הנזק של זה ביחסים בין אישיים בולט מאוד ביחסים בין הורים לילדים,

אך יש לכך השפעה גם בקשר בין בני זוג,

בין חברים ובין שאר בני האדם.

אף אחד לא יגיד שזה בראש סדרי העדיפויות,

אך זה סוחף ומשתלט על תשומת הלב שלנו.

צודקת לגמרי!

תקשיבי, גם אני מכורה מאד לפלפון היקר שלי.

אבל כשאני עם הבת שלי ברחוב אני איתה.

ואם מישהו מצלצל ואני צריכה לענות, או שאני באמת צריכה לבדוק משהו, אז אני אבדוק.

זה שראית כמה אמהות הולכות עם העיניים בפלפון זה לא אומר שכולם כל הזמן ככה.

באמת יש כאלה שיותר מכורות ויכול להיות שענו למשהו באותו רגע וזה לא כל הזמן.

יש לנו בחירה ושליטה על זה.

אחרי שהפלפון שלי היה מושבת לכמה ימים בפעם הראשונה אני חושבת שנגמלתי קצת ומאז יותר קל לי לעזוב אותו.

את יודעת, נראה לי שזה יותר אצל גברים.

אבל אולי אני טועה.

זה לא סוף העולם.

אומנם לא מעודכנת בכל העניינים, אבל יש לי חיים יותר שלווים, יותר פנויה להקשיב לעצמי, לרצונות שלי ולא למה שכל העולם חושב ואומר, למשפחה שלי ולרצון ה'.

וגם הגיוני להחליט שלא מתעסקים עם זה "בלכתך בדרך".. יש משהו שאת רוצה לראות, לקרוא, לכתוב, עבודה - אז אם לא ממש דחוף, עושה את זה כשאת יושבת בבית או כד'; עושה מה שצריך וזהו.

וכשיש ילדים, אז שמים בצד בזמן "שלהם". ענין של תירגול והרגל.

ולפעמים באמת, בתור "איזון", אפשר לחזור לדגם הישן יותר. כשצריך, אפשר להשתמש במחשב.

באמת אז אין כ"כ זמן להיות מכורים לפלא'.

אני גם קצת נופלת בזה.. אבל בעיקרון אני משתדלת לא להתעסק בפלא' כשאני עם הילד שלי.

רק אם הוא משחק עם עצמו לבד ואני יושבת לי על הספה אז .. אבל בכללי כשהוא רוצה אותי-אי אפשר לעשות כלום.

אני מאוד משתדלת לשים את הטלפון על מדף במטבח, לשכוח ממנו כשאני עם הילדים...

ובזמן שישנים אני עונה להודעות וכו' ... אבל לא תמיד זה מצליח לי!

זה באמת אתגר כי אני ממש קשורה לפלאפון... 

הנקודה היא שאתה זה שצריך לשים את הגבולות...ברור שאפשרי

(מכירה מישהו שעבר לפלאפון פשוט בגלל שהוא היה מכור לחדשות.. )

ועכשיו ברצינות. אני גם חושבת שזה ממש קשה. 

אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.

פעם היה בי רצון גדול כזה לחזור לפלאפון מקשים לחיות את החיים באמת.

דיברתי על זה הרבה עם אבא שלי (הוא בלי סמארטפון) והוא אמר לי שאני צריכה לחשוב טוב טוב אם זה בא מספיק ממקום שלם אצלי אחרת זה לא טוב.

את עם מקשים?

ואני יודעת מזה להיות עם אייפון, היה לי פעם

לפעמים גם זה יצר הרע - שאומר לאדם, אל תעשה משהו טוב, שמא תתגאה בזה....

כתוב בספר הקדמון אורחות צדיקים, בענין זה, שהאדם צריך לעשות את השיקול האמיתי: טוב או לא טוב. 

על ה"גאוה" כבר תעבדי בפני עצמה (עקרונית, אפשר לחסום גם סמארט' בפני כל משהו אחר חוץ ממה שיש בנייד פשוט. השאלה אם האדם עומד בכך).

אבל תכלס יש לי מחשב, זה לא שאני יהיה מנותקת לגמרי.

יכול להיות שזה נכון לי אפילו לתקופה מסויימת של החיים אני לא יודעת.

נראלי הקטע שבגללו אני עדיין עם סמארטפון זה להיות בלי ווצאפ.

כל שאר הדברים לא כזה מעניינים אותי בפלאפון.

אוף זה ממש מלחמה כזה. 

א. אדרבה, זה חלק מהענין. לתפוס שליטה על הזמן. מחשב, בבית, בזמנים מוגדרים. לא ה"אינפוזיה" של הסמארט' כל הזמן, "בלכתך בדרך".

ב. אפשר לסדר בחנות חסימה פנימית לכל הפונקציות הנוספות מלבד לואטסאפ.

אבל אם את מרגישה שזו בדיוק הבעיה, כל הזמן וואטסאפ - אז כדאי להשתחרר מזה. וזה לא נמצא במחשב. אפשר להסתדר מצוין עם ס.מ.סים.

נכון.

צריכה לחשוב על זה.

ממש תודה.

זה באמת גרוע.

אם לא שעסוקות באותה שניה בסידור דחוף והסמארט' תופס את המקום של הילד - אז זו בעיה. וגם חינוכית, שלא תתפלאנה שהילד, כשיגיע הזמן, יעשה אותו דבר ביחס אליהן.

וזה לא שייך ל"לשפוט" מישהי ספציפית או לא; אלא בדיוק כדי שלא תגיעי למצב כזה, כדאי שתדעי ותחליטי מראש שלא שייך. יש סדרי עדיפויות בעולם, ולא צריך לעשות אידיאליזציה מכל התמכרות לא ראויה. כשיודעים שמשהו לא טוב, אז משתדלים לתקן וגם למנוע אותו.

יש לי פלאפון עם מקשים, ובבית יש לי סמארטפון בלי כרטיס סים. הוא קולט דרך הווי פיי את הווטסאפ.

כשיוצאת עם הילדים לגינה לוקחת את הפלא מקשים, והסמארטפון נשאר בבית (כי גם ככה לא קולט בחוץ).

זה פתרון מעולה! 

רק שבבית צריך לשים אותו בצד.. אני לא אגיד שאני לא נופלת בבית ומציצה, אבל ממש צריך להתגבר.

וסיפור קצר: פעם הייתי בתהילים עם הילדים, ובסוף הם קיבלו סוכריה על מקל.

אחד הילדים ניגש לאמא שלו (שהיתה אז בסמארטפון) וביקש שתפתח לו את הסוכריה שקיבל אחרי שאמר תהילים!!

אני קולטת את אימו אומרת לו: "רגע חמודי, אתה לא רואה שאני בפלאפון??"

הסיפור הזה מזה נכרת לי בלב, כאילו מה??????????? הבן שלך אמר תהילים, ואת בפלאפון שלך?? תתביישי!!!!

לתשומת ליבכם.. לאיפה זה יכול להגיע לצערנו

יום אחד אחד הילדים עשה יצירה יפה, אז הוא בא אלייה אומר לה את יכולה לצלם לאמא של ולשלוח לה בווטסאפ?? היא אמרה לו למה?? תיקח הביתה תראה לה

קיצר הוא עונה לה: אמא שלי תסתכל על זה באמת רק אם זה יהיה בווטסאפ

יש לי נייד פשוט רק עם מסרונים ושיחות. דור1,כנראה. ובעז"ה אני לא מתכוונת להחליף אותו לעולם .בדיוק מהסיבות שציינת. התועלת לא שווה את הנזק.

כי גברים וגם נשים מתמכרות לזה לאט לאט והיצר הרע גורם להן שלא ישימו לב לכך. כואב הלב באמת.

 אני רואה את התופעה גם במשפחתי המורחבת וגם בסביבתי הקרובה.  בהתחלה רוצים להרגיש שייכים ובסוף מתבלבלים בסדרי העדיפויות... כמעט כולם בעיני, מגיעים לזה..

אז הפתרון- לחזור לניידים הפשוטים ביותר ולהתיחס לאנשים פנים אל פנים , ובטח לילדינו היקרים  כל זמן שהם ערים ואנו איתם!

לאה רייש

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות