אולי כדאי שתנסה לשמוע את השיחה הזו,לא לחשוש מלפתוח את העניים ולחזור למקורות:

http://www.f2h.co.il/770859

אני מצטערת אבל אין לי איך להציע משהו אחר...

כדאי מאוד מאוד לנסות להקשיב למרות זאת.השיחה פותחת מאוד את העניים

א.אולי הגיע הזמן לקחת קצת הפסקה (כן למרות הגיל צריך לחשוב בריא ולא פזיז)
כדי באמת להשתוקק רק לשיחות עם מישהי,להשתוקק לעזור לה ולהיות איתה סתם ככה בלי מגע,לפעמים הסרט נע הזה של הדייטים האכזבות היצורות שמגיעות
מוציאות את החשק מכל העולם הזה שאפשר להנות בו בדברים הכי קטנים שיש.

ב.בקשר להתחלה שנראה לך שאתה מעוניין באישה רק בשביל הדברים האלה
הייתי ממליצה לקרוא את הספר "שכינה בינהם" הוא מדבר על הרגשה כזאתי שרוצים את הנישואין מסיבות עקיפות ולא כי באמת רוצים להתחתן וכו'.
והוא אומר שגם ההרגשות האלה מגיעות ממקום של רצון השלמות שנמצא בכל אדם.

ג.יש מצב להתחתן גם בגיל 40 (אתמול קיבלנו הזמנה מאישה בת 45 שמתחתנת..)
אבל אני אישית הייתי ממליצה שתקח איתך דעת תורה,רב מנחה שיעזור לך
שאם תיהיה התלבטות הוא יגיד לך כמה זה עקרוני כמה זה לא האם לפסול והאם לא.
מה אתה צריך לשנות,לשפר.
ואני יודעת רב לא יודע יותר ממך,אבל לפעמים אנחנו לא אובייקטיבים לגבי עצמנו..
אני יכולה להעיד על עצמי שבקשר אחד התלבטתי רבות באיזה עיניין וממש רציתי לסיים את הקשר בגלל זה וכשדיברתי עם הרב הוא פשוט אמר בתוקפנות שזה הבל ונתן לי ראות שונה לחלוטין על העיניין הזה וזה עזר המון!!!

והלוואי שתזכה בעז"ה במהרה לכלה הראויה ביותר!

מישהי ליחסים ילדים ועזרה....

מצד אחד זה נשמע שממש אסור להיפגש עם אחד כמוך....

מצד שני אתה מודה שאתה כן צריך מישהי....

אינני חושבת שהרב יוסף אליהו צודק (ב"ה,  ראינו) אבל כן נראה לי שכדאי לך לקחת ייעוץ. (במקרה שלך - כי אני ממש נגד ייעוץ באופן גורף...)

מה שכן, אם אתה הולך על זה, אני מקוה שתיפול על מישהו טוב שיאיר לך את הדרך, ולא חלילה על מישהו שיקלקל (ויש סכנה כזו!)

אולי כדאי לך לדבר עם הרב אבינר ועם הרב שמחה כהן - אני אוהבת את מה שהם כותבים על זוגיות, אז אולי אולי הם יכולים להמליץ?

בהצלחה!!!!

ושתצא מזה מהר!!!!

שיהיה כיף..............

אז ככה שזה בסדר

חוץ מזה שתוך כדי כשתקשיב לסיפורים של אישתך ולא של סתם בחורה,

תראה שזה משהו אחר...

שתזכה לראות ישועה בקרוב!

אמן!

(אתה מוזמן להצטרף לסבב שמה"ל)

מתחתנים מתוך נכונות ורצון להשקיע.

ולפי מה שאשפורד כותב הוא רוצה מישהי שתשקיע בו, אבל כרגע אין לו את האנרגיה להשקיע בה...

וזו לענ"ד הבעיה....

בס"ד

זה לא נכון להגיד שאתה כבר לא רוצה זוגיות. אלא שפשוט שכחת כבר מה זה זוגיות! ההבדל הוא שמי שרק שכח כאשר הוא ימצא את האבידה הוא ישר יזכר ומי שכבר לא רוצה אז הוא סוגר את עצמו.

אתה בעצמך אמרת ש"למדת להסתדר לבד" ובתוכך אתה יודע שזה אילוץ ושבאמת יש עולם אחר יפה יותר אלא שבנתיים אתה נאלץ להסתדר עם מה שיש.

אני כל כך מבין אותך... להגיע לגיל כזה זה מצריך כוחות גדולים והתמודדות חזקה, אבל למען ה' מה זה המשפט האחרון "אין מצב להתחתן"!!, אל תתן ליצר הרע לתעתע בך!

יש לי כל כך הרבה מה להרחיב בעניין הזה, ואני מתכוין לתחבולות היצר הרע שמנסה לבלבל אותך, ואני שוקל אם לפרט ואם תרצה לשמוע, לכן אם תרצה פשוט תגיד ואני אשתדל פעם הבאה להרחיב.

בנתיים תדע לך, ותכניס את זה טוב טוב לראש שאתה תתחתן!!!!!!!!!!!! כן כן אתה, ולא רק את זה אלא גם תדע שאני בטוח שאשתך תזכה באדם נפלא, אני בטוח שאתה אדם נפלא ויש בך הרבה אהבה לתת ואני מתאר לעצמי שהסביבה שאתה נמצא בה לא מודעת לכל הטוב הזה שנמצא בך (וזה כבר קשור לתחבולות היצר שרציתי לכתוב..) אבל אתה יודע כמה אתה מלא בטוב ובהקשבה ובנתינה ובאמפתיה אלא שהמציאות שאתה נמצא בה היום אוטמת אותך, וזה תופעה ידועה ואיתך נמצאים עוד אלפי אנשים, וחשוב שתדעו, לא לייאש את עצמכם, אתם טובים וזה רק עניין של זמן עד שאשתך תזכה בך ואתה תשפוך עליה את כל טובך.

חשוב שתדע שאתה נמצא במצב שמשפיעה עלייך, וגורם לך לראות דברים קצת בשחור, אבל אין זה האמת! תצפה לישועה והיא בו תבוא..

ולעניניינו , אתה קרוב להתחתן לכן כבר בפגישה הבאה תקשיב לצד השני ותשתדל הרי אתה הולך להקשיב לאשתך עוד הרבה שנים, לכן אל תהיה זקן ואל תתן ליצר להוליך אותך במסלול שלו אלא תפסיק להיות מובל ותתחיל להוביל תגיד ליצר הרע "עד פה"!! מעכשיו אני חוזר לעצמי למי שאני באמת! ובע"ה החתונה קרובה!! ישנם אלפי אנשים שהתחתנו בגיליים כאלה ואתה אחד מהם!

יש לי עוד הרבה מה להרחיב ואם תרצה אשתדל לכתוב עוד. דרך אגב יש לי חבר והוא התחתן בגיל 39 מה תגיד על זה?! יותר נכון תשאל את יצר הרע מה יש לו להגיד על זה? אה? זה קצת שובר את התאוריה שלו.

בהצלחה.    

 כשמתחתנים צעירים מדי, תיתכן בעיית נישואי בוסר, כאשר כל אחד בשלו ועדיין לא התבגרו. כאשר מתחתנים בגיל מבוגר, לכל אחד יש הרגלי חיים. לא פשוט להתרגל לנוכחות קבועה בבית, ויותר מכך, בחדר השינה. אחד אוהב לישון מוקדם ואחד יותר מאוחר.זה מעדיף מנורת לילה קטנה וזה רגיל לישון בחשיכה. לפעמים אחד מהם (בעיקר הגבר...) נוחר ומקשה על השני להרדם.

 הוסף לכך את העובדה שאחד הצדדים מוותר על החברה והעבודה אליהם התרגל ועובר מחוץ לעיר. הוסף לכך את העובדה שחלק מהיום נמצאים יחד ללא נוכחות נוספת. אם לא מקבלים יעוץ כלשהו קודם, יתכן מצב מאד קשה שכל אחד יש לו כבר הרגלים עליהם לא יוותר. צריך שיתוף פעולה מלא בתכנון הוצאות, עריכת קניות, בישול, כביסות. כל אלו היו כמובן מאליו קודם, כשחיית אצל ההורים, או בדירה עם חבר. כעת, כל אחד מוסיף לשני עול מסויים ומוריד ממנו עול מסויים.

האם בגלל הקשיים צריך לוותר על הכל? לא קל לאדם להגיע לעת זקנה ולהיות זקן, בודד וערירי.

אם לא יהיה קשר של תן וקח ואהבה שמקלקלת את השורה, המצב עלול להגיע חלילה לידי פיצוץ. לכן, גם הצעירים מאד וגם המבוגרים זקוקים יותר ליד מכוונת, ולפעמים לא די בזו של ההורים.

להגיד שזה עצת היצר לא להתחתן בגיל מבוגר זה קצת מוזר כאשר יש רבנים מכובדים שאומרים שזה בלתי אפשרי.

פשוט כבר אין חשק למושג הזוגיות להתלהב ביחד, לשמוע צרות של אחרים, לשלב ברצונות שלך מישהי אחרת.

כשאני עושה מאזן של למה להתחתן אז היום ב"ה אין לי סיבה אמיתית להתחתן.

הסיבה המרכזית לחתונה הם יחסים כדי להמנע מבעיות היצר וילדים שזה מצווה מהתורה.

יחד עם זה כמובן להעזר במישהי שתעזור בניקיונות בישולים וכד'. אבל חוץ מזה ממש אבל ממש לא מרגיש רצון לזוגיות.

אני גם לא בטוח שזו בעיה. גם בחז"ל המטרה של חתונה זה כדי לקיים המצווה ושיהיו ילדים. התפקידים של הגבר והאישה בחז"ל מאוד מוגדרים ואין לי בעיה איתם שהאישה תאכיל ותניק ותכבס ותעשה בנול ועיינו במשנה בכתובות. החובות של גבר זה שארה כסותה ועונתה אם זה ממש אין לי בעיה. אבל לכל האלמנט של זוגיות זה פשוט לא מדבר אלי כבר ואפילו קצת דוחה. זוהי הבעיה. וזהו המצב.

בס"ד

תגיד לרבנים שאומרים את זה שהם לא רבנים!!! (או שאתה לא הבנת אותם כמו שצריך)

אני מאוד מבין את המקום שאתה מדבר ממנו, והסיבות שאתה מדבר עליהם הם בסדר גמור ,רק שהם הבסיס והמחויבות של בני הזוג,אשר עליו צריך ליצוק את הרגש- את האהבה הכבוד והנתינה.

בקיצור כמו שאמרת יש לך סיבות טובות להתחתן, ואני מאחל לך שתזכה בע"ה להתחתן וה' יפתח לכם את הלב ויעיר בכם את האהבה וגם אם לא, זה גם טוב ומספיק, לא כל הזוגות זוכים לאהבה, אפילו לא חז"ל ויש מהם שאמרו שהייתה להם אישה רעה והסיבה שלא גירשו אותה משום שהייתה שומרת עליהם מהחטא ומגדלת את הילדים.

בהצלחה. 

היה אלמן ++++ שרצה מאד להתחתן. היו לו כמה הצעות. אחת התאימה לו, אך כאשר קבעו בתיאום ם הרב שלו שבועיים של פסק זמן ללא שיחות כלל, כדי לבדוק את רצינותם,  בזריזות נפגש עם אחת גרושה והתארס איתה בתוך אותם שבועיים. למה בחר בה?האם יתכן שבתוך שבועיים, כל הרגשות העמוקים שחש כביכול כלפי הקודמת איתה רצה להתארס, נעלמו? לא. הוא הישלה את הקודמת ואולי גם את הנוכחית, כי היו לה 3 בנות שיכלו לטפל בילדים שלו. כשנה לאחר שהתחתן, פגשה אותו חברה שלי בחוה"מ. הוא נסע לארוע עם ילדיו (בלבד!). כששאלה אותו איך אשתו מסתדרת עם הילדים, ענה: היא מסתדרת עם כולם חוץ ממני...

במילים אחרות: נישואי נוחות. יש אנשים שמוכנים לזה, וקובעים מראש כללים, כך שאף אחד לא נפגע ( במקרה הזה, הוא חיפש בייבי-סיטר והיא לא רצתה להישאר לבד, כך שהסידור הטכני היה מוצלח, אבל אם האשה חיפשה רגש ולא רק סידור, מן הסתם היא נפגעה).

האם יש לך חברים?

האם כשאתה נמצא איתם אתה כן רוצה לדבר ולשתף?

מדוע אתה מרגיש שאשתך אינה יכולה להיות חברה שלך?

זה לא יפגע בך שכל פעם שאשתך תרצה לדבר היא תלך לחברים, כי איתך היא לא יכולה לדבר?

האם מישהי כאן היתה מסכימה לזה? (אני לא הייתי מסכימה, אבל אני יכולה לדבר רק בשמי...)

בוא ננסה לשאול ככה:

נניח שאתה נפגש עם משהי שמתעניינת בך ואוהבת לשמוע מה יש לך להגיד. היא פשוט מקשיבה לך ומקבלת אותך גם כשאתה מרגיש שלא הכל טוב בך.

לידה אתה מרגיש שאתה לא כ"כ בחור רע, להיפך. אתה מרגיש טוב לידה ושמח. מרגיש מתמלא. ועדין. ובא לך לעשות טוב אחרי שיחה איתה.

האם אתה חושב שדבר כזה יכול להיות?

נדמה לי שאני שומעת עייפות בקולך. כי באמת לצאת לפגישה כל פעם עם משהי אחרת ולשמוע סיפורי אלף לילה ולילה שלה, זה באמת מעייף מאוד. ובא לך רק שקט.

אבל ב"ה שהחיים האמיתיים זה לא לצאת כל יום עם בחורה אחרת.

תהייה לך משהי אחת. והיא תאהב אותך. והיא תעריך את מה שאתה עושה בשבילה. ואתה כ"כ תשמח שזה ימלא אותך עד שתחתשוב עליה בכזו אהבה רגשית, שמה שאתה חושב עכשיו פשוט יגיע ממקום אחר. ממקום אמיתי.

כדי שזה יקרה באמת צריך לצאת עם בנות..מה לעשות.. גם אני באותה סירה. צריכה לנסות להתחבר לבחורים שאני נפגשת איתם וזה קשה.

נראה לי שבשביל שהתמונה של זוגיות שמחה וטובה תתקיים, יש לעבור לאט לאט דברים. וזה לא פשוט. נכון.

אולי כל העניין הוא שזה לא פשוט ובגלל זה אתה מסתכל על הצד המסויים הזה.

קצת עצוב לי לשמוע שזה ככה..

ה' יעזור לך,תתפלל טוב לזווג הגון,

ויהיה טוב בע"ה, כי אתה גם יודע שאישה זה לא רק לשם הדברים

שמנית לעיל, ושהיא הרבה יותר מכך, ושאתה לבד אז אתה לא שלם..

כל הישועות!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים