מומלץ מאוד

וורטים של הרב מנחם פרומן. לא הכרתי אותו ככה בכלל. כדאי ומומלץ [בלי פוליטיקה כלל, מעניין ונוגע ממש] 

אחד שבדיוק אני קורא עכשיו.

"במשך תקופה מסוימת הייתי המשמש של הרב צבי יהודה. גרתי אצלו בבית ושימשתי אותו.

אשתו נפטרה בגיל צעיר והוא לא התחתן שוב. כשהייתי אצלו הוא כבר היה זקן. כל בוקר הייתי מגיש לו תה וארוחה, אבל לפני כן הוא היה מבקש ממני עיתון לדעת מה קורה בעולם, מהקורה עם עם ישראל.

ועוד דבר:

בחדר החיצוני, שבו התלמידים היו יושבים ושומעים שיעורים, היו תמונות של כמה רבנים ותמונה גדולה של הרצל. אבל בחדר הפנימי, חדר השינה שלו, הייתה רק תמונה גדולה של אשתו חוה לאה שנפטרה בצעירותה. את זה ראיתי".

יש כאלה ויש ממש כאלה שמפרים את היצירתיות שבלימוד.

נפוצה אפילו

אם מישהו אומר לך 1+1=3 אתה אומר לו טעות, נכון?

למה? כי זו טעות. אין קשר לגבי אם אני חושב אחרת ממך או לא, זוהי נקודה אובייקטיבית. פרשנות או מחלוקת אומרים על דברים לא מוחלטים.

אי אפשר ללמוד היסטוריה ממסמך שהמטרה שלו היא לא היסטורית. מטרת התורה היא לא לספר מה קרה אלא לספר מה ממה שקרה חשוב למטרה שלה- עבודת האל. האדם מול הקב"ה זוהי המטרה.

מי האדם הכי זקן שהיה אי פעם על האדמה?

מתושלח...

לא נכון! זהו האדם הכי זקן שהתורה החליטה לספר עליו ולהתמקד בו היו עוד המון בני אדם באותם דורות שלא נזכרו ולו ברמז ואי אפשר לדעת היסטורית האם חיו יותר או פחות.

מאורעות היסטוריים כבירים שלא מוזכרים...

כאשר המטרה היא לא היסטוריה אתה לומד היסטוריה לא מדוייקת מכיון שזו לא המטרה.

בניגוד לספרי דת אחרים, כשמשווים זה בולט מאוד.

כן היה סנחריב , הייתה עיר שקראו לה יריחו והייתה לה חומה, היה מלך שקראו לו אחשוורוש [אין מקבילה בולטת אבל אולי כסרקסס זה דומה...] אבל המיצוי ההיסטורי שתוכל להוציא משם הוא דל עד אפסי. זהות של בני אדם מסויימים, מיקומים גיאוגרפים לא ברורים ותקופות כלליות.

הידע ההיסטורי שמועבר בתנך בתור קורות העיתים היה יכול להתיכנס לתוך עמודים ספורים אם בכלל.

מה שמשותף לסוגי ההיסטוריה שהבאת זה שמדובר בסקירה של מהלך היסטורי- קרי רצף של אירועים במקביל לזמן שבו זה קרה. זה לא קיים בתנ"ך אין רצף כרונולוגי, הדגש הוא לא היסטורי וזמני כלל. בספרי הנביאים והשופטים עוברות תקופות ארוכות בפסוק בודד. ויעש הטוב בעיני ד' או הרע בעיני ד'... זה ציון דתי לא אובייקטיבי כלל שקשה ללמוד ממנו משהו לא דתי.

היסטוריה של דעת הא-ל?

אודה שלא חשבתי על כיון היסטורי כזה אבל גם הוא לוק ה באותה בעיה של כרונולוגיה. היסטוריה וזמן שזורים יחד.

כאשר המטרה דתית אתה צודק שהקריאה נעשית מוגדרת יור אבל החשיבות ההיסטורית יורדת לרמה של אי חשיבות.

יש את המושג עצמו ויש את מה שלומדים מההיסטוריה וזה שני דברים שונים שהרבה מתבלבלים ביניהם.

היסטוריה זה מה שקרה בפועל באמת.

אני יכול ללמוד ולהסיק מזה כל מיני דברים, אבל זו לא היסטוריה.

כשכתוב שהיה מלך שקראו לו חזקיהו זו עובדה היסטורית.

כשכצוב שני פסוקים אחר כך שהוא עשה הישר בעיני ד' זו לא עובדה בעלת חשיבות היסטורית.

ההיסק הערכי הוא חסר יחס לממד ההיסטורי. ההיסטוריה עוסקת בקיום לא במהות. חקר המהות הוא לא עיסוק היסטורי. יש להבחין ביניהם.

והזכרת לי וורט מהספר שהזכרתי קודם מהרב מנחם.

הרבה דנו באיוב וזה באמת נורא מה שהוא עבר בספר אבל הכי נורא זה שכשמישהו כל כך סובל ובאים אחר כך וקובעים "איוב משל היה"...

וכבר הערתי על זה.

יישר כח על זה שאתה רואה שהעיקר הוא עיקרי האמונה. אנחנו לא לומדים היסטוריה מהתנך אלא יסודות דתיים.

אפשר ללמוד היסטוריה ולהשוות ולהצליב מקורות וגם את התנך אבל הוא לא מקור היסטורי.

היסטוריה זה תיעוד המציאות הכרונולוגית ללא שיפוט ערכי. למידה אובייקטיבית . חס ושלום שכך התנך ייקרא.

אמרתי שאם תסתכל על התורה בהיבט היסטורי אז תגיע לדברים מיותרים. מה שאתה מביא על רבי עקיבא זה רק מחדד את הנקודה שהמטרה לא הייתה היסטורית.

הוא הסיק תילי תילים של דברים הקשורים לעבודת האל מתוך התורה וכך צריך לעשות זו המטרה.

לגבי הרשי הראשון אינני בטוח שנכון לומר "הוכחה היסטורית". יש פה לימוד על שייכות הכל לקב"ה ובכלל זה גם ארץ ישראל. לאור הדורות הארץ החליפה בעלויות כחלק מרצון האל.

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.