במרכז המיטה הזוגית, מסביב, במרחק מה ממך תניחי כריות גדולות כדי שאם תתגלגל מעלייך, היא לא תיפול.

ופשוט תשני בין ההנקות.

כנראה שהקטנטנה מייצרת לעצמה כמות גדולה יותר של חלב על ידי יניקה שוב ושוב.

ב"ה הולכת וגדלה .

התפקיד שלך הוא להיות בנחת, לשתות הרבה, לאכול טוב, ולישון כמה שאפשר, גם אם בחצי ישיבה.

השלב הזה עובר מהר אם נרגעים ומטפלים בעצמך.

את לא לבד. אנחנו פה איתך 

מה שאת צריכה תשאלי.

אם זו לא קפיצת גדילה, יכול להיות גזים, למרות שבגזים הם בקושי נרדמים - מתפתלים מכאבי בטן.

אם בכל זאת גזים, תראי מה אצלך בתפריט מציק לה - אולי מוצרי חלב? אולי קטניות? אולי אכלת כרוב וכד'?

אל תרגישי אבודה. הכל בסדר, ככה זה תינוקות - אם טוב לה לישון עלייך, תנצלי את האפשרות הזו כדי לאגור כוח. כמובן, בצורה בטיחותית - כריות מסביב וכו'.

כשישנים ואוספים כוחות, הכל נראה אחרת לגמרי.

שולחים לך מפה כוחות ושלוות נפש .

בהרגלים.

שלפעמים אנחנו מתעקשים על איזה משהו וחושבים- הנה הרגלנו אותו ובגלל זה הוא ככה...

ופשוט זה רק האופי של הילד..

אחד מהתאומים נרדם מהר והשני בוכה הרבה עד שנרדם...

זה שנרדם מהר גם מתעורר מהר וזה שלוקח לו זמן ישן יותר זמן רצוף

הם עדיין תינוקות קטנים...  ורואים ממש הבדלים ביניהם באופי, איך כל אחד מעדיף להרדם וכמה כל אחד בוכה ומתי...

בגיל הזה ההרגלים משתנים כל הזמן.

אז אל תבהלי מזה יותר מדי- זה יעבור.

תנסי להרגיל למשהו אחר, אבל בלי לחץ. 

התינוקות היו מתעוררים כשהייתי מניחה אותם במיטה.

קודם כל את גיבורה!!!

מעודד לדעת שזו תקופה זמנית שתחלוף ולא לנצח.

נכון שאנו מרגישות לפעמים שרק אנחנו יודעות להרדים את הקטנים, אבל אולי כדאי אחרי שהיא ישנה לנסות להעביר אותה לידיים אחרות ולנסות לנצל את הזמן הזה לשינה כדי לצבור כוחות.

כדאי לבדוק כמה דברים - 

יש תינוקות שנבהלים מאוד מתזוזה, לכן כשהם במיטה רחבה הגפיים שלהם זזים וזה מעיר אותם.

לפעמים שינה בעגלה צרה תוחמים להם את הגוף ומונעים תזוזה כך שהם מרגישים יותר ביטחון.

האם היא שבעה?

אפשר לדעת לפי הטיטולים, אם הם מלאים.

לפעמים רעב מפריע לשינה עמוקה.

האם יש מזגן בחדר? האם קר לה? אולי היא זקוקה לחום גופך? אולי צריך להוסיף שכבת בגדים?

בגיל הזה היא רק בכתה לי כל הלילה עד לפנות בוקר

או עד כמעט הבוקר ממש

ואז הייתי נופלת שדודה לשנת לילה/בוקר עד 12:00/13:00...

את עם עוד ילדים חוץ ממנה?

סביר ביותר שזה גזים... זה הגיל...

וזה מגיע בדיוק בשעות האלה...

לינה משותפת זה פשוט לישון ביחד איתה, אבל צריך הרבה זהירות...בלי שמיכות ושיהיה קיר או משהו שיתחום.

תנסי להניק אותה בשכיבה, גם אם לא תשני איתה לפחות תשכבי זה גם משהו.

בהצלחה!!

ותזכרי שזה רק תקופה ויעבור!!

אני הייתי בטוחה שזה יהיה הרבה זמן אבל ב"ה זה עבר 

לקלח אותה, לתת לה הנקה ארוכה ממש ואז למנשא.

ולא להעביר אותה מיד כשנרדמת, אלא לחכות שתיכנס לשינה עמוקה ואז להניח אותה- נגיד אחרי שעה בערך. 

זה לא קל להיות לבד בקטעים האלה, אבל הכל בסוף עובר ומסתדר, אז אל תתיאשי!

היינו בלינה משותפת אבל לקטנה זה לא שינה היא רצתה עליי, לשמוע את דפיקות הלב שלי...

הייתי מניקה אותה, עם כרית הנקה בחצי ישיבה, ככה שחלילה אם הייתי נרדמת יש את הכרית שמחזיקה אותה ואני לא שוכבת עליה... זוכרת לילות שלמים כאלה בהתחלה...

לגבי הנקה בשכיבה זה ה-דבר אבל כשהם יותר גדולים, אני אישית לא הצלחתי להניק בשכיבה שהיא הייתה קטנה, רק עכשיו בגיל 6 חודשים...

תאכלי טוב! ותשני כמה שאת יכולה, שולחת חיבוק!

תזכרי, עוד מעט תעבור התקופה הזאת!

אני דווקא כן מצליחה. ובכוונה מרגילה מגיל 0 להנקה בשכיבה.

וככה- הילדה יונקת, שוקעת בשינה עמוקה ואז אני יכולה לקום. בדרך כלל משתדלת לשים לידה כרית כדי שתמשיך להרגיש מחובקת, וגם שתריח את הריח שלי. 

לא חסרות פה בנות חכמות שמנוסות בזה. אני אתן לך עצה שלי במידה ואת לא מעוניינת בלינה משותפת ומעדיפה שהיא תישן בעריסה שלה. מה שבא לך כמובן הכי בנוח. 

3 שבועות זה גיל פצפון וקל לשינויים ולכן, אם את כבר מנסה שינוי, תעבדי על השינוי הכי יעיל שיכול להיות. במילים אחרות, אל תנסי עכשיו לעבור להרגל בעייתי אחר כמו להרדים בנדנוד, אלא לכי על כל הקופה ותרגילי להירדם לבד בעריסה. 

פשוט ברגע שאת רואה שהיא עייפה, מפהקת, מטלטלת ראש מצד לצד וכאלה, את לוקחת בידיים שרה לה איזה שיר בשקט או מהמהמת לה משהו מרגיע ולפני שהיא מתחילה לעצום עיניים ישר מעבירה למיטה עם מוצץ, שמיכה מה שהיא רגילה. עיטוף מאוד עוזר בגיל הזה וזה אומר שאת פורשת שמיכה מניחה אותה באמצע ועוטפת אותה כולל הידיים בפנים משני הצדדים כך שהיא עטופה וסגורה בפנים ורק הראש יוצא, זה מרגיע אותם ונותן להם ביטחון לישון בעריסה ה"ריקה" שלפעמים קצת מלחיצה אותם.

עושה שקט, מחשיכה קצת וזהו. אם היא מתחילה לצרוח, תרגיעי אותו עם ליטוף, הרמה או כל מה שמרגיע אותה, אבל בשניה שהיא נרגעת תחזירי אותה למיטה. באותה שניה שהיא נרגעת ולא אחרי. יכול להיות שזה יהיה כמה וכמה פעמים, אבל אל תתייאשי. חשוב שאת ההירדמות עצמה היא תעשה לבד בלי תמיכה ולכן ברגע שהיא נרגעת את מסירה את התמיכה ונותנת לה להירדם לבד.

יומיים שלושה של עקביות מספיקים בגיל 3 שבועות

היא נורא צעירה וגמישה לשינויים

לגבי זה שהיא צורחת לך הרבה ואת לבד איתה. חיבוק ענק . אני כל כך מכירה את התחושה. גם אני הייתי שם לבד ובלי עזרה ועם תינוקות צורחים. אל תדאגי זה יעבור והיא תלמד להיות רגועה יותר ולישון ולאכול טוב יותר. וכך גם את תוכלי לנוח יותר. בינתיים תבקשי שבעלך יקנה לך משהו טעים שאת אוהבת או מה שעושה לך טוב. מה שבא לך. כשהוא מגיע אותי תני לו את התינוקת לחצי שעה ותעשי אמבטיה טובה או כוס קפה, מה שבא לך.

אם את לבד ואת מרגישה שאת עומדת להתפוצץ והתינוקת צורחת. תניחי אותה לשתי דקות במיטה שלה, צאי מהחדר, ותנשמי כמה נשימות עמוקות ותחזרי אליה. לא יקרה לה כלום אם תצרח דקה או שתיים. 

ואם קשה לך תפרקי בפורום, יקשיבו לך בכיף לפעמים גם בשעות הלילה המאוחרות לפעמים יש כאן בנות חמודות שנמצאות בשלב הזה בחיים. 

ב ה צ ל ח ה 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....