קודם כל - "ראשית צמיחת גאולתנו", לא התחילה עם מדינת ישראל. היא התחילה הרבה לפני, כשהארץ התחילה לפרוח והחל זרם של קיבוץ גלויות לבוא לארץ, והארץ החלה להיבנות [עיין סנהדרין צ"ח. פשט מאמר חז"ל]. פשוט הגאולה המשיכה והשתכללה עם הקמת מדינת ישראל.

אם כן, אנו ב"ה בארץ, הארץ פורחת ובנויה [לא לגמרי. יש הרבה מה לעשות, אבל זאת "אתחלתא" ולא גאולה שלימה], אז פשוט שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה.

וכמו שכותב הג"ר מאיר כהנא זצ"ל הי"ד בספר אור הרעיון - "מי שאומר שמדינת ישראל היא לא אתחלתא דגאולה, הרי הוא עיוור" (לא מדויק, אבל בערך).

מה שקרה היום בחומש לא מפתיע כלל. זה החל עוד הרבה לפני זה - גוש קטיף וצפון השומרון, ימית, הגירושים ונסיונות שלא להתיישב ביו"ש מלכתחילה. ועוד הרבה לפני זה - כשחלק מראשי הציונות, בקום המדינה, היו מוכנים לוותר על ירושלים ואת המוסדות הם ריכזו בתל אביב.

זה מעיד על דבר ברור: העם לא קשור מתוך קשר של תורה לארץ ישראל. לכן, אפילו בקום המדינה היו שאמרו שאפשר לוותר על ירושלים. היו אפילו שביקשו שהאנגלים ימשיכו לשלוט בארץ ישראל. למה? כי זאת ציונות בלי תורה. אנחנו שמחים גם על ציונות בלי תורה, על ההתעוררות הזו בנשמת ישראל, אבל זה לא מחזיק מעמד בלי תורה.

אם כן, מה אנחנו צריכים לעשות? לחבר קודם כל את עצמנו, ובד בבד - את עמ"י לתורה ומצוות, ממילא מתוך כך - לארץ ישראל, שהיא חלק מהתורה הקדושה.

להתבכיין שהורסים יישובים, לכעוס ולקלל, להתפלל על מחיית שמם (איך אפשר למחות עשרות ומאות אלפי יהודים? ח"ו! עיין איגרת השמ"ד לרמב"ם) - זה לא עוזר בכלום. זה אולי רק גורם ההפך. אם בוכים, כועסים על הרשעה, מתפללים שהרשעה תיעלם מן העולם - והמטרה היא לצד החיובי! לשכלל, לקדם את עם ישראל - אז לחק מהדברים הנ"ל הם בסדר (כל מקרה לגופו). אם זה רק על מנת להוציא את הכעס החוצה, להתמרמר וכו' - זה לא מועיל, כנראה מזיק, ומבזבז כוחות לשווא.