הנזק של זה ביחסים בין אישיים בולט מאוד ביחסים בין הורים לילדים,

אך יש לכך השפעה גם בקשר בין בני זוג,

בין חברים ובין שאר בני האדם.

אף אחד לא יגיד שזה בראש סדרי העדיפויות,

אך זה סוחף ומשתלט על תשומת הלב שלנו.

צודקת לגמרי!

תקשיבי, גם אני מכורה מאד לפלפון היקר שלי.

אבל כשאני עם הבת שלי ברחוב אני איתה.

ואם מישהו מצלצל ואני צריכה לענות, או שאני באמת צריכה לבדוק משהו, אז אני אבדוק.

זה שראית כמה אמהות הולכות עם העיניים בפלפון זה לא אומר שכולם כל הזמן ככה.

באמת יש כאלה שיותר מכורות ויכול להיות שענו למשהו באותו רגע וזה לא כל הזמן.

יש לנו בחירה ושליטה על זה.

אחרי שהפלפון שלי היה מושבת לכמה ימים בפעם הראשונה אני חושבת שנגמלתי קצת ומאז יותר קל לי לעזוב אותו.

את יודעת, נראה לי שזה יותר אצל גברים.

אבל אולי אני טועה.

זה לא סוף העולם.

אומנם לא מעודכנת בכל העניינים, אבל יש לי חיים יותר שלווים, יותר פנויה להקשיב לעצמי, לרצונות שלי ולא למה שכל העולם חושב ואומר, למשפחה שלי ולרצון ה'.

וגם הגיוני להחליט שלא מתעסקים עם זה "בלכתך בדרך".. יש משהו שאת רוצה לראות, לקרוא, לכתוב, עבודה - אז אם לא ממש דחוף, עושה את זה כשאת יושבת בבית או כד'; עושה מה שצריך וזהו.

וכשיש ילדים, אז שמים בצד בזמן "שלהם". ענין של תירגול והרגל.

ולפעמים באמת, בתור "איזון", אפשר לחזור לדגם הישן יותר. כשצריך, אפשר להשתמש במחשב.

באמת אז אין כ"כ זמן להיות מכורים לפלא'.

אני גם קצת נופלת בזה.. אבל בעיקרון אני משתדלת לא להתעסק בפלא' כשאני עם הילד שלי.

רק אם הוא משחק עם עצמו לבד ואני יושבת לי על הספה אז .. אבל בכללי כשהוא רוצה אותי-אי אפשר לעשות כלום.

אני מאוד משתדלת לשים את הטלפון על מדף במטבח, לשכוח ממנו כשאני עם הילדים...

ובזמן שישנים אני עונה להודעות וכו' ... אבל לא תמיד זה מצליח לי!

זה באמת אתגר כי אני ממש קשורה לפלאפון... 

הנקודה היא שאתה זה שצריך לשים את הגבולות...ברור שאפשרי

(מכירה מישהו שעבר לפלאפון פשוט בגלל שהוא היה מכור לחדשות.. )

ועכשיו ברצינות. אני גם חושבת שזה ממש קשה. 

אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.

פעם היה בי רצון גדול כזה לחזור לפלאפון מקשים לחיות את החיים באמת.

דיברתי על זה הרבה עם אבא שלי (הוא בלי סמארטפון) והוא אמר לי שאני צריכה לחשוב טוב טוב אם זה בא מספיק ממקום שלם אצלי אחרת זה לא טוב.

את עם מקשים?

ואני יודעת מזה להיות עם אייפון, היה לי פעם

לפעמים גם זה יצר הרע - שאומר לאדם, אל תעשה משהו טוב, שמא תתגאה בזה....

כתוב בספר הקדמון אורחות צדיקים, בענין זה, שהאדם צריך לעשות את השיקול האמיתי: טוב או לא טוב. 

על ה"גאוה" כבר תעבדי בפני עצמה (עקרונית, אפשר לחסום גם סמארט' בפני כל משהו אחר חוץ ממה שיש בנייד פשוט. השאלה אם האדם עומד בכך).

אבל תכלס יש לי מחשב, זה לא שאני יהיה מנותקת לגמרי.

יכול להיות שזה נכון לי אפילו לתקופה מסויימת של החיים אני לא יודעת.

נראלי הקטע שבגללו אני עדיין עם סמארטפון זה להיות בלי ווצאפ.

כל שאר הדברים לא כזה מעניינים אותי בפלאפון.

אוף זה ממש מלחמה כזה. 

א. אדרבה, זה חלק מהענין. לתפוס שליטה על הזמן. מחשב, בבית, בזמנים מוגדרים. לא ה"אינפוזיה" של הסמארט' כל הזמן, "בלכתך בדרך".

ב. אפשר לסדר בחנות חסימה פנימית לכל הפונקציות הנוספות מלבד לואטסאפ.

אבל אם את מרגישה שזו בדיוק הבעיה, כל הזמן וואטסאפ - אז כדאי להשתחרר מזה. וזה לא נמצא במחשב. אפשר להסתדר מצוין עם ס.מ.סים.

נכון.

צריכה לחשוב על זה.

ממש תודה.

זה באמת גרוע.

אם לא שעסוקות באותה שניה בסידור דחוף והסמארט' תופס את המקום של הילד - אז זו בעיה. וגם חינוכית, שלא תתפלאנה שהילד, כשיגיע הזמן, יעשה אותו דבר ביחס אליהן.

וזה לא שייך ל"לשפוט" מישהי ספציפית או לא; אלא בדיוק כדי שלא תגיעי למצב כזה, כדאי שתדעי ותחליטי מראש שלא שייך. יש סדרי עדיפויות בעולם, ולא צריך לעשות אידיאליזציה מכל התמכרות לא ראויה. כשיודעים שמשהו לא טוב, אז משתדלים לתקן וגם למנוע אותו.

יש לי פלאפון עם מקשים, ובבית יש לי סמארטפון בלי כרטיס סים. הוא קולט דרך הווי פיי את הווטסאפ.

כשיוצאת עם הילדים לגינה לוקחת את הפלא מקשים, והסמארטפון נשאר בבית (כי גם ככה לא קולט בחוץ).

זה פתרון מעולה! 

רק שבבית צריך לשים אותו בצד.. אני לא אגיד שאני לא נופלת בבית ומציצה, אבל ממש צריך להתגבר.

וסיפור קצר: פעם הייתי בתהילים עם הילדים, ובסוף הם קיבלו סוכריה על מקל.

אחד הילדים ניגש לאמא שלו (שהיתה אז בסמארטפון) וביקש שתפתח לו את הסוכריה שקיבל אחרי שאמר תהילים!!

אני קולטת את אימו אומרת לו: "רגע חמודי, אתה לא רואה שאני בפלאפון??"

הסיפור הזה מזה נכרת לי בלב, כאילו מה??????????? הבן שלך אמר תהילים, ואת בפלאפון שלך?? תתביישי!!!!

לתשומת ליבכם.. לאיפה זה יכול להגיע לצערנו

יום אחד אחד הילדים עשה יצירה יפה, אז הוא בא אלייה אומר לה את יכולה לצלם לאמא של ולשלוח לה בווטסאפ?? היא אמרה לו למה?? תיקח הביתה תראה לה

קיצר הוא עונה לה: אמא שלי תסתכל על זה באמת רק אם זה יהיה בווטסאפ

יש לי נייד פשוט רק עם מסרונים ושיחות. דור1,כנראה. ובעז"ה אני לא מתכוונת להחליף אותו לעולם .בדיוק מהסיבות שציינת. התועלת לא שווה את הנזק.

כי גברים וגם נשים מתמכרות לזה לאט לאט והיצר הרע גורם להן שלא ישימו לב לכך. כואב הלב באמת.

 אני רואה את התופעה גם במשפחתי המורחבת וגם בסביבתי הקרובה.  בהתחלה רוצים להרגיש שייכים ובסוף מתבלבלים בסדרי העדיפויות... כמעט כולם בעיני, מגיעים לזה..

אז הפתרון- לחזור לניידים הפשוטים ביותר ולהתיחס לאנשים פנים אל פנים , ובטח לילדינו היקרים  כל זמן שהם ערים ואנו איתם!

לאה רייש

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....