רק השנה עוד הייתה איזושהי בחירה.

אני באופן אישי ויתרתי. לומדת גיל הרך וחינוך מיוחד, כשהרצון שלי הוא לעבוד בגנים מיוחדים. כיוון שהתכנית פועלת רק בגנים רגילים, החלטתי לוותר כי זה פחות רלוונטי לי.

אבל, כן יש לי חברות שלקחו חלק והיו מרוצות מאוד. אומרות שזה תרם להן הרבה מבחינת עבודה עם הורים, התנסויות, הוסיף לביטחון העצמי שלהן וממש דימה להן מה זה אומר להיות גננת, ככה שזו הייתה אחלה הכנה לסטאז'. 

(חוצמזה שהבנות שהשתתפו בתכנית השנה קיבלו מלגה ששווה בערכה לשכר הלימוד, ככה שזה גם הוסיף לחיוביות שהייתה להן כלפי זה לפי מה שהבנתי, שנה הבאה המלגה פוחתת)

אומרים שיש עדיפות לבוגרי התכנית, אבל אני בספק שזה באמת נכון.

בסופו של דבר מה שיקבע זה האישיות שלך והביטחון העצמי בריאיון.

בכל מקרה, ההשקעה שצריך להשקיע היא באמת שיקול רציני. מצד שני, אם זה כולה יומיים... זה לא כזה דרסטי כמו אצלנו (שלושה ימים). אני הייתי מציעה לך לשקול בחיוב.

(אם זה היה רלוונטי לי, כנראה שהייתי הולכת על זה...)

תודה למי שתייג

וואו אז ככה - 

אני מאוד מרוצה מהתכנית. 

אנסה לסדר את זה בנקודות.

עצם זה שהייתי בגן שלושה ימים בשבוע נתן המון, גם אם לא תמיד הכנתי מערכים, והיו הרבה פעמים כאלו.

אפילו רק לראות את ההתנהלות, לצפות, לשמוע זה כבר המון. 

*את הופכת ממש לחלק מהצוות. מרגישה איך זה להתנהל בצוות, רואה איך הגננת מנהלת צוות וכו'.. 

הילדים רואים בך דמות סמכותית יותר, כי הם כבר רואים בך כחלק מהגן ולא כדמות חולפת ונקשרים אליך יותר וככה גם לך יותר כיף ללמד.  

*את נחשפת לתהליכים החל מהיום הראשון ועד היום האחרון ללימודים (שלא כמו בעבודה מעשית רגילה, שמתחילים בסוף אוקטובר ועוברים מקום בסוף סמסטר). 

*נחשפים לתהליכים שעוברים הילדים מהתחלת השנה, להתסגלות, להקניית הרגלים, איך הגננת עושה אסיפת הורים ומפגשים. 

*יש לך מרחב ליצירת יוזמות כי את נמצאת שם ויש יותר זמן לעשות את זה. 

*המפקחות יעדיפו מישהי שעשתה אקדמיה והתנסתה לעומת מי שפחות (ככה אמרו לנו כשנרשמנו לאקדמיה, לא יודעת בתכלס מה קורה במשה"ח)

*אין שיעור מבחן בסוף השנה. 

*יש מלגה נכבדת

אלו היו היתרונות.. ועכשיו לחסרונות

*היה קושי להיות בגן כמעט יום שלם ואז ללמוד עד הערב. את עייפה מספיק מהעבודה ואז לא תמיד יש כוח ללמוד. 

*היה עומס ולא תמיד הספקתי להכין מערכים גם אם רציתי. על לכתוב את המערכים בפורמט המובנה אין מה לדבר 

לא עולה לי עכשיו עוד חסרונות, אבל בטוח שהיו עוד.. 

כמו שבטח שמת לב, אני מאוד ממליצה.. 

לשיקולך - האם תוכלי להתמודד עם העומס ולשלב את הכל. 

לי אישית הייתה מדפ"ית מכילה ולא בודקת / לוחצת יותר מידי. 

ב"ה נפלתי גם על צוות טוב וגננת מדהימה שקיבלה אותי ולא דרשה מעבר לגבול היכולת.  

יש לי חברות שהגננת דרשה כל שבוע לפחות שני מערכים. לא יודעת אם הייתי שורדת ככה. 

כתבתי הכל על הגן כי זה מה שעשיתי, אם את עושה בבית ספר אוכל לקשר אותך לחברה שעשתה אקדמיה בבי"ס

כמובן שאם יהיו לך עוד שאלות, מוזמנת בשמחה!! 

בהצלחה!

כאב לב לילדים ולסטודנט/ית. מוזר, אני לא מכיר ככה... לא רואה גם היגיון בזה  

בס"ד

שנה ב' כשמתחילה ממש ההתנסות המעשית בגנים- סמסטר א' בגן אחד וסמסטר ב בגן אחר..

בשנה ג- נמצאים כל השנה באותו גן..

הרציונאל של זה  זה כדי להיחשף ליותר גנים וגננות אחרות כדי לראות וללמוד מגנים שונים, ומתוך כך לבחור איך לעצב את האני מאמין שלך..

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍