי לאהבה.

חשוב למצוא מטפל או מטפלת מוסמכים. תואר שני ומעלה.

חבל לסבול. אפשר להנות מהנישואין.

למה לדעתך היא מהתנהגת ככה? זה נראה כאילו היא כועסת ו"מענישה אותך". יש לך רעיון על מה היא כועסת אם זה אכן כעס?

בבקשה אל תוותר. תדחוף חזק חזק לקבל טיפול זוגי. ולהתחייב לפחות לשלושה חודשים של טיפול. אתה יכול להבהיר לה שאתה מעוניין כי אתה פגוע. נעלב. מצער אותך הכתף הקרה ושאתה אוהב אותה ומאמין בכך שאתם יכולים להיות זוג נפלא.

בנתיים, ממליצה מאוד על ספרו של הנדריקס "לבסוף מוצאים אהבה". יש שם גם תיאוריה שכתובה היטב וגם תרגילים לשיפור הזוגיות.

בהצלחה!!

אני לא מבינה איך היא לא מתגעגעת אליך אחרי שבוע שלם שאתה לא נמצא בבית... לפי מה שאתה מספר זה נשמע שבקושי יש לכם זמן לטפח את היחסים שלכם..? נראה לי מוזר... אני חושבת שכל אישה נשואה אוהבת את הבעל שלה וצריכה אותו... (למה זה לא חסר לה?)

לפי דעתי אתה צריך למצוא דרך לגרום לאישתך להעריך אותך. אבל כמובן שאל תעשה את זה באופן שתדרוך עליה כדי להרים אותך... אני אגיד לך בכנות-

נתקלתי בשני מקרים שהאשה היא סטודנטית והגבר חייל והיא מתחילה לא להעריך אותו מספיק. זה כואב מאד, אני יודעת.

אולי תרפה, אולי בגלל שדיברת איתה על זה גרם לה להתגונן (מה שרובנו עושים שבאים אלינו בטענות...)\

יש לי רעיון, אני לא יודעת אם אתה כבר עושה אותו. אבל תתחיל להיות הרבה יותר רומנטי, ולא רק כשמגיעים הביתה. תעשה את זה בחכמה. בשיחות באמצע השבוע "תחמם אותה" תזרוק כל פעם קצת בטבעיות שאתה מתגעגע אליה.. שהיא חסרה לך ושהיא כל הזמן בראש שלך.. תפנטז איתה בטלפון על סופ"ש רומנטי שתלכו ביחד לאיזה פיקניק (לא למסעדה, זה רשמי מידי ומשעמם..) כמובן שתבקש ממנה אם היא יכולה להשתדל לסיים מהר כמה מטלות ולפנות לכם כמה שעות. אם תדאג שהיה כיף ורומנטי ומצחיק (צחוקים זה אחד הדברים שהכי מקרבים!) - היא תרצה שוב, היא בעצמה תחכה לזה.. 

אל תגיד לה שאתה עושה את זה בשביל לחזק את הקשר וכזה... פשוט תהיה זורם וטבעי. ובכלל, עצה חשובה מאד מאד לתחזק את הזוגיות בשגרת החיים העמוסה- לקבוע יום, ממש כאלו אתם קובעים פגישה חשובה שאסור לכם לבטל אותה! ואת הזמן הזה תקדישו לזוגיות שלכם!! כמו שיש עבודה אקדמית חשובה שצריך להגיש, כך יש זוגיות לא חשובה פחות שצריך לתחזק וזה הזוי שדווקא היא נדחקת לפינה.. ממש תסמנו לכם ביומן שהערב הזה תפוס לזוגיות. 

עוד משהו קטן- אם אתה יודע שיש משהו שיכול לעניין אותה או משהו שהיא לא מבינה בו, כדאי לך לקרוא עליו קצת ואז להפגין ידע, ככה היא תראה בך אדם חכם וזה יגרום לך להעריך אותך יותר (ככה אני חושבת..)

אבל כל זה כתבתי על מקרה שאתה מרגיש שיש כלפיך הרגשה לא מעריכה בגלל הקטע הזה של הלימודים באקדמיה.(כי כמו שאמרתי, נתקלתי בזה..)

כמובן שהכי מומלץ ללכת לטיפול זוגי, אבל קודם תפנה אתה למישהו מומחה בתחום ותדבר איתו על זה. (לפעמים כשהולכים לייעוץ זה יותר מעצבן את הצד השני...)

הדבר הראשון, כזוג צעיר, זה אתם. לא "אירוחים" ולא שטויות אחרות. קודם אתם. יש זמן בשביל עוד אחרי זה, מה טוב.

וגם לגבי שאר הדברים שכתבת. לפחות לפי ההתרשמות מכתיבתך, נראה שאתה סבלן מאד... נראה גם שלגברת חסרים כמה מושגי יסוד.

אם לא עוזר לדבר על הדברים, להסביר את סדר העדיפויות, להסביר איך מעירים על דברים וכו' - אז צריך לומר לה, לדעתי, שאתה רוצה שתלכו לייעץ, כדי להסביר איך בונים בית בשלב כזה.

לא נראה לענ"ד שכדאי "להתרגל" לכך, כי אם תתרגל, זה עלול להתקבע ולהחמיר.

טוב שאתה עם רצון טוב - צריך להזיז משהו שם.

שלום לך

לפי מה שכתבת, נראה שאתה מן הטיפוסים, שמנסים תמיד לרצות את האחר, במיוחד את האישה.

בגלל הנתון הזה, משכת לך אישה כזאת, שתצטרך לרצות אותה כל ימי חייך, עד זיקנה ושיבה.

לעולם לא תוכל לקבל ממנה תמורה למאמציך, כל עוד לא השתנית.

היא מביאה חברים או משפחה,היא מתעסקת במחשב ומעסיקה אותך, הכול בכדי לברוח מקשר של אהבה, שהיא חוששת מפניה, (אבל, זה התיקון שלה ולא שלך)

התיקון לכל מצב קשה, הוא: להשתנות.

אני יודע, שאתה מנסה לשנות אותה, אבל, זה לא התיקון שלך לשנות אף אחד אחר מלבד, את עצמך.

ייתכן, שכאשר תתקן את עצמך, אז היחס של אשתך כלפיך ישתנה לטובה ותחיו באושר, או לרעה ואז תיאלצו להיפרד.

התיקון שלך, הוא: להפסיק לרצות אחרים ולהתחיל לדאוג לעצמך ולאהוב את עצמך.

כרגע, המצב נראה, שאשתך בכלל לא יודעת לאהוב ואתה מבחינתה, רק עושה תפקיד של "בעל" מהסוג, שהיא מכירה מהבית או מהסביבה.

אם אתה רוצה להפסיק לסבול, עבור את השינוי ותראה אם יש שינוי לטובה מהכיוון שלה.

אני חוזר שוב: אל תנסה לשנות אותה - אף אחד לא הצליח לשנות מישהו אחר.

גם אם, תעבור אתה את השינוי, המקסימום שתקבל זה, שהיא תשנה את היחס כלפיך - וזה המון, אבל היא, במהות שלה, לא תשתנה.

כדי שאדם ישתנה, הוא צריך מאוד לרצות בכך, בין היא, בין אתה.

כדי לעזור לאדם להשתנות, צריך להיות, או שהאדם השני, יבקש עזרה, או שנותן העזרה והעצה, יהיה מאוד מוערך על ידי הצד השני. אצלך אין לא זה ולא זה.

לכן, מה, שאני מציע לך על פי מה שכתבת, או שתשתנה ותחכה זמן קצר לתוצאות, או שתיפרדו ותחכה לתיקון הבא שלך, שיהיה בדיוק אותו הדבר, עד שתחליט להשתנות.

אני לא כתבתי, שאשתך מפלצת, איך הגעת למסקנה כזאת?

כנראה שאתה לעיתים,חושב עליה כך ואז מתרעם על עצמך "איך העזתי, לא יכול להיות"

תקרא שוב ושוב את מה, שאתה כתבת בעצמך על אישתך האהובה.

1. ..."ועד שכן נפתח לה חלון בדרך כלל פשוט מתרפקת בבית מול סדרות. "

2. "במהלך השבוע שאני בצבא היחס אלי קודר או מאוד טכני"

3. " לא פעם ולא פעמיים שהגעתי הביתה והיא בקושי הרימה את העניים מהמחשב..."

4.  "לצאת, לא היה על מה לדבר."

5. "לפעמים כעסה עלי ממש שביקשתי ממנה שלא נארח כי זה הזמן היחיד שהיא פנוייה."

6. "היו פעמים שהכנתי לנו ארוחות ערב מפנקות בזמן שהיא עובדת, ציפתי לקצת רומנטיות ואז שאלה אותי אולי נאכל עם החברים האלא או שבאמת הגיע חברה כי היא הזמינה אותה. "

7. "אישתי מאוד ביקורתית וקצת לא מודעת לזה ומתרצת את זה שזה "בקשות" או דברים שנראים לה פשוטים שצריכים להיות"

8. "והיא עצבנית על עצם זה שהיא כל הזמן צריכה להעיר לי."

9. "לצערי אני לא זוכר כמעט שום ביקורת שלא נאמרה בלי התנשאות או זלזול לאיך שאני מרגיש ולנקודת מבט שלי. "

10. "אני יכול לעשות המון דברים בשביל לשמח אותה אבל כמעט תמיד יהיה לה הערה."

11.שזה בסדר לתת הערות שיפור, אבל אצלה זה תמיד יבוא במשפט השני אחרי ה" איזה יופי" שגם הוא מלווה לפעמים במבט בוחן ולא מרוצה, אם לא בראשון ובטון לא כל כך נחמד..."

12."והדברים האלו שאני עושה חלקם ציפיות שלה ממני וחלקם מרצוני הטוב אבל תמיד בא על חשבון הזמן היחיד שיש לי קצת לנשום, איתה או עם חברים או לבד. "

13. "היו פעמים שממש פגעה בעומק נשמתי. "

14. "לשמוע משפטים שאני חוזר הביתה ודופק לה את הלוז.."

15. "כשאני בא לדבר איתה על זה, מראש, תוך כדי שאני כבר בבית או אחרי שהיא מסיימת מטלה אחת אני נפגש עם אטימות טוטלית. חוסר הבנה. תוך שתי דקות השיחה מתפוצצת."

16. "יש לילות שהיא פשוט מפנה לי גב"

היא תמיד תתן לך את ההרגשה שאתה אשם - רק כד להרחיק אותך ממנה,

כתבתי, שהיא לא יודעת לאהוב, כי אהבה זה מקצוע והיא לא למדה את זה מהבית או הסביבה, זה לא קשור לרוע או מפלצתיות.

לעומת זאת, אתה יודע לאהוב ואולי אפילו רומנטיקן.

זה, שאתה אוהב אותה על כל הצדדים, זה בגלל, שאתה מאוהב, ומי שמאוהב, עושה שטויות והרבה.

אחד הסיבות, שאתה מאוהב בה, זה בגלל, שהיא מספקת לך, באופן לא מודע כמובן,  את האפשרות לרצות אותה, כי זה מה, שאתה הכי אוהב לעשות. 

הסיבה השנייה, זה התרגיל הידוע, שהיא עושה לך, באופן לא מודע כמובן, שמתרחקת ממך וכידוע "מים גנובים, יימתקו"

לכן, רבנים אומרים, לא להתחתן מתוך התאהבות, אלא לבדוק טוב, אם יש התאמה, ואם יש, אז ביחד בונים אהבה.

ולא הצעתי לך להיפרד, אלא להשתנות

כתבתי בפירוש, שאם תיפרד, אתה תחווה את אותו המצב בזוגיות אחרת

המצב שלה,הרבה יותר קשה לשינוי, מכיוון, שהיא לא מכירה בבעיות שלכם, אתה זה שסובל, מבחינתה זו דרך חיים, גם כשהיא מקטרת. והיא עצבנית, בגלל שהיא כזאת, ממש לא קשור אליך.

אם היית יוצא עם אשה "נורמלית" אז היא הייתה קולטת אותך, שאתה מנסה לרצות כל הזמן, ונגעלת מזה, במקרה הרע או ממתנת אותך, במקרה הטוב.

לכן, אתה צריך להשתנות, מפני, שאתה זה שמתלונן.

רוב הסיכויים, שהיא בכלל לא תתעניין ללכת לייעוץ.

או שתישאר כך ותיהנה מהמצב

תגיד תודה שאין עוד ילדים,

מציאות של ילדים מעצימה את המצב הקיים, לטוב ולרע ולכן טוב, שאין כרגע.

הרבה חושבים שמציאות של ילדים תשפר מצב שלילי, אבל מעולם זה לא שיפר, להיפך.

חבל שהבנת אותי, לא נכון.

זה טוב,שאתה מודע לסבל שלך עכשיו ולא עוד 40 שנה,

תקרא כל יום בבוקר את מה שאתה כתבת, עד שיכנס לך טוב טוב לראש, שאתה מאוהב באהבה התלויה בדבר שהיא מספקת לך (לרצות אותה כל הזמן). 

אולי יבוא יום, שתחליט להשתנות ולחיות באהבה שבונים אותה, דרך נתינה וקבלה הדדית ולא דרך צרכים כאלו ואחרים.

בדרך כלל, במקרים כמו שלך, של התאהבות באהבה התלויה בדבר, אין סיכוי של ממש לשינוי, כי השכל לא עובד, רק הרגש, אם יתמזל מזלך והאהבה הזאת תחלוף, מכול סיבה שהיא, אז יש סיכוי להשתנות שלך ושיפור איכות החיים.

השאלה, כמה תסבול עד אז וכמה תיהנה מההתאהבות.

בינתיים תמשיך לנסות לרצות אותה ולשמח אותה, רק לפחות תשתדל לא לסבול מזה...

בעז"ה אתה עוד תראה את פרי עמלך,

במקרה כזה ליעוץ יש מה לתרום,

אך צריך יעוץ טוב באמת לפעמים מטפלים יכולים  להרוס(מניסיון) אז צריך באמת לברר על מטפל טוב

ויש כאלה.

לפעמים אישה כדי להתמודד עם קושי פשוט מתרחקת, וכך היא כבר מנותקת ממך במהלך השבוע ופתאום להחזיר חיים לזוגיות שבשגרה זה כבר על אדמה צחיחה.

אני לא יודעת במצבכם איך כן להחזיק את אהבה מעל המים כשלא מתראים כל השובע אבל מה שכן ברור לי שאנשים שחוו את זה יכולים להביא לכם עצות.

לעניין הדיבור אתה על הכאב שאתה חווה, אולי אל תדבר אתה כעת על בעיית הביקורת, אלא רק על הרגשות שלך,

"את יודעת אני מגיע אחרי שכל השבוע אני כבר מתגעגע אליך וכו'..." ותגיד לה מה את מצפה בצורה מאוד רכה "אני ממש זקוק שנתמקד בכמה שעות ביחד שהם רק שלנו "

תדבר יותר בכיוון של הצורך שלך בעניין. כך היא יותר תשמע , ואז אחרי שהמצב קצת יתאזן תוכל בעז"ה לדבר איתה גם על ביקורת וכו'...

(סתם חשבתי ותקח את זה בהסתייגות שאולי כדי לבדוק קטע אם היא מכורה לעבודה ולניהול ולארגון , לפעמים זה הקושי של האדם שהוא לא יכול להרפות מזה הוא משש מכור, וגם לפעמים זה מתפתח כהתמודדות עם רגעי הבדידות אבל עכשיו היא כבר שם )

ונקודה נוספת, איזה דפוס זוגיות היא ראתה בחייה במשפחתה,

ואתה יכול לשאול אותה מה בשבילה אומר זוגיות, ומה אומרת זוגיות טובה בכלל,

מי היא רוצה לתת ומה לקבל, האם היא מבינה שזוגיות טובה משקללת בתוכה נתינה קבלה והתפשרות התגמשות ,מחשבה על עצמך ועל זולתך כמצב מותך כמצב של יחד.

שהקב"ה יהיה בעזרכם!

היי, בעלי בצבא (לא קרבי אך 6 שנים שאנו מתמודדים עם המערכת המתישה הזאת).

יש לו לפעמים כמה ימים רצופוים שהוא אינו חוזר,

שוב, זה ממש לא ברמה שפעם בשבוע אבל עדיין.

מה שאני חוויתי בימים הרצופים האלה שהוא לא חוזר - בהתחלה יש געגוע ורצון עז שהוא יחזור כבר,

בכי רב ובאסה מטורפת.

אח"כ פשוט נהייתה לי סלידה כזאת שפשוט לא ברור לי ממה אבל זה מה שהרגשתי. כעס עצום וסלידה.

זה מאד קשה כל שבוע מחדש להרגיש את הפרידה הזאת.

אני חושבת שלך יש התמודדות קשה ביותר אך להיות בבית ריק זה פשוט סיוט.

זוהי דרך להתמודד כנראה ואתה רואה שהיא מקיפה את עצמה בחברויות והתעסקויות.

האם אתה מתכוון להשאר עוד זמן רב בצבא?

מקווה שתצלחו את ההתמודדות ובע"ה שתחזור הביתה לחיים טובים ולשלום ותחוו חוויית זוגיות ומשפחתיות טובה ועמוקה.

לדעתי כדאי לך להפסיק להיות קורבן. לפעמים מרוב שרוצים להיות 'טובים' וחוששים להיות 'רעים'- פשוט שוכחים להתעקש על הצרכים הבסיסיים.

לדעתי זה גם מה שקורה כאן.

אתה מרגיש שעברת סף תחתון נמוך מאוד ועכשיו מה שנשאר זה רק לבקש שהיא לא תבקר אותך כשאתה בא.

הלווו..

אתה 50% מהבית הזה.

מגיע לך שיתייחסו אליך בכבוד,

ברגישות,

בחמימות,

שיהיה לך מקום.

למה אתה חי בתחושה כזו, שאתה צריך לרדת על ברכיך בשביל יחס או לחלופין לבקש שרק לא תבקר אותך?

אתה לא מסכן.

אתה אדם רגיל, נורמלי, איש צבא.

אל תהיה מסכן בזוגיות. תהיה חזק בקטע של לדאוג לעצמך. תגיד לה בפירוש שאתה לא רוצה יחס כזה. אתה רוצה יחס אחר. אתה רוצה להרגיש שאתה מוערך ומכובד בבית שלכם. שיש לך מקום. שיש לך מקום גם אצלה. כן.

תדאג לעצמך שיהיו לך את התנאים שאתה מחפש, אחרת הטינה שלך כלפיה תרקיע שחקים.

אם היא מתרחקת ומתחמקת תחזור על זה שוב ושוב. אל תניח לך\לעצמכם לשקוע בתוך ביצה של מרצה-לא מרוצה. יש לך גם צד בעניין הזה (למרות שממכתבך נראה שהיא האשמה היחידה). הצד שלך הוא בזה שאתה לא מספיק אסרטיבי ביחס למקום שלך בבית. אל תחכה שהיא תתן מרצונה הטוב (זה כנראה לא יגיע)- תבקש באסרטיביות את צרכיך הבסיסיים.

זה לא אידאלי ולא רומנטי, אבל זה להכיר במציאות שלך עכשיו. כי איך שזה נראה כרגע- הבקשות שלך מושבות ריקם וליבך הטוב הופך שק מלא שריטות.  

אולי לא תמיד נעים כשסוף סוף באים הביתה לדבר על דברים לא נעימים,

אבל רק שיחה משותפת על הדברים שקשים לך והדברים שקשים לה

שנובעים מעצם הנישואין ושנובעים משהותך בצבא ושהותה לבד בבית,

יפתחו לכם פתח להבין באמת מה עובר אחד על השני.

בהתחלה אולי יהיו גם דמעות או פגיעות שלא בכוונה,

אך אסור לתת לזה לגרום לכם להפסיק לדבר.

אני בטוחה ששניכם גיבורים.

מנסים לא להתלונן על הלבד שלכם,

לעבור תקופה ועוד תקופה,

וכל אחד מנסה למצוא דרכים לעצמו איך להתמודד.

אבל אולי כדאי לשתף את השני ברגשות

ולחשוב יחד מה יכול לעזור בהתמודדות.

אתה תיתן לה את ההרגשה שגם כשאתה לא בבית אתה חושב עליה ודואג לה ומעריך אותה מאוד,

ומצד שני תשקף לה כמה אתה צריך שהיא תהיה שם בשבילך כשאתה כן חוזר הביתה.

ואני ממש מסכימה עם זה שאצל אישה קשר זוגי צורך הכנה והקדמה,

והניתוק ביניכם מפריע לקשר רציף ולכן אולי היא מרוחקת כשאתה מגיע ולא מספיקה להתקרב מספיק כמו שאתה מצפה עד שאתה הולך.

גם אני מצטרפת להמלצה לפנות לייעוץ זוגי אך דווקא אצל מישהו שיש לו מה להאיר בזוגיות "צבאית"

קודם כל את הראוי להערכה ולהערצה

אתה ממש גדול אם אחרי היחס שאתה מקבל, אתה ממשיך להתאמץ

העניין הוא שכנראה המאמץ לא מכוון למקום הנכון.

אתה נותן לאשתך מה שאתה חושב שהיא זקוקה

אבל זה כנראה לא שם

אם היית ממש אחרי הנישואין

ייתכן שבשיחה או שתיים הייתם מגיעים לנקודה ומתקנים.

אבל עבר כבר זמן רב. היא כנראה מלאה בהררים של טינה

מרגישה מרוחקת ממך

וכנראה היא לא תפתח את הלב בפניך (ייתכן שהיא עצמה לא בדיוק יודעת מה מציק לה)

במצב כזה אין ברירה אלא ללכת לאדם שלישי

אדם שאין לה טינה כלפיו ומסוגל לדלות ממנה מה חסר לה

ואיך אפשר לבנות מחדש?

אל תתייאש. אם תעשו את הצעדים הנכונים תחזרו להיות זוג מאושר.

אם תרצה להרחיב נוכל בפרטי

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..