לא טרמפ ליעד מסויים, פשוט עברתי עם הרכב וראיתי אותה, אז עצרתי והקפצתי אותה ליעד שלה.
(סליחה על הפלישה)
אני רוצה לפרגן לכן שניה.
אני לא נשוי, ולא הייתי בהריון בחיים.
אבל כל פעם אני רואה אותה, האישה עם הבטן הגדולה(בפן החיובי, כן?) הולכת לה ברחוב. צעד אחרי צעד, כל מטר מדוד. עם פרצוף מתאמץ..
ואני כ"כ מעריך אותה.
9 חודשים אתן מגדלות את העובר בבטן. מרגישות את הדופק כל כמה דקות, קמות בבהלה כשהוא הפסיק לרגע לבעוט
ו ממשיכות לחיות
בעולם אחר, היו משילים מכן את כל המסביב. רכב צמוד עם נהג, ועוזרת בית לכל צרכי הבית. וגם אז הייתן מתאמצת כ"כ הרבה.
ובלי זה, אתן מתזזות מפינה לפינה, מאכילות ילד פה, שוטפות את השני, וגם דואגות שהבית יראה כמו ממלכה ראויה עם מלכה בראשו(ומלך
️) בכל אין לי דרך כ"כ לעזור
אבל כשאני רואה אותך עוברת שם ברחוב, בדרך למכולת לקנות תפוחי אדמה(מי יסחב??) כי חייבים שתהיה ארוחה טובה לילדים(לא נדבר על ריח הבישול..), אני מודהם מהכוחות שלכן, וברור שאני אקפיץ אותך דקה עם הרכב. כי מה זה ביחס לכל ההשקעה שלך?
בקיצור, מעריך.
אתן מדהימות. יישר כוח!
️
זה מה זה מקדם..