אבל יצא לי הרבה פעמים לקרוא על התופעה של מתבגרים רעבים כל הזמן, בגלל הגדילה המואצת. 

וגם, ראיתי את זה על אחותי הקטנה. כשהתחילה את גיל ההתבגרות נהייתה זללנית אמיתית. ולא, לא השמינה בכלל...

את יכולה להחליט איתה מראש על נשנושים בריאים שיתאימו לשעות האלה, משהו קליל כמו פרי, ירקות חתוכים, יוגורט עם כמה כפות גרנולה וכדו'...

כשבתי בת התשע מכריזה שהיא רעבה ולי אין כוחות אני אומרת לה שהיא יכולה לפתוח את המקרר ולקחת לה משהו (פרי/ירק/מעדן/קוטג) או את ארון המזונות (קרונפלקס/בסקוויטים/קרקרים/לחמית)..

או להכין פרוסה עם משהו..

מסבירה לה שאין לי כוחות להכין משהו ואם היא רעבה באמת היא יכולה להסתדר עם ההיצע שיש..

לפעמים הולך בקלות ולפעמים היא מתלוננת..

בכל אופן אני לא מסוגלת לעשות משהו אחר..

ונראה לי חינוכי שהיא תבין שאמא לא עובדת אצלה וגם לאמא נגמר הכח בערב (אחרי ארוחת ערב ומקלחות).

אם זה בריא שהיא תאכל שוב ארוחה ועוד לפני שינה...

האם זה הגיוני שהיא באמת כ"כ רעבה?

שבעה לאורך יותר זמן?

אפשר דוגמא בבקשה?

אני לא מכירה את הבת שלך,

ואני כותבת רק על סמך ה

"ארוחת ערב לכולם - לרוב טוסטים/ פיצה/ דייסה וכדו' ארוחה חלבית מלאה."

שנשמע בעיר , לחם/בצק/קוואקר

לא יודעת כמה גבינה, טונה, ביצה, טחינה, ירקות וכו' יש

שווה לנסות בעיני, זה גם יותר איכותי לכולם

אבל גם אם זה לא יצליח, תני לה.

אולי תפתחי לה מרחב לדאוג לעצה בשעות המאוחרות, עם הצעות מראש של מה שיש כמו שכתבו כנ"ל. אם היא יכולה לעבוד בקיטנה, אז הגיוני שהיא יכולה לדאוג לעצמה לנשנוש ליל

בהצלחה

גם את הצורך של הילדה לאכול מאוחר יותר ואת את הצורך שלי כאמא שהבית ייכנס לאווירה של הירדמות ולא כולם יתחילו ארוחה לילית.

אני אישית סיכמתי עם הבן שלי (11) שהוא מחכה שהאחים שלו יירדמו ואז הוא יכול לאכול שוב.

כמו שאומרים ב-שו שו

ומה בתפריט?

רוב הזמן אני לא במשוואה הזו כי הכוח והסבלנות שלי יצאו למנוחה לילית,

אז בד"כ הוא יודע שזה עניין שלו, הוא חושב מה הוא רוצה ובא לשאול אותי אם אפשר.

אם יש רשות עקרונית הוא מכין לעצמו.

אולי אצל מי שמקפיד לאכול בריא זה מסובך יותר אם מחפשים משהו משביע,

אצלנו זה יכול להיות גם טוסט עם גבינה צהובה, פרוסה מרוחה בחמאה, פריכיות אורז או אפילו מלפפון שלם יכול לרצות אותו.

חשוב לזכור, שבגיל הזה הם גם מחפשים וזקוקים להרגיש גדולים ושיש להם אפשרות להחליט מה ומתי לאכול,

אז לפעמים מספיק להם שהם יודעים שהם יכולים לאכול מאוחר יותר, ולא תמיד הם זקוקים לאוכל עצמו, או לפחות במינון נמוך יותר ממה שהם מבקשים כשאנחנו לחוצים לא לתת להם.

באמת ראיתי שכשהבת שלי יודעת שהיא יכולה לאכול מאוחר יותר, היא לא אוכלת או אוכלת פחות...

וגם אצלנו זה בשו שו ורק כשכולם כבר במיטות...

שנינו- בעלי ואני מעולם לא הבנו מה יש לעשות בקייטנה אחרי כיתה ג'....ועוד קייטנה בבית ספר...נמאס...

וגם הבת שלנו כבר ביקשה את הבית.

אז הצענו לה להתנדב בקייטנה ואנחנו נשלם לה. (בשנים קודמות 100 ש"ח, השנה זה בהתנדבות מלאה, היא לא ביקשה תשלום)

וזה עובד נהדר כבר מהחופש של כיתה ד'...

היא נהניית מהפעילויות ונהניית מהאחריות שנותנים לה.

היא מתפקדת כסייעת לכל דבר ותורמת ממרצה, זמנה וכישרונותיה.

טווח הגילאים בבית לא מאפשר למשוך ארוחה אחרי 6.

והכוחות שלי כרגע (הריון)  לא מאפשרים לי לפתוח שולחן כל שעה...

הפיתרון כרגע הוא שאני באמת מאפשרת לה עצמאות במטבח בשעה מאוחרת יותר.

רק צפיפות הארוחות נראתה לי תמוהה.

אבל לפי מה שמתארים פה זה הגיוני...

זכור לי רעב מתמיד

זה עבר...

מניחה שזה בגלל גיל ההתבגרות

הגוף צריך את זה לגדול..

היתי אוכלת בארוחה חצי כיכר לחם

ואני רזה מקל.

לא השמנתי מזה

תודה לכל מי ששיתף והציע רעיונות.

אאפשר לה לאכול סביב 9 בשקט במטבח ובלבד שהקטנים לא יראו ושהיא תדאג לעצמה לארוחה...

בתפילה לגאולה שלמה כבר בימים הקרובים!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....