לתורה, לה' , ליהדות כדת ולא כאומה .

ושעושים מזה לחן כשירה בבית כנסת .

שגם אם אין בפירוש, יש. ארץ ציון וירושלים.. וכו וכו.

אבל אני מבינה מה הבעיה, תודה שהסברת.

אבל אין בו רע.. נכון?

מרגיש לי שיש יותר מידי זלזול כלפי השיר הזה...

אין בו רע,אבל גם אין בו הרבה טוב ..
לדעתי הוא לא מדגיש את מי 'אנחנו באמת היהודים ..
וגם .. מה הקטע לעשות שתי מילים דומות שורה ליד שורה ?!?!

הרב קוק כתב את לעד חיה כשיר תגובה ו מתוך מטרה שהוא יהיה ההמנון.
ובשנים עברו מבחינת הרב צביודה לתלמידיו זה היה ההמנון או לפחות להצמיד אותו לה תקווה הבעייתי (למרות שכיבדו אותו רק בגלל שהוא של המדינה)

רק אני יודעת שאלה הם שלא אוהבים תשיר.. ורציתי לדעת למה.

והבנתי. אוקי.. 

(החתימה שלך על המבוגרים.. עצוב)

ואחת מההעם הנבחר ותן חיוך- אוקי אוקי הבנתי גם.. סליחה אם זה הכעיס או משו כזה..

ממש תודה לכולם.!!

 

 

לפחות לפי טענת @בן-ציון.

ב. בנצי טען שיש לזה איזה מקור יהודי קדמון.
פשוט נצטרך לחכות לו...

אבל אם זה נכון זה מטורף

דא למי אכפת מי כתב את הלחן?

סתם עצבן אותי ששרים את הלחן של זה בתפילה בשבת ...

זה גם לא משנה מי הלחין, אני מניחה שרוב האנשים לא יודעים שזו הלחנה ישנה של רב ..

תסתכל בתגובה לפניך .

"להיות עם חופשי בארצנו"
מי שכתב את זה התכוון לעם חופשי מתורה ומצוות.
זה בעיקר הסיבה למה אני לא שרה את 'התקווה'..

נפש יהודי הומייה

ולפאתי מזרח קדימה

עין לציון צופיה

עוד לא אבדה תקוותינו

התקווה בת שנות אלפיים

להיות עם חופשי בארצנו

ארץ ציון וירושלים

אין בו בעיה מצד עצמו,  למי שיש בעיה בו זה בעיקר בגלל מה שהוא מייצג (את המדינה)

מעניין שאני לא תויגתי פה

בכל אופן אני כן עומד בתקווה

אז אתה לא פנאט מסוכן ומפחיד

אם אני אשב אז בכלל יסקלו אותי באבנים..

זה ניגון שנפל לקליפות. מכך שהוא מטמא את הנפש. חבל על הנפשות הטהורות של עם ישראל‎‎

לא הגזמנו קצת?

הוא האימנון של הכופרים של החילונים והוא מיצג תמדינה

ברחוב לדוג' כמובן.

אני גם לא שרה
בעיקר כי יש לי בעיה עם המילים.

סתם לידע הציבור הדת"ל בכללי עד לפני כמה שנים היה לא היה שר התקווה....

אבל בתור המנון למדינה זה פחות מוצלח...

לא מזכיר את הדברים החשובים באמת...

תקוותנו – ויקיטקסט

 

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶש יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עֵינוֹ לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה:
לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ,
לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה.

 

כָּל עוֹד דְּמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ
יִזְּלוּ כְגֶשֶׁם נְדָבוֹת,
וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵּנוּ
עוֹד הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת.

עוד לא אָבדה תקוותנו...

כָּל עוֹד חוֹמַת מַחֲמַדֵּינוּ
לְעֵינֵינוּ מוֹפָעַת,
וְעַל חֻרְבַּן מִקְדַּשֵׁנוּ
עַיִן אַחַת עוֹד דּוֹמָעַת.

עוד לא אבדה תקותנו...

כָּל עוֹד מֵי הַיַּרְדֵּן בְּגָאוֹן
מְלֹא גְדוֹתַיו יִזֹּלוּ,
וּלְיַם כִּנֶּרֶת בְּשָׁאוֹן
בְּקוֹל הֲמוּלָה יִפֹּלוּ.

עוד לא אבדה תקותנו...

כָּל עוֹד שַׁמָּה עֲלֵי דְּרָכִים
שַׁעַר יֻכַּת שְׁאִיָּה,
וּבֵין חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
עוֹד בַּת צִיּוֹן בּוֹכִיָּה.

עוד לא אבדה תקותנו...

כָּל עוֹד דְּמָעוֹת טְהוֹרוֹת
מֵעֵין בַּת עַמִּי נוֹזְלוֹת,
וְלִבְכּוֹת לְצִיּוֹן בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרוֹת
עוֹד תָּקוּם בַּחֲצִי הַלֵּילוֹת.

עוד לא אבדה תקותנו...

כָּל עוֹד נִטְפֵי דָם בְּעוֹרְקֵינוּ
רָצוֹא וָשׁוֹב יִזֹּלוּ,
וַעֲלֵי קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ
עוֹד אֶגְלֵי טַל יִפֹּלוּ.

עוד לא אבדה תקותנו...

כָּל עוֹד רֶגֶשׁ אַהֲבַת הַלְּאוֹם
בְּלֵב הַיְּהוּדִי פּוֹעֵם,
עוֹד נוּכַל קַוּוֹת גַּם הַיּוֹם
כִּי עוֹד יְרַחֲמֵנוּ אֵל זוֹעֵם.

עוד לא אבדה תקותנו...

שִׁמְעוּ, אַחַי, בְּאַרְצוֹת נוּדִי
אֶת קוֹל אַחַד חוֹזֵינוּ:
כִּי רַק עִם אַחֲרוֹן הַיְּהוּדִי
גַּם אַחֲרִית תִּקְוָתֵנוּ!

עוד לא אבדה תקותנו...

לֵךְ עַמִּי, לְשָׁלוֹם שׁוּב לְאַרְצֶךָ,
הַצֱּרִי בְגִלְעָד, בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפְאֶךָ,
רוֹפְאֶךָ יְיָ, חָכְמַת לְבָבוֹ,
לֵךְ עַמִּי לְשָׁלוֹם, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא...

אשכרה.