שלום לכולם ושבוע טוב!
משתמש חדש וכו' וכו',פתחתי לצורך שאלה וכו'..
מי שמתכוון לעשות את הצעד הבלתי נמנע ולהמשיך לקרוא שורות אלה והבאות אחריהן,מתבקש לעשות זאת בשמחה וטוב לבב,וגם העצות החכמות שיבואו בעקבותיהן,אשמח שיהיו לגיטימיות וטובות,ולא גיבובי מילים או חצאי משפטים שנזרקים כלאחר יד,לא שיש לי משו נגד מישהו מאי אלו האנשים שעושים כך,ונכון שזה פורום פתוח לכל מי שרוצה להביע את דעתו,פשוט אני אשמח אם יכבדו זאת.
אז לאחר הפתיחה הארוכה ובטח כל אחת או אחד אמר לעצמו/עצמה (פה אני אסיים עם הזכר/נקבה למה זה לא יגמר לעולם,ואמשיך בלשון זכר מטעמי נוחות.), מה הבחור רוצה מאיתנו?,שיגש כבר לנושא.
אז הנה,
אני בחור/ילד/גבר כבן 21 וחצי,משרת כבר כתשעה חודשים ביחידת חי"ר( גיוס נוב') במסגרת מסלול בישיבת הסדר במרכז הארץ,כאשר לפני עומדים עוד מספר חודשים עד לשחרור.
עניין מצחיק הוא שברגע שאדם מתגייס לצבא,כולם בטוחים שזהו,הבחור מוכן להתחתן ומפילים עליו את שלל הבחורות שלדעתם הן הן הזיווג המיוחל לו משמים שלו הוא חיכה כבר עשרים שנה מיום עומדו על שני רגליו האחוריות כאחד האדם.
אבל בכל זאת,גם לפתחי הגיע העניין,אי שם כבר בתחילת הטירונות,אך אז דחיתי זאת באומרי כי הזמן אינו לרשותי,ואיני רוצה להתחתן במסגרת צבאית,אי אלו ואלו טענות שבמבט לאחור גם העידו על חוסר רצון באותו זמן להיכנס בעסקי האהבה.
אולם לאחר מסלול,אי אלו עליות והבנות(מלשון להבין) בצבא,ואינספור התייעצויות וחלוקת מחשבות עם אנשים הקרובים לי והסמוכים על ליבי,ראיתי כי יש בי הרצון להתמסד,וכי די לי בעסקי הבליינות והרווקות שהיו מנת חלקי בתיכון ובשנתיים הראשונות בישיבה(אסייג ואומר,לא אמרתי לרגע שנישואין זה דבר שמסיים את ההנאות והבילויים בחיים,שלא יבינו לא נכון,תבינו את זה נכון!)
עכשיו,הציעו לי בחורה טובה,שכבר בעבר הציעו לי אותה ודחיתי מהסיבות שכתבתי למעלה,ורציתי לשאול בדעתכם:
א: האם זה נכון להתחיל עכשיו בקשר רציני(אני לא תיכוניסט שבא לשחק)
ב: האם זה אפשרי?(שאלה למנוסים)
ג: האם זה שעוד לא היה לי קשר לפני,(בכלל יענו) יכול להשפיע מכיון שאני עדיין נמצא במסגרת צבאית.
ד: לאלו שיגידו לחכות,ואם אני אפספס?
זו שאלה שצריך לשאול,אין מובטח בעולם הזה,אי אפשר לחיות בתחושה,שעזוב,תמיד תהיה מישהי אחרת.
ה: הרמ שלי לא מפסוט על אנשים שמתחתנים בגילאים צעירים ובכול זאת,האם יש משהו בדבריו,למרות שאני לכאורה מרגיש שאני יכול למשוך עד סוף המסלול של ההסדר,אבל למה זה טוב?
ו: האם מבחינה כלכלית זה נכון?
)אברך בישיבה אני מעוניין להיות,לפחות שנה שנתיים,יש לזה השפעה ביחס לטווח גילאים ושיעורים?)
מספיק לבנתיים,
מצפה לשמוע מכם,תודה והמשך לילה טוב,שבוע טוב ובשורות טובות!
משתמש חדש וכו' וכו',פתחתי לצורך שאלה וכו'..
מי שמתכוון לעשות את הצעד הבלתי נמנע ולהמשיך לקרוא שורות אלה והבאות אחריהן,מתבקש לעשות זאת בשמחה וטוב לבב,וגם העצות החכמות שיבואו בעקבותיהן,אשמח שיהיו לגיטימיות וטובות,ולא גיבובי מילים או חצאי משפטים שנזרקים כלאחר יד,לא שיש לי משו נגד מישהו מאי אלו האנשים שעושים כך,ונכון שזה פורום פתוח לכל מי שרוצה להביע את דעתו,פשוט אני אשמח אם יכבדו זאת.
אז לאחר הפתיחה הארוכה ובטח כל אחת או אחד אמר לעצמו/עצמה (פה אני אסיים עם הזכר/נקבה למה זה לא יגמר לעולם,ואמשיך בלשון זכר מטעמי נוחות.), מה הבחור רוצה מאיתנו?,שיגש כבר לנושא.
אז הנה,
אני בחור/ילד/גבר כבן 21 וחצי,משרת כבר כתשעה חודשים ביחידת חי"ר( גיוס נוב') במסגרת מסלול בישיבת הסדר במרכז הארץ,כאשר לפני עומדים עוד מספר חודשים עד לשחרור.
עניין מצחיק הוא שברגע שאדם מתגייס לצבא,כולם בטוחים שזהו,הבחור מוכן להתחתן ומפילים עליו את שלל הבחורות שלדעתם הן הן הזיווג המיוחל לו משמים שלו הוא חיכה כבר עשרים שנה מיום עומדו על שני רגליו האחוריות כאחד האדם.
אבל בכל זאת,גם לפתחי הגיע העניין,אי שם כבר בתחילת הטירונות,אך אז דחיתי זאת באומרי כי הזמן אינו לרשותי,ואיני רוצה להתחתן במסגרת צבאית,אי אלו ואלו טענות שבמבט לאחור גם העידו על חוסר רצון באותו זמן להיכנס בעסקי האהבה.
אולם לאחר מסלול,אי אלו עליות והבנות(מלשון להבין) בצבא,ואינספור התייעצויות וחלוקת מחשבות עם אנשים הקרובים לי והסמוכים על ליבי,ראיתי כי יש בי הרצון להתמסד,וכי די לי בעסקי הבליינות והרווקות שהיו מנת חלקי בתיכון ובשנתיים הראשונות בישיבה(אסייג ואומר,לא אמרתי לרגע שנישואין זה דבר שמסיים את ההנאות והבילויים בחיים,שלא יבינו לא נכון,תבינו את זה נכון!)
עכשיו,הציעו לי בחורה טובה,שכבר בעבר הציעו לי אותה ודחיתי מהסיבות שכתבתי למעלה,ורציתי לשאול בדעתכם:
א: האם זה נכון להתחיל עכשיו בקשר רציני(אני לא תיכוניסט שבא לשחק)
ב: האם זה אפשרי?(שאלה למנוסים)
ג: האם זה שעוד לא היה לי קשר לפני,(בכלל יענו) יכול להשפיע מכיון שאני עדיין נמצא במסגרת צבאית.
ד: לאלו שיגידו לחכות,ואם אני אפספס?
זו שאלה שצריך לשאול,אין מובטח בעולם הזה,אי אפשר לחיות בתחושה,שעזוב,תמיד תהיה מישהי אחרת.
ה: הרמ שלי לא מפסוט על אנשים שמתחתנים בגילאים צעירים ובכול זאת,האם יש משהו בדבריו,למרות שאני לכאורה מרגיש שאני יכול למשוך עד סוף המסלול של ההסדר,אבל למה זה טוב?
ו: האם מבחינה כלכלית זה נכון?
)אברך בישיבה אני מעוניין להיות,לפחות שנה שנתיים,יש לזה השפעה ביחס לטווח גילאים ושיעורים?)
מספיק לבנתיים,
מצפה לשמוע מכם,תודה והמשך לילה טוב,שבוע טוב ובשורות טובות!
.
)
