אנחנו מסכימים

וחושבת על עצמך כמבוגרת ורווקב

לא צריך לתת לסביבה להכתיב לנו את הרגשות. זה נורא ואיום לדעתי להכנע לתכתיבים של הסביבה

וכנראה לבנאדם אין טאקט רב בנמצא.

אל תשימי על אף אחד,

הם לא שווים את זה...

תמשיכי בדרכך הטובה,

מתוך שמחה ונחת,

ותבשרי לנ"ו במהרה

זה תלוי בסביבה שלך-

מה הציפיות החברתיות, באזיה גיל מצפים ממך להתחתן

מה המצב של החברות בגילך- רובן רווקות? נשואות? נשואות++?

זו נקודה שמשפיעה גם על ההסתכלות שלך על המצב- כל החברות שלי מצאו, ורק אני לא. החברות שלי בזוגיות, ואני לא.

וגם על האם יש לך עם מי לבלות ולצאת- השפעה גדולה על המצב רוח

תלוי בך עצמך-

כמה זמן את מחפשת? (בחורה שהתחילה לחפש בגיל 19, בגיל 21 יכולה להיות מותשת, ובצדק, משנתיים של חיפושים, לעומת אחרת שבכלל עוד לא תהיה בכיוון ותרגיש כיף גדול שהיא עדיין רווקה מכייפת..)

איך את מרגישה כלפי הסטטוס הנוכחי שלך? (מושפע הרבה מכל הנ"ל..)

ובנוסף-

זה תלוי בעיני מי.

יש אנשים שיסתכלו עלייך כרווקה, ויש כאלה שעדיין לא..

ו--

ההגדרה פחות משנה..

העיקר שיהיה לך טוב עם עצמך, ושמח

ובעז"ה בקרוב תחליפי סטטוס, ואז בכלל לא יהיה רלוונטי

החל מ-24 במקומות מסויימים ו-27-28 במקומות אחרים..
 

העיקר הוא שלא תלחצי משום דבר/הערה! תנשמי עמוק ולא משנה מה הסביבה לוחצת/אומרת לך..
 

הצלחה רבה!

אז את לא...

[כמובן, זה לא אומר שאפשר להתבטל, אבל את זה יש להניח שאינך עושה בכל מקרה..]

חוץ מזה, שאלה כזו היא ממש "צעירה".... אז אל תדאגי.

האמת תלוי באיזה חסידות..

4000 דולר לכל שדכן    

והם מדברים בדולרים כי הם כנראה בארה"ב..

בעיקרון כשמדברים על דמי שדכנות, מדברים בדולרים גם בארץ

(כן, בפועל נותנים בשקלים, וזה נראה לי לפי איזשהו שער דולר קבוע שלא משתנה בחיים..)

ובטח ובטח שאצל בחור זה לא זקן..

הם בקושי מתחילים לצאת בגילאים האלה..

בסביבה שלי זה לא ככה והיא לא תורנית, יוצאים בגיל מוקדם בהרבה

אני מנסה להבין מה נשאל פה בין השורות 
ואם חיפשת פה איזה נוח לנפשך אז אני רוצה להיות זה שמזיז את זה קצת 
הרווקות זה מדרון תלול, לטוב ולרע 
אפשר לנצל את התקופה הזו לבנייה והתעצמות אדירה, ללמוד הרבה, להתארח בשבתות בכל מיני מקומות 
ולעצב כל הזמן את החיי זוגיות שיהיו ואת הבית שיהיה . 
לעבוד על המידות וכו וכו ... 
ואם זאת , אפשר להגיע למצב שמתרגלים לרווקות ... מתרגלים להיות לבד 
החלל שלידנו יכול להראות פתאום די מלא והחסרון לא כל כך מורגש .. 
זה כמו שהיום אנו לא בוכים על בית הקדש כי אנו כהים לחסרון הזה ... 
אנו נהיים כהים וזה אסון ... סליחה על המילה , ליבי כואב בזה. 
הלהט בלפתח חיי זוגיות, הורות , לבנות בית מלא באורה ובשמחה יורד... 
הנאות חולפות ומערביות וריגושים מחליפים כל פעם זמנית רגש עמוק חסר וכך אנו 
נהיים אנשים שחיים על חוויות משכחות ככדורים מונעי כאבים .. 
אבל בעומק בכאב גדל ... 
מגיע שלב שפתאום עומדים מול מצב שכבר קשה מאוד להכניס אדם נוסף לחיים שנבנו להם ... 
זאת בעייה. 
התרבות היום לא רואה שום עניין במוסד המשפחתי ובזוגיות וזה חבל ... 
אז מה אני חושב ? לא יודע .. 
אבל מה אני רוצה להגיד זה , שאם את לא מרגישה רווקה מבוגרת 
אולי צריך להתחיל להרגיש ככה , סליחה שאני נותן פה תגובה כזו. 
לעורר את הרגש שאומר, " נמאס לי להיות לבד!" נמאס. לא רוצה להיות עוד ראש השנה לבד , עוד סוכות לבד ... 
רוצה חבר, רוצה להעניק , רוצה שיתוף אמיתי, נשמתי עם מישהוא. 
רוצה אהבה! 
רוצה בית ! 
איזה כיף זה ... 
מקווה שזה קשור מה שאני שופך פה מקירות ליבי 
פותח את ידיך ומשביע לכל חי ------- רצון !! 
בהצלחה 

הרווקות וכל התגובות הסביבתיות זאת התמודדות לא פשוטה. 
אבל צריך לנצל את זה, כמו כל דבר, בשביל לגדול למקום טוב. 
את התגובות הסביבתיות צריך לשמוע אבל לא להיות מנוהלים על ידיהן 
וזה נוגע לא רק לעניין זה דעסקינן כאן, זה נכון גם לכיוון שאנו בוחרים, 
לצורת חיים שאנו בוחרים לעצב, לצורה הדתית וכו.. 
אנו חייבים ללכת בדרך שאנו מבינים שהיא טובה לנו, בענווה. 
וזה תהליך בניה והכרה מה באמת טוב לנו ורק אנו יודעים זאת. 
ןלגבי בניית הבית לא צריך להתבייש, ללכת ללמוד על זה, לשאול אנשים נשואים 
לקרוא , הכל . 
לעורר את האהבה עד שתחפץ
לעורר את הלב 
ולהתרחק מדברים שמכסים אותו, שמכהים אותו. דברים חולפים. 
להתחבר לתפילה ולאהבה. להרגיש את הכאב לא רק שלנו. 
להרגיש מה זה שהמציאות לא שלמה. 
לחוש להשלים אותה בעוז וענווה .
בהצלחה רבה רבה 
ובשורות טובות טובות 

18

לא נראה לי שיש הגדרה

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה