טוב ששפכת, זה גם עוזר, לפרוק קצת

בטח לכן יצא טיפה מבולבל, אז אני מקווה שהבנתי נכון

מנסה לכתוב מה שהבנתי, וגם קצת מה שאני חושבת, בתקווה שיעזור גם לקוראים הבאים, שבטח יודעים יותר ממני.

ביקשת תגובות ממי שהיה במצבך, אני לא שם, אם לא מתאים לך לקרוא - תרגישי חופשי לדלג, אני ממש לא רוצה לפגוע. 
 

פעם הוא היה מחושב עם המזונות, שילם מה שצריך ולא מעבר, לא 'זרק כסף' 

והיום את מרגישה שההתנהלות שלו שונה? יודעת לשים את האצבע על ההבדל בין פעם להיום?

יש לבעלך ילדה בת 22, שעברה איזשהי טראומה והיא מקבלת קצבת נכות ועד היום בחיים לא עבדה.

כשאת משווה את עצמך אליה - זה נראה לך אי צדק בולט, את בגילה עשית כל כך הרבה יותר. למרות שהתנאים שלך היו הרבה פחות טובים...

מבינה את הקושי, אבל זה כך תמיד בנישואין, כל אחד מגיע עם המטען שלו, עם ההרגלים ומה שהוא חושב שנכון וטוב לעשות בכל מצב. 

לא יודעת ממה נגרם ה'פינוק' של הילדים שלו, אם זה הוא או בכלל גרושתו, שבטח מערכת היחסים טעונה ובכל מקרה, לא יודעת כמה זה יועיל להיכנס לזה כי כרגע את מנסה להתמודד עם מצב נתון.

והמצב הנתון הוא שאתם חיים על משכורת אחת, בעיקר, כי את לא יכולה לעבוד, חוץ ממעט בקיץ, ועם זה הילדים שלו באים אליו בדרישות שונות. 

אז קשה לך עם זה, שהתנהלות בבית שלך מחושבת, אבל כשהילדים שלו באים בדרישות, נותנים להם, וזה נראה לך יותר ולא במקום. את באופן טבעי מעדיפה לפנק את הילדים שלך ולא את הילדים שלו.

נראה לי שתמיד מערכת יחסים במצב כמו שלך היא מורכבת יותר. תמיד את ה'אמא החורגת' שצריכה יותר לברור מילים ולא להצטייר כאדם הלא טוב בסיפור. 

ולכן, מערכת היחסים שלו עם הבנות שלו נראית לי יותר עניינו מעניינך. לא יודעת כמה נכון להתערב בזה, כי זה עניינים שלו.

זה נוגע גם אליך, כי אתם מנהלים משק בית משותף, ומה שהוא מביא לה/להם (לא הבנתי בכמה בנות שלו מדובר) יורד מהתקציב שלכם, אז נראה לי שזאת הנקודה שעליה צריך לשוחח.

לתקוף ולהגיד שהיא נראית לך מפונקת, ולא בסדר, וכו' לא נראה לי יעיל, אדם לא מגיב טוב כשמכניסים אותו למצב מגננה. 

חוץ מזה שהחינוך או אי החינוך שלה לא קשור אליך, ובטח לא ל'ילדה' בת 22, מה שאת תאמרי בטח לא ישנה לה יותר מדי. 

אז הנושא לדעתי זה ההחלטות שלכם, כזוג, על מצב החשבון שלכם, והתקציב המשפחתי. 

ושם הייתי מתמקדת, ומנסה מאוד שזה יהיה רק שם. 

שאני מבינה שאתה רוצה לפנק את הילדים שלך, אבל מאחר והמשאבים שלנו מוגבלים צריך לעשות את זה בצורה מחושבת, כמו שעשינו פעם, כששילמת מזונות. 

כשילד גדל הצרכים גדלים, ותמיד הורה רוצה לתת הכל לילד שלו, אבל ב"ה יש עוד ילדים בתמונה, וגם אותם צריך לקחת בחשבון. גם להם מגיע.

קשה שבזמן קושי המחשבות שעולות הן על פרידה, זה כאילו הכי קל, לצאת מהמצב הכואב. לא להתמודד איתו.

אבל בזה יש לי טיפה יותר ניסיון, ואני יודעת שהמחשבות האלה רק מורידות אותי. הן לא עוזרות לי לבנות את הקשר, ולא לנהל שיחה איתו שיחה שתוביל לאיפשהו, ואפילו מקשות עלי לבטא את עצמי כמו שצריך. 

כי אני מתחפרת בכאב ובקושי שלי, ובבאסה שבמצב, במקום לאזור כוח ולנסות לשנות.

אני בטוחה שהיו לכם מספיק סיבות טובות להתחתן. בטח עם כזה סיפור רקע, ההחלטה בטח לא הייתה הכי פשוטה.

ובכל זאת התחתנתם, ואני בטוחה שכשתצליחי לצאת מהתסכול שבמצב הנוכחי תיזכרי למה. כשאת מסתכלת בתמונות של החתונה שלכם גם הלב שלך מתרחב קצת? את נזכרת בתחושות שהיו אז, בדברים הטובים, באהבה?

מצליחה לחשוב גם הלאה, על הקשר שהיה, על האושר כשנולדו הילדים, על ההתמודדויות ביחד עם כל הקשיים שהחיים זימנו לכם?

מהנקודת מוצא הזאת אני מצליחה להתחיל לבנות משהו, לפתור את הפלונטר שאני מתמודדת איתו עכשיו, ולבנות משהו טוב חדש. 

הרבה הצלחה. 

בהצלחה בכל מקרה..

את פשוט אצילית!

נותנת מעצמך לילדים שלך ולבעלך, עם כל מה שכרוך בכך!

את מחנכת את ילדייך לחיים עצמאיים וטובים באמת,

הם רק ירוויחו מכך בעתיד, כשיקימו בתים משלהם.

בעלך מתמודד עם כמה יחסי תקשורת מורכבים מאוד - 

הגרושה והבת הגדולה.

נראה שהוא סחוט כלכלית ונפשית.

זה לא פשוט להרגיש שהשני מקבל משהו שמגיע בעצם לך או לילדים שלך,

אתה חוסך מפת לחמך והשני מבזבז במחי יד מה שחסכת בעמל רב.

וזה לא פשוט כי את לא האמא של הגדולה, וזה לא תפקידך "לחנך" אותה,

ולהציב לה גבולות,

כמו שאמרתי את אצילית! 

את גיבורה ממש!!!

אין לי עצה מעשית איך להתמודד עם הוצאת הכספים,

אך אולי את ההרגשה הזוגית אפשר לשפר

על ידי שיחה על הדברים.

אולי תראי שגם לבעלך המצב לא קל ולא כמו שהוא היה רוצה שיהיה.

וכמובן - תפילה לבורא עולם

שיאיר את עיניו לראות את המצב, ולעשות את השינוי הנצרך.

חזקי ואמצי!

שיש לך כיוון נכון

והמצב בעייתי- על אף שהוא גם מורכב.

יש צד ג' שיוכל להעביר לכולכם חוות דעת??

יש לך טענות

בעלך רואה את העניין- סביר להניח- בראייה שונה

לכו למישהו שמקובל על שניכם- 

והוא יאמר לכם איך הוא רואה את התמונה

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....