לדבר איתו על זה...

לומר לו במפורש שבעיניך זה מתפרש כהתנשאות ויש דרך להעביר דיעות ללא התנשאות.

אם הוא באמת בחור חיובי כמו שאתה מתאר, הוא צריך להפנים ולהחליף סגנון....

איננה רגשי נחיתות, אלא ככל הידוע לי - התבטלות שלי בפני הקב"ה - לדעת שכל מה שיש לי - בא ממנו.

אבל ענוה איננה הצדקה שנושיט את הלחי השניה.

הבחור רוצה ללמוד ולהתקדם והוא מרגיש שהחברותא "כאילו" מתנשאת מעליו. אם ישתוק - הוא בעצם מעודד את צורת הדיבור הזו שעלולה לפגוע באחרים ולא רק בו.

ייתכן שהקב"ה זימן אותם ביחד כדי שהוא כן יוכל לדבר איתו על זה.

ייתכן שזה הסגנון האישי של הבחור אבל גם סגנון אישי אפשר לשנות. ואם הגנון פוגע, אזי לא רק אפשר אלא גם צריך.

מתנשאת=מתנשא

גנון = סגנון

אתה היכול להגיד לו בצורה הכי יפה בעולם שבא לך יותר "ללמוד מספרים" ולא הרצאות....

תרמוז לו על זה בצורה יפה וזהו....

או שתראה ו שגם אתה יודע דברים שהוא לא.....

אבל מילים יכולות לפגוע ולהכאיב לא פחות.

וזה שהחברותא רוצה להרגיש טוב - בעיה שלו, לא על חשבון הזולת...

ובכנות? ציפיתי ממך להגנות יותר רציניות, לא ייתכן שהנימוקים שחל יצדיקו פגיעה בזולת...

הוא מדבר באופן שפוגע בארנאו (לפי איך שארנאו מתאר זה נשמע כמו התנשאות)- וזה מספיק.

מה שאתה אומר זה מנטרה, כי

"הנעלבין ואינם עולבין"

1. מי שכן מעליב בחזרה באותו רגע ובאותה המידה - מותר לו ואין לו חטא. "הנעלבין ואינם עולבים" זו מידת חסידות. מי שרוצה לנקוט בה - זו חסידות, אך הוא לא חייב, ובוודאי אין לאף אחד רשות לומר לשני לעשות כן. (ראה פסקים של הרב שלמה אבינר, וגם תסתכל בספר "עיונים חדשים בספר ויקרא" של נחמה ליבוביץ. כמדומה לי שזה בפרשת "קדושים" על איסור אונאת דברים, אך אם תתקשה אתה מוזמן לשלוח לי מסר ואוכל לומר לך במדויק)

2. וגם אם מישהו נעלב והוא מתגבר על עצמו ואינו עולב - ובכן הוא אינו עולב, אך מותר לו (וגם רצוי!!!) שיראה בשפה יפה שהעלבון הנ"ל איננו במקום. לענ"ד הוא אפילו חייב לעשות כן, שאם לא כן הוא גורם למעליב להמשיך ולפגוע (ובמקרה של ארנאו - ייתכן שהבחור אינו מודע בכלל שהתנהגותו פוגענית, וברגע שידע - הוא ישפר את דרכיו)

זה מספיק קשה לארנאו עד כדי זה שהוא הביא את הסיפור לפורום - אז בשבילו זה קשה, ואם בשבילך זה לא קשה - זה ממש לא רלונטי.

אינני יודעת אם ארנאו מכיר מספיק (מהרקע שלו) איך מדבר אדם ששואף להיות רב. כך שאינך יכול לדעת אם כך בדיוק מדברים הרבה אנשים, אבל גם אם כן - זה לא משנה. מה שכן משנה שזה מעליב וזכותו להיפגע.

התגובה של ארנאו להתנהגות החברותא זה שהוא מביא את זה לכאן.

תגובה של מישהו אחר לסיפור זה להפסיק את הקשר עם החברותא ואולי לומר "הדתיים לאומיים האלה כמה הם פוגעים" - ואז עלול להיות פה חילול השם - ואת זה אפשר למנוע ע"י הערה לחברותא.

החברותא איננו בהכרח מפלצת. למעשה, רוב הסיכויים שאם היה יודע שסגנונו מפריע - הוא היה מפנים ומנסה לשנות. אינך יכול לומר "הוא לא עשה כלום". אנשים אינם שחור לבן. אדם שפוגע - איננו בהכרח מפלצת, ואונאת דברים איננה תכונה השמורה למפלצות בלבד - כל אדם מועד ליפול בזה - וכן, אונאת דברים היא כל(!) דיבור פוגע כך שזה גם במקרה הזה, וחוסר טאקט גם כן נכלל בקטגורית "דיבור פוגע". 

ולגבי תפקיד החברותא, גם אם אדם תומך ומדריך - יש דרך לעשות את זה, והתנשאות איננה הדרך הזו.

ה"ראליות" שלך - בטעות יסודה. באיזו זכות אתה מניח שהערה לא תעזור? אינך יכול לדעת, ואנו לא פועלים על הסתברויות. מדוע לא ללמד על ארנאו זכות ולהניח שהוא יודע להעיר יפה? כך שהבלגה איננה הפתרון - אתה מניח יותר מדי הנחות יסוד מוטעות. (בעצמך אתה כותב שיש חובת תוכחה, ושזה לא "לא עשה כלום" כבר כתבתי)

ובוודאי שאינך יכול לומר שמצב החברותא לא רע - אם היית צודק - ארנאו לא היה כותב פה..

לגבי תהיותיך לגבי "הנעלבים ואינם עולבים" - אז אני שולחת אותך לספר החינוך סימן של"ח, וגם לנחמה לייבוביץ' (עכשיו יש לי את הספר ביד) זו פרשת בהר ("עיונים חדשים בספר ויקרא" עמודים 425-430), ושני המקורות האלה גם מתייחסים ל"נעלבים ואינם עולבים". כמו כן - יש מאמר של הרב אבינר בנושא. אם לא תצליח לגגל - אני מוכנה לנסות למצוא לך - אך את מה שכתבתי - משם הבאתי.

ולגבי "לחנך את כל העולם" - זו עוד פעם מנטרה... מלהעיר לאדם אחד על זה שהתנהגותו מפריעה זה לא לחנך את כל העולם.

וחוץ מזה - אני באנו לכאן לתקן. ומה שביכולתנו לתקן - לדעתי זו חובתנו. וב"חובתנו" אינני מתכוונת לומר "שישמעו מה שיש לי להגיד" כי זה באמת נראה לי גאוה והתנשאות, אלא ממש ב"יש בעיה, ואפשר לתקן אותה כך שכולם יהיו מרוצים".

זו לדעתי הדרך.

המילים הללו יכולות להיאמר בכל מיני צורות, ורק אתה יכול לשפוט את ההרגשה שלך לגביהן.

הן יכולות להיאמר בצורה חברית, מעודדת ותומכת - אני מאמין בך, כן! אתה חבר שלי, ואני מאמין שאתה יכול! ואני אומר לך את זה כי אנחנו חברים.

וזה יכול גם להישמע בצורה קצת מתנשאת, גם אם לא בכוונה.

לענ"ד, אם אתה מרגיש שזה לא בא ממקום אמיתי של חברות / תמיכה, אז פשוט תגיד לו את זה, דוגרי.

ב"הצלחה!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים