נוכחות הבעל באשפוז אחרי לידהst20
בד"כ קוראת פה הרבה.. בעקבות ה
שרשור על לידה ראשונה ונוכחות הבעל באשפוז שלאחר מכן חשובלי להעלות נקודה לשוב ולעיתים כואבת.
כולנו יודעות איך זה מאגיש להיות אחרי לידה, כאבים חזקים, אדרנלין בשמיים ותחושות שמיוחדות רק ליולדות בתוך כל הכאוס הזה, תודה לאל שיש מי שמלווה ותומך כמו בעל, חברה או בן משפחה אחר..
אך יש גם את הצד של השותפות לחדר ועליו בעיני צריך לתת את הדעת. שתינו באותה הסירה. וכן, כמה שאני זקוקה חבכלי או למישהו קרוב אחר אני צריכה לדעת ולהתחשב. לא נים להיות אחרי לידה ולחכות אפילו 5 דק לבעל של החברה שיסיים להתפנות. לא נעים להיות אחרי לידה, להתעלף והבעל של השענה עומד מאחורי וילון רואה ושומע הכל ואפילו בא להתנצל שהיה שם למרות שנגמרו השעות ביקור. לא נעים להיות אחרי לידה, גמורה מעייפות ומאחורי וילון ב10 בלילה יושבות החברות של שכנתך ומפטפטות כאילו הן בגינה ואין מלבדן עוד יולדת שמתה לישון.. וכן על זוהדרך. ואל תגידו, תבקשי, תיהי אסרטיבית. כי אחרי לידה לא כל אחת מסוגלת להיות כזאת.
אז זהו, מקווה ומתפללת שפוסט זה ישפיע טוב בעולם ושנדע להתחשב בשמוה ובאהבה באחיותנו לחוויה המדהימה הזאת של הבאת נשמות קדושות וטהורות לעולם.
צודקת לגמרי.+mp8
בשבילי אין לא נעים. פשוט לקרוא לאחיות שיוציאו אותם.מסגרות
בלידה האחרונה רצו לשים אותי בחדר של שלוש בנות, כבר לקחו אותי לחדר. אני פשוט התפרקתי שם והתחלתי לבכות שזה הסיוט שלי מהלידות, הפטפוטים והמבקרים של שלוש בנות. בסוף למזלי שמו אותי בחדר של שתיים.
תודה תודה תודהה' הוא מלכינו
תודה לך שאת מעלה את זה...
ראיתי כל כך הרבה בנות פה שנותנות לזה כל כך הרבה לגיטימציה כשבעצם זה כל כך לא נעים...

אני אחרי הלידה הייתי עם ברזל 4.8 והייתי צריכה השגחה צמודה אז שמו אותי בחדר לבד ובעלי היה איתי אבל אחר כך היה צריך את המיטה אז הביאו אחות כל זמן שהיה אפשר וכשממש היה לחוץ אז בעלי היה איתי
והיולדת לידי בעלה היה לידה בכל רגע נתון וכשהקימו אותי לכיסא פעם ראשונה והתעלפתי הוא הכריז לבוא ולהגיד"אני חובש.אולי אתן צריכות עזרה"...
כל כך כאב לי לשמוע את זה אחכ
עם איזה ברזל?????רק אמונה


צודקת.אפונה

גם ככה כל כך קשה לנוח בביה"ח...

 

אפשר לנצל"ש טיפה מהרהורי לבי?

חשבתי על זה אחרי הלידה האחרונה, שתפסה אותי בסוף צינון היסטרי, בשלב של השיעולים. השתעלתי בלי סוף, בשרשרת, בקול רם. שיעולים גרוניים עמוקים, כמו של מעשנים כבדים. והרגשתי כל כך לא נעים משכנתי לחדר... (וגם חששתי להדביק אותה או את התינוקת שלה. מקווה שהן לא נדבקו באמת).

הייתי ממש מטרד סביבתי.

כל מילה.. חייבת לשתףחדשה ישנה
אחרי הלידה האחרונה הייתה לידי בחדר מישהי שכל המשפחה שלה באה לבקר ודיברו בקולי קולות ועוד אחד הגדיל לעשות ושם מוזיקה ערסית ברקע.. ואני ניסיתי להירדם, יאמר לזכותו שזה היה בתוך השעות ביקור, אבל עדיין.. ואני במקום לבקש להנמיך את המוזיקה בכיתי כמו תינוקת.. לא יודעת מה עבר עלי אבל לא הייתי מסוגלת להגיד כלום.. ואחד הגברים שם שמע אותי אז הוא שאל אם הכל בסדר.. פשוט לא נעים!
אל תגידו לי למה לא קראתי לאחיות כח אני לא יודעת למה...
אני קראתי לאחיות, הם העירו וזה לא עזר...+mp8
לי היה מקרה שהייתי אחרי ניתוחאם ל2

ברחם ולא קיסרי... שמו אותי במחלקת נשים עם נשים בשמירה

אחת היתה חצי שנה אחרי חתונה ובעלה נכנס איתה מאחורי הוילון בזמן 

שהוציאו את המבקרים...

והתחילו לצחוק ולעשות רעש.

הסיוט של החיים.

קמתי לאחיות ואמרתי שאני מזדהה עם זה שהם זוג צעיר

אבל אני אחרי ניתוח!

מיד הן הוציאו אותו.

וכך באה מנוחה.

 

אין מה לעשות, צריך להיות אסרטיביות.

מה עם היולדות שכל היום ב פלאפון וכל רגע מישהואני לי
מתקשר ו היא מספרת את חווית הלידה שלה כל שיחה נישמעת בדיוק אותו הדבר ובלי הפסקה .קרה לי פעמיים....
גם לי קרה..חדשה ישנה
דווקא זה היה מעניין ...
קרה לי גםחמניה
דיקלמתי את הסיפור ביחד איתה
חחחח ממש ככהאני לי
אולי זה היה אני??ח.זה משחרר לספררק אמונה


צודקת במליון אחוזמפצחת האגוזים

לי הגיעו טונות מבקרים בלי רשות, שעות ספורות אחרי לידה. וחשבתי לעצמי כשהם ישבו ובלבלו לי במוח העייף שלי,

שאיזו מסכנה השותפה שלי לחדר שצריכה לסבול את כל זה עד מאוחר...

 

מה לעשות, לפעמים גם היולדת עצמה לא יכולה לסלק מבקרים

מבינה אותך כ"כnick_new

אצלי כמה שעות אחרי לידה ראשונה שארכה 22 שעות (!!!) 

הגיע כל עמ"י ואשתו לבקר ,

ולא מדברת על אחותי או גיסתי אלא דודות וכאלה מהצד של אמא שלי

פשוט כי רק באותו יום הסתדר להן.

היה כ"כ מתיש לבהות בכולם מהמיטה , חלושה כ"כ ולענות לשאלות החופרות שלהם....

לעולם לא אבין את המנהג האומלל הזה!!

בעלי כעס כ"כ עד שהחלטנו בלידות הבאות ללדת רחוק כשהשיקול המרכזי הוא שלא יגיעו לבקר.

הלו, רגישות , משהו?? אם לא לי עצמי אז לפחות לשכנותי לחדר?? לא מבינה פשוט!!.

גם אני חשבתי שבלידה הזו אתחכם ואדאג מראש שלא יבואומפצחת האגוזים

וכל החכמים והחכמות פשוט לא הודיעו שהם באים עד שהיו בשלושת רבעי הדרך אלינו מרחוק....

 

בעלי כבר לא ידע מה לענות להם. רציתי להגיד לו שיצרח עליהם "אחורה פנה, הביתה צעד"

 

טוב שבעלך כזה עדין nick_new

בעלי אמנם מאד עדין בטבעו אבל לא מסוגל כשזה על חשבוני,

הוא פשוט יכול לומר לכולם , "אין לנו אפשרות לקבל אורחים עכשיו" , 

בלידה השניה גם ילדתי קרוב אליהם אבל היה במבצע "צוק איתן" ואף אחד לא הגיע...

הפעם העדפתי מבחירה ללכת למקום מרוחק, מקווה שזה יעזור ונמנע מאי נעימות.

הקטע שאותי אישית הכי מצחיק הוא שמדובר בדודות שביומיום אין לי שום קשר קלוש אליהן,

כל אחד תקוע בחור שלו ונפגשים רק באירועים , ופתאום.... "אה, ילדת? חיבות לבוא" כאילו אין מחר חחחח

טוב שאת מציינת את זה. שנדע גם לדון לכף זכות...מודדת כובעים


אזזזאל הר המוריה
אני גם שונאת ביקורים של מלא אנשים, וממש ביקשתי שלא יבואו, וכשבאו לקחתי אותם לחדר אוכל לשבת שם.
אבל, אמא שלי או בעלי היו לסירוגין, כי הייתי צריכה עזרה.
וכשהם הלכו, כן דיברתי איתו בטלפון, אבל בשקט.
וכשחשבתי שישאר איתי ליליה, שאלתי את שכנתי לחדר אם היא מסכימה.
ולרגע לא חשבנו שהוא יעשה בשירותים של החדר.
ולי יצא להגיע לשירותים בקושי עומדת, וביננו אחרי לידה גם בקושי יכולה להתאפק, והיה שם בעל של השכנה שנתן לילדה לעשות שם וליכלכה, וכמובן עד שקמה, וזה ממש ממש הרגיז אותי.
אבל למדתי שלהבא, פשוט לדבר עם השכנה, ולבקש בהדדיות שדברים כאלה לא יקרו..
בסופו של דברפלא ההורות
לכל מטבע יש שני צדדים...
רגישות לזולת היא חשובה תמיד, יש כאלה שיש להם או אין להם את זה יותר מאחרים...
כך גם הצרכים והרצונות של כל יולדת שונים מחברתה, ולא כל אחת מסוגלת לדמיין שאולי לשכנתה לחדר צרכים שונים משלה ולנסות לאזן בין השותפות...
יש יולדות שביקורים וטלפונים מאוד משמעותיים להן והם חלק מעיבוד החוויה, ולאחרות נדרש שקט ומנוחה וניתוק, וכו וכו. זו רק דוגמא אחת.
מאחלת לכל אחת שתשיג באשפוז את מה שנחוץ לה ומנגד תשכיל להיות רגישה לצרכי שכנתה לחדר.. לא פשוט..
בהצלחה!
מסכימה איתך מאודst20
אבל עדיין חושבת שחסרה לנו כציבור המודעות של המקום הזה, של ההתחשבות והאמפתיה אחד כלפי השני...
כשתהיה יותר מודעות.לדברים החיים יהיו הרבה יותר טובים..
בוודאי!פלא ההורות
זה בדיוק מה שאני אומרת.
שכל הצדדים קיימים והאמפטיה והרגישות צריכים להיות כלפי כל אחד ואחת, גם כשההגיון שלהם הפוך משלנו..,
זה לא קשור להיגיון+mp8
כל אחד וצרכיו ואופיו, זה ברור, מובן ומקובל- כל עוד זה לא פוגע בזולת!!

לגיטימי שלאישה יהיה צורך לפטפט ולשתף ולקשקש- שתעשה את זה במקום שלא מפריע לאחרות!!
לגיטימי שיש שאוהבות הרבה מבקרים- אבל זה לא יכול לבוא על חשבון מנוחה של יולדות נוספות.
יולדת נמצאת במצב רגיש פיזית וגופנית.

לא לכל אחת נעים שמסתובבים במרחב האישי שלה בזמן כ"כ פגיע, משתמשים בשירותים ובאמבטיה.
אז אחרי קריאת השרשור - מסקנה: ללדת בבית? מק"ר

נראה לכם?? מתה מפחד!

 

אבל נראה לי הכי טוב ללדת בסופ"ש, יום שישי, להשתחרר בראשון.

אני אדבר עם האחראיים...כן

 

והשרשור ממש מחכים, טוב לשמוע צדדים לכאן ולכאן, גם לעצמי, לשים לב יותר...

חחחחמימי3
קפץ לימימי3
לידה שניה ילדתי בשבת לפנות בוקר וכ"כ נהניתי מהשקט!!!! שמאז הצהרתי בכל הזדמנות, ולא חיכיתי דווקא ללידה, שאני לא אוהבת מבקרים בבי"ח, אז כשילדתי כבר ידעו כולם שאני לא אוהבת ביקורים

גם רעיון מעולה! מק"ר


דווקא אני ילדתי בשבת והשתגעתי משעמום...תאומים
ילד ראשון.

ילדתי בבוקר אמא שלי ובעלי היו כל הלילה ערים ומותשים, אנחנו גרים מאד קרוב לבית החולים.

והם הלכו ואני נשארתי לבד והיה לי מאד משעמם עד שירדתי מהמיטה...
^^ גם אני את שניהם בשבתחדשה ישנה
וכ''כ חיכיתי לאורחים.. השתעממתי מוות וקינאתי הבנות מסביב עם כל המבקרים והבלונים.. (שבאו בשבת..)
לפני הלידה השנייהתאומים
הודעתי לבעלי שיקח בחשבון שהוא לא הולך עד שאני לא יורדת מהמיטה...

בסוף ילדתי שעה לפני שבת והוא היה צריך להתארגן לשבת.

אבל הגיע לאכול איתי סעודת שבת ופחות הרגשתי את זה.
חחח זה מעולהצוקולטה

אני הולכת לעשות את זה אחרי שכולם ידעו על ההריון

אעדכן בכל הזדמנות..

עד עכשיו זה היה חשוד לדבר על זה

העיקר הכנתי את בעלי לזה

אני דווקא אוהבת אורחים בבית חולים כייייעדינה אבל בשטח
במידה כמובן ולמה?? כי המשפחה של בעלי לא מטריחים את עצמם לבוא לבקר אותי בבית חולים ביומיים שאני שם אלא לוקחיייים את הזמן ובאים אלי הביתה ביום שאני משתחררת או ביום שאחריו (כמובן באים עם מתנות ומישהו גם מביא סיר אוכל למחר) אבל החינגות.... באים עם הילדים ויושביייים ורעש בלאגן ולכלוך.. ולהתייחס אליי או לתינוק? פחות.. פשוט סיבה למסיבה לשבת.. ושלא תבינו, אנשים טובים רק חסרי טקט ברמה כואבת.
אז בלידה השלישית כשילדתי ביום חמישי ואף אחד לא בא לבקר (הגיוני, לא מתלוננת..) השתחררתי ביום ראשון ואמרתי לבעלי- תודיע להם (לפחות) לבוא אחד אחד ולא כולם יחד כי זה קשה לי... הוא אכן העביר את המידע לאמא שלו.. להגיד שזה קרה? לא.. כל פעם מישהו אחר מתקשר והיא יושבת לה על הספה ושואלת את בעלי- אפשר שרק ששון יעלה? הוא כבר פה.. אפשר רק שמחה? היא פה.. ואז שמחה וששון וממתקים על הרצפה רעש ודיבורים!! (ואני אחרי לידה תמיד לחוצה מהתוספת למשפחה ואיך אני אסתדר וההורמונים ותוסיפו את כל הרעשהזה והצפצוף הארוך.. פשוט להתחרפן)אמא שלי למשל אמרה לי שבמקרה כזה אני פשוט אומרת להם שאני עייפה ולוקחת את עצמי ואת התינוק לחדר, אבל לא היה לי נעים..(בזמנו.. היום יותר הגיוני לי לעשות, למדתי להציב להם גבולות באופן פסיבי אמנם אבל להציב..) אז ישבתי שם על הספה בלי להחליף מילים ועם מבע עייף עד (אחרי שעתיים) שהם הבינו והלכו.. ולהבדיל כשהבת או האחות שלהם ילדה באותו יום הם טסו לביח עם שוקולדים ועוד מיני מטעמים.. רק עליי אפשר ליפול בכיף..
אז אני למשל מעדיפה שיבואו לבית חולים ובאיזהשהוא שלב מישהו שהוא לא אני, כבר יפנה אותם..
אהה קרעת אותי. איך שרדת.ירושלמית טרייה

אני חושבת שהזמן הכי תשוש והכי קשה היה לי בימים אחרי החזרה מבית החולים.

הייתי צריכה קצת לסדר את הבית, כי אני פסיכית, וגם לפרק את התיק, וכל זה כשאני בקושי זזה ועם תינוקת חדשה שאני לא יודעת איך לטפל בה והכל לוקח שעות.

חמי היקר שאל רשות אם הוא יכול לקפוץ אלינו, לקחנו אותו טרמפ בדרך מבית החולים הביתה. הוא היה אצלנו בקושי רבע שעה. ועד היום אני זוכרת איך חיכיתי שילך!! והוא לא בא לאכול ולא כלום, רק לראות את הנכדה החדשה שלו. אז איך שרדת חינגות בבית? איך??

^^קורעת.שמחה וששוןרק אמונהאחרונה


את לא יכולה לדעת מעכשיו אם תרצי אורחים או לאיעל מהדרום
לק"י

אני נהניתי כשבאו לבקר, כי היה לי משעמם.
ונהניתי גם בשבת כשהיינו רק בעלי ואני (הוא ישן אצל בת דודה שלי).
עשיתי את זה.חלומי!!רק אמונה


שרשור חשוב. ישר כח.ליצור חיים 1

מאד מבינה יולדות בלידה ראשונה שזקוקות לבעליהן. 

שוב נקודת זכות למעייני הישועה.  האוכלוסיה דתית וכך יוצא שהבעל צריך לצאת ל3 תפילות ביום

 וקצת לישון וכו  אז... קצת מתאזן  ולא כל הזמן יש נוכחות של גבר בחדר.

 

ממש צודקתאם הבנים12
מוסיפה שחשוב לשים את הטלפון כולל כל מילולי ההודעות למיניהם על שקט.

הגעתי באמצע הלילה אחרי לידה עדכנתי לחדר עם הודעות בלתי פוסקות הצלצול ממש מטריד והיא בכלל ישנה...

בהחלט צריך להתחשב בשני הצדדים כמה שאפשר, שלכולם יהיה טוב.
תודה על השרשור!חדשה.
אני בהריון ראשון ב"ה ובכלל לא הייתי מודעת לכל מה שהעלתן כאן..
אני יותר מזדהה עם מי שאחרי לידה ראשונה וצריכה יותר את בעלה.. אבל עכשיו שקראתי בע"ה אשתדל להיות רגישה
צודקת. ומשהו נוסף - התחשבות בין היולדות עצמןט'
אותי העיפה מהחדר יולדת שהתעקשה על החדר שהייתי בו למרות שהוא מיועד למי שצריכה השגחה מיוחדת אחרי הלידה. היא עשתה כזה בלגן שיכניסו אותה דוקא לחדר הזה כי הוא נראה לה נח, צעקה וקיללה אותי ואת האחיות שבסוף ביקשתי שימצאו לי חדר אחר.
זו היתה עגמת נפש גדולה ומיותרת.

מעבר למידות רעות, אני גם לא מבינה איך אחרי לידה יש אנרגיות להתנהג ככה.


נורא!kit
מזעזע! אני בהלם.ליצור חיים 1
אבל בשבילך נראה לי שהיה עדיף לעבור. ולקבל חדר עם מישהי יותר רגועה. תחשבי. על להעביר יומיים שלושה עם אישה כזו. קצת לא נעים....
אני מסתכלת על הדברים ככה:
בסופו של דבר ניצלת וזו היתה ממש השגחה פרטית עלייך!
והרווחת ביזיון קטן (זה קשה). אבל בדיעבד. אומרים שביזיונות מצילים מדין קשה.
אז יצא לך לטובה.
אין ספק לא נעים.
הזוי ממש...יעל מהדרום
אז אני הייתיאמא ל6 מקסימים
אחרי לידה שישית, בעלי בא פעם ביום להביא לי מה שצריך, חמותי תמיד מגיע אחרי לידה לומר לי "כל הכבוד" ולראות את הנכד/ ה, היא מגיעה בשעות הביקור, ולא נשארת הרבה, ובדר"כ בעלי מביא את הילדים ביום שאחרי הלידה, אבל אז אנחנו לא נפגשים בחדר, אלא במחלקה.
אבל היתה איתי יולדת, שילדה פעם ראשונה, הכניסו אותה לחדר על הבוקר, ואמא שלה ישבה לידה כל היום, וכל היום היתה בטלפון: "כן, היא נקרעה לגזרים, תפרו מלא, היא מאוד כאובה, אני לא הולכת היום לעבודה, אני צריכה לעזור לה. ..." וכל היום ככה, וגם: "תנסי לנוח, את צריכה לנוח, את צריכה משהו? ", וכשהבעל נכנס היא לוחשת: "היא צריכה לנוח. .."
לי לא מפריע כל זה, אני סוגרת את הוילון, והולכת לישון. .. אבל על היולדת ריחמתי... איך אפשר ככה לנוח? תנו ליולדות לנוח באמת! היא לא באמת צריכה את העזרה שלכם! ! גם אם כואב לה- מה את יכולה לעשות בשבילה, היא הרי צריכה לקום לשירותים, ולא תוכלי להביא לה אותם, נכון? ! לשבת להניק, היא תצטרך גם אם כואב, נכון? אז לפחות את הכמה שעות שיש בין לבין תתני לה בשקט... אל תשבי לידה ותדברי עם כל העולם ואשתו על איך היתה הלידה שלה. ..
בעיניי זה היה ממש הזוי
נכון ממשבריאות ונחת
אני ילדתי במעייני הישועה הקפדנים, שידעו להקפיד מקסים עם בעלי ואמא שלי וממש העיפו אותם מהחדר למרות שהייתי ממש אחרי לידה אבל עם הבעל של זאת שהיתה לידי לא הקפידו והוא היה איתה שלושת רבעי מהזמן וכל הזמן דחף את הכיסא שלו על המיטה שלי והעיר אותי והקפיץ אותי, פעם אחת דחף גם את העריסה עם התינוק בכל הכוח.
לילה אחר הביאו יולדת שכל הזמן אמא שלה חפרה שם וגם היא התכתבה בווטסאפ כל הלילה!!
בקיצור לא ממליצה עליהם בכלל.
נקודה באמת בעייתית שחשבתי עליה המון אחרי הלידהבאורות
אני הייתי בביות מלא. ולכן בהתחלה כיולדת תמימה בלידה ראשונה הייתי בטוחה שבעלי יצטרך ללכת בלילה ושאצטרך להשאר לבד עם התינוקת, וזה דיי הלחיץ אותי. בסוף כשהתארגנו בערב שהוא יצא ראינו שבעלה ואחותה של השותפה שלי לחדר נשארים. החלטנן שבנתיים ישאר.. ב12 בלילה קלטנו שהם כבר ישנים. עז הוא נשאר. זה הציל אותי שהוא נשאר מצד אחד. מצד שני- זה באמת היה לי לא הכי נעים ש24 שעות הבעל של השניה היה בחדר הקטנטן הזה. כשאני עם כאבים ובוכה והוא שומע הכל, כשכל פעם שאני רוצה ללכת לשירותים אני צריכה לשים כיסוי ראש ולוודא שאין איזה פשלת כתם על החלוק. ובכללי היו לה אורחים מ8 בבוקר עד 10 בערב וזה היה ממש לא נעים.
אז גם הרווחתי מזה וגם הפסדתי. לא יודעת מה הייתי מעדיפה.
בלידה האחרונהתאומים
הייתה מישהי בחדר שאמא שלה הייתה כמעט כל האישפוז.

הגיעה כל פעם לכמה שעות.
פשוט הזוי.
וכל המשפחה, אחים, אחיות דודות וכד' באו וישבו שעות.
ורעש בחדר חסמו את כל המעבר, לקחו את כל הכיסאות.

כל פעם שרציתי לצאת מהחדר הייתי צריכה לבקש שיזוזו כי אני צריכה להוציא את התינוקות... בקיצור...

ובעלה הביא את הבת שלה בת שנתיים והיא בכתה חצי שעה... אני במקומם הייתי מוציאה אותה מהחדר אבל זה פשוט לא הזיז להם.
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"לאחרונה

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

תביעת חלת- מישהי הצליחה למלא??נועה לה

אני כבר אובדת עיצות

כל הביוקרטיה והטפסים האוטומטיים האלה מוציאים אותי מדעתי!

הם מבקשים אישור על נקודות זיכוי או פטור ממס

מאיפה אני מנפיקה את המסמך הזה??? לא מוצאת באתר של מס הכנה או ביטוח לאומי

פליז עזרה!!!

נראה ליהשם שלי
אמור להיות בתלוש/ טופס 106
תלוש שכר אחרון יש לך? / טופס 106?המקורית
אבל כבר העלתי תלושים במקום אחרנועה לה
יש מצב שצריך להעלות פעמיים? 
למי שיש אישור לנ"ז מפקיד שומה הסעיף הזההמקורית

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

ואוו תודה רבה רבה!!נועה לה
את לא מבינה כמה אני מתוסכלת מול כל הביוקרטיה הזאת, כל הזמן מעלה את כל הטפסים עונה את כל הפרטים ואז צריכה לבדוק על איזה טופס והכל נמחק!!!  התגובה שלך עזרה לי לעשות המשך לדף הבא סוף סוף! 
ממש בשמחה יקרה המקוריתאחרונה
צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך