לילדים להיפרד לחדרים שונים בגיל ההתבגרות.

תלוי גם בילדים.

אני עוד לא רואה צורך להפריד, אצלי. אבל חושבת על זה מחדש כל כמה חודשים.

לא הלכתי, אלא לפי התחושה. אנחנו רוצים לחנך את ילדינו לצניעות עוד לפני שהעניין הזה נהפך להיות אישיו בשבילם (בסביבות גיל ההתבגרות) - וכשיש כללים ברורים יותר קל להתמודד עם בלבולים שאולי יבואו.

הגדולה הייתה בערך חצי שנה לבדה בחדר, עד שאחותה הקטנה הצטרפה אליה. (היום היא מתגעגעת לתקופה הזו)

אם אין מספיק חדרים - אז אין ברירה. מניחה שאם זה היה המצב אצלנו, היינו מוצאים דרכים להפרדה בתוך החדר עצמו. למשל - שתי מיטות קומותיים, אחת לבנים ואחת לבנות...

כל התשובות יכולות להיות נכונות

אולי להתייעץ?? - ספציפית לציור הנתון- מצב בגרות הילדים, מצב בבית, כמות ומיקום אחים, גיל אחים גדולים, רמת פתיחות בבית, 

בהצלחה

יב הגיל הזה

אין כל איסור לגור באותו חדר לאח ואחותו, כשאינו חדר נעול בקביעות.

אלא שכך מקובל, חדר בנים/חדר בנות.

יותר נוח ופרקטי. משלב מסויים, גם תחושה של צניעות.

מאיזה שלב? דומני שזה תלוי במי מדובר. גם בהפרשי הגיל. משתנה.

ולפי זה, גם האפשרות להתחשב ביכולת או בקושי לפי תנאי המגורים/מס' החדרים בבית.

נגיד ספק גזל, צניעות, ביטול תורה, והמסקנה שאין בעיה - ודאי שזאת הלכה ויש על זה שכר.

בין אח לאחותו.

אלא אם כן מדובר ב"קביעות". יש אומרים שלושים יום, יש אומרים שאם זה מצב של קביעות, אז אפילו בפחות מכך.

בפשטות, חדר ילדים שאינו סגור, וסה"כ יש גם הורים בבית וכו', אין בו דין יחוד.

וגם לגבי ייחוד כשאלה ילדים שחיים בקביעות בחדר לבד יהיה יחוד מתישהו.

לא מסכים עם הלשון "אין איסור", בדיוק כמו שלא אסכים עם הלשון "אסור".

לו יצוייר שההורים יקפידו כל רגע ורגע שלא תהיה מציאות של יחוד, ניחא שאפשר להגיד ככה, אבל לא כולם מקפידים על זה וגם לא כולם יודעים בכלל את הלכות יחוד כמו שצריך

(גם לגבי יחוד כולנו שמענו על מקרים שלא צריך להרחיב עליהם... אלה ילדים קטנים, סקרנים, שלא יודעים יותר מדי, לא אנשים בוגרים).

בכל מקרה דעתי שבלי שום קשר לעניין היחוד, שהוא באמת לא מצוי, יש פה עניין חינוכי וזה ודאי עניין הלכתי.

גם אם יהיה "מתישהו", אם זה לא מצב קבוע - אין איסור יחוד בין אח לאחותו, כל זמן שזה באקראי וכנ"ל.

ב. לגבי שחינוך זו הלכה - מדובר על חינוך למצוות. אם אין איסור, אין מצוה לחנך אליו.

ג. אלא מה? שיש ענין של חוש מתי זו מציאות שיכול להיות בה חוסר צניעות. זה מאד משתנה לפי הילדים, וגם לפי ההפרש ביניהם. ובהתאם, גם יש מקום להתחשבות באפשרות הטכנית לפי המקום בבית.

ד. לגבי "מקרים ששומעים", תלוי במציאות. על מקרי קצה שומעים בכל מיני הקשרים. באופן נורמלי זה לא כך.

גם חינוך לצניעות, ולהפרדה בין מגדרית, הוא חלק מהמצוות.

לא נפקא מינה רק למה שהוא איסור כרגע, אלא גם להרגל שעלול להוליד איסורים בעתיד.

לכן, לדעתי העניה, גם במקרה כזה החינוך הוא הלכה.

וגם במקרה ש"מותר" או "אין איסור", או "אין בעיה אבל עדיף שלא" זה ודאי דיון הלכתי.

לגבי השאר מסכים, בפשטות

אין איסור יחוד במציאות כזו - גם כשהם ממש גדולים - אז אין הלכה לחינוך לכך.

אין "הפרדה בין מגדרית" בין אח לאחותו מעבר למה שההלכה מחייבת.

[לגבי חינוך לצניעות בכללי, זו שאלה ידועה, האם בדברים שלגדול אין בעיה ביחס לקטנה, נתייחס לקטן אותו דבר - או שנאמר שאנחנו מחנכים אותו לאיך שהוא אמור להיות ביחס לבנות גילו בגיל מאוחר יותר]

לגבי צניעות, מבחינת הלבוש, אז באופן טבעי מגיל מסוים, די צעיר יחסית, זה מתנהל כך בבית, בצניעות. גם אם הם באותו חדר. כך שגם בכך אין בעיה של חינוך.

אלא מה? שאכן זה הרגל נכון כשרואים שהשלב מתאים. גם מונע לעיתים "סקרנויות" שאין להן מקום.

אבל אם אין הלכה מפורשת - אז זה כבר לא רק "דיון הלכתי", מותר או אסור. יש מקום לשיקולים נוספים והכרת המציאות הספיצפית.

גם להגיד שזה מותר ואין בזה בעיה זאת הלכה.

ההלכה היא לא רק איסורים. גם בשביל להתיר צריך להיות פוסק.

גם אם דנת בנושא והגעת למסקנה שמותר, בוודאי שזאת הלכה.

רלוונטי גם לתגובה של @סתם 1...

כשעפ"י דין אין בעיית יחוד עם מישהי, לא צריך להיות פוסק כדי להגיד שאין.

גם כדי לומר שמותר לאכול חלב אחרי גבינה לא צריך להיות פוסק.

אלא מה - שכאן יש עניינים נוספים שמשיקים לזה. ועליהם אכן צריך לתת את הדעת.

[ואני כלל לא עסקתי בשאלה, שכנראה מעסיקה אותך, מה מוגדר כ"הלכה". דנתי לגבי מה שהועלה כאן, בתור שאלה בשרשור - ואגב הדברים ציינתי, שאין איסור יחוד בין אח לאחות, שלא "בקביעות", שזו הלכה מפורסמת. ברור שבכללי ראוי משלב מסוים שיהיו חדרים נפרדים. אלא בהיות שזה פחות "מוגדר" ויותר ענין של ראיית המציאות הספציפית - יש מקום ליותר גמישות בהגדרת הגילאים. אם כי גם לדעתי, כשאין אילוצים מיוחדים, זה מגיל צעיר למדי]

ויתכן שחלק ממה שאתה "לא מבין" זה כי עדיין אינך הורה (בעז"ה בקרוב בימינו) וקצת יותר קשה לראות את המציאות לגבי קטנים ב"תיאוריה".

הלכה פירושה "הוראה מה לעשות".

זה לא קשור לפוסק או מורה הוראה.

ברגע שאדם קורא בספר "מותר לעשות א' ב' ג'" הוא למד הלכה, ואם למד שתיים כאלה יצא ידי חובה התנא דבי אליהו המפורסם.

פשוט מאוד.

שוב מגיב בתגובה האחרונה אבל זה מתייחס גם לדברי @סתם 1...

אם אתם ממשיכים לחלוק על ההגדרה המילולית של המילה הלכה, עליכם קושיא שחצי מהזמן כשאתם עוסקים בסוגיות שסופן להתיר - לא נחשב לכם לימוד הלכה

נ.ב, אני מבין שאולי זה היה לא ברור, אז אדגיש שאני לא מדבר על האיסור או ההיתר, אלא רק על מה הוא המושג הלכה.

אלא שאני כלל לא עסקתי בנושא הזה - "מה היא הלכה" - לא ברור לי איך "משכתם" אותי לדיון הזה שביניכם...

[ובוודאי שמה שהזכרתי לגבי יחוד בין אח לאחותו, הוא הלכה - גם אם ידועה - ובוודאי שאני שמח שאתה מזכיר שיש לי על כך שכר של עוסק בתורה. ב"ה. כל השונה...]

כנראה שהתפספסה פה הנקודה הזאת

אני חושב שפשוט שיש לך בזה שכר בע"ה

שלא היתה לי לרגע כוונה לעבור לדיון עקרוני מהי הלכה.

הערתי אגב הדברים, שאם אין איסור - אין מה לחנך אליו.

אם השאלה היא מהיבט של פיקוח נפש - הלכה.

כנ"ל כאן, השאלה היא מצד חינוך לצניעות וספק בדיני יחוד וכדומה, בוודאי שזאת הלכה ויש על זה שכר.

נ.ב, בשאלה שלך לגבי שתיית מים נרמז איך מקדשים את החומר, אבל זה לבעלי מדרגה כזאת... אחרת זה מעיד על איזה בעיית "נערווין" (או איך שלא כותבים את זה דוגמאות למשל הן שאסור לשתות ישירות מהברז לחלק מהדעות, ושיש דרך לשתות מהכוס [הלכ' דרך ארץ] ושצריך לברך, ושצריך לברך ברכה אחרונה בשיעור ועוד)

ולכיוון השני, אומרים בשם ר"ח מוולוז'ין, שאם יהודי רוצה לקנות יער ליד וילנא, בוודאי שזה כתוב בתורה - אבל איפה העיניים הקדושות שיראו את זה.

שאם יהודי מתלבט אם לקנות איזה יער ליד ווילנא (שזה היה העסקים של אז - ב"ה שאנחנו כבר לא שם, בגלות הארורה הזאת), בוודאי שהוא יכול לראות מהתורה אם לעשות את זה או לא - 

אבל איפה העיניים שיכולות לראות את זה בתורה. מדרגה לא פשוטה..

לא הצלחתי לקשר כל-כך לעניין.

אבל אני קצת עייף בימים האחרונים

"שלא ישנו לכתחילה"...

אם זה היה איסור גמור - כנראה שזה לא היה "שלא.. לכתחילה"..

להיפך:

כיוון שכתבת שאת לא באמת רואה שאתה מצליחה להפריד אותם - אז הפניתי את שימת הלב ללשון של מי שאליו הפנו אותך, כדי לראות שאכן גם הוא כנראה לא מגדיר את זה כבעיה מוחלטת.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...