גם גופיות/קצר מדי ברחוב...

למדתי כלל מעניין פעם, בוא נתעסק במה חסר אצלנו, כי אנחנו לפעמים עיוורים לדברים בסיסיים מאוד שאנחנו לא עושים. מאליו הקב"ה יסייע בתשובה לאנשים שאנחנו רואים אותם. המקור הוא מהבעש"ט זיע"א.

לא לשכוח שהיא נשואה...

אבל לא אמרתי שאסור להסתכל על אנשים שעושים עבירות אחרות, אלא שדרך התיקון מתחילה בנו וניסיתי את דברי הבעל שם טוב הקדוש בזה כמה וכמה פעמים וזה עבד ב"ה

יש אנשים שעוברים עבירה אחת לתאבון, בעיקרון בדור הזה הם אחוז לא מבוטל מהאוכלוסיה (נניח לא מברכים ברכה אחרונה, לא מתפללים קבוע, ק"ש וכו'), והם עדיין מגדירים את עצמם דתיים.

למה? כי הם לא מוכנים להכנע ליצר והם לא מצדיקים את זה... זה עניין של עבודה ותהליך ובע"ה כל עם ישראל יתחזק.

אם האדם אומר "מה פתאום לא צריך את זה" כנראה שתורה הוא לא יודע, אז כאן אני מסכים שזה מוזר שהוא מגדיר את עצמו דתי, אבל מאמין שכשהוא ידע הוא יקבל

ויש אנשים שצריכים חיזוק ביראת שמים... אבל כשקוראים להם לא דתיים, הם נחלשים בזה והיצר מנצח.

אני ממש לא פה להעביר ביקורת, הדברים האלה מופנים גם לעצמי, לא קל לי עם הדבר הזה.

אסור לגבר אפילו להתקשט יותר מדי כדי שיסתכלו בו נשים (הגמרא בסוטה, ספר חסידים, בכלל יש מלא מקורות לזה), אז ללכת חשוף?

בכל אופן, המקור לזה הוא כמו כל ענייני צניעות "מלא כל הארץ כבודו".

המקור לזה בעיקרון בדיני לבישת בגדים, אבל "מסביב", בדיני גילוי גם במקומות שצריך להתגלות

השולחן ערוך (אבן העזר קטו, א) אומר שאישה ששערה מגולה עוברת על דת יהודית, הגמרא (כתובות עב) מרחיבה את האיסור יותר ואומרת שמדובר על איסור דאורייתא, רבי ישמעאל אומר מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, אלא שכאן יש לשאול האם יש איסור דאורייתא על אשה לצאת מהבית ללא כיסוי ראש בגלל חוסר צניעות או גירוי יצר גברים?

אפשר להסביר ככה, אבל אם תסבירי ככה מה ההבדל בין אישה נשואה לרווקה(שולחן ערוך אורח חיים ע"ה), מיום החתונה השתנה מעמדו של השיער משיער לא מגרה מינית לבעל גירוי מיני? אני חושב שקשה להסביר ככה (רק הערה כי אולי @ימ"ל יקרא את זה בטעות, כל מה שאני כותב פה הוא טוב ונחמד ומתקבל על הדעת, אפשר לחלוק על הרעיון הזה, מי שבוודאי חולק על כל מה שאומר הוא יהודי יקר בשם הרמב"ם שבאמת לא מחלק בין שער רווקה לשער נשואה). אם כנים דברינו עד כה נאלץ לקבל את הטענה שכיסוי הראש הוא לא בגלל צניעות ופריצות אלא בגלל סיבה אחרת, אם יש רעיון חדש אשמח לשמוע אני אציע רעיון שאפשר להתווכח איתו אבל זו ההבנה שאני אוחז בה היום:

בהלכה יש איסור ניאוף גם אצל גויים, יש לשאול, מה הופך בני זוג לנשואים הרי אין להם טקס חתונה רבני, הרמב"ם בהלכות מלכים טוען שהמציאות היא המגדירה דהיינו, מגורים ביחד של שני אנשים זה נישואים והפרדת דירות זה הגירושים אלא שיש לשאול איך עבד ושפחה נשואים מתגרשים הרי הם צריכים להמשיך לגור אצל האדון? הפתרון שמביא הרמב"ם על בסיס הגמרא (הלכות מלכים פרק ט הלכה ב) שהשפחה מתגרשת מהעבד כשהוא פורע שערה בשוק.

דומה שכאן מתגלה תפקיד כיסוי הראש, כיסוי הראש הוא סימון לנישואים (כמו טבעת בימנו) ובסימטריה לכך פריעת כיסוי הראש היא סמל להפרדה בין בני הזוג. אם ככה הצורך בכיסוי ראש הוא לא חשיבות הצניעות אלא סימון הנישואים, ללא כיסוי ראש האישה משדרת לסביבה שהיא פנויה לנישואים חדשים.

הראיות עוד ארוכות אבל יש לסכם ולומר שאם אני צודק עד כה, מדובר על התחייבות של האישה כלפי הבעל שבא לסמן את שליטתו עליה ואת חוסר המרידה שלה בו (כמה שזה לא פוליטלי קורקט זה שפת חז"ל) אם ככה, כמו שהאישה יכולה למחול על התחייבות הבעל כלפיה (מחילה על שאר וכסות) ככה הבעל יכול למחול לאישה על כיסוי ראש(כי מדובר על התחייבות כלפיו להראות שלטונו וכאמור פה אין צורך להראות שלטונו כי מוחל עליו)

אני מקווה שקראת הכול, אבל גם אם לא העיקר שפרקתי את החשיבה שלי על זה, הערה אחרונה שיש לי להעיר היא שכגבר קשה לי להתעסק בנושא הזה, זה לא הניסיון שלי ולא התמודדות שלי ולא מעניין אותי, אבל! תורה היא וללמוד אני צריך, מצאתי סברא להקל אני יכול למצוא יותר להחמיר וסך הכול יראה הלומד וישפוט. 

@פלוני מפונפן

@גמני

בתור שרשור נפרד, זה יעורר יותר דיון (למרות שלי אף אחד לא הגיב ).

לגבי הקטע של המרידה והשליטה, אני לא מסכים. הרמב"ם כותב שכיסוי ראש לגבר הוא גם מדרכי צניעות. אם תראה לבוש מתחילת המאה ה20 ואחורה גם לגברים השיער כמעט ולא הציץ החוצה.

יש בזה עניין שאצלנו בדור הוא לא מובן.

אבל כ-ל ענייני הצניעות הם כלפי שמים ולא כלפי הסביבה ואין להם שום קשר לגירוי חיצוני וזה לא מעניין אותנו.

אנחנו מצווים פשוט לא להכשיל אחרים, וכבדרך אגב זה נוגע גם באיסור הזה.

האיסורים האלה קיימים גם אצל גברים, באותה המידה בדיוק.

היה פה פעם דיון לגבי למה רווקות לא הולכות עם כיסוי ראש, והעלו שם כמה מקורות. אבל ברמת העיקרון היו עדות שבהם הנשים היו עם כיסוי ראש מגיל 12, ויש פוסקים שמחייבים את זה גם היום לעניינים שבקדושה (בדומה לכיפה).

לכן, אין שייכות לדעת הבעל והוא לא רלוונטי בנושא.

מתי שזה מוגדר ערווה, זה מוגדר כלפי שמים. וזהו.

אצל אישה רווקה זה ערווה מדרבנן לחלק מהדעות, אצל נשואה זה דאורייתא.

במקומות שדנו בהן כשוות, הרווקות היו עם כיסוי ראש מגיל 12 והרווקים מגיל חינוך.

במקומות שלא, היה החילוק שקיים כיום בארץ ישראל תבנה ותכונן

הידועים ואז נדבר... 

כי לרווקה זה איסור דרבנן לחלק מהדיעות ולנשואה זה לכל הדעות דאורייתא.

לכן הקילו יותר.

ישר כח

אבל אתה מביא מצד אחד (ביושר רב יש לציין) ראייה שהרמב"ם לא ראה בשיער פרוע סימן לנישואין אלא איבר מגרה מינית

ומצד שני ממה שהיה לו לומר על סיפור העבד והשפחה אתה מסיק שזה הסימן לנישואים.

האיסור על הדברים האלה הוא כלפי שמים.

העובדה שיש איסור נוסף לא להכשיל רק מוסיפה ובטח לא מבטלת את האיסור היסודי.

לי פשוט אין מספיק מידע.

@מאיר.

למה היא עושה את זה ?לא שזה בסדר בכלל בכלל לא 

בס"ד

בעיקר סמנטיקה.
אחת משתייכת - מנסה\חושבת\יודעת\בטוחה - להיות מחויבת להלכה.
השניה לא.

אגב, בארץ בקום המדינה היו הרבה דתיות (ללא הגרשיים המגעילות שלך) שלא שמו כיסוי ראש.
 

בס"ד

מסיבות כאלה ואחרות, שונות ומשונות. וזה הבדל לא קטן בין 'דתיה' כהגדרתך לרפורמים

בס"ד

אבל יש שחושבים אחרת

בס"ד

עניין מנהגים קהילות וכו'. זה הרבה יותר מסובך מאשר הלכה פשוטה.

בס"ד

וזה דבר מקובל למדי. בני אדם בסה"כ.
 

יש שטוענים - לפי מקורות, והם לא בהכרח "סתם אנשים" - שמותר בלי כיסוי ראש (ויש שיאמרו שמותר רק כיסוי מינמילי כמו קשת, שזה נראה לי רווח יותר יחסית)

בס"ד

דתי אולי ילך על הדחוק, רפורמי זה לא יעניין.

בס"ד

ברור לכולם שאני לא חושב שהוא באמת רב. זה הכל

נשים

בס"ד

(בלי להתייחס ספציפית לדבריך.)

לא נראה לי תופס.

זה נקרא ban evasion, ואפשר תמיד להתלונן על הטרדה

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום