אל תצאי עליו בסטיגמות ואל תדוני.


תעירי בעדינות שזה הציק לך.
אם לא תדברי הוא לא ידע.........
 

אם זה ממשיך ולא בא לך יותר -את יכולה לחתוך.

 

כי לא הבנתי באיזה הקשר לדברי זה נאמר

מי אמר לך שזה שהוא לא שילם זה מה שהפריע לי?

מתיאור הסיטואציה יש פה מעבר ללא שילם. מילא לא שילם,הפריע לי שהוא לא חיכה לה לשתייה.

כי זה עדיין מפריע וצורם. יש דרך להתנהג בפחות גסות לדוג'- להרים טלפון לבחורה ולעדכן אותה שהוא הגיע ולברר עוד כמה זמן היא מגיעה ולעדכן אותה שהוא מזמין לו שתייה כי הוא חייב לשתות משהוא אחרי הדרך.

נ.ב- הפותחת רשמה שהבחור חיכה לה כמה דקות

לך זה נשמע מגוחך. לי לא. את לא חייבת להסכים איתי. לכן הקדמתי וכתבתי בהודעה שאני אישית לא הייתי ממשיכה. כל אחת מה שמתאים לה

מה זה לא חיכה לה לשתייה?אם זה היה הפוך,היית מגיבה אותו דבר?או שהיית מגיבה ''היא לא חייבת לו כלום''?

ולא 'מי עדן'- זה היה מעליב אותך או היית מבליגה?

חוץ מזה שבנות משום מה בקטע של מים הרבה פעמים..

לא יודעות להנות מאיזה קולה רעילה או מיץ לא בריא..

זה שיח מאוד נמוך.

הבחורה היא הפרס,הגבר צריך לרדוף אחריה.

בסופו של דבר הוא צריך לומר ''כן'' לכל מה שהיא תגיד,הערך שלו ירד בעיניה,והכבוד שלה אליו ירד.היא לא תכבד אתו,תדבר אליו בזלזול.

בחלק ממערכות היחסים זה קורה,ויש מערכות יחסים שפשוט הגבר עושה כל מה שהאשה אומרת לו,וזה עצוב,מלבד כל הסטיגמות המפגרות שיש בחברה שלנו כיום כגון ''גבר חייב לשלם על בחורה''.חחחחחחח.

לשתות,אז אין לו אפילו כבוד בסיסי אליה?

על פותחת השרשור שכשהיא אומרת "כמה דקות" אז היא באמת מתכוונת לכמה דקות ושהיא לא עיוותה את הסיפור.

את מוזמנת לשאול אותו, בכבוד, בנחת.

את לא יודעת מה עבר לו בראש,

ואם תשאלי אותו - תדעי יותר טוב,

ובונוס - תכירי אותו ותראי איך הוא עובד.

הנחת היסוד היא שאנשים הם לא רעים,

אלא לא תמיד שמים לב להשלכות מעשיהם.

אבל נראה מדבריך שאתם לא בקשר,

אז זה לא כזה רלוונטי

(אא"כ זה בשביל חברה, ואז תשפטי ע"פ כל הקשר)

בהצלחה!

ובאיזה שלב זה בקשר.

למה השאלה צריכה להיות ממקום מאשים ושופט,

ולא ממקום של בירור על התנהלות כלכלית?

מסכימה ממש. אלוקות, תני לבטן שלך לדבר אלייך! ברוב המקרים היא צודקת.

חשבתי על זה עוד קצת, ואני ממש מרחמת עלייך... זה נשמע כמו סיטואציה פשוט גרועה לקחת בה חלק! מביך כל כך!

לא חושבת שיש צידוק להתנהגות כזאת.

אפילו אם זה נבע ממקום רגשי (לחץ, בלבול, חוסר ידע לגבי דרך ההתנהגות הנכונה וכו'),

או ממקום אחר (רעב - למרות שזה גם אומר עליו הרבה, אם הוא כל כך חסר שליטה),

אין שום הצדקה שבעולם לתת לך להרגיש ככה!

את נותנת לבטן של האלוקות לדבר הרבה...?

ובבטן, התכוונתי לאינטואיציות...

עייפתי מהצורך התמידי בהכלה לא הגיונית. הבחור התנהג באופן גועלי? לכי תדעי מה עבר עליו. הרגשת מזעזע בפגישה? תני צ'אנס.

די!

אדם צריך לקחת אחריות על המעשים שלו ולשאת בהשלכות.

אם הבחור התנהג בצורה מחפירה, לא מגיע לו פרס בדמות עין טובה מצידך.

(מציינת שלא נכחתי בסיטואציה, ואני מתבססת רק על התיאורים שלך )

לכן זה לא ממקום של להעיר,

אלא ממקום של להכיר את האחר.

ברור שהתגובה המיידית היא לומר 'הוא כזה וכזה',

ולגזור ממנה את הנגזרות המעשיות.

רק שהאדם קצת יותר מורכב, ומן הסתם אינו רע לב,

ולכן כדאי להבין ממנו מהם המניעים שלו.

אם זה מפדח אותך - אל תדברי על זה.

רק שזו הזדמנות (תלוי בשלב, כמובן) לברר מי האדם.

(*ידוע שאת בת, וגם כתבת 'ממליצה' בכותרת.

'איך אתה שואל' זו צורת דיבור.

לא נתכוונתי לעלוב בך או במגדרך...)

הם יכולים לנבוע גם מחוסר טאקט, וקושי בולט בהתנהלות חברתית

אבל- גם אלו שיקולים משמעותיים בפני עצמם, ואפשר בהחלט להוריד עליהם.

יש עוד דברים בעולם מלבד טקט וקשיים בהתנהלות.

לא שאני מקל בזה ראש, אבל זה ממש לא חזות הכל.

לא מכל דבר שפגע בנו במהלך קשר צריך לפוצץ הכל.

וברמה העקרונית, גם אם לא במקרה הזה

(שהיא די הכריעה בנפש לצד מסוים),

תמיד עדיף לפתוח דיון נינוח, לדבר, לברר, לדון לכף זכות.

קיצור, זה פרט אחד מתוך תמונה גדולה.

והיא כבר החליטה, אז מה זה משנה...

ו... שונא את המילה 'להוריד' בהקשר הזה,

למרות שהיא עדיפה מ'לחתוך', ואפילו מ'לזרוק'.

אפשר להיפרד ואפשר לסיים,

אבל ידוע לי שיש ציבורי שזה המינוח,

גם אם אין חלקי עמהם.

שמדובר פה מעבר לחוסר טאקט. זה חוסר רגישות. ולהגיד שהרבה גברים עם חוסר רגישות נשואים באושר זה כבר פחות נכון. כלומר, אולי הם באושר אבל האישה שלהם פחות

אני מאמין בתחושות שלה, אבל מדבר לגמרי באופן כללי.

וכבר ראיתי אנשים (מבוגרים) שנשותיהם בוכות אחרי לכתן,

שלא האמנתי איך לאדם כזה יש שלום בבית.

הרבה אנשים מתנהגים אחרת בבית מאשר בחוץ,

והרבה אנשים עוברים תהליכים עמוקים,

והרבה אנשים שאתה אומר לעצמך 'מי ירצה אותו' -

מוצאים את בת הזוג שרוצה דווקא אותו.

אני הרווחתי הרבה מקשרים שלא נגמרו אחרי טעויות שלי,

והרווחתי הרבה מקשרים שלא נגמרו אחרי טעויות שלה.

לא שמעכשיו אפשר לזרוק את השכל והלב לבוידעם,

אבל קצת אורך רוח, קצת עין טובה.

אני מכירה מקרוב גברים, ויודעת שהרבה פעמים הם יהיו בנושא הזה קצת פחות..

וכבחורה שמגיעה לדייטים אני יודעת להתעלם. בהחלט.

אבל יש דברים בסיסיים,

במיוחד בנוגע להתנהלות בדייטים- שזה נושא כ"כ כ"כ מדובר, שאתה לא באמת חושבת שהם לא יודעים איך הם אמורים להתנהל.

מצטערת, יש גבול לרמת חוסר הטאקט שאני כבחורה יכולה לשאת.

אם יש בחורות אחרות שיכולות (בעצם זה לא אם, בהכרח יש, כי כולם בעז"ה ימצאו את זיווגם), או שבדיוק איתן ילך לבחור והם לא יראו- מצוין.

אבל אני בהחלט אסיים קשר על דברים בולטים בנושא הזה.

(אגב, חלקי כן עם הציבור שאומר 'להוריד', אז אני פשוט מתבטאת ככה באופן טבעי. אבל אני ממש לא מורידה את הבחור או את ערכו, אני מורידה אותו מהאופציה להיות שידוך פוטנציאלי עבורי. אבל כבודו וערכו במקומם מונחים)

לא באתי לומר לאף אחת בפרטי מה היא יכולה להכיל ומה לא.

אם היא לא יכולה להכיל מישהו בלי עיניים כחולות - מה לעשות...

הדוגמא מטופשת ודבילית בכוונה, ויש לחלק בין זה לזה,

אבל זה כבר עניין אישי.

במקרה שלנו מנסים לשפוט מישהו על פי מעשהו,

וזה תמיד מורכב, כי אדם הוא יותר מורכב מאשר מעשה פלוני.

צריך להסתכל על התמונה הגדולה,

והיא תמיד גדולה מסך הפרטים שראינו על האדם,

(והאמת - גם על עצמנו, אבל זה לא הדיון כרגע).

קיצור, אפשר לסיים על זה בלי מצפון,

ואני את שלי אמרתי...

(אשריך! אני מאוד אוהב את הציבור הזה,

גם אם בנות מהציבור הזה כנראה לא מתאימות לי, וניסיתי, לא פעם.

מבין שאין כאן שום דבר אישי, ברור שזה הביטוי הרווח ברחוב,

סתם קשה לי קצת איתו.)

וככל שיהיו יותר נקודות לטובתו, כך יש סיכוי שנוותר ונבליג גם על דברים לכאורה משמעותיים.

אבל בסופו של דבר- אנחנו הרבה פעמים מחליטים, לכאן או לכאן, לפי הפרטים.. או לפחות מתרצים את ההחלטה שלנו לפי הפרטים.

ובנוגע לביטוי 'להוריד'-

אתה יכול להסתכל עליו באופן שלילי.

ואפשר כמו שכתבתי לך, לשנות הסתכלות.

אני לא מורידה *אותו*. אני פוסלת את האופציה שהוא יהיה *בעלי*- וזה שונה מאד. 

אם בנוסף הוא התנהג בצורה מחפירה,

לא היה ברמה הדתית שהיא ציפתה,

ובנוסף - גם לא היה נראה טוב - שתסיים..

השאלה היא האם יש צד שני, וכמה יש בו.

ונשמע גם שאת פגועה וטעונה. לא פשוט.

(התכוונתי שאם כבר סיימת - אולי חשבת עליו בשביל חברה שלך)

ועדיין אנחנו לא לגמרי יודעים מה עבר עליו באותו היום.

גם לנו הגברים יש תירוצים לא להיות מושלמים מדי פעם

(מישהו אמר גבר רעב ועייף...?).

ואגב (בסיום הקשר וגם אם לא), כדאי ליידע את השדכן.

הוא כבר יעשה מולו את הבירור ויעזור לו להיות טוב יותר.

אין שום בעיה עם זה שהוא שתה לפני שהיא הגיעה. הוא היה צמא, אז הוא הזמין משהו לשתות. אבל, כשהיא הגיעה, רק אז, הדייט מתחיל. אז, הוא יכול לשאול אותה אם היא רוצה לשתות משהו ורצוי שהוא יזמין עבור שניהם. וגם ישלם. זה שהוא לא שילם, וביחוד זה שהוא אמר למלצרית שכל אחד משלם עבור עצמו, זה מעיד שהוא קמצן. לא כדאי להמשיך איתו. כמובן, זה נושא שפשוט מתבקש לפתח במסגרת הדייט. אם הוא יגיד שזה מפני שהוא תפרן, אבל זה עניין מאוד זמני רק עד שהוא יסיים את הלימודים בקרוב וכו', אפשר להמשיך בזהירות. אם הוא יגיד שזה מפני שיש בנות שכועסות שמשלמים עבורן כי הן מאמינות בשיוויון וכו', זאת באמת טענה טובה, כי אנחנו היום בתקופת מעבר מבחינת מעמד האישה, ואנשים לא יודעים למה לצפות ואיך להתנהג בהקשר זה.

מה שהוא היה צריך לעשות, זה לשאול אותה אם היא מעוניינת שהוא יזמין עבורה שתיה, ואם כן, איזה? לפי התשובה שלה, הוא יידע איך לנהוג -- ואפילו יכיר אותה קצת ! צורת השאלה שלו גם תלמד אותה משהו עליו.

וגם חסר נימוסים.

חושבת שאם זה הדבר היחידי שהפריע לך בו - אז שווה לתת צ'אנס נוסף.

אבל בהערת סוגריים - קשה לי להאמין שזו התנהגות שנובעת מאירוע חד פעמי או ממצב רגשי מסוים. זה נשמע לי כמו הלך רוח... 

לא הייתי שם, אני לא מכירה את הבחור, לא יודעת מה המצב בעובר ושב שלו וכמה דייטים הוא עבר עד שנפגש איתך (בהם הוא אולי גיבש את האסטרטגיה הזו).

אהבתי את הנחת מוצא של "כי בשמחה תצאו"-

האדם קצת יותר מורכב ומן הסתם אינו רע לב. 

תחשבו שאם זה בחור שיצא עם 100 בנות- כל דייט ראשון 15 ש"ח רק על המשקה שלה = 1500 ש"ח.

בלי לדבר על עוד הוצאות ועל המשקה שלו.

וואלה, אם הייתי בן הייתי מתקוממת על ההתנהלות הזאת בדייטים ראשונים.

מסכימה איתך שהדרך לומר את הדברים משמעותית ביותר אבל לא כולם זכו לטקט או שמבחינתם הם חייבים לומר את המשפט כך, כי הנוהג הוא בהבחור ישלם. אז דיבור ת'כלס מאפיין סיטואציות כאלו. 

זה לא שאני מצדיקה אותו ולא שאני אומרת לך להמשיך לצאת - אלו הם שיקולים שלך.

אבל, וזה אבל משמעותי. את לא יודעת מה גרם לו להתנהל ככה.

לא באה להצדיק שום דבר, או להביע דיעה בנושא

אבל בחור שיצא עם 100 בנות, ככל הנראה זה לקח לו כמה שנים טובות.

אז אם אין לו כסף לשלם על בחורה 15 ש"ח פעם בחודש או פעם בשבועיים, כנראה מצבו עגום למדי.

בכל מקרה, לא קשה לי להאמין שזה נובע מבעיה כלכלית.

לדעתי נובע מחוסר מודעות, או מאג'נדה על דייטים.

וגם בנים עם אג'נדה כזו יכולים הינשא באושר.

אני לא באה לדבר על המקרה של הפותחת כי לא נכחתי שם וכי לא שמעתי את הצד השני.

אבל, קשה לי עם האמירות בנוגע לנוהג הזה,

ושלנו כנשים זה כבר נהיה נוח. 

זה שלא שילם עליה..אבל זה שלא חיכה לה לשתייה?( בהתחשב בעובדה שהבחורה הגיעה כמה דקות אחריו). הייתי מרגישה ביזיון ומושפלות למדי

יש כללי נימוס בסיסי

אפילו אם היה מזמין ואומר סליחה אני כבר הזמנתי פשוט הייתי צמא- זה לגיטימי

אבל ממה שמספרת נשמע שלא מכבד אותך

טוב, נו, לא לגמרי לא...

לא יודע מה איתך, אבל בקשרים שלי -

אני חותר בשיא המרץ (אחרי שכל הפרטים המרכזיים מתאימים בגדול)

לקטע שהם מפסיקים להיות דייטים ומתחילים להיות קשר, חברים.

וכמו שאצל חבר שלי אני אכיל גם דברים שלא בא לי עליהם,

כך גם אצל חברה שלי, אני אחשוב פעמיים על מה אני מסיים קשר.

ייתכן ואני לא אוכל לשאת את זה וניפרד,

אבל בהגדרה - יש בינינו קשר, והוא מחייב את שני הצדדים.

לא יודע, לי לקח כמה פגישות לסיים כשהרגשתי שאין לי חשק לקשר האחרון שהיה לי.

זה מינימום של כבוד למעמד, למצות ממנו מה שאפשר,

בטח אם הצד השני הוא איכשהוא בכיוון שלך.

לא אמרתי להתחתן בלי שהדברים עברו עיבוד ותהליך.

אנשים נכנסו לנישואים וחיים באושר עם מורכבויות,

אבל זה אחרי (אני מקווה) שהם הבינו את המשמעות של מה הם עושים.

בשלב ראשון - מסכים, ברור שמסיימים על דברים שלא מתאימים.

דברים שנפלו 'בין הכסאות' של הבירורים,

או שקשורים למילים שיש להם ים פרשנויות (דוס פתוח...?).

המון זוגות התחתנו אחרי דייט ראשון איום ונורא,

אבל תעשו מה שאתן רוצות...

בניגוד לבחור מיודעינו.

אם הוא היה מסביר את עצמו זה היה מעיד על מודעות רגשית וחברתית; יותר מזה אני, כמדוייטת, לא מבקשת. 

אבל זה לא קרה... כל מה שראינו זו התנהגות גסה, עם כל הכבוד.

אם בחור מתנהג מוזר בפגישה,

באופן שהוא מודע אליו מספיק בשביל להתנצל ולתרץ את זה,

ולא משנה אפילו באיזה תירוץ -

זה כבר מראה שהוא מודע להתנהגות שלו ולהשפעה שלה על הבחורה.

וזה דבר גדול בפני עצמו. 

האמת.. שאני בשוק.

הכלה תמיד צריכה להיות (אני לא מדברת על הקיצוניות הלא בריאה), גם בדייטים וגם ברחוב, עם אנשים שמוכרים לנו ואנשים שזרים לנו. 

המינון יהיה שונה.

כנשואה אצטרך להכיל גם סיטואציות שלא הייתי בוחרת בהן מלכתחילה וגם החיים הם לא דייטים ככה שיהיו הרבה יותר מצבים כאלו. 

אין כפתור שלוחצים עליו - ואז מכילים

או לוחצים עליו ואז מכבים את ההכלה.

זו עמדת נפש, ואם אנחנו לא עובדים על זה כבר לפני הדייט הראשון ובונים לעצמנו הסתכלות ויכולת כזו, איך אנחנו מצפים להיות כאלה כנשואים?

לא יודעת איך עם גישה כזו יוצאים לדייטים, באמת שאני לא מצליחה להבין.

כשבונים קשר או לפחות שבאים במטרה לבדוק היתכנות של קשר צריך לבוא בעין טובה.

צריך לצאת מנקודת הנחה שהבחור לא בא לפגוע בנו.

צריך להבין שאני פוגשת אותו בנק' X אבל לו יש מטען (כמו שלי יש) אותו הוא צבר עד שהקב"ה הפגיש ביננו.

אם מישהו בא במטרה לבחון אדם כלשהו, קל מאוד לעבור לנבחן הבא. 

בדייטים באים ללמוד בנאדם, באים להיפגש עם כל ההוויה שלו, להתיימר להכיר אותה בדייט אחד זה מעשה אמיץ ולא הגיוני. (לא סותרת אינטואיציות של מקרים חריגים, אבל ככלל הגיוני שדייט ראשון יהיה מעפן והעתיד של בני הזוג עדיין יהיה קשור זה בזו. 2 הקשרים שלי התחילו בדייט ראשון מהגהינום והם לא העידו על טיב הקשר ברבות הימים). 

לכתוב תגובה כזו בהקשר כזה נשמע לי אוטופי. 

לא צריך להכיל בעל מכה, לא צריך להכיל מישהו שהאופן מגמתי לא בא לי טוב בעין. 

אבל על בסיס דייט אחד שהבחור לא חיכה לי+ לא שילם עליי כבר לצייר אותו כאגואיסט, חסר נימוסין 

בואו נתלה אותו בכיכר העיר ונאמר "ככה יעשה לאיש אשר לא מתנהג לפי איך שהחברה רוצה".

בנוגע לתשלום,

אנחנו כנשים לא במקום הזה שנדרש לשלם, אז קל לנו לשפוט אבל זה לא הוגן מצידנו. 

אולי ננסה להבין את הצד השני (שלעיתים אנחנו מכניסות יותר כסף ממנו), שאולי מרגיש אנוס ומחוייב לפעול 

בדרך בה הוא לא בחר, שגורמת לו לצאת מדייטים עם תחושה מבאסת שכפו עליו לנהוג בדרך שהו לא מאמין בה. 

זה שיש כזה נוהג לא אומר שהוא נוהג ראוי ונכון, וזה שאדם חורג מהנוהג לא אומר שהוא לא בסדר.

אני מתרשמת שיש בו כנות, יש בו משהו שלא הולך עם הזרם.

שלא נכנע לתכתיבי חברה מעוותים.

זה יכול להיות לחיוב ולשלילה אבל זה לא שאין גרעין חיובי בכך. 

יצא לי לדבר עם בחור שאוסף פרוטה לפרוטה כדי לשלם על הישיבה שלו (להורים אין כסף) והוא אומר שעם כל הרצון שלו לקשר, אין לו יכולת לשלם בדייטים. 

אבסורד, עצוב , הזוי - ולנו זה נראה הכי לגיטימי בעולם שהוא ישלם. 

[בסוגריים, בנות שרואות בכך כחובה  של הבחור רק תורמות להצדקה של הנוהג הפטריאכלי.. 

@בך לי קר אפרופו פמינסטיות ]

על הכל!

אנשים מצפים לקלוט את כל המידות של הבן אדם אחרי 5 דקות.

@רחפת.. אל תתני לבחור צ'אנס, תתני לקשר שלכם צ'אנס,

את עלולה להפסיד לא פחות ממנו.

ומה הבעייה בלהכיל? אני חושב שלהכיל אומר שאני מנסה להבין את ההתנהגות של השני

ולא לשפוט לפי אינסטינקט ראשוני. ואני בהחלט מצפה לזה גם בתחילת הקשר.

ובאמת ממש עצוב שהגענו למצב כזה שמי שלא מוכן לשלם על הבחורה בפגישה ראשונה,

הוא כבר נקרא קמצן ואגואיסט.

זו הייתה הטענה? שמי שלא משלם קמצן ואגואיסט?

(אני בכלל נגד המוסכמה שהבחור צריך לשלם)

 כולנו נתפסנו לחוסר הרגישות / ההתחשבות / הנימוס שבסיטואציה...

ולמה יש פה חוסר רגישות?

כי הוא הזמין לפניה? אולי הוא חיכה לה רבע שעה והיה נורא צמה?

כי הוא לא רצה להזמין לה?

אולי הוא פשוט נגד הנוהג הזה שהבחור משלם?

יכול להיות שהוא באמת רגיש ומנומס,

את זה אפשר (וכדאי) לבדוק בשאר הפגישה.

בגלל שהזמין לעצמו בלי לחכות לה (או לפחות לעדכן בטלפון שהוא מזמין לעצמו או להראות איזשהו כיוון שהוא חשב עליה באיזושהי רמה. יצויין שאלוקות כתבה שהוא חיכה לה מספר דקות ותו לא), 

בגלל שהוא נהג בברוטליות כשחש צורך לדווח למלצרית שכל אחד משלם על עצמו (אתה נגד הנוהג? תפדאל, למה לערב את המלצרית? זה יכול להיות משפיל עבור הבחורה!)...

ומעל הכל? כי אלוקות יצאה מהפגישה בתחושה רעה. וזה, בסופו של דבר, המבחן הכי משמעותי.

מה קרה? אסור להזמין שתייה בלי להודיע לה מראש?

נשמע לי מוגזם.

לגבי המלצרית אני לא יודע בדיוק מה היה בסיטואציה.

ובסופו של דבר היא היחידה שהייתה שם וראתה בדיוק את ההתנהגות שלו,

אם היא יצאה בתחושה רעה אז הגיוני שתחתוך.

אבל אנחנו מהצד לא יכולים לשפוט אם הוא רגיש או לא על סמך הנתונים שהיא כתבה.

וההפך, זה נחמד, טבעי. חושבת שהייתי מעריכה אותו על זה אפילו יותר. 

בנוסף, עשית סלט מהדברים שלי.

לא כתבתי שהוא דיווח בברוטליות, אלא שהוא נהג בברוטליות בעצם זה שדיווח.

בעיניי זה בוטה, לפנות למלצרית בדייט ראשון ולעדכן אותה שכל אחד משלם על עצמו בלי שהם דיברו על זה מראש.

מילא היו מחליפים על זה מילה... ואז הוא היה מערב את המלצרית. אבל לפני זה? ככה להפתיע את הבחורה?

דמייני את עצמך בסיטואציה הזאת.

אני מדמיינת את עצמי ונבוכה רק מעצם המחשבה.

זה אזשהו הסבר קצר כשהבחור מגיעה-

שהיה משנה את כל התמונה!

נכון, לגיטימי שתהיה צמא ותרצה להתרענן לפני הפגישה.

אבל-

קבעת עם בחורה.

קבעתם בבית קפה, כלומר מטרתכם היא לשבת בצוותא ולהזמין שתיה. אחרת לא הייתם קובעים בבית קפה אלא בפארק.

המתבקש הוא שתזמינו ביחד. נכון?

לגיטימי שמסיבותיך שלך תרצה להזמין שתיה קודם.

מותר להסביר.

הי,

הגעתי מדרך של 3 שעות, לא הספקתי לשתות לפני שיצאתי מהבית, לא רציתי להגיע מותש. וכו'

הסבר כזה היה משנה את ההסתכלות של רוב האנשים פה.

אני מצפה לאיזהו הסבר\התנצלות על זה שלא חיכה לה.

ומה שכתבתי הוצאתי מתוך ההודעה של ע מ.

וזה היה דוגמא להתנצלות. זה הכל.

"השרשור שלא נגמר".

לזקנים שבינינו:

היא הגיע אחריו ומייד שאל אותה אם היא רוצה להזמין,

מה ציפית? שהוא יזמין לה לפני שהיא מגיעה? מה הוא היה מזמין?

לגבי ההמשך-

זכותו להחליט שהוא לא רוצה לשלם עלייה גם לא מסיבה הלכתית, אני לא רואה בזה חוסר רגישות.

אולי הוא באמת לא התנהג כראוי בצורה שהוא אמר את זה.

הייתי מצפה שיחכה בסבלנות כמה דקות עד שהבחורה שקבע איתה תגיע. וכשתגיע יציע לה שישבו לשתות.

כל זה אם לא סיכמו אחרת בטלפון.

בימים חמים כאלה אולי הוא היה ממש צמא ורצה לשתות כדי להרגע לקראת הפגישה.

אם הוא ממש רגיש אז הוא היה צריך אולי להתנצל על זה כשהיא הגיע,

בטח שאין מה לפסול על זה.

ידע ביחסי אנוש בסיסיים.

אפילו אחי הצעיר וחסר הניסיון לא היה מתנהל כך

אני חושבת שמה שהיה חסר פה, זה לא הטלפון המקדים 

אבל לא מסכימה. אני מסתמכת על זה שפותחת השרשור ציינה שהגיעה כמה דקות אחריו ולדעתי בחור מן השורה מחכה כמה דקות לפגוש את הבחורה שקבע איתה ולא מיד דואג לעצמו לשתייה. אני דנה אותו לכף זכות שהוא היה מת מצמא. אבל אני לא מצליחה למצוא הסבר אפשרי למה לא הסביר לה זאת אח"כ, מצטערת.

כי זו התנהגות שלא מתאימה לי, לא רוצה שתאפיין את בעלי. לך זה מתאים ואפילו מועדף- מעולה! בשביל זה נועד הדייט, בשביל לבחון בין היתר את ההתאמה הזו.

השרשור הזה מעודד לשם שינוי! רואים שיש בנות שלא חורצות גורלות על צבע השרוך שיש או אין לו בנעל

זה נשמע כל-כך "אני החלטתי, אז ככה בא לי!! אז מה אם זאת התנהגות שלא מביאה לקשרים מועילים"

אני מספיק בוגרת כדי לקבל החלטות בעצמי. לא כל מי שלא חושב כמוך הוא ילדותי

ולא לקבל דעה של אנשים אחרים (לא, זה לא אני, אז זה לא "חושב כמוך") רק כי "זה עניין שלי" אשריו.

הצלחה מרובה

שאני מקבלת דעות של אחרים( ראה תגובתי למעלה לסטופ) אך פשוט לא מסכימה איתם, לעומתך שלא רק שאתה לא מסכים אלא גם מבזה תגובה שלא לרוחך.

כל טוב.

רוב האנשים פה לא כותבים בשביל לריב (למרות שנראה לי שיש כאלה שכן), רובם חושבים שבאמת כדאי לאנשים לפתוח את העיניים.

הייתי מעדיף שתקראי את ההודעות שלי בטון שהן נכתבו, אבל עניינך.

לגבי הדקדוק הלשוני, נראה לי שאת לא יודעת מה המשמעות של לקבל דעות של אחרים

אתה עושה זאת פעמים רבות בטון מזלזל.. גם אולי אם אתה לא מתכוון או לא מודע לכך..

עצם התגובה הספציפית הזו יכולה לשמש דוגמא:

המשפט האחרון שלך "נראה לי שאת לא יודעת מה המשמעות של לקבל דעות של אחרים" היה יכול להסתיים בזה. בהוספת הסמיילי הצוחק יש כבר תחושה שאתה צוחק עליה. קצת מזלזל. גם אם לא התכוונת לזה..

אתה יודע מה היתה כוונתך. אבל לפעמים משתמעים דברים שלא מתכוונים אליהם..

לגבי המשפט האחרון הוא היה תגובה מזלזלת לתגובה מזלזלת מצידה "לעומתך שלא רק שאתה לא מסכים אלא גם מבזה תגובה שלא לרוחך".

לחיי כל הפיצלושים חסרי האומץ

ותכל'ס היא לא זלזלה. היא אולי תקפה. אולי היתה מתוסכלת ממך.

אתה אבל מודה שזילזלת..

וגם המשפט האחרון מולי הוא מזלזל.

למה הוא היה נצרך?

איך הוא קשור?

בשביל מה לגרור את השיח לטון כזה?

זה לא סתם חבל לקחת למקומות כאלה את השיח פה?

בכל אופן, מי שיזם הוא הגורר. אני סה"כ מקיים את "כמים הפנים לפנים".

עד אז, "רד" מהעץ הגבוה שטיפסת עליו ואל תבוא להטיף מאחורי מסכים כפולים ומכופלים.

המשפט מולך לא מזלזל, הוא מצביע על צביעות.

ולפתוח ניק חדש בשביל להתנגח באננשים ולהצדיק את עצמך זה מגוחך

המילים "רק שתדע" היו מכוונות למישהו אחר בכלל. פתחתי את הניק הזה כבר לפני כמה ימים.. וזה היה בשביל לכתוב למישהו משהו אישי ולא קשור אליך בשום אופן.

והחוכמה לדעת להקשיב בלי קשר אם זה פצל"ש או כל דבר אחר..

והטענה של: אני סה"כ מקיים את "כמים הפנים לפנים"- היא ילדותית במקצת..

לא מעניין אותי בשביל מי פתחת את הניק, אבל להשתמש בו כדי להצדיק את עצמך זה מגוחך. וכל טענה אחרת ממשיכה בדרך הזאת.

אז מספיק.

אני לא מצדיק שום דבר.

מה זה משנה אם יש לי פה 10,000 הודעות או שזו הודעה ראשונה שלי?

באופן כללי עניין הזלזול הוא לא במקום בשום צורה.

יש לתקוף קצת. יש אולי טיפה לכעוס.. קורה.

אבל למה לזלזל ולנסות לרדת לפעמים לפסים אישיים? (לפחות לתחושת חלק מסויים ולא קטן מהניקים פה.. שים לב שהיו כבר *ניקים מוכרים* שהעירו את תשומת ליבך לזה).

אני לא מנסה לתקוף אותך בכלל.

ולא לזלזל בך.

רק מנסה למתן את הדברים שלפעמים משתמעים מהכתיבה שלך.

התנהגות זו מאפיינת הלך רוח של בנאדם ולא תסמין של עצבנות חד פעמית. ואם אני טועה והוא התנהג אליה כך רק כי היה עצבני באותו יום אז עדיין לא מתאים לי בחור שככה מגיב כשהוא עצבני.

כשהיא הגיעה הוא הזמין לה! " שהגעתי שאל אם אני גם רוצה לקחת "

לגבי האמירה בסוף אני לא יודע בדיוק מה בדיוק הסיטואציה לכן אני לא יוצא בהכרזות.

לא יודע מזה "הביא לה" כי נשמע שהייתה שם מלצרית

ואם הוא באמת אמר משפט כזה היא הייתה יכולה לשאול אותו במקום מה העניין,

והכל היה יותר ברור.

אז אולי גם לפותחת עדיף להמליץ לתת עוד צ'אנס ולשאול אותו..

ואני מאמין אבל אולי היא לא דייקה או שזה היה חלק ממשפט.

ולדעתי אין בעייה לשאול כי הוא בעצמו אמר את זה בצורה כזאת נחרצת

למסטיק אבטיח

אם גם יש עניין הלכתי לא לשבת לשתות ביחד עם הבחורה? לעניות דעתי גם חרדים עושים זאת

ולכן ההתנהגות של הבחור עדיין לא מוסברת ע"י עניין הלכתי

אצל החרדים זה מאד מאד ברור שהבחור משלם ולא הבחורה,

אף בחורה (לא שאני מכירה) לא תציע לשלם- לא באמת ולא בכאילו.

זו נורמה מאד חזקה.

(אני חרדית)

נ.ב. לא הבעתי דיעה, צייניתי עובדה. אל תאכלו אותי

כי זו לא הנחיה ששמעתי עליה.

אם לא אכפת לך לענות..

סתם מחדדת שזה זרם מאד ספציפי (שבד"כ ידוע שהאדם משתייך אליו..)

ומהתגובה הזאת:

אולי זה יכל לנבוע משיקול הלכתי? 

היה נשמע כאילו זה משהו כללי.

באופן אישי, אם הבחור לא חבדניק קשה לי להאמין שזו הסיבה.

(אבל זו סתם השערה אישית)

וגם, אם זה המצב- גם הבחורה אמורה לדעת את זה. לא?

אומרת על כך הגמרא: "אמר רבי חנינא: הרי זו אזהרה לבית - דין שלא ישמע דברי בעל - דין, קודם שיבוא בעל - דין חברו, ואזהרה לבעל - דין שלא יטעים דבריו לדיין, קודם שיבוא בעל - דין חברו".

וכתב ה"תורה תמימה" בפרשתנו: "יען כי כשמשמיע האחד דבריו, מטעימן, ואין מי שיכחישם, נוטה לב השומע אליו לזכות. ומכיון שיטה אליו הדיין רוחו, משתרש הדבר בלבו לזכות אליו, ושוב אין לבו נוטה להפך בחובתו, אף אם חייב".

אז אמנם לא דיינים ולא בית דין, לא חיוּב ולא פְטוֹר, ובכל זאת צריך להזהר ולשים לב בתגובות..

היא בודקת אם הוא מתאים להיות בעלה, לא אם יש להטיל עליו סאנקציות של בית דין על עבירה על החוק או התנהגות לא-מוסרית. כך ש"רק שתדע..."  לא שייך כאן בכלל. אם הוא מקמצן עליה עכשיו, כשהוא מנסה לעשות עליה רושם טוב, כשהוא מנסה להביא אותה לכך שהיא תרצה בו, הוא יהיה בעל קמצן ושתלטן. אם זה לא איכפת לה, אז בבקשה. ש"תכיל" אותו ותוותר על עצמה.

דיברתי עליך, עלי ועל אחרים..

אתה שומע רק אותה ואת הסיפור שלה ואת איך ש*היא* חוותה את זה. אין לך באמת מושג מה קרה בפועל.. לא שמעת צד נוסף.

כך גם לגבי יעוץ לחברות וכאלה,

וכך גם פה בפורום

יש לך דרך לשמוע את שני הצדדים?

זו פריוילגיה שמתאפשרת רק כשזוג מחליט להגיע ליעוץ בצוותא.

וזה ככל הנראה לי יקרה אחרי דייט אחד.

אבל מעצם העובדה ששומעים פה רק צד אחד, צריך תמיד לקחת את הדברים בערבון מוגבל..

ולשים לב לעצות ולהדרכות שנותנים פה לשואלים/מתייעצים למיניהם.

כי אנחנו שומעים צד מאוד חלקי בסיפור והתגובה עליו צריכה להיות זהירה ובמידה..

לא דיברתי על הגברת. היא תחליט מה שהיא צריכה.

האנשים פה בפורום צריכים אבל לקחת את הדברים בערבון מוגבל.

הכסף שלו הוא שלו.

אבל אסביר למה כל-כך קשה לי. באיזור שבו גדלתי היו המון משפחות מצוקה, עם מצבים כלכליים נוראיים ואיומים, והמקרים שראיתי גרמו לי לא לשפוט אף אדם על עניינים של כסף.

כשמבינים כמה כואב לאדם שאין לו ואיזו תודעה זה יוצר, קל מאוד להבין למה אדם עלול להגיב ככה.

זה בוודאי לא מרוע, והרבה פעמים זה נובע מטראומות שאין יותר מדי מה לעשות איתן, פרט לטיפול פסיכולוגי שברוב המקרים גם הוא נמנע מאותה סיבה בדיוק

אבל לצערו,בגלל שזה מה ש''מקובל'' הוא הולך על זה.

חוסר טאקט מצידו?הוא לא חייב לה כלום.היי,בואי נצא.תשלמי עליי את.לא שילמת עליי?!חוסר טקאט!אין לך נימוסים!

וסתם- נורמה שיש לה סוגשל בסיס אבל היא בכלל לא חייבת להיות...
אדם ניכר בכוסו כיסו וכעסו.

עשוי להעיד על חמדנות ו/או קמצנות מצידה. לא?

ברור שזה טעם שלא מתקבל... ואף אחד לא חושב ככה (אולי יש בודדים)

זאת נורמה של גויים, וראוי שלא הייתה. ועכשיו שהיא קיימת, בלית ברירה, עוד מתלוננים על מי שלא נכנע לתכתיבי החברה.

זה לא נחמד. בכלל.

לפני שאתם שופטים בני אדם בכלל, ובחורים בפרט, לגבי ההחלטות הכלכליות שלהם (שהן זכותם הבלעדית), כדאי שתקראו את זה

קשה לי מאוד לשמוע ביקורת כזאת על עניינים כספיים - לקראת נישואין וזוגיות

היחס הזול הזה לממונו של חברך הוא מידה רעה מאוד.

"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך", לכל הפחות.

היא מתכוונת לגברת אדמה?
מיסיס אדמת?


או אולי לאיש?


נורמה נורמה

אבל אולי אפשר לקחת את החכמה ולבדוק מה אפשר ללמוד ממנה?

אתה יודע, לא מתים מללמוד מאחרים...

"בהווה דיברה התורה".

ודאי שגם אישה ניכרת בכיסה, בכוסה ובכעסה! אין צורך להביא על זה ראיות, והדקדוק הזה קצת מגוחך, אחר המחילה.

גם מילולית, אדם כולל בתוכו את חווה שהיא מצלעו. ככה דרך התלמוד, יש להבין.

לא אמרתי שעכשיו נצא על הגברים הקמצנים

רק אמרתי- שאפשר להבין אולי מאיפה זה מגיע.

הכרות מוקדמת.

לא מבין את הערך הזה בכלל.

נכון, לגבר זה טבעי. ולרוב הגברים שאני מכיר זה ממש לא נוח כשהבחורה מתעקשת לשלם.

אבל קשה לי מאוד להבין למה בחורה לא חושבת על זה אפילו. למה היא יוצאת מנקודת הנחה שמישהו צריך לממן אותה?

והנה זה מתבטא בזה שכשמישהו לא מסכים, היא ישר פוסלת אותו וכולם קופצים עליו שהוא אדם קמצן ובעל גרוע לעתיד.

אני מצפה מהבחורה שלכל הפחות תנוע באי נעימות כשאני משלם עליה.

שלא תעשה מזה דרמה של "לאאא אני משלמת!".

ומצד שני שלא תסתכל עלי במבט של "ברור לך שאתה משלם עלי נכון?".

שים לב שהרבה בנות פה נרתעו ממכלול ההתנהגות המתוארת של הבחור, ולא רק הקטע שלא שילם עליה. ובניהן גם הפותחת שאמרה שהרגישה שהוא אגואיסטי שקנה לעצמו לפני שהיא הגיעה, ובצדק.

דברי לא נוגעים רק להתנהלות הנקודתית הזאת בשרשור הזה.

ניכר מדברי הבנות כאן שהן מצפות כנ"ל, גם אם הן לא מתכוונות לומר את זה

לגבי ה"נ.ב", אני לא בא לחקור לבבות וכליות.

שחקנים ושקרנים יש בלי סוף, לא חששתי להם אני סומך על ה' שיציל אותי מהם...

בעיניך בחורה כזו נחשבת שקרנית אז אין לי מה להמשיך את הדיון.

בהצלחה

ואגב- קראת במקרה את הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה?

מצד אחד, שלא תאמר "לא, אני משלמת"

מצד שני שלא תסתכל במבט של "ברור לך שאתה משלם עלי נכון?"

מצד שלישי, הצפיה היא שלכל הפחות תזוע באי נעימות מכך שאתה משלם.

קשה!

כל מה שתיארתי הוא מצבי קיצון של או כפיות טובה או וכחנות.

עזוב שעיותת את כל מה שאמרתי במזיד, אבל לזה התרגלנו כבר.

אם קשה לך לחשוב איך אפשר להיות בן אדם רגיל...

אמרתי דרמה, לא "לא אני משלמת על עצמי".

דרמה זה להתחיל ויכוח באמצע חנות או מסעדה... אם היא החליטה לשלם על עצמה מי אני שאתווכח

למשל, לחיצת יד לשלום היא מנהג של גויים?! כן, גם של גויים, אבל גם של יהודים [אנחנו לא מתיחסים כאן לאלה שחוששים ללחוץ את ידה של אישה. אלא באופן כללי. כלומר, בין גבר לגבר. ] 

ההתנגדות של אותם רבנים שמתנגדים לזה שהבחור ישלם עבור הבחורה, כנראה עשו זאת בגלל שלצאן מרעיתם אין כסף כי הם אברכים שאינם עובדים ועלולים להימנע מלצאת לדייט [שעשוי להוביל לחתונה] רק בגלל ההוצאה הקטנה הנדרשת. אז, כדי שלא יהיו תירוצים להימנע מלצאת לדייט, הם הוציאו את ההוראה הזאת שאינה אלא הוראת שעה... ובוודאי אינה הלכה. לא כל דבר שרב אומר היא "הלכה".

דבר שני מה אתה משווה בין דבר שאסור הלכתית (קירוב דעות) לבין לחיצת ידיים שאין לה שום משמעות???

מי שהתנגד, התנגד מסיבה הלכתית מחשש לדיני קניין. זה לא קשור בכלל.

אתה מעוות את כל העניין.

גם מי שלא התנגד (כל' התיר בדוחק), בוודאי לא יגיד שזאת חובה.

ומי שחושב שזאת חובה כי הגויים נוהגים ככה, צריך קצת להזכר מה זה להיות יהודי

היום בערב ט' באב הכי נכון לזכור את האמירה "מאז שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה".

בכמה זמן הבחורה איחרה?

אולי ביותר מדי כדי לייבש אותו?

ואלי בזמן סביר(מי יודע כמה זמן זה סביר...) ולא ענתה לטלפון שאיחרה...

אז לא מותר לו להזמין לעצמו???

אולי גם הוא הרגיש מזולזל שאיחרה ולכן אמר לה "בבוטות"(ויכול להיות בצורה יפה מצידו) שכל אחד משלם לעצמו

את גם היית רוצה שהוא יכתוב עכשיו פורמים על בחורה שמאחרת ומזלזלת כבר בדייט ראשון שעושה פרצוף חמוץ כשצריכה לשלם על עצמה(שוב! אנחנו רק בדייט ראשון) או שברור שמיצדו עם בחורה כזאת הוא לא רוצה לחיות...

לא לקחת אותי יותר מדי כמחמירן אבל נראה לי שכתבתי בערך כמו הניגון של השואלת...

וגם יכול להיות שברור שהוא עשה זאת ממה שהוא מרגיש. שהוא לא חייב לשלם בדייט ראשון בפשטות!!!!!!!!!

את קראת  את כל הסיטואציה המתוארת או רק את הכותרת בדף הראשי?

עשה לי מגעיל, איך שבנות מדברות כאילו חייבים להן.

אני גדלתי על זה שאני מסתכלת מה אני יכולה לתת ולתרום. לא על מה חייבים לי. אף אחד לא חייב לי. במיוחד אם אני רוצה לבנות מערכת זוגית- היא לא יכולה להיות בנויה על הסתכלות כזו של "הוא חייב לי ולא עשה אז נזרוק אותו" בהחלט מסביר את בעיית הרווקות במגזר.. אם ככה הבנות מדברות, "זכותי!" "מגיע לי!" 

אני גדלתי על מה אני מביאה איתי לדייט

על איך אני עובדת על המידות כדי להגיע טובה יותר ומוכנה יותר

על איך אני מכילה ומקבלת

על איך לראות בעין טובה ולדון לכף זכות.

לא על איך לפרש כל דבר כמה הוא לא נחמד וחמוד וג'נטלמן..

עריכה: לגבי המשפט "בהחלט מסביר את בעיית הרווקות במגזר" אני לא יכול להסכים יותר.

רואים שיש הרבה יותר רווקות מבוגרות מאשר רווקים. אלה יחפשו בנות צעירות ועם עין יותר טובה

(כמו שכתב פה שוב - לקראת נישואין וזוגיות)

ואלה יתקעו לבד עם עודף ביקורתיות.

בנתיים בשם משטרת הPolitical Corectness, יש פה אנשות שרוצות להגיד "אויש לא יפה להגיד ככה", לזה קוראים עצה רעה.

לא נעים, אז לא אומרים את האמת?

עדיף להשאר רווקה לנצח? להגיע לגיל הבלות בלי ילדים?

האמת קצת כואבת, אבל אני מצטרף לדברייך לחלוטין, שהרי בדרך ההיגיון זה לא עובד.

אני עוסקת בניסיונות שידוכים. ובקטע הזה הרווקים לוקחים בענק.
רוקים מבוגרים זה העם הכי קשה והכי מלא באגו.

הם גרועים יותר מרווקות צעירות..

בסביבה שלי אני מהבודדי בודדים.

עריכה: ממה שאני מכיר יש אולי בחור אחד בודד שמתנהל ככה, לעומת רוב הבנות הרווקות המאוחרות שאני מכיר

כשצד אחד תמיד טוען "אכלו לי שתו לי", זה בוודאי לא יוביל להתקדמות בכלום בחיים.

ולכן גם רווקות מאוחרת היא תוצר לוואי של זה.

חבל על הבחורים והבחורות שלא מוכנים לצאת מאיזור הנוחות שלהם ופשוט להתחיל לעמול.

הטפיחות ההדדיות האלה שאתן נותנות אחת לשניה על השכם הן לא יותר מאשר לאחוז אחת לשניה בעקב כשאחת מנסה לצאת מהבוץ. לא רק זה, אתן גם מטילות את הרפש על מי שבאה ומנסה לייעץ לכן אחרת...

לבוא ולהגיד לנו שאנחנו לא עומלות ברווקות, כשאתה לא מכיר אותנו בכלל.

ועוד משהו, מור ולבונה לא הטילה רפש. היא הגיבה מאוד בנועם, אולי אפילו מידי בנועם, למישהי שכתבה דברים מתריסים על גבול הפוגעניים. אני עומדת מאחורי כל מילה שלה.

אתן עמלות, אבל משל למה הדבר דומה? לאדם שחותר ללב הים ומתאמץ כל הדרך ומרגיש עמל וקושי ואז הוא בטוח שהוא בדרך הנכונה.

לכתוב לאדם על המקצוע שלו דברים כמו "את מדריכת כלות, נכון? 
אולי אני תמימה, אבל הייתי מצפה לתגובה אחרת"

וגם  "את מתיימת להבין וגם חושבת שאת עוזרת" וכו'

זאת חוצפה, התנשאות והטלת רפש מעולה.

ובחורה נשואה שכותבת ממרומי מגדל השן ומביטה מלמעלה על הרווקות, כאילו הן שגו ולכן נמצאות במקום שלהן, לעומתה, שלא שגתה אף פעם - זה לא מתנשא? 

ואף על פי כן ולמרות הכל אתה בוחר לגונן עליה, כי התוכן מתאים לך, תוך שאתה מתעלם מהמעטפת הכל כך לא נעימה שבה הועברו הדברים.

לא אמשיך את הדיון עליה כל עוד היא לא לוקחת בו חלק, אבל אני מקווה שהנקודה הועברה.

לא אקרא אפילו את התגובה שלך כי ברור לי מה התוכן שלה.

זה יהיה בגדול "עצות רעות עם תירוצים קלושים עצות רעות עם תירוצים קלושים עצות רעות עם תירוצים קלושים עצות רעות עם תירוצים קלושים".

ואיך שכחתי "התקפות אישיות והתנשאות כלפיך".

וכמו שכבר ייעצו לי רבות, לא אתייחס עוד לדבריך.

אני עומדת מאחורי מהות הדברים.
אבל באמת הניסוח שגוי.

לגבי הסוף- הבחורים לא עושים את זה ממקום רדוד, רובם לפחות. הם עושים את זה כי ככה החברה הכתיבה.

אבל החברה הכתיבה ממקום רדוד.

בעבר כל הגישה היתה שוביניסטית ורדודה כן. (בעיני השינוי הזה הוא חלק מהגאולה. שפתאום נשים הפכו מחפץ לבנות אדם אבל לא נכנס לזה) ומשם זה הגיע.

זה חוקות הגויים נטו.

ואני תוהה- אם הבן צריך לשלם כדי ךהתחבר, למה שהבת לא תשלם גם היא? היא לא צריכה להתחבר?
האם כל הגברים מתחברים ע"י ממון? מה זה מחבר? מה זה אומר על האופי הגברי שרק מה שהוא קונה מחבר אותו? 


הייתי רוקה. יצאתי לדייטים. אני לא מדברת ממגדל השן. אני עדיין נמצאת שם כי אני מדברת עם רוקות ורוקים כל הזמן. מנסה לשדך ומנסה לייעץ ולעזור. 
מעולם לא רציתי שישלמו עלי. במיוחד לא בדייטים ראשונים, בדייטים מתקדמים אפשר לעשות שפעם הוא משלם ופעם אני (גם מרגיש לי לא משו אבל ניחא..)

כאשר שני אנשי עסקים נפגשים בבית קפה ולאחד יש אינטרס חזק יותר והוא מרויח יותר מהפגישה- הוא זה שישלם גם על השני. חלק מחוקי המשחק להראות מי זה שיוזם ומרויח יותר. (נניח אם זה בוס ועובד אז הבוס ישלם אבל אם זה שותפות - אז כל אחד ישלם על עצמו) ואם אני לא משלמת על השני אני בעצם אומרת- יש פה רווח משותף לשנינו באופן שווה. 

אבל גם אצלנו ביהדות הבעל מקדש את אישתו (הטבעת צריכה להיות מכספו, שווה פרוטה וכן הלאה).

חוקות הגויים שהנדרים הם הדדים, שהאישה גם מקדשת את הבעל. 

אז זה פועל לשני הכיוונים.

בעבר פתחתי כאן שירשור, שאני יוצאת עם מישהו ובסוף כל דייט אני בדילמה על התשלום.

הוא לא מוכן שאשלם ואני לא מוכנה להרגיש נזקקת.

דיברתי על זה עם הרבה אנשים, מדריכת כלות בין היתר. 

הסבירה לי שזה הרבה יותר עמוק מהפעולה של התשלום עצמו.

גבר צריך להרגיש משפיע- נותן.

אישה היא המקבלת.

אישה מתחברת מעצם הטבע שלה, אולי זה מנגנון יותר פנימי. לא בחנתי את הדברים. 

כמובן שיש איזונים, והקשר שלנו הוא הדדי לחלוטין. 

אז אני תורמת בו את החלק שלי וגם קונה לנו דברים, ועדיין שנצא למקום כלשהו הוא יוציא את הכרטיס אשראי. 

זה אומר שהוא מתחבר אליי רק בגלל התשלום? ממש לא.

אבל זה עוד כלי שמסייע לו להרגיש חלק מהקשר, להרגיש שהוא נותן, דואג, מחזר.

הענקה. לא שייך דווקא ל"כסף", שמן הסתם לא בדיוק חושבים על זה. וזה בא מתוך תחושה מכבדת.

והנתינה ההדדית, כמו הכיבוד וההערכה ההדדיים, אינם  מתבטאים בכל דבר בצורה זהה בין איש לאשה.

וגם זה שהאיש הוא "ראש המשפחה" אינו עריצות.. אלא מתוך כבוד, אהבה, אחריות ורצון הדדיים. אצל אשה נורמלית, עפ"י רוב, זה רצון של שני הצדדים, ואינו גורע כהו זה מההאזנה וההערכה של איש לאשתו אלא ההיפך.

ובלי קשר ישיר לענין, לצערנו, ישם היום גם נסיונות חיקוי של אג'נדות שבאות ממחוזות זרים, שהפירות שלהם מבחינת בנין משפחות זה לא מי יודע מה..

[לא נכנס כעת למה בדיוק צריך להיות בדייטים.. אין בזה "הלכה"...]

זה לא הלכה ולא שולחן ערוך, אך אישה לא מחפשת להינשא לא להלכה ולא לשולחן ערוך, היא מחפשת דבר ראשון להינשא לבן אדם! (באם את באמת עוסקת בזוגיות את בודאי יודעת כי בעיות בשלום בית לרוב לא מגיעות על בסיס אי קיום שולחן ערוך, אלא על בסיס יחס והתנהגות.)

אדם נמדד בעיקר בדברים הקטנים, בפרט בשידוכים אשר מטבע הדברים המדויט משתדל להציג את הדברים החיוביים באישיותו וכל כולו נופת צופים, ובדברים הפעוטים קשה לשלוט.

לדון לכף זכות זה תכונה נחמדה, אך אין מקומה בדייט. בדייט מוטב שאדם יפעיל במקצת את חוש הביקורת, וישמור את הלימוד לכף זכות למקרים בהם הוא לא יצטער עליהם לדורות.

אדם מגיע לדייט לבחון, לבקר, ולהסיק מסקנות בבחירת הבן זוג. דייט לא מיועד להכיל ולקבל, אף אחד לא מעוניין בבן זוג שכל הזמן צריך להכיל ולקבל אותו.

מניין לקחת את זה שזה מנהג הגויים אני לא יודע, במקורותינו נמצא בסיס רחב למנהג זה, אליעזר נתן לרבקה מתנות, יעקב גלל את האבן והשקה את הצאן במקומה, משה הגן על הבחורה והשקה את הצאן. הצד השווה שכולם נתנו, מי שהיה לו כסף נתן, ומי שלא סיפק עזרה משקה ויחס.

ובכלל חכמה בגויים האמן (לא בכדי ראיתי אנשים אשר רוב אמרות החכמה אשר הם מצוטטים מגיעים ממקורות גויים או של יהודים כופרים)

אני לא יודע מה רצית להוכיח מהסיפור. הסיפור לא מוכיח כלום, ובדואי שזה לא חכם להסיק מסקנה מסיפור אחד, בפרט שהמסקנה שגויה, האם בגלל שהכרת סיפור כזה.  זוהי המטרה?

ולהפך הסיפור מוכיח כי יש סיבה מדוע עושים זאת, המטרה היא יצירת קשר. הנתינה יוצרת חיבור, וידוע את המקובל לומר כי נתינה מולידה אהבה (להסתכל על זה כקניין זה שגוי מעיקרו). זה שהבחור מסיפורך השתמש בשיטה לדבר פסול האם זה סותר את השיטה?

אני מכיר סיפור שבחור ע"י מחמאות קנה בחורה. האם עכשיו נפסיק לתת מחמאות ונאמר שזה דרך הגויים?! האם כל מי שמחמיא מטרתו היא לדברים פסולים?!

ואם כבר בחוקות הגויים עסקינן, מנימת דברייך ובטרמינולוגיה שבה השתמשת נראה כי דווקא דבריך נגועים בכך. "בעבר הגישה הייתה שוביניסטית". איני יודע מתי הוא עבר, אך רוחות התקופה הדוגלים בפמיניזם עולות מדבריך. ( את אולי אפילו מתנגדת לקידושין כי זה מיושן וכביכול האישה נקנית לבעל, או לכך שמה שקנתה אישה קנה בעלה)

אף אחד לא עסוק במי חייב לשלם ומי לא, מתעסקים האם המדוייט מתנהג כבן אדם, והאם התנהגותו מעלה תמרורי אזהרה. וכן, חלק מהתנהגות האדם נבחנת ע"פ נורמות התנהגותיות חברתיות מקובלות. ואומר בזהירות כי בחור המצהיר בדייט כי הבחורה משלמת על עצמה מעלה תמרור אזהרה. (ושוב לא הייתי נוכח בסיטואציה, אך גם עם חבר לא הייתי מנהג בצורה כזו)

ובכלל תהייתך כי אם הדבר גורם לחיבור מדוע שהאישה לא תשלם הוא עצמו מעורר תהיה. האם כמדריכת כלות את חושבת כי בחור אשר ישולם ע"י הבחורה יתרום לחיזוק הקשר?! 

אולי הוא לא שתה בסוף? ואולי הוא בחור עתיק שלא יודע לנחש שהבחורה גם צמאה?

גברים בד"כ הם לא מארחים טבעית

שוב - לקראת נישואין וזוגיות

נכון שיכול לנבוע מחוסר דרך ארץ, אבל גם יכול לגמרי שלא.

"קנה לעצמו", אולי היה צמא. ומי יודע כמה דקות חיכה?

לגבי "כל אחד משלם על עצמו", לא פעם היו כאן בנות שהלינו על כך שהבנים מתעקשים לשלם.. אז אולי כך השקפתו - או שאין לו - ואין לכך כל קשר לאדיבות והנימוס שלו?

נכון שיתכן גם שבחור חסר דרך ארץ ינהג כך, בגלל חוסר הדרך ארץ שלו... אבל לגמרי לא מחייב.

לכן, עדיף להכיר קצת יותר, עניינית, ולראות במי מדובר. אם יתברר שזה בחור טוב ונחמד - אפשר יהיה פעם להעלות את מה שהיה, ולהבין מה גישתו. אם יתברר שזה מישהו שבכללי התנהגותו בעייתית (ובינתיים, למה לחשוב כך - אם לא שדיבר בצורה "בוטה", שזה לא נשמע מדברייך - עדיף לדון לכף זכות, כשמדובר על דבר שאינו בהכרח מעיד על כלום), יתכן שאפשר יהיה לייחס גם את הפרט הזה לכך.

פה בערוץ

איך הגענו למצב שבו זה ברור מאליו לגברת שהבחור שאולי עוד רגע היא תאמר לו יפה שלום ולא להתראות בפגישה ראשונה,"חייב" או "אמור" לשלם עליה?
לדעתי זו חוצפה.
אישית...הייתי משלם, ומזמין בכיף אבל אני לא חושב שזה ברירת מחדל.
בנוסף ה"היעלבות" שהוא  "לא חיכה לה כי היא אחרה להגיע..." גם לא נשמעת לי טוב בכלל.
אז מה?
יושב בחור..מתייבש ומחכה שהדייט שלו יגיע והוא גם בעונש של תורת "הנימוסים"? הוא לא יכול להזמין לעצמו משהו עד שכבודה תגיע? בלי להרגיש שהוא לא בסדר?
מאיפה נובעת היהירות הזו?

ל א  מ ב י ן.
ואולי צריך לשים לזה סוף.
שוב דייט ראשון....עם כל הכבוד אתם שווים. מה שאת מצפה ממנו הוא יכול לצפות ממך.

בעיני למעשים שלו כלל לא הייתה בעיה, הבחור קנה לעצמו שתיה ולא היה מעוניין לקנות לבחורה.

ידוע שכיום יש קטע כזה שהבחור צריך לקנות לבחורה משהו קטן לדייט, ונניח שזה עולה בין 5 ל10 שקלים.. ואם הבחור יצא כבר עם 10 בחורות, מי אמר שהוא צריך להוציא 100 ש"ח בשביל זה??

יותר מזה, למה שיוציא כסף על בחורה שהוא לא מכיר עדיין, ויכל להיות מאוד שתוך פגישה או שתיים יאמרו אחד לשניה להתראות..?

נראית לי מחשבה לגיטימית.

-מה שלא נראה לי לגיטימי, זה שהוא אומר את זה. זה כן נראה לי חצוף, כמו מן בא להילחם ולהוציא על הבחורה הזו את כל הכעס שיש לו על העולם בכך שהוא צריך לשלם על הבחורה, אם הייתה לו ולו מעט דרך ארץ, היה נקלע למצב כזה שאו שהוא מבייש את הבחורה או שהוא משלם עליה, היה צריך לשלם עליה.. מכיוון שזוהי מחשבה שרוב העולם הולך ונוהג בה אפשר להבין למה הבחורה חשבה שהוא ישלם, בנ"א צריך לזרום, הכל טוב, לא להיות במן מצב כזה, של קוננות נגד העולם, גם במקביל.. עכשיו זה מתקשר לכך שקנה לעצמו את השתיה בהתחלה מרגיש שעשה זאת לא ממקום תמים אלא ממקום של, "אל תחיי בסרט שאני אקנה לך"  אופי קרבי מאוד שלא מתאים לבן תורה ולאדם טוב, ולכן אני הייתי חותכת, לא בגלל המעשים שלו, ולא בגלל שהוא לא רוצה לקנות לך, אלא בגלל שני דברים

* נקלע למצב שהבחורה שיושבת מולו מתביישת, תציל את המצב!! אז מה, ייגרם לך מצב שתוציא עוד שבעה שקלים?! בסדר, רק אל תלבין פנים.

* כשאת מקשרת את כל המעשים ביחד את מבינה שהיה כאן משהו אחר, כאילו שהבחור חיכה כל הפגישה לרגע הזה שהוא ייצא נגדה וייראה לה שהוא לא משלם, זה מראה על האישיות שלו. אדם קצת נקמן הייתי אומרת.. אבל הוא הוציא את כל הבאסה שלו על מישהי ' חפה מפשע'.. 

בקיצור, לא מתאים.. אבל אפשר ללמוד מזה להבא, שאולי בפעם הבאה פשוט תקני לעצמך ותעשי את זה בנחרצות כדי שלא יהיה מצב לא נעים של מי ישלם כאילו.. ( זה כמובן **רק** בפגישות הראשונות!)

תיפגשי איתו עוד כמה פעמים ובעוד סיטואציות ותבדקי איך הוא מתנהג באופן כללי.

למה פשוט לא לדבר על זה? בחכמה בנעימות להגיד תראה פעם קודמת לא הרגשתי נעים כש.. כי.. מה תעשו אחרי החתונה? גם תנחשו ותיעזרו באלף פרשנים מהפורום?

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!