אם יורשה לי להגיב על זה בהומור, כדי להדגיש את האבסודר בשאלה:

אם באמת קשה לך שלחי אותו לחוקר שב"כ הוא כבר יגיד לך אם הוא בעל מכה פוטנציאלי.

אין לקחת בכובד ראש את התגובה הזאת

אלא אם האדם פסיכופט ואז גם אם מבינים הוא יכול להתגבר על זה חח

אולי את לא רגילה אליו ולכן מגיבה ככה?

דייטים זה מפגש בין עולמות. אולי העולם שלך עוד לא נטמע בשלו לחלוטין ואחרי שזה יקרה, זה פחות יפריע לך

זה הדרך מס' 1 לאכול סרטים.

התגובה שלך מלאה בפרשנות, והפרשנות תלויה בדברים שאנחנו רגילים אליהם. איך את מודדת תוקפנות או אי-נוחות? יכול להיות שאת מרגישה מאוימת, למרות שהוא לא מאיים? כתבת שאת עדינה וקטנה במימדייך. יכול להיות שזה גורם לך לחוש לא נעים?

אני מציע שתחלקי בין הנתונים האובייקטיביים שבסיטואציה לבין הפרשנות. אני לא אומר שהיא בהכרח לא נכונה, לפעמים כן, אבל אל תתייחסי אליה כוודאי.

בקיצור, אין לי תשובה מוחלטת, רק כיוון מחשבה...

רוצה לפרט אילו נושאים מביאים אותו למקום הזה? או לפרט יותר על הסיטואציה?

פירוט רחב ככל הניתן של ההקשר יעזור יותר.

אנחנו לא מורכבים רק משכל קר.

ותגובות של גברים בשרשור הזה גם זכאיות להתחשבות בכובד ראש.

והאמת היא שלא קראתי אותה לפני שהגבתי

זו תגובה שנבעה משרשרת אירועים בחיים האישיים שלי, שבעיקר גברים ביטלו את האינטואיציות שלי שבסוף התגלו כמדוייקות.

אני נוטה לומר כאישה לחברתה, שתסמוך על תחושות הבטן שלה, יש לה סיבה.

יצאתי פעם עם מישהי שהייתה מגיבה לי ככה, ושמתי לב לזה (עקב היותי הוד רגישותו הנעלה <צ>), ודיברתי איתה על זה.

כנראה שהייתה לה איזה טראומה בילדות או משהו וזה ממש לא השליך לנו על הקשר (אני עד היום חושד, ברצינות לגמרי, שהיא הייתה ילדה מוכה ). ולא, זה לא קרה לה עם כל גבר.

הייתי קצת נבהל כשהייתי רואה אותה מגיבה ככה, אבל בזה זה הסתכם. וזה היה קשר מתקדם מאוד.

אני לא חושב שעכשיו בגלל תחושה של מישהי היא צריכה להכניס את כל האנשים ההיפר אקטיביים או הfidgiters למסגרת האמא'לה הוא יכה בי.

שאין צדק בחששות שלה. סליחה שאני אומרת את זה ככה, אבל זה לא אישי כמובן...

(גם אם לא מדובר באלימות פיזית, ייתכן שמדובר במשהו לא נעים אחר, ואם היא חוששת לגבי זה, בין אם ברמה האובייקטיבית ובין אם ביחס אליה ובהתאמה בינהם, היא צריכה לברר את זה, בינה לבין עצמה, ויש לה את החובה והזכות להעזר באחרים).

את תאלצי לסמוך על העדות שלי ועל האינטואיציה שלי.

עד אז אני אחשוד אותך בתמורה בחדשנות יתר והגזמה פראית... 

אני מציע לך בכללי להמנע מלהטיל באנשים דופי בגלל החוויות שלך בחיים.

המון אנשים ניזוקו מדברים כאלה, לא צריך להשליך את עצמך על אחרים

כלומר, הוא יכול להעיד, אבל אין לזה באמת תוקף.

גבר/ת אלימ/ה ברוב המקרים לא מודע/ת לכך שהוא/היא כזה/כזאת.

כמובן שאני לא באה לומר משהו לגביך לשום צד (כי כפי שאמרתי, אני לא מכירה אותך), רק שאני מנסה להסביר שהטענה שלך לא פותרת או פוטרת משהו ממה שאמרתי.

ולכן אין תוקף למשפט עצמו.

ואני מציע לך לעשות 10 פעמים חושבים לפני שאת מגיבה ככה על חוויה אישית של בן אדם.

אין לך מושג מה היה שם ואת מזלזלת בחוויות שלי בלי חשבון.

אז אם את לא מבינה רמזים, אני אומר לך במפורש. די.

למרות שאני לא מכירה אותך וברור שאין לי מושג מה קרה שם, אלא דיברתי באופן כללי לגממרי... אבל אולי לא הייתי מספיק רגישה, אז סליחה.

נראה לי שתביני למה הגבתי ככה

יש לזה משקל רציני בקשר, עם פוטנציאל להיפתר,

ואם היחס לנושא הוא הקושי שלה ולא עבודת המידות שלו,

נשמע לי הפתרון הכי אידיאלי שיכול להיות.

לא כל דבר הוא בר שיח, אבל זה כן.

מה אתה מצפה שהוא יענה לה?

אני מכיר אנשים שיש להם תנועות חדות, חלקם מודעים,

חלקם לא, חלקם בסיטואציות מסוימות יותר דרוכים,

אבל מכאן ועד לקבוע שהם אלימים ישנה כברת דרך.

הוא יכול לומר שהוא מודע/ משתדל/ רגיל להיות ככה בין חברים/

לחוץ בפגישה/ בטוח במה שהוא אומר ושפת הגוף בהתאם/ אחר...

כל עוד לא מדובר במקרה מאוד חמור, כדאי לנסות לדבר על זה

לפני שמחליטים על פרידה. המצב הכי נעים לעמוד בו? בהחלט לא,

אבל בקשר מעלים גם דברים לא נעימים...

אין לי נוהל איך לקיים דו-שיח, זה תלוי במי עומד מולי ובמקרה.

לפעמים אני גם עוצר לעשות חושבים.

אני לא נשאב למישור העקרוני, אני מתייחס למקרה הספציפי של הפותחת.

אני אכן התייחסתי לכל אורך הדרך לאופציה מס' 2, כל עוד אין אינדיקציה למשהו חמור מזה. כדרכי, אני ממעט לשלב אלמנטים לא מוכרחים, והפותחת לא הגיבה עדיין לשרשור כדי להציע לה חד-משמעית להיפרד או להמשיך.

אני חושב שאמרתי כמה פעמים שאין סיבה להמשיך כשמרגישים לא נעים, לא משנה אם אי הנעימות מוצדקת או לא. אני נוהג לומר שחוויה סובייקטיבית היא נתון אובייקטיבי. ועדיין, יש מקום לחלוקה בין פרשנות וסיטואציה.

אם לבחורה יש מידה מספקת של ביטחון באפשרות של שיפור הקשר, אני עדיין חושב שיש מקום לפתוח את זה. (אחרת אין לדבר סוף).

אני מחזיק הרבה מאוד מאינטואיציות, שלא יובן אחרת, אבל הכרעות רציניות דורשות עוד דרכי שיקול.

יעוץ עם מומחים ודו-שיח הם לא פתרונות סותרים, לדעתי.

פעם הייתי בבית של רב גדול (גדול מאוד, אפילו...)

ובדרך החוצה מישהו תפס את הרב להתייעץ האם לעשות בדיקות רפואיות מסוימות.

ההתלבטות הייתה אם לעשות אותן, למרות שקרוב לוודאי אין כלום, וזה רק בשביל השקט הנפשי.

אז הרב שאל "ושקט נפשי זה לא שיקול?".

עוד כמה חילופי מילים, אבל הדיון די נגמר...

בעיקרון לא הייתי אמור לשמוע את זה, אבל שמעתי.

ואז ניסחתי לעצמי את ההגדרה הזאת.

"כרגע אני מפחד - וזאת עובדה". עובדה סובייקטיבית...

או שתאמרי זאת בשם "חכם סיני עתיק".

בחיים לא הייתי סיני, לא עתיק ולא חכם.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳