מומלץ מאוד

וורטים של הרב מנחם פרומן. לא הכרתי אותו ככה בכלל. כדאי ומומלץ [בלי פוליטיקה כלל, מעניין ונוגע ממש] 

אחד שבדיוק אני קורא עכשיו.

"במשך תקופה מסוימת הייתי המשמש של הרב צבי יהודה. גרתי אצלו בבית ושימשתי אותו.

אשתו נפטרה בגיל צעיר והוא לא התחתן שוב. כשהייתי אצלו הוא כבר היה זקן. כל בוקר הייתי מגיש לו תה וארוחה, אבל לפני כן הוא היה מבקש ממני עיתון לדעת מה קורה בעולם, מהקורה עם עם ישראל.

ועוד דבר:

בחדר החיצוני, שבו התלמידים היו יושבים ושומעים שיעורים, היו תמונות של כמה רבנים ותמונה גדולה של הרצל. אבל בחדר הפנימי, חדר השינה שלו, הייתה רק תמונה גדולה של אשתו חוה לאה שנפטרה בצעירותה. את זה ראיתי".

יש כאלה ויש ממש כאלה שמפרים את היצירתיות שבלימוד.

נפוצה אפילו

אם מישהו אומר לך 1+1=3 אתה אומר לו טעות, נכון?

למה? כי זו טעות. אין קשר לגבי אם אני חושב אחרת ממך או לא, זוהי נקודה אובייקטיבית. פרשנות או מחלוקת אומרים על דברים לא מוחלטים.

אי אפשר ללמוד היסטוריה ממסמך שהמטרה שלו היא לא היסטורית. מטרת התורה היא לא לספר מה קרה אלא לספר מה ממה שקרה חשוב למטרה שלה- עבודת האל. האדם מול הקב"ה זוהי המטרה.

מי האדם הכי זקן שהיה אי פעם על האדמה?

מתושלח...

לא נכון! זהו האדם הכי זקן שהתורה החליטה לספר עליו ולהתמקד בו היו עוד המון בני אדם באותם דורות שלא נזכרו ולו ברמז ואי אפשר לדעת היסטורית האם חיו יותר או פחות.

מאורעות היסטוריים כבירים שלא מוזכרים...

כאשר המטרה היא לא היסטוריה אתה לומד היסטוריה לא מדוייקת מכיון שזו לא המטרה.

בניגוד לספרי דת אחרים, כשמשווים זה בולט מאוד.

כן היה סנחריב , הייתה עיר שקראו לה יריחו והייתה לה חומה, היה מלך שקראו לו אחשוורוש [אין מקבילה בולטת אבל אולי כסרקסס זה דומה...] אבל המיצוי ההיסטורי שתוכל להוציא משם הוא דל עד אפסי. זהות של בני אדם מסויימים, מיקומים גיאוגרפים לא ברורים ותקופות כלליות.

הידע ההיסטורי שמועבר בתנך בתור קורות העיתים היה יכול להתיכנס לתוך עמודים ספורים אם בכלל.

מה שמשותף לסוגי ההיסטוריה שהבאת זה שמדובר בסקירה של מהלך היסטורי- קרי רצף של אירועים במקביל לזמן שבו זה קרה. זה לא קיים בתנ"ך אין רצף כרונולוגי, הדגש הוא לא היסטורי וזמני כלל. בספרי הנביאים והשופטים עוברות תקופות ארוכות בפסוק בודד. ויעש הטוב בעיני ד' או הרע בעיני ד'... זה ציון דתי לא אובייקטיבי כלל שקשה ללמוד ממנו משהו לא דתי.

היסטוריה של דעת הא-ל?

אודה שלא חשבתי על כיון היסטורי כזה אבל גם הוא לוק ה באותה בעיה של כרונולוגיה. היסטוריה וזמן שזורים יחד.

כאשר המטרה דתית אתה צודק שהקריאה נעשית מוגדרת יור אבל החשיבות ההיסטורית יורדת לרמה של אי חשיבות.

יש את המושג עצמו ויש את מה שלומדים מההיסטוריה וזה שני דברים שונים שהרבה מתבלבלים ביניהם.

היסטוריה זה מה שקרה בפועל באמת.

אני יכול ללמוד ולהסיק מזה כל מיני דברים, אבל זו לא היסטוריה.

כשכתוב שהיה מלך שקראו לו חזקיהו זו עובדה היסטורית.

כשכצוב שני פסוקים אחר כך שהוא עשה הישר בעיני ד' זו לא עובדה בעלת חשיבות היסטורית.

ההיסק הערכי הוא חסר יחס לממד ההיסטורי. ההיסטוריה עוסקת בקיום לא במהות. חקר המהות הוא לא עיסוק היסטורי. יש להבחין ביניהם.

והזכרת לי וורט מהספר שהזכרתי קודם מהרב מנחם.

הרבה דנו באיוב וזה באמת נורא מה שהוא עבר בספר אבל הכי נורא זה שכשמישהו כל כך סובל ובאים אחר כך וקובעים "איוב משל היה"...

וכבר הערתי על זה.

יישר כח על זה שאתה רואה שהעיקר הוא עיקרי האמונה. אנחנו לא לומדים היסטוריה מהתנך אלא יסודות דתיים.

אפשר ללמוד היסטוריה ולהשוות ולהצליב מקורות וגם את התנך אבל הוא לא מקור היסטורי.

היסטוריה זה תיעוד המציאות הכרונולוגית ללא שיפוט ערכי. למידה אובייקטיבית . חס ושלום שכך התנך ייקרא.

אמרתי שאם תסתכל על התורה בהיבט היסטורי אז תגיע לדברים מיותרים. מה שאתה מביא על רבי עקיבא זה רק מחדד את הנקודה שהמטרה לא הייתה היסטורית.

הוא הסיק תילי תילים של דברים הקשורים לעבודת האל מתוך התורה וכך צריך לעשות זו המטרה.

לגבי הרשי הראשון אינני בטוח שנכון לומר "הוכחה היסטורית". יש פה לימוד על שייכות הכל לקב"ה ובכלל זה גם ארץ ישראל. לאור הדורות הארץ החליפה בעלויות כחלק מרצון האל.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.