שרשור על לידה ראשונה ונוכחות הבעל באשפוז שלאחר מכן חשובלי להעלות נקודה לשוב ולעיתים כואבת.
כולנו יודעות איך זה מאגיש להיות אחרי לידה, כאבים חזקים, אדרנלין בשמיים ותחושות שמיוחדות רק ליולדות בתוך כל הכאוס הזה, תודה לאל שיש מי שמלווה ותומך כמו בעל, חברה או בן משפחה אחר..
אך יש גם את הצד של השותפות לחדר ועליו בעיני צריך לתת את הדעת. שתינו באותה הסירה. וכן, כמה שאני זקוקה חבכלי או למישהו קרוב אחר אני צריכה לדעת ולהתחשב. לא נים להיות אחרי לידה ולחכות אפילו 5 דק לבעל של החברה שיסיים להתפנות. לא נעים להיות אחרי לידה, להתעלף והבעל של השענה עומד מאחורי וילון רואה ושומע הכל ואפילו בא להתנצל שהיה שם למרות שנגמרו השעות ביקור. לא נעים להיות אחרי לידה, גמורה מעייפות ומאחורי וילון ב10 בלילה יושבות החברות של שכנתך ומפטפטות כאילו הן בגינה ואין מלבדן עוד יולדת שמתה לישון.. וכן על זוהדרך. ואל תגידו, תבקשי, תיהי אסרטיבית. כי אחרי לידה לא כל אחת מסוגלת להיות כזאת.
אז זהו, מקווה ומתפללת שפוסט זה ישפיע טוב בעולם ושנדע להתחשב בשמוה ובאהבה באחיותנו לחוויה המדהימה הזאת של הבאת נשמות קדושות וטהורות לעולם.

גם לי קרה..

הזוי ממש...