כי לעיתים ניסיון = משקעים.

לפעמים הייתי רוצה להיות טאבולה ראסה, הכל היה הרבה יותר קל...

תודה!!!

הפסקה עושה טוב.

רק כשכבר ממש בא לך לצאת שוב, תעשי את זה.

תמיד בא לדלג קדימה..

אבל צריך שוב.. מההתחלה. 

אז מאמינים שזה ככה זה צריך להיות. מאמינים שכך הוא רוצה ומכוון.

אולי משהו בנו צריך להתחדש מהיכרות להיכרות. 

נכיר את עצמינו כל פעם עוד קצת. עוד צד, עוד פנים. נלמד להשתעשע מזה, להיות מופתעים.

נחזק ביטחון שזה לא סתם וננסה למצוא לכך ראיות..

כל זה אחרי שבאמת יש את הכוחות להתחיל מחדש. אם אין-לא לצאת, כי אז מרגישים שנשחקים.

התחושה הזו שחוזרים אחורה, זה באמת ממש לא פשוט.

אם זה טרי, פשוט פנקי את עצמך ואל תחשבי על קשרים חדשים.

אני באופן אישי מעדיפה לא לקחת הפסקה מסיבה פשוטה - כי אותי דווקא חוסר המעש (יש שיקראו לזה מנוחה) שוחק. מניחה שזה מאוד תלוי אופי.

לא חושבת שהזמן הוא פקטור פה, זה תמיד יהיה קשה, ולא משנה כמה זמן חלף.

השאיפה שלי היא, בע"ה, לא להתרגל ללבד (ולהתנחם בו) אלא להתנחם בקשר טוב נוסף, בתקווה שזה יהיה האחרון

כי אצלי זה בדיוק הפוך.

הפסקה היא לא בשביל להתרגל ללבד, אלא בשביל לשמוח במה שיש עכשיו, עם עצמי, בלי לקוות שיבוא קשר אחר וישמח אותי. ובשביל לא להיות סביב קשר עם מישהו כל הזמן (להביא את עצמי, להיפתח, להתלבט, לחכות לטלפון, לנחש מה הוא חושב...)

הרצון לצאת בשביל להתנחם בקשר טוב אחר, ואז זה לא הולך, אותי רק מתיש הרבה יותר.

זה מה שאני עושה.. מפנה את האנרגיות לדברים שעד עכשיו לא עשיתי מפאת חוסר זמן, מרשה לעצמי להזניח את העבודות למכללה (חברות מבקשות עזרה ואני אומרת להן מפורשות שאני לא פרודוקטיבית בימים אלה וכדאי שיתייעצו עם מישהי אחרת חח) ובזמן הזה מבלה עם חברות ובני משפחה. זה גם מסיח את הדעת וגם מטעין באנרגיות חיוביות..

ומנסים לזרום..

זה מה שאני עושה.

גילוי נאות זה לא תמיד עובד....

זה קשה, זה באסה אבל בסופו של דבר,

אני בדרכ' לא מחכה לשכוח, או "לאגור כוחות" מהקשר הקודם(אולי בדיעבד כן, וברור יש פרק זמן קצר שמשתנה אצל כל אחד שבו מפסיקים הכל ולא ממשיכים ישר הלאה לקשר הבא..)

אני מחכה שהרצון למצא יגבר וישרוף את כל האי נעימות, התשישות, האכזבה והרגשות הקשים שיש אחרי שהסתיים קשר...

בהצלחה רבה וישועה בקרוב.

אהבתי ממש את המטאפורה.. מדוייק.

באמת הלוואי! נכון לגבי כולנו...

תודה נשמה!

אל תאמיני לאלו שאומרים שצריך להתגבר מהר ותפגשי עד שיעבור...

זה לא עובד.. !

מה שצריך זה פשוט זמן לעצמך שבו תשקיעי ותטפחי את הפנימיות שלך. את מי שאת.

תדברי עם הקב"ה, זה הפסיכולוג הכי טוב, זה הריפוי של הנפש...

ורק אז תתחילי להפגש מחדש שאת מרגישה רעננה שוב!

בכל קשר כואב שהופסק יש את החוויה ויש את חבלי הרגשות. אין בעיה להשאר עם החוויה, הבעיה היחידה היא להשאר עם הרגשות. ברגע שאת מרגישה שהרגשות מתחילים להיות עמומים, תדעי שמשהו אצלך קורה ואת יכולה להתחיל לשקול להפגש שוב. 

לא נפגשים אם דברים לא סגורים עדיין מבחינתך לגביו! 

בהצלחה ופה אם את צריכה עוד מידע ועידוד חח 

לילה טוב  

מדהימה! איזה קשה זה לחזור שוב לנקודת ההתחלה,שוב פגישות,שוב טלפון שוב מתחים.

הרי מה?מה? הרגע זה היה,היה קשר,היה רגשות,היה אוחי אפילו מחשבה שזה זה,אופ לפעמים קשה לי קשה חי עם הניסיונות של הקב'ה עם אחרים ועם עצמי.

אבל הוא סומך עלינו שלא נשבור תמשכן שבנינו לעצמינו.

אלא שכל פעם נוסיף עוד אבן ועוד אבן לבית העתידי שלך ושל קוצקי.

כל בחור שפגשת הוא אבן,כל קשר סוחט דמעות שמחה וחיוכים הוא אבן גדולה יותר ;)

נכון,זה סופר קשה,ומותר להגיד שקשה.

אבל למדנו שקשה זה טוב.

כי כל אבן שלך לבית שלכם,זה אומר עוד בית יציב.

אני מאמינה שכל מי שםגשת עד כמה,היה סיבה,למדת ממנו משהו על החיים,על.בני אדם,על קשר על עצמך.

ומחדד לך מה הבית שאת רוצה.

כמובן שיכול להיות שפגשת אבנים שהם לא רצויים אצלך בבית,וזה גם טוב ואותם לא חייב להוסיף לבית ;)

חשוב לדעת גם מה לא.

את יודעת בזמן הזה גם הבחור שלך מוסיף אבנים,אולי בישיבה,אולי בצבא,אולי בחיים,ואולי גם בפגישות.

גם הוא בונה אבנים לבית שלכם.

ומה היופי?

שכתפגשו תאחדו יחד את כל האבנים שלכם.

ו.。ואוווו איזה בית (בניין) עדי עד מדהים יהיה לכם!

לכי על זה בכל הכוח.

אל תצני לכבדות של מה עוד פעם שיחות עוד פעם פגישות להשפיע עליך.

את באה מלאת מרץ שמחה,ונכונות לתת מאה אחוז גם בקשר הזה בעז'ה שיהיה האחרון.

קדימה,הלאה הלאה.

משהו מדהים מחכה לך,אל תוותרי ותתיאשי שנייה לפני קו הסיום בסדר?

בואי הנה מהר ותבשרי לנו בשורות משמחות.

ומאחלת לך מכל הלב שגם עכשיו תודי לה' על הצהליך שאת עוברת ותבקשי לקצר הליכים ;)

ותתפללי שכשיגיע האחד ותסתכלי אחורה על כל מי שפגשצ תביני איזה השגחה אלוקית מדהימה הייצה כאן.

כזאת שרק הקב'ה יכול לעשות.

אוהבת!

לבוא מההתחלה בנינוחות ופתיחות פשוט כדי להכיר

לדעתי אין פיתרון קסם. הגעת לשלב שכולם כה מצפים לו אך נאלצת לחזור לנקודת ההתחלה.

זה מבאס, שוב פעם השיחות הטכניות, שוב פעם ההתעניינות המעניינת אבל הרשמית למדי.

הרגש לא משחק תפקיד עדיין ומידת הנוחות שלך עם הצד השני עודנה נמוכה.

מובן לחלוטין.

אבל אם תסתכלי בעיקר קדימה, תראי את הכל כחלק מתהליך אחד מורכב וחשוב- אולי זה ייתן לך יותר כוח וכלים לעבור דרך המהמורות והאתגרים הללו. השלב החלומי יגיע גם יגיע, השאר היה חדר כושר לנפש, לאינדיבידואל שבך, ולעצמך בזוג.

מהפגישות..

קצת הפסקה קטנה לעכל מה שהיה ולצבור כח להמשך.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך