כי זה נכון לגבי כל עבד. זה גם מסתדר עם העניין של הפה רך

בפרשיות של  יציאת מצרים

תחפש במקורות הרפורמים.

על חניית ישראל בפי החירות מול בעל צפון...

@חליל הרועים, אם גם לזה ביקשת מקור, אז כנ"ל (לא שמתי לב)

לא יכול לחפש כרגע

נראה לך? זו המצאה מהגדולות ששמעתי אי פעם.

וזה מוזכר כבר במדרשים

לכישוף, בתאוריה, לא אמור להיות כח על יהודי.

זה לכל היותר משפיע לו על כח הדמיון (ע"י שדים וכל זה, שהנגיעה שלהם היא אך ורק במדמה), ולכן עם ישראל סברו שהם לא יכולים לצאת ממצרים כשבפועל כל יהודי יכל לקום ולקחת את הרגליים.

תזכור שמצרים היו האימפריה "הנאורה" של אז (עם כל ההשלכות של חתונות גייז וכו'), הם לא היו עושים טבח עם.

וגם חז"ל מלמדים אותנו שהשיעבוד התחיל ב"פה רך", בשיקולים כלכליים, ולא בכפיה.

למה לכם ללמוד תורה? שבו תעבדו תעשו כסף (נשמע מוכר?).

אחרי זה, כבר נוצרה תודעת עבדות, ולכן עם ישראל המשיך בדרך הזאת.

אך ורק דמיון.

אם תסתכל במסכת פסחים מדף קי מה שכתוב שם לגבי שתיית יין בזוגות וכשפים, תראה שמדובר בנזק גופני ולא תודעתי. 

דוגמא" (דף קיא) ההוא גברא דרכיב חמרא וסיים מסני וגמוד מסאניה וצוו כרעיה

גמוד מסאני - נתכווץ המנעלין:

וצוו כרעיה - ויבשו רגליו:

וגם בכללי, שמעתי עדויות מאנשים שחיו מחוץ לארץ על כשפים שהזיקו יהודים וחלק מהם נגמרו במוות

ושדים יכולים להשפיע אך ורק עליו, כך קיבלתי מאחר מרבותי (שהוא מקובל וראש ישיבה).

בוודאי שאדם יכול למות ע"י הדמיון, אין בכך סתירה.

לגבי ההשפעה על מנעלים וכדומה שהם דברים שהם לא חלק מהאדם, יתכן שההשפעה שלהם בצד הגופני גדולה יותר, לא שמעתי בזה משהו מרב כלשהו.

אגב, לי אישית יש שיטה אחרת בעניין, אבל לא עסקתי בזה מספיק מסיבות כאלה ואחרות לכן אני אומר רק מה ששמעתי מהרב הנ"ל.

אם זה היה רק מוות, ניחא.    אבל זה יש עוד דברים

זכור לי מקרה מהגמרא שאמורא אחד הסתובב לו הראש לאחורה.. שכחתי איפה זה

הוא אמר לך מה המקור למסקנה הזאת?

והמקור לזה זה קבלה, איפה שיש אחיזה לס"א וכאלה עניין של סוד הנחש שיצר הרע רכב עליו וכו'

פיל שמאלפים אותו, בוודאי יכול למחוץ בקלות את המאלף, אבל אחרי שהרגילו אותו שהמאלף קובע, הוא כבר לא ינסה להתקומם. זאת החומה ה"וירטואלית" שעליה דובר...

אך אני הבנתי את דבריו כך: לא היה דבר כזה שיעבוד מצריים אלא הכול תאורייה ודמיון-זו אמירה שמתאימה לרפורמים וכו'.

נ.ב. לכישוף יש כוחות על כולם בין אם הוא גוי בין אם הוא יהודי,אם הוא לומד תורה אולי הכישוף ישפיע פחות או שהלומד ידע איך להתמודד איתו.

אני לא יודע אם תודעת העבדות נוצרה ע"י כשפים ולא נראה לי שזה פעל כך אלא כפי המדרש שציינת בדיבורי סרק וכו'.  

ולקרוא לרב ככה בשלוף רפורמי, לא יודע! לא נוח לי לראות את זה.

בכל אופן, הדברים שאמרתי הם דברי חז"ל על בעל צפון (אם זכרוני אינו מטעני).

לא מוצא כרגע את המקור בחז"ל אבל הנה דברי האבן עזרא שמות יד ב: "'בעל צפון', אמרו: כי חרטומי מצרים עשו בדבר המזלות צורות נחושת, וזהו בעל צפון שלא יוכל עבד לברוח ממצרים לעבור הצורה, ובעבור זה כתוב 'כי ברח העם'".

"יש אומרים כי בעל צפון – צורה היתה, עשויה בשעות, שלא יוכל עבד לברוח. על כן אמר 'סגר עליהם' (שמות יד ג), כי חשב פרעה שסגר עליהם".

הנ.ב לא רלוונטי כל-כך לדברי. כתבתי שכח הכישוף הוא ירוד ביחס ליהודי, איפה ראית שכתבתי שהוא לא משפיע על יהודי?

מה איתך?

אולי הכוונה שהשעבוד היה באמת, אבל הקושי להשתחרר היה בגלל הדמיון... משהו כמו דימוי עצמי

קודם "ונהי בעינינו כחגבים" ואח"כ "ןכן היינו בעיניהם"

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום