תגיע הביתה מהצבא עם זר פרחים או כל מתנה הכי קטנה שעולה 5 ש"ח אבל שזה יהיה בתור הערכה אליה על זה שהיא לומדת/מתחזקת את הבית וכו' וכו'.

היא כבר תצפה לך בכיליון עיניים..

ותקבל פידבק חזרה

בהצלחה

"אשה לרוב"...

ההתנהגות שלה, כפי שמתוארת פה, היא קיצונית מאד.

הגב' צריכה יעוץ דחוף, הן על סדרי עדיפויות כזוג צעיר - הם מול משפחה וחברים - והן לגבי דברים אחרים שכתב.  

אלא אם כן יצליח לקחת אותה לשיחה, בנחת, ולהסביר את הדברים. והיא גם תהיה מוכנה לשמוע, ולומר מה שיש לה, אם יש לה.

ומצב כזה, לענ"ד, לא ישתפר מעצמו.. אם היא תתרגל להתנהג כך, זה רק יהיה חמור יותר. חבל על אדם עדין כזה - לפחות לפי מה שנשמע מכתיבתו - שיסבול ועוד יחפש, כביכול, "מה הוא לא בסדר"....

יש שיר כזה,(חברה שלי נשואה לאיש קבע) והיא ניסתה דרך השיר להעביר לבעלה מה היא מרגישה כל פעם שפתאום הוא חוזר הביתה.

חזרת פתאום, 
הנה אתה בבית. 
תן לי רק דקה לנשום 
באת לי כל כך, כל כך פתאום. 

היה לי קשה, 
אני לא מתלוננת 
כי אני יודעת ש... 
גם לך היה ודאי לא קל. 

אם, אם רק, 
ורק אם תרצה, 
נהיה פה גם מחר 
אל תתנצל 
תראה כעת זה לא חשוב 
תן לי דקה להתרגל אליך שוב... 

נשמע שבאמת היא מנסה למלא את הזמן שלה כדי לא להרגיש תבדידות.

מישהו הציע פה לכתוב מכתב,מהלב,נראה לי יעזור

(אני רווקה,אז אולי כדי לקחת בעירבון מוגבל תעצה שלי!)

אך נראה לי שזה לא נכון לומר את זה, לא פה ולא בכלל.

וברוך ה' שהוא לא מחכה לתת ילדים עד שטוב בין בני זוג.

ליצור מצב שקשר הוא טוב בין בני זוג זו עבודה לכל החיים.

יש ירידות ועליות, אלה חיים.

בעזרת ה' גם הילדים יגיעו בקרוב וימלאו את ביתכם שמחה ואהבה גדולה.

לפי תיאורו זה לא "ברגע שהוא חוזר" בלבד.

החברה שלך כתבה משהו כדי להסביר לו, שם זה בכלל לא נראה בכיוון.

עם כל האהבה והכבוד ללימודי זכות - מה שהאדם הזה מתאר, זה מצב לגמרי לא נסבל.

אם מכתב יעזור - בבקשה... אני לגמרי מסופק בזה.

ממש כמעט עלו דמעות בעיני.

נשמע שאתה בן זוג מפרגן רגיש ואוהב.

אני חושבת שמאוד מאוד כדאי ללכת לטיפול זוגי.

יש סיכוי לאהבה.

חשוב למצוא מטפל או מטפלת מוסמכים. תואר שני ומעלה.

חבל לסבול. אפשר להנות מהנישואין.

למה לדעתך היא מהתנהגת ככה? זה נראה כאילו היא כועסת ו"מענישה אותך". יש לך רעיון על מה היא כועסת אם זה אכן כעס?

בבקשה אל תוותר. תדחוף חזק חזק לקבל טיפול זוגי. ולהתחייב לפחות לשלושה חודשים של טיפול. אתה יכול להבהיר לה שאתה מעוניין כי אתה פגוע. נעלב. מצער אותך הכתף הקרה ושאתה אוהב אותה ומאמין בכך שאתם יכולים להיות זוג נפלא.

בנתיים, ממליצה מאוד על ספרו של הנדריקס "לבסוף מוצאים אהבה". יש שם גם תיאוריה שכתובה היטב וגם תרגילים לשיפור הזוגיות.

בהצלחה!!

אני לא מבינה איך היא לא מתגעגעת אליך אחרי שבוע שלם שאתה לא נמצא בבית... לפי מה שאתה מספר זה נשמע שבקושי יש לכם זמן לטפח את היחסים שלכם..? נראה לי מוזר... אני חושבת שכל אישה נשואה אוהבת את הבעל שלה וצריכה אותו... (למה זה לא חסר לה?)

לפי דעתי אתה צריך למצוא דרך לגרום לאישתך להעריך אותך. אבל כמובן שאל תעשה את זה באופן שתדרוך עליה כדי להרים אותך... אני אגיד לך בכנות-

נתקלתי בשני מקרים שהאשה היא סטודנטית והגבר חייל והיא מתחילה לא להעריך אותו מספיק. זה כואב מאד, אני יודעת.

אולי תרפה, אולי בגלל שדיברת איתה על זה גרם לה להתגונן (מה שרובנו עושים שבאים אלינו בטענות...)\

יש לי רעיון, אני לא יודעת אם אתה כבר עושה אותו. אבל תתחיל להיות הרבה יותר רומנטי, ולא רק כשמגיעים הביתה. תעשה את זה בחכמה. בשיחות באמצע השבוע "תחמם אותה" תזרוק כל פעם קצת בטבעיות שאתה מתגעגע אליה.. שהיא חסרה לך ושהיא כל הזמן בראש שלך.. תפנטז איתה בטלפון על סופ"ש רומנטי שתלכו ביחד לאיזה פיקניק (לא למסעדה, זה רשמי מידי ומשעמם..) כמובן שתבקש ממנה אם היא יכולה להשתדל לסיים מהר כמה מטלות ולפנות לכם כמה שעות. אם תדאג שהיה כיף ורומנטי ומצחיק (צחוקים זה אחד הדברים שהכי מקרבים!) - היא תרצה שוב, היא בעצמה תחכה לזה.. 

אל תגיד לה שאתה עושה את זה בשביל לחזק את הקשר וכזה... פשוט תהיה זורם וטבעי. ובכלל, עצה חשובה מאד מאד לתחזק את הזוגיות בשגרת החיים העמוסה- לקבוע יום, ממש כאלו אתם קובעים פגישה חשובה שאסור לכם לבטל אותה! ואת הזמן הזה תקדישו לזוגיות שלכם!! כמו שיש עבודה אקדמית חשובה שצריך להגיש, כך יש זוגיות לא חשובה פחות שצריך לתחזק וזה הזוי שדווקא היא נדחקת לפינה.. ממש תסמנו לכם ביומן שהערב הזה תפוס לזוגיות. 

עוד משהו קטן- אם אתה יודע שיש משהו שיכול לעניין אותה או משהו שהיא לא מבינה בו, כדאי לך לקרוא עליו קצת ואז להפגין ידע, ככה היא תראה בך אדם חכם וזה יגרום לך להעריך אותך יותר (ככה אני חושבת..)

אבל כל זה כתבתי על מקרה שאתה מרגיש שיש כלפיך הרגשה לא מעריכה בגלל הקטע הזה של הלימודים באקדמיה.(כי כמו שאמרתי, נתקלתי בזה..)

כמובן שהכי מומלץ ללכת לטיפול זוגי, אבל קודם תפנה אתה למישהו מומחה בתחום ותדבר איתו על זה. (לפעמים כשהולכים לייעוץ זה יותר מעצבן את הצד השני...)

הדבר הראשון, כזוג צעיר, זה אתם. לא "אירוחים" ולא שטויות אחרות. קודם אתם. יש זמן בשביל עוד אחרי זה, מה טוב.

וגם לגבי שאר הדברים שכתבת. לפחות לפי ההתרשמות מכתיבתך, נראה שאתה סבלן מאד... נראה גם שלגברת חסרים כמה מושגי יסוד.

אם לא עוזר לדבר על הדברים, להסביר את סדר העדיפויות, להסביר איך מעירים על דברים וכו' - אז צריך לומר לה, לדעתי, שאתה רוצה שתלכו לייעץ, כדי להסביר איך בונים בית בשלב כזה.

לא נראה לענ"ד שכדאי "להתרגל" לכך, כי אם תתרגל, זה עלול להתקבע ולהחמיר.

טוב שאתה עם רצון טוב - צריך להזיז משהו שם.

שלום לך

לפי מה שכתבת, נראה שאתה מן הטיפוסים, שמנסים תמיד לרצות את האחר, במיוחד את האישה.

בגלל הנתון הזה, משכת לך אישה כזאת, שתצטרך לרצות אותה כל ימי חייך, עד זיקנה ושיבה.

לעולם לא תוכל לקבל ממנה תמורה למאמציך, כל עוד לא השתנית.

היא מביאה חברים או משפחה,היא מתעסקת במחשב ומעסיקה אותך, הכול בכדי לברוח מקשר של אהבה, שהיא חוששת מפניה, (אבל, זה התיקון שלה ולא שלך)

התיקון לכל מצב קשה, הוא: להשתנות.

אני יודע, שאתה מנסה לשנות אותה, אבל, זה לא התיקון שלך לשנות אף אחד אחר מלבד, את עצמך.

ייתכן, שכאשר תתקן את עצמך, אז היחס של אשתך כלפיך ישתנה לטובה ותחיו באושר, או לרעה ואז תיאלצו להיפרד.

התיקון שלך, הוא: להפסיק לרצות אחרים ולהתחיל לדאוג לעצמך ולאהוב את עצמך.

כרגע, המצב נראה, שאשתך בכלל לא יודעת לאהוב ואתה מבחינתה, רק עושה תפקיד של "בעל" מהסוג, שהיא מכירה מהבית או מהסביבה.

אם אתה רוצה להפסיק לסבול, עבור את השינוי ותראה אם יש שינוי לטובה מהכיוון שלה.

אני חוזר שוב: אל תנסה לשנות אותה - אף אחד לא הצליח לשנות מישהו אחר.

גם אם, תעבור אתה את השינוי, המקסימום שתקבל זה, שהיא תשנה את היחס כלפיך - וזה המון, אבל היא, במהות שלה, לא תשתנה.

כדי שאדם ישתנה, הוא צריך מאוד לרצות בכך, בין היא, בין אתה.

כדי לעזור לאדם להשתנות, צריך להיות, או שהאדם השני, יבקש עזרה, או שנותן העזרה והעצה, יהיה מאוד מוערך על ידי הצד השני. אצלך אין לא זה ולא זה.

לכן, מה, שאני מציע לך על פי מה שכתבת, או שתשתנה ותחכה זמן קצר לתוצאות, או שתיפרדו ותחכה לתיקון הבא שלך, שיהיה בדיוק אותו הדבר, עד שתחליט להשתנות.

אני לא כתבתי, שאשתך מפלצת, איך הגעת למסקנה כזאת?

כנראה שאתה לעיתים,חושב עליה כך ואז מתרעם על עצמך "איך העזתי, לא יכול להיות"

תקרא שוב ושוב את מה, שאתה כתבת בעצמך על אישתך האהובה.

1. ..."ועד שכן נפתח לה חלון בדרך כלל פשוט מתרפקת בבית מול סדרות. "

2. "במהלך השבוע שאני בצבא היחס אלי קודר או מאוד טכני"

3. " לא פעם ולא פעמיים שהגעתי הביתה והיא בקושי הרימה את העניים מהמחשב..."

4.  "לצאת, לא היה על מה לדבר."

5. "לפעמים כעסה עלי ממש שביקשתי ממנה שלא נארח כי זה הזמן היחיד שהיא פנוייה."

6. "היו פעמים שהכנתי לנו ארוחות ערב מפנקות בזמן שהיא עובדת, ציפתי לקצת רומנטיות ואז שאלה אותי אולי נאכל עם החברים האלא או שבאמת הגיע חברה כי היא הזמינה אותה. "

7. "אישתי מאוד ביקורתית וקצת לא מודעת לזה ומתרצת את זה שזה "בקשות" או דברים שנראים לה פשוטים שצריכים להיות"

8. "והיא עצבנית על עצם זה שהיא כל הזמן צריכה להעיר לי."

9. "לצערי אני לא זוכר כמעט שום ביקורת שלא נאמרה בלי התנשאות או זלזול לאיך שאני מרגיש ולנקודת מבט שלי. "

10. "אני יכול לעשות המון דברים בשביל לשמח אותה אבל כמעט תמיד יהיה לה הערה."

11.שזה בסדר לתת הערות שיפור, אבל אצלה זה תמיד יבוא במשפט השני אחרי ה" איזה יופי" שגם הוא מלווה לפעמים במבט בוחן ולא מרוצה, אם לא בראשון ובטון לא כל כך נחמד..."

12."והדברים האלו שאני עושה חלקם ציפיות שלה ממני וחלקם מרצוני הטוב אבל תמיד בא על חשבון הזמן היחיד שיש לי קצת לנשום, איתה או עם חברים או לבד. "

13. "היו פעמים שממש פגעה בעומק נשמתי. "

14. "לשמוע משפטים שאני חוזר הביתה ודופק לה את הלוז.."

15. "כשאני בא לדבר איתה על זה, מראש, תוך כדי שאני כבר בבית או אחרי שהיא מסיימת מטלה אחת אני נפגש עם אטימות טוטלית. חוסר הבנה. תוך שתי דקות השיחה מתפוצצת."

16. "יש לילות שהיא פשוט מפנה לי גב"

היא תמיד תתן לך את ההרגשה שאתה אשם - רק כד להרחיק אותך ממנה,

כתבתי, שהיא לא יודעת לאהוב, כי אהבה זה מקצוע והיא לא למדה את זה מהבית או הסביבה, זה לא קשור לרוע או מפלצתיות.

לעומת זאת, אתה יודע לאהוב ואולי אפילו רומנטיקן.

זה, שאתה אוהב אותה על כל הצדדים, זה בגלל, שאתה מאוהב, ומי שמאוהב, עושה שטויות והרבה.

אחד הסיבות, שאתה מאוהב בה, זה בגלל, שהיא מספקת לך, באופן לא מודע כמובן,  את האפשרות לרצות אותה, כי זה מה, שאתה הכי אוהב לעשות. 

הסיבה השנייה, זה התרגיל הידוע, שהיא עושה לך, באופן לא מודע כמובן, שמתרחקת ממך וכידוע "מים גנובים, יימתקו"

לכן, רבנים אומרים, לא להתחתן מתוך התאהבות, אלא לבדוק טוב, אם יש התאמה, ואם יש, אז ביחד בונים אהבה.

ולא הצעתי לך להיפרד, אלא להשתנות

כתבתי בפירוש, שאם תיפרד, אתה תחווה את אותו המצב בזוגיות אחרת

המצב שלה,הרבה יותר קשה לשינוי, מכיוון, שהיא לא מכירה בבעיות שלכם, אתה זה שסובל, מבחינתה זו דרך חיים, גם כשהיא מקטרת. והיא עצבנית, בגלל שהיא כזאת, ממש לא קשור אליך.

אם היית יוצא עם אשה "נורמלית" אז היא הייתה קולטת אותך, שאתה מנסה לרצות כל הזמן, ונגעלת מזה, במקרה הרע או ממתנת אותך, במקרה הטוב.

לכן, אתה צריך להשתנות, מפני, שאתה זה שמתלונן.

רוב הסיכויים, שהיא בכלל לא תתעניין ללכת לייעוץ.

או שתישאר כך ותיהנה מהמצב

תגיד תודה שאין עוד ילדים,

מציאות של ילדים מעצימה את המצב הקיים, לטוב ולרע ולכן טוב, שאין כרגע.

הרבה חושבים שמציאות של ילדים תשפר מצב שלילי, אבל מעולם זה לא שיפר, להיפך.

חבל שהבנת אותי, לא נכון.

זה טוב,שאתה מודע לסבל שלך עכשיו ולא עוד 40 שנה,

תקרא כל יום בבוקר את מה שאתה כתבת, עד שיכנס לך טוב טוב לראש, שאתה מאוהב באהבה התלויה בדבר שהיא מספקת לך (לרצות אותה כל הזמן). 

אולי יבוא יום, שתחליט להשתנות ולחיות באהבה שבונים אותה, דרך נתינה וקבלה הדדית ולא דרך צרכים כאלו ואחרים.

בדרך כלל, במקרים כמו שלך, של התאהבות באהבה התלויה בדבר, אין סיכוי של ממש לשינוי, כי השכל לא עובד, רק הרגש, אם יתמזל מזלך והאהבה הזאת תחלוף, מכול סיבה שהיא, אז יש סיכוי להשתנות שלך ושיפור איכות החיים.

השאלה, כמה תסבול עד אז וכמה תיהנה מההתאהבות.

בינתיים תמשיך לנסות לרצות אותה ולשמח אותה, רק לפחות תשתדל לא לסבול מזה...

בעז"ה אתה עוד תראה את פרי עמלך,

במקרה כזה ליעוץ יש מה לתרום,

אך צריך יעוץ טוב באמת לפעמים מטפלים יכולים  להרוס(מניסיון) אז צריך באמת לברר על מטפל טוב

ויש כאלה.

לפעמים אישה כדי להתמודד עם קושי פשוט מתרחקת, וכך היא כבר מנותקת ממך במהלך השבוע ופתאום להחזיר חיים לזוגיות שבשגרה זה כבר על אדמה צחיחה.

אני לא יודעת במצבכם איך כן להחזיק את אהבה מעל המים כשלא מתראים כל השובע אבל מה שכן ברור לי שאנשים שחוו את זה יכולים להביא לכם עצות.

לעניין הדיבור אתה על הכאב שאתה חווה, אולי אל תדבר אתה כעת על בעיית הביקורת, אלא רק על הרגשות שלך,

"את יודעת אני מגיע אחרי שכל השבוע אני כבר מתגעגע אליך וכו'..." ותגיד לה מה את מצפה בצורה מאוד רכה "אני ממש זקוק שנתמקד בכמה שעות ביחד שהם רק שלנו "

תדבר יותר בכיוון של הצורך שלך בעניין. כך היא יותר תשמע , ואז אחרי שהמצב קצת יתאזן תוכל בעז"ה לדבר איתה גם על ביקורת וכו'...

(סתם חשבתי ותקח את זה בהסתייגות שאולי כדי לבדוק קטע אם היא מכורה לעבודה ולניהול ולארגון , לפעמים זה הקושי של האדם שהוא לא יכול להרפות מזה הוא משש מכור, וגם לפעמים זה מתפתח כהתמודדות עם רגעי הבדידות אבל עכשיו היא כבר שם )

ונקודה נוספת, איזה דפוס זוגיות היא ראתה בחייה במשפחתה,

ואתה יכול לשאול אותה מה בשבילה אומר זוגיות, ומה אומרת זוגיות טובה בכלל,

מי היא רוצה לתת ומה לקבל, האם היא מבינה שזוגיות טובה משקללת בתוכה נתינה קבלה והתפשרות התגמשות ,מחשבה על עצמך ועל זולתך כמצב מותך כמצב של יחד.

שהקב"ה יהיה בעזרכם!

היי, בעלי בצבא (לא קרבי אך 6 שנים שאנו מתמודדים עם המערכת המתישה הזאת).

יש לו לפעמים כמה ימים רצופוים שהוא אינו חוזר,

שוב, זה ממש לא ברמה שפעם בשבוע אבל עדיין.

מה שאני חוויתי בימים הרצופים האלה שהוא לא חוזר - בהתחלה יש געגוע ורצון עז שהוא יחזור כבר,

בכי רב ובאסה מטורפת.

אח"כ פשוט נהייתה לי סלידה כזאת שפשוט לא ברור לי ממה אבל זה מה שהרגשתי. כעס עצום וסלידה.

זה מאד קשה כל שבוע מחדש להרגיש את הפרידה הזאת.

אני חושבת שלך יש התמודדות קשה ביותר אך להיות בבית ריק זה פשוט סיוט.

זוהי דרך להתמודד כנראה ואתה רואה שהיא מקיפה את עצמה בחברויות והתעסקויות.

האם אתה מתכוון להשאר עוד זמן רב בצבא?

מקווה שתצלחו את ההתמודדות ובע"ה שתחזור הביתה לחיים טובים ולשלום ותחוו חוויית זוגיות ומשפחתיות טובה ועמוקה.

לדעתי כדאי לך להפסיק להיות קורבן. לפעמים מרוב שרוצים להיות 'טובים' וחוששים להיות 'רעים'- פשוט שוכחים להתעקש על הצרכים הבסיסיים.

לדעתי זה גם מה שקורה כאן.

אתה מרגיש שעברת סף תחתון נמוך מאוד ועכשיו מה שנשאר זה רק לבקש שהיא לא תבקר אותך כשאתה בא.

הלווו..

אתה 50% מהבית הזה.

מגיע לך שיתייחסו אליך בכבוד,

ברגישות,

בחמימות,

שיהיה לך מקום.

למה אתה חי בתחושה כזו, שאתה צריך לרדת על ברכיך בשביל יחס או לחלופין לבקש שרק לא תבקר אותך?

אתה לא מסכן.

אתה אדם רגיל, נורמלי, איש צבא.

אל תהיה מסכן בזוגיות. תהיה חזק בקטע של לדאוג לעצמך. תגיד לה בפירוש שאתה לא רוצה יחס כזה. אתה רוצה יחס אחר. אתה רוצה להרגיש שאתה מוערך ומכובד בבית שלכם. שיש לך מקום. שיש לך מקום גם אצלה. כן.

תדאג לעצמך שיהיו לך את התנאים שאתה מחפש, אחרת הטינה שלך כלפיה תרקיע שחקים.

אם היא מתרחקת ומתחמקת תחזור על זה שוב ושוב. אל תניח לך\לעצמכם לשקוע בתוך ביצה של מרצה-לא מרוצה. יש לך גם צד בעניין הזה (למרות שממכתבך נראה שהיא האשמה היחידה). הצד שלך הוא בזה שאתה לא מספיק אסרטיבי ביחס למקום שלך בבית. אל תחכה שהיא תתן מרצונה הטוב (זה כנראה לא יגיע)- תבקש באסרטיביות את צרכיך הבסיסיים.

זה לא אידאלי ולא רומנטי, אבל זה להכיר במציאות שלך עכשיו. כי איך שזה נראה כרגע- הבקשות שלך מושבות ריקם וליבך הטוב הופך שק מלא שריטות.  

אולי לא תמיד נעים כשסוף סוף באים הביתה לדבר על דברים לא נעימים,

אבל רק שיחה משותפת על הדברים שקשים לך והדברים שקשים לה

שנובעים מעצם הנישואין ושנובעים משהותך בצבא ושהותה לבד בבית,

יפתחו לכם פתח להבין באמת מה עובר אחד על השני.

בהתחלה אולי יהיו גם דמעות או פגיעות שלא בכוונה,

אך אסור לתת לזה לגרום לכם להפסיק לדבר.

אני בטוחה ששניכם גיבורים.

מנסים לא להתלונן על הלבד שלכם,

לעבור תקופה ועוד תקופה,

וכל אחד מנסה למצוא דרכים לעצמו איך להתמודד.

אבל אולי כדאי לשתף את השני ברגשות

ולחשוב יחד מה יכול לעזור בהתמודדות.

אתה תיתן לה את ההרגשה שגם כשאתה לא בבית אתה חושב עליה ודואג לה ומעריך אותה מאוד,

ומצד שני תשקף לה כמה אתה צריך שהיא תהיה שם בשבילך כשאתה כן חוזר הביתה.

ואני ממש מסכימה עם זה שאצל אישה קשר זוגי צורך הכנה והקדמה,

והניתוק ביניכם מפריע לקשר רציף ולכן אולי היא מרוחקת כשאתה מגיע ולא מספיקה להתקרב מספיק כמו שאתה מצפה עד שאתה הולך.

גם אני מצטרפת להמלצה לפנות לייעוץ זוגי אך דווקא אצל מישהו שיש לו מה להאיר בזוגיות "צבאית"

קודם כל את הראוי להערכה ולהערצה

אתה ממש גדול אם אחרי היחס שאתה מקבל, אתה ממשיך להתאמץ

העניין הוא שכנראה המאמץ לא מכוון למקום הנכון.

אתה נותן לאשתך מה שאתה חושב שהיא זקוקה

אבל זה כנראה לא שם

אם היית ממש אחרי הנישואין

ייתכן שבשיחה או שתיים הייתם מגיעים לנקודה ומתקנים.

אבל עבר כבר זמן רב. היא כנראה מלאה בהררים של טינה

מרגישה מרוחקת ממך

וכנראה היא לא תפתח את הלב בפניך (ייתכן שהיא עצמה לא בדיוק יודעת מה מציק לה)

במצב כזה אין ברירה אלא ללכת לאדם שלישי

אדם שאין לה טינה כלפיו ומסוגל לדלות ממנה מה חסר לה

ואיך אפשר לבנות מחדש?

אל תתייאש. אם תעשו את הצעדים הנכונים תחזרו להיות זוג מאושר.

אם תרצה להרחיב נוכל בפרטי

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר