המסע אליו יצאתי 
התארך אל תוך הלילה 
לבד בצד הדרך 
בנופים לא מוכרים 
פרצופים זרים 
בתים דולקים בתוך החושך 
מדורה של נוודים 
רכבת של חצות 

ומלנכולי היתה מנת חלקי 
מדי ערב היא חיכתה לי ברציף הדייגים 

בכל עיר נמל מוארת 
או בכפר יושב על המים 
בשעות מעורפלות 
שנמוגו כעשן 
לא עזבה אותי 
היתה לאורך כל הדרך 
ילדה של נוודים 
בצל הסמטאות 

ומלנכולי היתה מנת חלקי 
מדי ערב היא חיכתה לי ברציף הדייגים 

הצללית שלה חומקת 
מרחפת על המים 
בשעות מעורפלות 
שנמוגו כעשן 

ומלנכולי היתה מנת חלקי 
מדי ערב היא חיכתה לי ברציף הדייגים

ברחוב קטן, במחוז גוש דן בקיץ שעבר 
נערה יפה בדרכי חלפה ושלחה לי חיוך קצר 
מכפות רגליים יחפות עד שיער חום אגוז זוהר 
חיזיון מתוק, רק צריך לבדוק אם הייתי ישן או ער 

מנהר ירקון עד הסמבטיון 
מגליל עד לראש שטן 
לא תמצא תמה, כמו אותה עלמה 
היא הכוכב של מחוז גוש דן 

האם אני מביט, בכוכב שביט? נשארתי עומד המום 
אז שאלתי זר, שברחוב עבר, מי זו היא, הפיה בחום 
הוא חייך אלי ואמר לי, זוהי פרח ארגמן 
אבן הספיר, שושנת העיר, היא הכוכב של מחוז גוש דן 

מנהר ירקון עד הסמבטיון... 

אחפש בין הסימטאות, בסתר המדרגות 
אחרי כוכב חום אגוז זוהר שיאיר לי בלילות 
מקטרתי כבויה, נשמתי שבויה, עד שהיא תחזור לכאן 
עד ששוב יאיר, מעל העיר, הכוכב של מחוז גוש דן 

מנהר ירקון עד הסמבטיון...

שוב אני לוקח זמן 
בין פקיעין לבית ג'ן: 
רמזים של גאולה 
והצבא בפעולה. 
שם ידעתי אהבה 
היא היתה כל כך טובה. 
זוג עיניה זוג יונים 
לא קוראת עיתונים, 
לא אכפת לה שום דבר 
יוצאת בלילה לככר 
ממדליקה הפתיליה 
ומחכה לבחיר ליבה. 

מי זה בא בדמות ענן, עמוד עשן. 
כל הלילה על האש, 
על נפשנו אבקש, 
יום אחד הכל יפרח הלב של העולם נפתח. 

איך פניה משתנים 
כמו במעשה כשפים, 
השכנים מתלחשים: 
יש לה עסק עם שדים... 
כשהירח מתמלא 
על פניה אור עולה. 
על הבוקר היא יוצאת 
אל הואדי ללקט 
עשבי בר ותאנים 
היא תביא לילדים, 
מסתורין על השולחן, 
בחצר טלה קטן. 

מי זה בא בדמות ענן, עמוד עשן. 
כל הלילה על האש, 
על נפשנו אבקש, 
יום אחד הכל יפרח הלב של העולם נפתח. 

יום אחד יגיע איש 
הוא ידליק אורות בכביש 
היא חלמה את החלום 
והיא יודעת: יבוא יום. 
אותי שלחה מכאן 
לדרך אל המעין. 
מה אומר ומה אגיד? 
תן לפצע להגליד 
העיקר, לא לפחד, 
כמו שאתה כוכב בודד, 
שם בין כל החלונות 
דולק אור לנשמות. 

מי זה בא בדמות ענן, עמוד עשן. 
כל הלילה על האש, 
על נפשנו אבקש, 
יום אחד הכל יפרח הלב של העולם נפתח.

היא לא אומרת כלום 
לא מספרת כלום 
רק לפעמים בלילה, בוכה קצת 
אבל לא אומרת כלום 

דיברנו כל היום 
סיפרנו לה הכל 
והיא סגורה בחדר, בשקט 
ולא אומרת כלום 

וכל היום, כל היום 
אנשים מתאספים, שואלים, מדברים המון 
וכל היום, כל היום 
מנסים סיפורים ותפילות, מנסים הכל. 

אבל היא לא שומעת כלום 
אולי היא לא יודעת כלום 
וגם שמתקרבים ו... לוחשים לה 
זה לא עושה לה כלום. 

רצינו שתזכור 
שיש סיבה לחזור 
והיא לבד בחדר, שוכבת 
ולא אומרת כלום. 

וכל היום, כל היום 
אנשים מתאספים, שואלים, מדברים המון 
וכל היום, כל היום 
מנסים סיפורים ותפילות, מנסים הכל.