מבינה אותך, כי השתתפתי בחתונה שבה הכלה היתה אחת שלמדה איתי הרבה שנים ושנה קודם נפגשתי עם החתן פעמיים. החתן אמנם לא ראה אותי ואולי אף לא היה זוכר, אך הרגשתי מוזר...

מזדהה איתך מכיוון אחר - לפני כמה שנים פוטרתי. הבוס שאחראי לפיטורי גר במרחק כמה דקות הליכה ממני, אך למזלי אני לא נתקלת בו הרבה. השבוע, נתקלתי בו והוא לא ראה אותי כי היה מטר לפני וחצה את הכביש. הדופק שלי הלם מאד חזק ואני פשוט לא הייתי אני למשך 10 דקות מרוב שהייתי עצבנית וכעוסה (לא פוטרתי כי לא הייתי טובה, אלא מסיבות טכניות ואישיות הקשורות ל"פוילרשטיקים" שהבוס עשה ולא רצה אותי שם, אלא אחת שתלקק ותעשה מה שיבקש.

אם אני מרגישה כך, בוודאי שאת תרגישי הרבה יותר את חוסר הנוחות. עצתי לך, אם הקהילה מוצאת חן בעיניך, הסירי את המחסום אחת ולתמיד. בהתחלה מן הסתם תרגישי מאד לא נוח. יתכן אף שאנשים ירכלו עליך. משך הזמן את ואחרים תשכחו כמעט ממה שהיה ואת תהני מהפעילויות בלי יסורי מצפון. זכרי - כיום, את נשואה וגם הוא. לכן, העננים האפורים שהיו עוד מעט יפסיקו להתקיים.

או שזאת רק את עם ה"רגשי" הזה.

חוץ מזה כמה זמן עבר מאז?

אם זה עניין של שנה שנתיים זה באמת לא נעים ובאפן אישי גם אני הייתי נמנעת (אבל זה לא אומר שזה תקין...)

אם עברו כבר יותר שנים ולכל אחד מכם כבר יש ילדים אז חובה להתבגר ולהתגבר. איך? לא יודעת!

אולי פשוט ללכת לפעילויות ולאט לאט תרגישי שחוזר לך הבטחון וההרגשה הטובה אפילו לידו.

בהצלחה

זו ממש לא תחושת החמצה.והעניין סגור. ב"ה אני מאוד שמחה שלא התחתנתי איתו.אני זו שביטלתי,ואני לא מצטערת לרגע. ממש לא התאים לי. יש לי כעת,מזה שלוש שנים, בעל נפלא ומקסים,מוצלח מאוד בהרבה בחינות(לדעתי הרבה יותר ממנו) שאני אוהבת עד מאוד.

אז למה תחושת אי הנעימות? חשבתי שדווקא את תוכלי להבין אותי...זה נראה לך הגיוני שיהיה לי נעים להימצא באותה חבורת נשים שאשתו נמצאת ולפטפט איתה כרגיל? ואגב,היא יודעת גם מי אני...אני בטוחה.

בטח הוא סיפר לה עליי דברים לא ממש טובים.בזמנו הוא דיי כעס על הביטול ועל זה שערבתי והתייעצתי עם הרב שלו מהישיבה( שבזכות התמיכה שלו עשיתי את הצעד הנכון וכעת אני נשואה באושר...)

ציפיתי  לתשובה יותר אמפטית...

אבל לדעתי את נותנת לעצמך את התשובות.
את צריכה לחזק את עצמך בעניין הזה מאד.
להגיד לעצמך,שיש לך זכות להיות במקום הזה,שאת שם בזכות,שאת שייכת.
העניין הזה שביטלת אירוסין עם הבחור הזה לא אומר שאת צריכה להתבייש ולברוח ובמיוחד שאתם אוהבים את הקהילה הזו.
תראי,עזבי את העבר ותנסי להיות בכאן ועכשיו,
האם הם התנהגו בצורה שגורמת לך להתבייש  ולפחד מלפגוש אותם?
האם אתם מסוגלים לעבור אחת ליד השני ולומר שלום?
אם את עונה כן לשאלות האלו אז תמשיכי לזרום ולהשתתף בלי לחשוב על כך עוד.
אם יש תחושה מוזרה או שהם מתעלמים גם תמשיכי להשתתף אבל תתפסי מהם מרחק ואת תראי שבמשך הזמן את פשוט תמצאי את מקומך וההרגשה תחלש.
אל תוותרי על מקומך שם,ביטול אירוסין זה אמנם דבר לא נעים אבל זה לטובה,ביטלת אירוסין כדי לזכות בחיים טובים יותר.אז תתחילי לחיות אותם ובלי בושה.
גם להודות בקושי זה בסדר,אבל אל תוותרי

אני חושבת שהזמן יעשה את העבודה הכי טוב, אבל קצת עזרה לזמן בהחלט לא תזיק!

כלומר, להתגבר על אי הנעימות, ופשוט לקפוץ למים הקרירים (למשל, להגיע לערב שאשתו מנחה...).

עם הזמן זה יהפוך לטבעי יותר.

נשמע שכל אחד מכם זכה בזוגיות הרבה יותר מתאימה לו! תארי לך שהוא היה "תקוע" איתך, אישה לא שלמה ולא ממש אוהבת, במקום הזוגיות השלמה שהוא נמצא בה כעת! תחשבי על זה כך, ואז אולי גם תרגישי יותר בנח ויותר "בסדר" להיות לידו. תחשבי על כך שאין ספק שעשית לו טובה ענקית! שיש לשניהם זוגיות נהדרת בזכותך! אם תברכי את עצמך אולי תרגישי יותר בנח להיות לידם ;)

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות