לילדים להיפרד לחדרים שונים בגיל ההתבגרות.

תלוי גם בילדים.

אני עוד לא רואה צורך להפריד, אצלי. אבל חושבת על זה מחדש כל כמה חודשים.

לא הלכתי, אלא לפי התחושה. אנחנו רוצים לחנך את ילדינו לצניעות עוד לפני שהעניין הזה נהפך להיות אישיו בשבילם (בסביבות גיל ההתבגרות) - וכשיש כללים ברורים יותר קל להתמודד עם בלבולים שאולי יבואו.

הגדולה הייתה בערך חצי שנה לבדה בחדר, עד שאחותה הקטנה הצטרפה אליה. (היום היא מתגעגעת לתקופה הזו)

אם אין מספיק חדרים - אז אין ברירה. מניחה שאם זה היה המצב אצלנו, היינו מוצאים דרכים להפרדה בתוך החדר עצמו. למשל - שתי מיטות קומותיים, אחת לבנים ואחת לבנות...

כל התשובות יכולות להיות נכונות

אולי להתייעץ?? - ספציפית לציור הנתון- מצב בגרות הילדים, מצב בבית, כמות ומיקום אחים, גיל אחים גדולים, רמת פתיחות בבית, 

בהצלחה

יב הגיל הזה

אין כל איסור לגור באותו חדר לאח ואחותו, כשאינו חדר נעול בקביעות.

אלא שכך מקובל, חדר בנים/חדר בנות.

יותר נוח ופרקטי. משלב מסויים, גם תחושה של צניעות.

מאיזה שלב? דומני שזה תלוי במי מדובר. גם בהפרשי הגיל. משתנה.

ולפי זה, גם האפשרות להתחשב ביכולת או בקושי לפי תנאי המגורים/מס' החדרים בבית.

נגיד ספק גזל, צניעות, ביטול תורה, והמסקנה שאין בעיה - ודאי שזאת הלכה ויש על זה שכר.

בין אח לאחותו.

אלא אם כן מדובר ב"קביעות". יש אומרים שלושים יום, יש אומרים שאם זה מצב של קביעות, אז אפילו בפחות מכך.

בפשטות, חדר ילדים שאינו סגור, וסה"כ יש גם הורים בבית וכו', אין בו דין יחוד.

וגם לגבי ייחוד כשאלה ילדים שחיים בקביעות בחדר לבד יהיה יחוד מתישהו.

לא מסכים עם הלשון "אין איסור", בדיוק כמו שלא אסכים עם הלשון "אסור".

לו יצוייר שההורים יקפידו כל רגע ורגע שלא תהיה מציאות של יחוד, ניחא שאפשר להגיד ככה, אבל לא כולם מקפידים על זה וגם לא כולם יודעים בכלל את הלכות יחוד כמו שצריך

(גם לגבי יחוד כולנו שמענו על מקרים שלא צריך להרחיב עליהם... אלה ילדים קטנים, סקרנים, שלא יודעים יותר מדי, לא אנשים בוגרים).

בכל מקרה דעתי שבלי שום קשר לעניין היחוד, שהוא באמת לא מצוי, יש פה עניין חינוכי וזה ודאי עניין הלכתי.

גם אם יהיה "מתישהו", אם זה לא מצב קבוע - אין איסור יחוד בין אח לאחותו, כל זמן שזה באקראי וכנ"ל.

ב. לגבי שחינוך זו הלכה - מדובר על חינוך למצוות. אם אין איסור, אין מצוה לחנך אליו.

ג. אלא מה? שיש ענין של חוש מתי זו מציאות שיכול להיות בה חוסר צניעות. זה מאד משתנה לפי הילדים, וגם לפי ההפרש ביניהם. ובהתאם, גם יש מקום להתחשבות באפשרות הטכנית לפי המקום בבית.

ד. לגבי "מקרים ששומעים", תלוי במציאות. על מקרי קצה שומעים בכל מיני הקשרים. באופן נורמלי זה לא כך.

גם חינוך לצניעות, ולהפרדה בין מגדרית, הוא חלק מהמצוות.

לא נפקא מינה רק למה שהוא איסור כרגע, אלא גם להרגל שעלול להוליד איסורים בעתיד.

לכן, לדעתי העניה, גם במקרה כזה החינוך הוא הלכה.

וגם במקרה ש"מותר" או "אין איסור", או "אין בעיה אבל עדיף שלא" זה ודאי דיון הלכתי.

לגבי השאר מסכים, בפשטות

אין איסור יחוד במציאות כזו - גם כשהם ממש גדולים - אז אין הלכה לחינוך לכך.

אין "הפרדה בין מגדרית" בין אח לאחותו מעבר למה שההלכה מחייבת.

[לגבי חינוך לצניעות בכללי, זו שאלה ידועה, האם בדברים שלגדול אין בעיה ביחס לקטנה, נתייחס לקטן אותו דבר - או שנאמר שאנחנו מחנכים אותו לאיך שהוא אמור להיות ביחס לבנות גילו בגיל מאוחר יותר]

לגבי צניעות, מבחינת הלבוש, אז באופן טבעי מגיל מסוים, די צעיר יחסית, זה מתנהל כך בבית, בצניעות. גם אם הם באותו חדר. כך שגם בכך אין בעיה של חינוך.

אלא מה? שאכן זה הרגל נכון כשרואים שהשלב מתאים. גם מונע לעיתים "סקרנויות" שאין להן מקום.

אבל אם אין הלכה מפורשת - אז זה כבר לא רק "דיון הלכתי", מותר או אסור. יש מקום לשיקולים נוספים והכרת המציאות הספיצפית.

גם להגיד שזה מותר ואין בזה בעיה זאת הלכה.

ההלכה היא לא רק איסורים. גם בשביל להתיר צריך להיות פוסק.

גם אם דנת בנושא והגעת למסקנה שמותר, בוודאי שזאת הלכה.

רלוונטי גם לתגובה של @סתם 1...

כשעפ"י דין אין בעיית יחוד עם מישהי, לא צריך להיות פוסק כדי להגיד שאין.

גם כדי לומר שמותר לאכול חלב אחרי גבינה לא צריך להיות פוסק.

אלא מה - שכאן יש עניינים נוספים שמשיקים לזה. ועליהם אכן צריך לתת את הדעת.

[ואני כלל לא עסקתי בשאלה, שכנראה מעסיקה אותך, מה מוגדר כ"הלכה". דנתי לגבי מה שהועלה כאן, בתור שאלה בשרשור - ואגב הדברים ציינתי, שאין איסור יחוד בין אח לאחות, שלא "בקביעות", שזו הלכה מפורסמת. ברור שבכללי ראוי משלב מסוים שיהיו חדרים נפרדים. אלא בהיות שזה פחות "מוגדר" ויותר ענין של ראיית המציאות הספציפית - יש מקום ליותר גמישות בהגדרת הגילאים. אם כי גם לדעתי, כשאין אילוצים מיוחדים, זה מגיל צעיר למדי]

ויתכן שחלק ממה שאתה "לא מבין" זה כי עדיין אינך הורה (בעז"ה בקרוב בימינו) וקצת יותר קשה לראות את המציאות לגבי קטנים ב"תיאוריה".

הלכה פירושה "הוראה מה לעשות".

זה לא קשור לפוסק או מורה הוראה.

ברגע שאדם קורא בספר "מותר לעשות א' ב' ג'" הוא למד הלכה, ואם למד שתיים כאלה יצא ידי חובה התנא דבי אליהו המפורסם.

פשוט מאוד.

שוב מגיב בתגובה האחרונה אבל זה מתייחס גם לדברי @סתם 1...

אם אתם ממשיכים לחלוק על ההגדרה המילולית של המילה הלכה, עליכם קושיא שחצי מהזמן כשאתם עוסקים בסוגיות שסופן להתיר - לא נחשב לכם לימוד הלכה

נ.ב, אני מבין שאולי זה היה לא ברור, אז אדגיש שאני לא מדבר על האיסור או ההיתר, אלא רק על מה הוא המושג הלכה.

אלא שאני כלל לא עסקתי בנושא הזה - "מה היא הלכה" - לא ברור לי איך "משכתם" אותי לדיון הזה שביניכם...

[ובוודאי שמה שהזכרתי לגבי יחוד בין אח לאחותו, הוא הלכה - גם אם ידועה - ובוודאי שאני שמח שאתה מזכיר שיש לי על כך שכר של עוסק בתורה. ב"ה. כל השונה...]

כנראה שהתפספסה פה הנקודה הזאת

אני חושב שפשוט שיש לך בזה שכר בע"ה

שלא היתה לי לרגע כוונה לעבור לדיון עקרוני מהי הלכה.

הערתי אגב הדברים, שאם אין איסור - אין מה לחנך אליו.

אם השאלה היא מהיבט של פיקוח נפש - הלכה.

כנ"ל כאן, השאלה היא מצד חינוך לצניעות וספק בדיני יחוד וכדומה, בוודאי שזאת הלכה ויש על זה שכר.

נ.ב, בשאלה שלך לגבי שתיית מים נרמז איך מקדשים את החומר, אבל זה לבעלי מדרגה כזאת... אחרת זה מעיד על איזה בעיית "נערווין" (או איך שלא כותבים את זה דוגמאות למשל הן שאסור לשתות ישירות מהברז לחלק מהדעות, ושיש דרך לשתות מהכוס [הלכ' דרך ארץ] ושצריך לברך, ושצריך לברך ברכה אחרונה בשיעור ועוד)

ולכיוון השני, אומרים בשם ר"ח מוולוז'ין, שאם יהודי רוצה לקנות יער ליד וילנא, בוודאי שזה כתוב בתורה - אבל איפה העיניים הקדושות שיראו את זה.

שאם יהודי מתלבט אם לקנות איזה יער ליד ווילנא (שזה היה העסקים של אז - ב"ה שאנחנו כבר לא שם, בגלות הארורה הזאת), בוודאי שהוא יכול לראות מהתורה אם לעשות את זה או לא - 

אבל איפה העיניים שיכולות לראות את זה בתורה. מדרגה לא פשוטה..

לא הצלחתי לקשר כל-כך לעניין.

אבל אני קצת עייף בימים האחרונים

"שלא ישנו לכתחילה"...

אם זה היה איסור גמור - כנראה שזה לא היה "שלא.. לכתחילה"..

להיפך:

כיוון שכתבת שאת לא באמת רואה שאתה מצליחה להפריד אותם - אז הפניתי את שימת הלב ללשון של מי שאליו הפנו אותך, כדי לראות שאכן גם הוא כנראה לא מגדיר את זה כבעיה מוחלטת.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.