המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הורות

בהנהלת:
מכתב פתיחה
אלימות במשפחה- מעתיקה מקבוצת נשים שכתבתי בהמקרוני בשמנת
על חינוך ילדים-

כאמהות ומורות ובכלל כמבוגרות יש לנו תפקיד חינוכי בחיי הילדים. מלבד התפקיד לסייע להם לפי הגיל והצרכים שלהם, עלינו ללמד אותם מותר ואסור, טוב ורע, ואיך להתקיים פה בעולם המורכב הזה.

לפעמים הילדים מעייפים כל כך ונמאס מהויכוחים והמריבות וכבר אין כח. ואז יש תרופת קסם- סתירה! נכון?
לא נכון.
לא משנה כמה נדמה לנו באותו רגע שהסתירה/ אלימות מכל סוג אחר עבדה והשפיעה לטובה האמת היא שהאלימות הרסנית ואוכלת את נפשו הרכה של הילד מבפנים, בלי שנראה.
כשילד או ילדה סופגים אלימות ממבוגרים מה שהם לומדים בתת מודע ולפעמים אפילו במודע הוא:
א. להרביץ זה עוזר ופיתרון לגיטימי
ב. מי שחזק יותר הוא הצודק
ג. מי שאוהב אותי מכאיב לי
ד. אלימות זה חלק נורמלי מהחיים
ה. המבוגרת האחראית עליי צבועה ושקרנית. היא מטיפה לי לא להרביץ אבל מרביצה לי כשמבוגרים אחרים לא רואים.
ו. להיות בוגר זה אומר להיות חזק ולהיות צבוע ושקרן. זאת השאיפה שלי מעכשיו.

*זה* מה שאנחנו רוצות ללמד את הילדים שלנו?!?

אני לא. כשאני אומרת לילדים שאני לא מרשה להרביץ אני מתכוונת לזה ומי שמרביץ יסבול מעונש. אולי הוא יפסיד משהו שכולם יזכו לו, אולי הוא יבודד מכולם, אולי יקבל הרצאה בנושא בטון חמור שיבהיר לו שזה ממש אבל ממש לא מקובל פה.
אני זוכרת שקלטתי שאפשר בלי מכות כשעשיתי בייביסיטר לשכנים והיה לי ברור שלהם אני לא יכולה להרביץ כשהם לא מקשיבים. אז פתאום גיליתי מה זאת סמכות ובגרות ואחריות ללא אלימות והשתמשתי בכלים האלה גם בבית.

יש קטע כזה של מבוגרים לבכות שהדור הזה עושה מה בראש שלו וכבר אסור לחנך אותו וכמה אנחנו הדור המבוגר מסכנים וחסרי אונים...
לא! אנחנו לא חסרות אונים! אנחנו נשות חינוך! וככאלה אנחנו מצויידות בכלים שונים כמו סמכות, משמעת, שלווה, בגרות, נעם, הוראה ועוד. אף אחת לא צריכה להוסיף אלימות לרשימת כלי החינוך שלה, פשוט לא!

הגיע הזמן שנבין שחינוך דרך אלימות הוא פשוט לא חינוך, הוא הפחדה.
האם אני רוצה שהילדים יצייטו לי מתוך פחד? ואז כשהם לא לידי יבצעו את ההתנהגות הלא רצויה... או שאני רוצה שהילדים *ילמדו* למה ההתנהגות לא רצויה ובעצמם יוקיעו אותה?

פותחת את הנושא פה לדיון.
מאמר עם אג'נדה ברורה ומאוד פוליטיקלי קורקטסתם 1...
זה מאמר מצוי שמאפיין את האג'נדה שרווחת כיום. מחקרים יש לכאן ולכאן. אבל אני אכתוב את דעתי.

לאורך השנים, עד לא מזמן, האלימות (מילה שלילית) המכות היו כלי חינוכי לגיטימי. כלי ולא עיקר החינוך. המכה הגיעה עקב מקרים חינוכיים שדרשו התערבות והייתה רווחת מאוד. היא הגיעה מתוך שיקול ולא כעס ועצלנות.

למה אני מתעכב על הרווחת? כי ישנה נורמה שנקבעת לפי כללי ההתנהגות הרווחים והם קובעים את הנורמה. כשכולם מחלקים מכות אז הילד המוכה לא מרגיש שום דבר ממה שפירטו במאמר הנ"ל. הבעיה היא אם הוא ירגיש שונה.

נחשפתי בלימודיי למאמר עכשווי ומודרני על הנושא הזה בדיוק. המסקנות שלו היו מעניינות מאוד. המחקר שאל מה החלופות אם לא מחלקים סטירות בשום אופן כבר מראש?
בדרך כלל -
הפחדות (חכה כשאבא יבוא, כשנחזור הבייתה...)

איומים (אין אלימות אבל איומים קשים על אלימות)

אין פרופורציה בענישה (לך לחדר להרבה זמן במקום המכה)

אין יותר חינוך כי הכל בנוי על איומים ואלימות מילולית במקום פיזית.

המאמר טוען שעדיף למצוא את האיזון בין אלימות לבין מכה חינוכית שקולה שלא מגיעה מכעס שתפתור את הבעיה. הסקלה רחבה ולא כל מכה היא אלימות.

התסכול של ההורים עלול להביא להתפרצויות אלימות בדרך כלל קשות יותר.

אנו תמיד כבולים לנורמות חברתיות ואי אפשר להיות שונים אבל צריך תמיד לבחון וללמוד.
קודם כל בוודאי שהאג'נדה שלי ברורהמקרוני בשמנת
אני נגד אלימות!

דבר שני אני לא מסכימה איתך- זה שכולם עשו לא הפך את זה לבסדר. אגב, אני גם אחדש לך- לא כולם. גם כשזה היה מותר ומקובל היו הורים שלא הרגישו צורך להיות אלימים כדי לחנך.
ואלה שכן היו- אז כיום הילדים שלהם עלולים להיות אלימים כמו שאתה מתאר כי הם פשוט לא מכירים דרך לחנך. ואתה צודק עונשים ללא פורפורציה, צעקות ואיומים הם גם אלימות וגם להם אין מקום.

נתתי דוגמאות להתמודדות עם קשיים חינוכיים ללא אלימות. זה אפשרי. לא צריך לבחור בין סוג אחד לסוג אחר! למה אלה האופציות היחידות??? למה עונש פורפורציונלי הוא לא אופציה? למה הסבר ולא איום הוא לא אופציה? למה גערה אבל לא צעקה? בקיצור המאמר שקראת נכון לגבי כאלה שפשוט לא יודעים שאפשר אחרת או שלא מצליחים לשלוט בעצמם. אנשים כאלה גם לא יתנו סתירה קטנה וחמודה בשביל החינוך- אלא ינהגו בדיוק באותו תסכול וחוסר שליטה עצמית גם במכות שיתנו, ואז זה כבר ממש אסון.

כמבוגרים אנחנו צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם קשיים ואתגרים באורך רוח ולא להתפרץ ולהוציא עצבים על יצור חלש מאיתנו. אם אנחנו לא מצליחים- אז יאללה, לטיפול.
לאסתם 1...
הויכוח הוא האם מכה יכולה להיות כלי או לא.

האם מכה שמגיעה מאותו מקום שממנו מגיע אותו עונש אידאלי שעליו את מדברת יהיה לגיטימי או לא?!

לדעתי כן.
אבל... יש עוד שיקולים. כשכל החברה עושה משהו זה משפיע עליי בעל כורחי. אינני יכול ליישם שיטה חינוכית בלי להתחשב במצוי.

הטרמינולוגיה שלך פוגעת בשיקול דעתך. לקרוא למכה וכל מכה אלימות זו טעות. מה שהופך מכות לאלימות זו הכוונה.

את טועה בעוד נקודה. את מתייחסת לאדם כאל מכונה אוטומטית, ללא שיקולים רגשיים, מצבי רוח ועוד. וכל מי שלא מכונה אוטומטית ומושלם כלפי אותו יצור אידאלי מחמת חולשתו זוכה להפניה לטיפול.

זו טעות קשה וחבל לחיות כך. יישר כוח
מחילה אבלאני123
מפריע לי שאת מגדירה: אלימות.

את פעולת החינוך שהורים עושים. או מורים (בדור הקודם)

פעולת חינוך זה לא מתוך כעס ותסכול שמוציאים על הילד.

פעולה לצורך חינוך. מתוך שיקול דעת ובהתאם לחומרת הפעולה שהילד עשה.


לא יודעת לתת לך הגדרות, אני בעצמי אמא צעירה
אבל אפשר לפנות להורים שלנו אולי הם ידעו לעזור לנו בחינוך.
בסך הכל אנחנו דור שכן קיבל מכה לשם חינוך- וראי זה פלא יצאנו מחונכים טוב.

זה צורם לי להגיד על חינוך = אלימות.

אלימות זה ילד שחוטף מכות מילד אחר בכיתה.
אלימות זה לעקוף בכביש בחוסר זהירות.
אלימות זה לקרוא הודעות בפלאפון בזמן נהיגה.
אלימות זה לעקוף מישהו בתור לסופר.


ודרך אגב מי שהכניס את הענין הזה שזה בעייתי זה השופט אהרון ברק שניסה להרוס כל דבר יהודי בארץ.


****כמובן שיש הורים לא נורמאליים ובהם הרשויות צריכות לטפל
אבל אני מניחה שדיברת על מכה לצורך חינוך ולא על מכה לצורך התעללות
איך מבדילים?מקרוני בשמנת
איך אפשר לעצור הורים על אלימות אם הם יטענו שזה לצורך חינוך?
מצטערת אבל כתבתי למה אלימותזה פשוט לא חינוכי. זה לא. החינוך הוא תירוץ. אפשר לחנך בלי מכות, מבטיחה.
למשלאני123
מכה קטנה על היד. זה לצורך חינוך.
אבל לא על כל דבר.
רק אם זה חמור מאוד.
לדעתי יש שני מצבים חמורים

1. שהילד עושה משהו שמסכן את חייו.
(נוגע בחשמל/ מתקרב לחלון שהוא עלול חלילה ליפול ממנו/ וכו')

2. דבר חוצפה חמור להורים או מבוגרים.
(אני לא שם עליך/ מי אתה בכלל/ סתום את הפה וכו' )

צריך פרופורציה. כי אם על כל האפצ'י הילד חוטף מכות או צעקות זה יאבד את האפקט.

ובמקום מכה במצבים כאלה, מה את עושה כדי לגרום לילד להבין שהוא עשה משהו מאוד מאוד חמור שאסור לו לחזור עליו???
פשוט מאודסתם 1...
מאיפה המכה מגיעה.

האם מהתפעלות רגשית, ואז היא שלילית או מתוך שיקול דעת, זמן ובחירה.

האובססיה שלך נגד "אלימות" גורמת לאיבוד כל אפקט חינוכי. במקום לעסוק בחינוך את עוסקת במניעת "אלימות" וחינוך ההורים ולא הילדים.

להורים יש הרבה מאוד עבודה לעשות ממקום שונה.

אין לי בעיה שתגדירי אותי עם אובססיה לאלימותמקרוני בשמנת
ואני עוסקת גם בחינוך ילדים. פשוט בלי מכות.
ויש דרכים נוספות להבהיר לילד- זה מאוד תלוי בגיל.
יש גילאים בהם מבט יכול לעשות הכל אבל ממש הכל. הסמכות שלי באה מבפנים לא מאקט חיצוני. אפשר להרים את הקול (כשאני נתקלת באלימות בין הילדים אני בהחלט מרימה את הקול ובגלל שזה לא קורה הרבה באופן כזה זה עושה את האפקט). ולחוצפה- עונשים. הגבלות. בגיל של דיבורים כאלה אני מצטערת אבל זה השלב הכי נוראי מבחינה חינוכית להרביץ לילד. בגיל הזה אפשר למנוע פריווילגיות תוך מתן הסבר מפורט על למה וכמה ואיזו התנהגות לא מקובלת.

אני לא שופטת אף הורה באופן אישי ואני בטוחה שההורות מביאה אתגרים מטורפים.
אני כן רוצה לעשות כל שביכולתי להפוך את העולם הזה למקום מוגן יותר וטוב יותר ואני עושה את זה בנושאים בהם אני מבינה. מכות זה לא פיתרון נגד ילדים. רק נגד אוייבים.
אינטרקציה מול אשת חינוך היא שונהl666
גם במהות וגם באופי. מכירה הרבה אנשי חינוך מעולים וסמכותיים שלא מצליחים להשתלט דווקא על ילדים פרטיים שלהם. כי זה פשוט תפקיד אחר. איש חינוך נשאר עדיין אדם זר. וגם הרבה פעמים מורות וגננות משתמשות בעבודה בטון סמכותי ואסרטיבי וקצת מרוחק. ובעבודה זה בסדר. אבל מול ילד פרטי זה נורא. חוץ מזה חלק מסמכות שלהם אנשי חינוך שואפים מחינוך ביתי. אם בבית אין סמכות גם המורה יתקשה עם הילד הזה מאוד. וילד הזה בסוף יסבול יותר. אגב אין כל כך הרבה פריבילגיות לילדים שבאמת אפשר לשלול. אולי חטיף יומי או זמן מחשב, אבל בחלק מהבתים זה מימלא לא קיים. ולקחת משחק או לא לצאת לגינה או חוג רק יביא את הילד להשתגע משיעמום.
אז מה את אומרת בעצם?מקרוני בשמנת
שבבית פשוט אין ברירה וצריך להשתמש במכות?
לא יודעת, גם תלוי אופי הילדl666אחרונה
ברור שחינוך לא יכול לעמוד על מכות או על עונש אחר אלא על הערכים. אבל גם אם לא מכים יש מצבים ויש ילדים שצריכם שיחזיקו אותם עד שנרגעים או לשים אותם בצד. וראיתי שגם גננות נאלצות לעשות את זה. גם פעולות האלה הן פיזיות.
בעצם גם להכניס ילד בעגלה ולקשור נגד רצונו אפשר לקרוא לזה אלימות. גדולים שלי קוראים למיטת תינוק מיטת כלא כי אי אפשר לצאת ממנה. והוצאת תינוק ממיטה נקראת בשפתם שחרור. אז הכל אלימות.
תגובהl666
כיום אסור להרביץ לילדים במדינה אז לא מרביצים. עד כמה זה טוב והאם זה נכון? את בעצמך כתבת שגילית שאפשר אחרת רק עם ילדי שכנים, כנראה לאחים שלך כן הרבצת. אם לא אז אני ממש מתנצלת. אבל זה מה שאני רואה בגינה לפעמים. לאימא אסור להרביץ אז היא שולחת ילדים עם אחות גדולה או דודה קטנה שלה מותר. ויוצא שאימא לא משטלתת ואחות כן. וילד קיבל את מכות האלו או יותר בכל מקרה. גם לא ברור למה לחטוף מכות לא מוצדקות בחצר ומסגרת זה בסדר אבל מכה קלה ומוצדקת מהורה זה אלימות. גם שיטות חלופיות לא תמיד עובדות. יש את ספר הנורא איך לדבר שילדים יקשיבו. הוא מציע שילד ילמד בעצמו מתוצאה שלילית. אבל הרבה פעמים הוא לא לומד או לא מקשר. ומי שסובל זה לא רק הוא. מביאה דוגמא. ילד לא אכל בבוקר. הוא יגיע לבית ספר רעב ועצבני, יציק לכולם ויפריע בשיעור. או יאחר חצי שעה לבית ספר כי יילך למכולת לקנות ממתק. כשזה קבוע יש נזק לטווח ארוך וילד לא יקלוט אותו.
ולא לכל התנהגות יש תוצאה טבעית ולשלוף עונש כעבור שבוע כשילד מתנהג טוב אבל סוף סוף הגענו לאותה סיטואציה זה שטות.
יש גם עניין של הגנה עצמית. גם ילדים נולדים עם יצר הרע ואם הם יודעים שהורה לא יעשה להם כלום הם אלה שמתחילים להרביץ להורה. מכירה אישית כמה מקרים. בסופו של דבר כולנו צריכם גם לחשוש מתוצאות שליליות ולא רק לצפות לחיזוק חיובי. יש בעייה גדולה במציאות שילד יודע שלא יכולים לעשות לו כלום.
כמובן שכל הנאמר לא מחליף הסברים ודוגמא וחיזוק חיובי...
מסכימה איתך...אני הולכת בגישה שלה..נשואה+2
נכון לא מרביצים. לא אלימים... מה לעשות שהמעון מרביצים לילד הבוגר שלך (שנתיים+) והמטפלת לא ממש עושה משהו.. אז כן אני !! אמרתי תרביץ לילד הזה .. שלושה חודשים של אלימות כלפיו כי הוא יחסית עדין (יחסית. וגם שהוא הבין שאני לא מרשה משהו אז מותר להרביץ לי ואני לא יעשה כלום.. זה נורמלי? אני בעד מכה קלה כאשר הוא לא מבין דרך אחרת וכמובן לא כדרך חיים.
סליחה שאני לא מתייחסת לעצם הדיוןמתואמת

אבל פשוט הפריע לי: כותבים 'סטירה' ולא 'סתירה', כן? (וגם 'יצייתו' ולא 'יצייטו').

כלומר, זה יכול להיות משחק מילים מעניין - לתת סטירה זו סתירה לערכי החינוך - אבל מניחה שלא לזה הכוונה...

תודה. ממש צודקת. עייפות ולהט הרגע...מקרוני בשמנת
מחשבה שליבת 30

אני כמובן לא ממש בעד לתת מכות לילדים.

אבל:

א. קרה לי שעשיתי את זה. למה? כי הייתי גמורה מעייפות, בקצה הכוחות שלי, לבד, עם ילדה שיודעת לטפס לי על העצבים במומחיות מדהימה. ברור שהצטערתי על זה שניה אח"כ. אבל זה קורה גם להורים מאוד חכמים ונחמדים (כמוני למשל) ולא נראה לי שהילד יפתח בגלל זה את כל התסביכים שתוארו במאמר. 

 

ב. למרות שאני לא בעד מכות מאידאולוגיה- עלי לציין שמצב המשמעת היום בבתים ובבתי הספר הוא גרוע ביותר. יש היום ילדים חצופים ברמה שלא תתואר, ואני מניחה שלפחות אצל חלקם זה נובע מחוסר ידיעה של ההורים ליצור סמכות. איכשהוא- בדורות קודמים לא היו כאלה תופעות. וגם הורים לא סופר- משכילים הצליחו לחנך את ילדיהם לדרך ארץ, בדרך כלל, גם אם זה כלל כמה מכות.

אז נכון שהדור של היום...וכו' וכו'- אבל לפעמים אני חושבת שהשלילה המוחלטת הזו של מכות יצרה מציאות מסובכת יותר. כמו שכתבו כאן- איומים, חוסר סמכות, חוסר אונים של הורים מול ילדים. 

 

ואגב- זה לא ממש חדש, הקטע הזה של לא לתת מכות. כבר ר' נחמן אמר לאחד מתלמידיו שלילד לא מרביצים. 

א. מאוד מובן ועצוב לשמועמקרוני בשמנת
אבל בעצמך אומרת שזה קרה מתוך עייפות ותסכול ולא ממש בקטע חינוכי ושקול. והצטערת שנייה אחר כך. כלומר המכות הן הפיתרון הקל כשאין כבר כח להשקיע בפיתרון חינוכי באמת. ואני מבינה את זה לגמרי אבל פשוט לא מוכנה לקרוא לזה מצב אידיאלי.

ב. נכון, יש בעיה של חוצפה כיום. אבל מה שאני חושבת זה שאנשים חונכו דרך מכות ופשוט לא יודעים איך להטיל סמכות בלי זה ואיך לחנך בלי האלימות הזאת. אז מה יוצא? הם לא מחנכים. החוק לא נועד להפחיד את ההורים, אלא להוציא מהמשוואה פתרונות של מכות.
אז כן יש פה שינוי והוא קשה, אבל זה לא אומר שהוא שלילי.
אגב כל הצעירים למיניהם שאת רואה מתנהגים בחוסר דרך ארץ- אל תסיקי אוטומטית שהם לא חטפו.
מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...