מבינה אותך, כי השתתפתי בחתונה שבה הכלה היתה אחת שלמדה איתי הרבה שנים ושנה קודם נפגשתי עם החתן פעמיים. החתן אמנם לא ראה אותי ואולי אף לא היה זוכר, אך הרגשתי מוזר...

מזדהה איתך מכיוון אחר - לפני כמה שנים פוטרתי. הבוס שאחראי לפיטורי גר במרחק כמה דקות הליכה ממני, אך למזלי אני לא נתקלת בו הרבה. השבוע, נתקלתי בו והוא לא ראה אותי כי היה מטר לפני וחצה את הכביש. הדופק שלי הלם מאד חזק ואני פשוט לא הייתי אני למשך 10 דקות מרוב שהייתי עצבנית וכעוסה (לא פוטרתי כי לא הייתי טובה, אלא מסיבות טכניות ואישיות הקשורות ל"פוילרשטיקים" שהבוס עשה ולא רצה אותי שם, אלא אחת שתלקק ותעשה מה שיבקש.

אם אני מרגישה כך, בוודאי שאת תרגישי הרבה יותר את חוסר הנוחות. עצתי לך, אם הקהילה מוצאת חן בעיניך, הסירי את המחסום אחת ולתמיד. בהתחלה מן הסתם תרגישי מאד לא נוח. יתכן אף שאנשים ירכלו עליך. משך הזמן את ואחרים תשכחו כמעט ממה שהיה ואת תהני מהפעילויות בלי יסורי מצפון. זכרי - כיום, את נשואה וגם הוא. לכן, העננים האפורים שהיו עוד מעט יפסיקו להתקיים.

או שזאת רק את עם ה"רגשי" הזה.

חוץ מזה כמה זמן עבר מאז?

אם זה עניין של שנה שנתיים זה באמת לא נעים ובאפן אישי גם אני הייתי נמנעת (אבל זה לא אומר שזה תקין...)

אם עברו כבר יותר שנים ולכל אחד מכם כבר יש ילדים אז חובה להתבגר ולהתגבר. איך? לא יודעת!

אולי פשוט ללכת לפעילויות ולאט לאט תרגישי שחוזר לך הבטחון וההרגשה הטובה אפילו לידו.

בהצלחה

זו ממש לא תחושת החמצה.והעניין סגור. ב"ה אני מאוד שמחה שלא התחתנתי איתו.אני זו שביטלתי,ואני לא מצטערת לרגע. ממש לא התאים לי. יש לי כעת,מזה שלוש שנים, בעל נפלא ומקסים,מוצלח מאוד בהרבה בחינות(לדעתי הרבה יותר ממנו) שאני אוהבת עד מאוד.

אז למה תחושת אי הנעימות? חשבתי שדווקא את תוכלי להבין אותי...זה נראה לך הגיוני שיהיה לי נעים להימצא באותה חבורת נשים שאשתו נמצאת ולפטפט איתה כרגיל? ואגב,היא יודעת גם מי אני...אני בטוחה.

בטח הוא סיפר לה עליי דברים לא ממש טובים.בזמנו הוא דיי כעס על הביטול ועל זה שערבתי והתייעצתי עם הרב שלו מהישיבה( שבזכות התמיכה שלו עשיתי את הצעד הנכון וכעת אני נשואה באושר...)

ציפיתי  לתשובה יותר אמפטית...

אבל לדעתי את נותנת לעצמך את התשובות.
את צריכה לחזק את עצמך בעניין הזה מאד.
להגיד לעצמך,שיש לך זכות להיות במקום הזה,שאת שם בזכות,שאת שייכת.
העניין הזה שביטלת אירוסין עם הבחור הזה לא אומר שאת צריכה להתבייש ולברוח ובמיוחד שאתם אוהבים את הקהילה הזו.
תראי,עזבי את העבר ותנסי להיות בכאן ועכשיו,
האם הם התנהגו בצורה שגורמת לך להתבייש  ולפחד מלפגוש אותם?
האם אתם מסוגלים לעבור אחת ליד השני ולומר שלום?
אם את עונה כן לשאלות האלו אז תמשיכי לזרום ולהשתתף בלי לחשוב על כך עוד.
אם יש תחושה מוזרה או שהם מתעלמים גם תמשיכי להשתתף אבל תתפסי מהם מרחק ואת תראי שבמשך הזמן את פשוט תמצאי את מקומך וההרגשה תחלש.
אל תוותרי על מקומך שם,ביטול אירוסין זה אמנם דבר לא נעים אבל זה לטובה,ביטלת אירוסין כדי לזכות בחיים טובים יותר.אז תתחילי לחיות אותם ובלי בושה.
גם להודות בקושי זה בסדר,אבל אל תוותרי

אני חושבת שהזמן יעשה את העבודה הכי טוב, אבל קצת עזרה לזמן בהחלט לא תזיק!

כלומר, להתגבר על אי הנעימות, ופשוט לקפוץ למים הקרירים (למשל, להגיע לערב שאשתו מנחה...).

עם הזמן זה יהפוך לטבעי יותר.

נשמע שכל אחד מכם זכה בזוגיות הרבה יותר מתאימה לו! תארי לך שהוא היה "תקוע" איתך, אישה לא שלמה ולא ממש אוהבת, במקום הזוגיות השלמה שהוא נמצא בה כעת! תחשבי על זה כך, ואז אולי גם תרגישי יותר בנח ויותר "בסדר" להיות לידו. תחשבי על כך שאין ספק שעשית לו טובה ענקית! שיש לשניהם זוגיות נהדרת בזכותך! אם תברכי את עצמך אולי תרגישי יותר בנח להיות לידם ;)

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...