אֶפְשָׁר לִפֹּל, יַלְדָּה
אֲנִי אוֹמֵר לָךְ:
אֶפְשָׁר לִפֹּל.
אֲפִלּוּ מְשׁוֹרְרִים
נוֹפְלִים, אֲפִלּוּ נְבִיאִים.
שָׁנִים, שָׁנִים הֵם
בּוֹרְאִים נִיב-שְׂפָתַיִם,
מִתְנַבְּעִים, מִתְנַבְּאִׂׂׂים
אֶל הַדַּף,
מִתְלַבְּטִים וְגוֹנְזִים.
כָּל לֵיל חֲמִישִׁי הֵם
מְשַׁנְּסִים מָתְנַיִם וְיוֹצְאִים אֶל הַשּׁוּק
(גַּם אֲנִי, אַתְּ יוֹדַעַת
אִלּוּ הָיָה לִי כֹּחַ)
לֶאֱהֹב:
לְהוֹכִיחַ וְלִכְעֹס וְלִשְׂנֹא
וְלִצְעֹק זַעַם וְחֻרְבָּן
וְנֶחָמָה בֵּין סְלִילֵי הֶעָשָׁן.
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד
אֵין בָּהֶם כֹּחַ יוֹתֵר
לָדַעַת וְלִכְאֹב,
וְהֵם צוֹנְחִים בְּאֶמְצַע הַשּׁוּק
לְצַד הַנַּרְקוֹמָנִים.
לִפְעָמִים מוֹצְאִים אֶת הַבֹּקֶר בְּתַחֲנַת מִשְׁטָרָה,
עֲצוּרִים בְּאַשְׁמַת נְבוּאָה.
אֶפְשָׁר לַעֲצֹר, יַלְדָּה
וּלְהֵעָצֵר, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ.
לֹא תָּמִיד חַיָּבִים לְהַמְשִׁיךְ
לֶאֱהֹב.
קְחִי לָךְ רֶגַע,
תִּפְּלִי אוֹתוֹ עַד הַסּוֹף
בִּצְנִיחָה חָפְשִׁית.
אֲנִי מְחַכֶּה לָךְ
לְמַטָּה
